../images/Emo203.gif|../images/Emo182.gifתחת אורו של הפנס../images/Emo182.gif../images/Emo203.gif
ממ אני מפרסמת פה וואנשוט שכתבתי. מי שלא הבין קראתי לו "תחת אואו של הפנס". ~ פאן פיק: שם, מתחת לאור הלבן והקלוש של הפנס, עומד זוג ומתנשק. לא מפריע לו שיורד גשם. גם לי לא מפריע. אני נותן לגשם לסחוף את הדמעות שלי, לאט לאט. ובכלל לא אכפת לי שקר ורטוב.
לא אכפת לי יותר משום דבר. יומן יקר שלי: אתה בחיים לא תבין את המושג הזה אח תאום. טום הוא חלק ממני ואני חלק ממנו. אנחנו משלימים אחד את השני. אני לא נהנה לגמרי כשאני לבד. אבל לפעמים יש לי את ההרגשה שזה לא נכון לגביו. היינו במסיבה לפני מספר שבועות. ברגע שנכנסנו הרגשתי כאילו עצר העולם מלכת. עיני כולם היו נעוצות בי ובטום. ישבו שם מלא חבורות של חברה צעירים. חלקם, אני די בטוח בכך, חשבו שאני החברה של טום. אני אפילו לא יכול להסביר לך את ההרגשה. נמאס לי להתמודד עם זה כל פעם מחדש. בכלל מה עשיתי שם? מה... הלכתי לבר להזמין משהו לשתות. הברמנית הייתה ממש משועשעת כשראתה אותי מקפיץ את הטקילה במהירות. במבט אחד מהיר ראיתי את גופה השברירי, ידיה העדינות ופניה הנאות וחשתי סחרחורת של סיפוק. רציתי להעיז פעם אחת. לעשות משהו ששונה מהגישה שלי. משהו יותר בכיוון גישתו של טום. רציתי לחיות את הרגע. זהו זה. "ביל" אמרתי וחייכתי אליה. "נסטיה" פלטה הבחורה בקול עדין. היא סקרה אותי בחדות, בהתלבטות. "מתי מסתיימת לך המשמרת?" העזתי! "עוד כחצי שעה, אדון" ענתה. "אני מזמין אותך לרקוד אחרי שתסתיים המשמרת שלך, מה דעתך?" "אני אצטרף אלייך". אמרה נסטיה. הייתי מרוצה מעצמי והלכתי אל רחבת הריקודים. המחזה שראיתי היה מביך למדי. טום היה שיכור לחלוטין. לא מודע למעשיו. הוא רקד עם שתי בנות במקביל, מפלרטט איתן ועם עוד כמה מהרחבה. אני ממש מקווה שברגע הזה כולם קלטו שאני לא חברה שלו בכלל! למרות זאת לא רצתי לנטוש אותו. לא רציתי שיעשה מעשה שיתחרט עליו אחר כך. לקחתי אותו לשירותים ושטפתי את פניו. זרם המים היה קפוא. הוא התפכח במקצת. "טום בוא אני רוצה להראות לך בחורה שהזמנתי לרקוד!" התלהבתי מעצמי. יצאנו מהשירותים והצבעתי לכיוון נסטיה שהייתה שקועה בלמזוג משקה לאיזה בחור. טום העביר את משקל גופו מרגל לרגל, סוקר אותה מכף רגל ועד ראש. עברה רבע שעה, נותרה עוד רבע שעה מיוחלת. רציתי לרקוד, להשתחרר מהכול באמת שרק את זה. נכנסתי לשירותים, התבוננתי במראה. תסרוקת הקוצים שלי עמדה כמו שצריך. החלטתי בכל זאת לסדר אותה יותר. התבוננתי שוב במראה. הבגדים שלי היו יפים. לדעתי כמובן. הסתכלתי על השעון וראיתי שעברו 20 דקות. יצאתי מהשירותים. עיני תרות אחר נסטיה. לא ראיתי אותה. לא ראיתי את טום. יצאתי מהמועדון. שם, מתחת לאור הלבן והקלוש של הפנס, עומד זוג ומתנשק. לא מפריע לו שיורד גשם. גם לי לא מפריע. אני נותן לגשם לסחוף את הדמעות שלי, לאט לאט. ובכלל לא אכפת לי שקר ורטוב.
לא אכפת לי יותר משום דבר. יומן יקר שלי, אני מפסיק לכתוב עכשיו. פשוט ש...לא משנה מה אני אכתוב...הדמעות ימחקו ויטשטשו. באלי שתגיבו
