~שרשור פאנפיקים~

[אלונית 2006]

אוקי.... המשך...כשאני אגמור לכתוב

 

[אלונית 2006]

הנה ההמשך.....

 

[אלונית 2006]

אופסי! הנה ההמשך

 

[חתולימים]

...

אינויאשה לא יכול היה להאמין למראה עיניו. קיקיו, קיקיו היפה, הטובה, זו צורתה האמיתית? פניה לא השתנו לכאורה, אך רק לכאורה. הפנים, שההבעה הקדושה שלהם התחלפה בהבעה מרושעת, העיניים הכהות, שנראו עמוקות וחמות, הפכו למנהרות מרושעות ואפלות, הפה, שתמיד היה רפוי מעט, בחיוך עדין, התמתח לחיוך מרושע, קינהי לא טעתה. אינויאשה הרגיש את קגומה נצמדת אליו מפחד, גם היא לא יכלה להאמין. "מה את בוחרת? שאש השנאה שלך תכלה אותך, או שתמותי בשלווה, באישי?" שאלה הנערה, קינהי. "לא אתן לך להרוג אותי! אני, לא אוותר על הכוח שצברתי מלב תמים! תמיד אוכל לעטות את המסכה הטהורה מחדש!" צעקה קיקיו, גם קולה השתנה, במקום הקול העדין, צווחה קולנית וחורקת. "לא אני אהרוג אותך, אלא שנאתך שלך!" אמרה קינהי, אש לבנה הופיעה מעל כף ידה הפתוחה, ומפתח כסוף הופיע באש. "את עדיין לא רוצה למות בשלווה?" קנהי נופפה במפתח מול עיניה של קיקיו. "לעולם לא!" צעקה קיקיו, פניה מתעוותים יותר ויותר. "אם כך את רוצה...." נאנחה קינהי, היא לא הייתה שונה מאלף ואחת כוהנות אפלות אחרות, למה? למה דווקא בה התאהב בן חסותה הצעיר? מה שונה בה? קינהי ניערה ראשה, נגשה אל קיקיו הכניסה את המפתח הכסוף לליבה של קיקיו, סובבה אותו פעם אחת, והוציאה אותו משם. קיקיו צרחה "אולי אני אמות תוך זמן קצר, אבל אני אספיק להרוג אותך!" וירתה מטח של חיצים לעבר קינהי. איניאשה לא הבין, מוחו סירב לעבוד. זו?! זו הייתה קיקיו שם?! ומדוע קינהי לא משנה צורה? הלא היא הרבה יותר חזקה כשהיא חושפת את כנפיה! הוא הרגיש את קגומה המבוהלת קרוב אליו, הרגיש את הלומות ליבה. בלי לחוש הוא ליטף את ראשה, ניסה להרגיע אותה. קינהי חטפה חץ ועוד חץ, קיקיו כבר בערה באש גהנום כחולה, אך לא הפסיקה לירות. כשקיקיו נמוגה, קינהי הייתה פצועה אנושות.

 

[חתולימים]

איזה יופי!!!!!!../images/Emo99.gif

יש המשך?

 

[אלונית 2006]

ההמשך המבוקש!~../images/Emo20.gif../images/Emo41.gif../images/Emo20.gif

 

[חתולימים]

...

זה היה לא מובן. למה קינהי לא שינתה צורה? מה קרה כאן? הלא הוא ראה אותה מנצחת בקלות יריבים חזקים יותר, הרבה יותר חזקים מקיקיו. אינויאשה נזכר איך קינהי הצילה אותו מסאשומארו. הוא היה רק ילד קטן, סאשומארו תכנן להרוג אותו ולקחת את טסאיגה לעצמו. הוא כמעט הצליח, והוא היה יכול להצליח, אלא שאז הגיעה קינהי על כנפי הזהב שלה, תפסה בגבו ולקחה אותו משם, יחד עם טסאיגה. קינהי טיפלה בו עד שהחלים, לימדה אותו את תורת הלחימה הנסתרת בטירה המרחפת של לוחמי הכוכב. כמוהו, היא הייתה שדה למחצה, שדת פיניקס למחצה. היא הייתה כמו אחות גדולה עבורו, והייתה מקריבה את עולמה עבורו, וגם את חייה, אם הייתה יכולה. מה פרוש "אם הייתה יכולה"? קינהי היא שדת פיניקס, אולי רק למחצה, אך בכול זאת, שדת פיניקס, ושדי פיניקס, כידוע, עולים באש עם הגיע זמנם למות, וחוזרים לחיים מן האפר. על קינהי הוטל כישוף, שגרם לכך, שהיא תישן עד שתגיע לשלב בו היא די חזקה כדי לשרוד. מאחר וקינהי הייתה שדה למחצה, היו לה שתי צורות, זו שהייתה בה עכשיו, הנערה בעלת המראה הערפילי, והשני, אותו דבר, רק שכנפי זהב ענקיות יוצאות מגבה, וטפרים חזקים לידיה, היא צורתה האמיתית והחזקה. אינויאשה נזכר איך קינהי הגיבה כשראתה את קיקיו... "היא סכנה! אתה אל תתקרב אל הכוהנת הזאת! אני רואה אפלה מידבקת בעתידה!" כמה חבל שזלזל בדבריה.... כעת הוא ראה... הכישוף שהטילה קיקיו נמוג כאשר ראה את פניה האמיתיות... ואז תפסה אותו ההבנה! הוא גרם סבל רב לקגומה! היא מסכנה כל כך.....היא ראתה אותו מנשק את קיקיו... הוא הרגיש את קגומה קרובה אליו, בוכה... בוודאי נזכרת במה שראתה אז, כשקיקיו ניסתה לשאוב אותו לגהנום, את מה שאמר לקיקיו תחת השפעת הכישוף שלה.... הוא הרגיש דמעה זולגת במורד לחיו ושמע עצמו לוחש "אני כל כך מצטער קגומה...." קינהי עלתה באש רק לשניה, והעפר שלה התגבש לגולם בצורת אדם. לא גדול, די קטן כדי ליכנס לתיק של קגומה, מי יודע כמה זמן קינהי תישן... קגומה בכתה והתייפחה על כתפו, למה? למה הוא אהב את המפלצת הזו?! מה הוא מצא בה?! למה היא גלגול שלה?! כל השאלות צפו ועלו בה, מוחה היה חסר אונים, לא היו לה תשובות, והאדם היחיד שהיו לו אולי רמזים לגבי התשובות, קינהי, ישנה בגולם, מי יודע כמה זמן... קגומה הרגישה את הדמעות של אינויאשה... בוכה על קיקיו בוודאי... ואז היא שמעה אותו אומר "אני כל כך מצטער קגומה" הוא לא בכה על קיקיו... הוא בכה עליה? על הסבל שגרם לה? היא לא הבינה למה אבל היא פרצה בבכי חזק... מחבקת את אינויאשה ומחפשת נחמה...היא הרגישה שגם הוא מחבק אותה חזק... כמו אז, לפני שזרק אותה לבאר, מפוחד פן יקרה לה משהו... אבל שוב, זה היה בגללה... בגלל קיקיו, הוא איבד את קיקיו, ופחד לאבד גם אותה..... למה? היא ידעה שאין תשובה... היא הכריכה עצמה להפסיק לחשוב על זה, היא צריכה לנחם את אינויאשה, אולי כך הוא ישכח את קיקיו.... ואז בלי אזהרה היא שמעה אותו אומר "למה לכול הרוחות לא הקשבתי לקינהי?!!!"

 

[סיון בטירוף]

;-;

מדהים! המשך, מהר!!!

 

[אלונית 2006]

זה מה שיהיה בהמשך... מחר!

 

[איררון]

למה מחר?

זה כזה יפה! תמשיכי מייייד!!! או ש...

 

[חתולימים]

מה קינהי אמרה לו?

 

[ShiraChan]

זה מה שהיא אמרה לא:

אינויאשה נזכר איך קינהי הגיבה כשראתה את קיקיו... "היא סכנה! אתה אל תתקרב אל הכוהנת הזאת! אני רואה אפלה מידבקת בעתידה!"

 

[ShiraChan]

*לו

 

[ShiraChan]

מדהים רוצה עוד!

אנשים אתם פשוט מוכשרים! גם אני רוצה לכתוב טוב ויפה כמוכם ;-;

 

[אלונית 2006]

ההמשך!

אינויאשה צעק, לעצמו יותר מאשר לקגומה. למה לכול הרוחות לא הקשבתי לה?! נראה כי הוא מתחיל לבכות. קגומה ניסתה להרגיע אותו, אך לשווא. נראה שקינהי הייתה ממש חשובה לאינויאשה. "מה הייתה קינהי עבורך?" קגומה שאלה, לפני שיכלה לעצור בעצמה. "מעולם לא סיפרתי את סיפורי לאיש, אך אני חושב שכדי שתדעי אחרי מה שראית" הקול של אינויאשה יצא מעט מיבב, כמו של חיה פצועה. "קינהי הייתה הלוחמת המכשפת שהצילה אותי מסאשומארו, כשהייתי רק ילד קטן. סאשומארו ניסה להרוג אותי ולקחת את טסאיגה, אבל ממש ברגע האחרון, הרגשתי מיכה בגבי והתרוממתי באוויר עם טסאיגה. התעוררתי בטירה המרחפת של הלוחמים המיסטיים, נסתבר שקינהי ראתה את אחי מנסה לחסל אותי, והצילה אותי ממנו, היא הייתה כמו אחות בשבילי..... מישו שאוהב אותי.... איך שאני" אינוישה התחיל להתייפח וילל כמו חיה פצועה אל הירח, קגומה ניסתה להרגיע אותו בלי הצלחה. הוא מחה דמעותיו והמשיך לספר " היא סיפרה לי שכמוני, גם היא שדה למחצה, שדת פיניקס למחצה. היא הבינה אותי, ודאגה לי. היא לימדה אותי להילחם ולאחוז בחרב, למרות שלמעשה היא לא הייתה אמורה לעשות זאת, כי רשמית לא הייתי שייך למסדר. אז פגשתי את קיקיו, נפלתי ברשת שלה. קינהי הזהירה אותי, אך לא האמנתי לאזהרותיה, תמים וטיפש הייתי! איך לא הבחנתי שהיא רק ניצלה אותי!" קגומה נרעדה, היא ידעה שאינויאשה מסתיר פרטים רבים... אך הזעזוע שהוא חש עכשיו בוודאי גדול... מרגיש אשם ככול הנראה. " בשלב מסוים הלכתי מן הטירה, כעסתי על קינהי שמנעה ממני לראות את קיקיו, ברחתי. מכאן את כבר מכירה את הסיפור..." אינויאשה התייפח חרש... מבקש נחמה... קגומה הבינה, קינהי הייתה האדם שלמענו אינויאשה יקריב הכול, ועכשיו כשהיא בתרדמת הוא מרגיש יתום, ואשם, בכך שלא שעה לאזהרותיה, מרגיש שהוא הרג אותה במו ידיו. אינוישה חשב לעצמו.... הוא מעולם לא סיפר את הסיפור שלו... גם עכשיו הוא לא סיפר איך פצע את קינהי כשברח... אך ראה אותה בוכה רגע לפני שאיבד את ההכרה כשחיצה של קיקיו פגע בו.... הזיכרונות עלו, כואבים כל רגע מחייו, הוא חש אובדן.... תהום עמוקה נפערה בנפשו... עמוקה ואפלה.... ואין מוצא נראה לעין הוא שמע את קגומה כמו מרחוק, חש בהלומות ליבה, בניסיונה לנחמו... הוא נזכר, שכשר היה פגוע, לא נחמה מצא בקיקיו, כי אם נסיון לנטרל את רגשותיו כליל... כמה שונות הן השתיים... הוא עמד על רגליו... לא, הוא לא לבד.... קגומה כאן איתו... לא רק בשביל להגן עליה... כדי לעזור לו, לנחמו... שלא כמו עם קיקיו, שפעלה מתוך מחשבה אחרת, נראה כי קגומה האמינה כי הם צוות, וניסתה להסתיר את קנאתה... הוא ידה שקינאה לו... הוא הרגיש בסבל העצום שגרם לה בוודאי... הוא היה בטוח שדבר לא יעזור לה... הוא לא הבין מתי הפסיק לחשוב על עצמו, והחל לחשוב על קגומה. הוא גם לא זכר שקם על רגליו, או שקגומה התעלפה, הוא לא זכר שנשא אותה למחנה. הוא שכב שם ובהה בכוכבים, קגומה נחה בשלווה מולו... הוא לא יכול היה להוציא מהראש את פנייה האמיתיים של קיקיו, או את הרגע בו קגומה ניסתה לנחמו... הוא לא הרגיש כשהוא נרדם, ומציאות וחלום התערבבו אלה באלה....

 

[חתולימים]

מדהים!!!!!!!!!

 

[סיון בטירוף]

מקסים! אהבתי!

 

[אלונית 2006]

ההמשל המבוקש

 

[Fay Wood]

../images/Emo7.gif אני, המשך, עכשיו!!!!

יווווו אהבתי!!!!! זה כל כך יפה!!!!!!!! אני רוצה המשך!!!!!

 

[ketty the sheep]

~שרשור פאנפיקים~../images/Emo63.gif

דיי, אתם יותר מדי יצירתיים היום. (מצרפת משהו שהתחלתי ובטח בחיים לא יהיה לי כח לסיים. XD).