חוסר ניסיון זוגי של בחורה בגיל 29 - האם מרתיע?
אשמח לשמוע את דעתכם -
אני בת 29 מת"א, יש לי תואר שני ואני עובדת במקום עבודה מעולה. הדבר היחיד שחסר לי בחיים (ולמעשה אף פעם לא היה) זה קשר זוגי.
במהלך התיכון, הצבא והאוניברסיטה הייתי מאוד ביישנית ולא היו לי הרבה חברים, תמיד מאוד אהבו אותי אבל כידידה ולא מעבר. לאורך השנים לא יצאתי הרבה עם חברות וככה לא ממש הכרתי בחורים.
הקשר הכי ארוך שהיה לי נמשך חודשיים. הבחור לא היה מתאים לי אבל ניסיתי לתת לזה צ'אנס ולא לפסול בלי לנסות. הוא מאוד ניסה להשכיב אותי ובגלל שהוא לא התאים לי ובגלל הלחץ שהוא שם אותי בו נפרדנו.
במהלך התואר הייתי סטודנטית מצטיינת והשקעתי המון בלימודים. לא חשבתי בכלל על זוגיות. מאוד רציתי אבל לא עשיתי ממש מאמצים בשביל זה, במיוחד בגלל הביישנות.
כשסיימתי את הלימודים לפני כשנתיים, מצאתי את עצמי בת 27 ללא כל קשר רציני, ללא כל ניסיון מיני (מלבד נשיקות) ולמרות שאני לא מרגישה כל כך ביישנית היום כנראה שחוסר החברים לא הוסיף לדימוי העצמי שלי לאורך השנים, וכנראה שאני משדרת ריחוק מסויים.
מבחינת מראה, אני 1.70 ורזה, אומרים לי תמיד שאני מאוד יפה (גם משפחה וגם בחורים שיצאתי איתם) וזה מאוד מביך אותי. לדעתי אני נראית עדינה במבט ראשון (למרות שאני לא חושבת שאני כזו), אמרו לי פעם שזה מה שעושה אותי מיוחדת אבל אני חושבת שזה חסרון..
לוקח לי לזמן להתחבר לאנשים למרות שזה בטח טבעי, אבל אחרי פעם-פעמיים אני לא מרגישה ריחוק או ביישנות. אני חושבת שמאוד כיף לדבר איתי, השיחות זורמות, אני "מבינה צחוק" וגם יודעת להיות צינית שצריך (לא בקטע רע).
אחרי שנסיתי להכיר דרך מכרים, חוגים חברתיים וקורסים וזה לא ממש הצליח, נרשמתי לפני חצי שנה לאתר היכרויות והתחלתי לצאת עם בחורים משם. עוד לא מצאתי את "האחד" אבל הוא בטח יגיע עם הזמן.
לפני שבועיים וחצי הכרתי מישהו באתר היכרויות, הוא מקסים וכיף לי לדבר איתו אבל לדעתי אנחנו לא מתאימים לקשר זוגי. אנחנו מאוד שונים בהרבה דברים מהותיים ולדעתי אחרי ההתלהבות הראשונית זה יהיה בעיה. חשבתי שאולי אם אהיה איתו אצבור ניסיון זוגי אבל זה נראה לי נצלני כלפיו ושאני אקשר אליו ובסופו של דבר זה יפגע בשנינו. לכן אני חושבת להגיד לו שזה לא מתאים למרות שמאוד הייתי רוצה להישאר איתו בקשר כידיד.
יותר משאני מרגישה נורא עם העובדה שבגילי מעולם לא היה לי קשר רציני אני מרגישה יותר נורא (ובושה) מהחוסר ניסיון.
אין לי בעיה לנהל קשר זוגי והעובדה שזה מעולם לא היה לי לא בהכרח תזיק לי לדעתי אבל החשש שלי הוא שאם אני אכיר מישהו והוא יתלהב ממני והוא יגלה שאין לי נסיון הוא יחשוב שמשהו לא בסדר בי או שזה ירתיע אותו.
ברור לי שזה לא נורמלי שמישהי בת 29 ללא נסיון, אבל זה נובע לצערי בין היתר מהזנחה שלי, לא התאמצתי לאורך השנים בתחום הזוגי והיום, יש לי ממש כמעט הכל בחיים, חוץ מזוגיות. אני במקום שההשקעה בלימודים ובעבודה השתלמה מאוד, הגעתי למקום מקצועי שאנשים בגיל 29 יכולים לחלום עליו אבל זה בא על חשבון דברים אחרים וקשה לי להינות מזה.
חשוב לי לציין שאני מאוד ריאלית ולא חושבת שאני בררנית במיוחד או מתנשאת. אני לא פוסלת אנשים על מראה, גובה, מקצוע, מצב כספי וכו', הכי חשוב לי למצוא מישהו שיהיה אדם טוב ושנסתדר יחד.
האם לדעתכם חוסר הניסיון זה משהו מרתיע? איך ניתן להציג את זה (בשלבים מתקדמים של הקשר) כמשהו לא מאיים?
אני יודעת שיש פורום מיוחד לחסרי ניסיון מיני בגיל מאוחר, אבל אני בכוונה רושמת פה כי אני רוצה עצה מנקודת מבט רחבה והטרוגניות בתשובות.
אשמח לשמוע את דעתכם -
אני בת 29 מת"א, יש לי תואר שני ואני עובדת במקום עבודה מעולה. הדבר היחיד שחסר לי בחיים (ולמעשה אף פעם לא היה) זה קשר זוגי.
במהלך התיכון, הצבא והאוניברסיטה הייתי מאוד ביישנית ולא היו לי הרבה חברים, תמיד מאוד אהבו אותי אבל כידידה ולא מעבר. לאורך השנים לא יצאתי הרבה עם חברות וככה לא ממש הכרתי בחורים.
הקשר הכי ארוך שהיה לי נמשך חודשיים. הבחור לא היה מתאים לי אבל ניסיתי לתת לזה צ'אנס ולא לפסול בלי לנסות. הוא מאוד ניסה להשכיב אותי ובגלל שהוא לא התאים לי ובגלל הלחץ שהוא שם אותי בו נפרדנו.
במהלך התואר הייתי סטודנטית מצטיינת והשקעתי המון בלימודים. לא חשבתי בכלל על זוגיות. מאוד רציתי אבל לא עשיתי ממש מאמצים בשביל זה, במיוחד בגלל הביישנות.
כשסיימתי את הלימודים לפני כשנתיים, מצאתי את עצמי בת 27 ללא כל קשר רציני, ללא כל ניסיון מיני (מלבד נשיקות) ולמרות שאני לא מרגישה כל כך ביישנית היום כנראה שחוסר החברים לא הוסיף לדימוי העצמי שלי לאורך השנים, וכנראה שאני משדרת ריחוק מסויים.
מבחינת מראה, אני 1.70 ורזה, אומרים לי תמיד שאני מאוד יפה (גם משפחה וגם בחורים שיצאתי איתם) וזה מאוד מביך אותי. לדעתי אני נראית עדינה במבט ראשון (למרות שאני לא חושבת שאני כזו), אמרו לי פעם שזה מה שעושה אותי מיוחדת אבל אני חושבת שזה חסרון..
לוקח לי לזמן להתחבר לאנשים למרות שזה בטח טבעי, אבל אחרי פעם-פעמיים אני לא מרגישה ריחוק או ביישנות. אני חושבת שמאוד כיף לדבר איתי, השיחות זורמות, אני "מבינה צחוק" וגם יודעת להיות צינית שצריך (לא בקטע רע).
אחרי שנסיתי להכיר דרך מכרים, חוגים חברתיים וקורסים וזה לא ממש הצליח, נרשמתי לפני חצי שנה לאתר היכרויות והתחלתי לצאת עם בחורים משם. עוד לא מצאתי את "האחד" אבל הוא בטח יגיע עם הזמן.
לפני שבועיים וחצי הכרתי מישהו באתר היכרויות, הוא מקסים וכיף לי לדבר איתו אבל לדעתי אנחנו לא מתאימים לקשר זוגי. אנחנו מאוד שונים בהרבה דברים מהותיים ולדעתי אחרי ההתלהבות הראשונית זה יהיה בעיה. חשבתי שאולי אם אהיה איתו אצבור ניסיון זוגי אבל זה נראה לי נצלני כלפיו ושאני אקשר אליו ובסופו של דבר זה יפגע בשנינו. לכן אני חושבת להגיד לו שזה לא מתאים למרות שמאוד הייתי רוצה להישאר איתו בקשר כידיד.
יותר משאני מרגישה נורא עם העובדה שבגילי מעולם לא היה לי קשר רציני אני מרגישה יותר נורא (ובושה) מהחוסר ניסיון.
אין לי בעיה לנהל קשר זוגי והעובדה שזה מעולם לא היה לי לא בהכרח תזיק לי לדעתי אבל החשש שלי הוא שאם אני אכיר מישהו והוא יתלהב ממני והוא יגלה שאין לי נסיון הוא יחשוב שמשהו לא בסדר בי או שזה ירתיע אותו.
ברור לי שזה לא נורמלי שמישהי בת 29 ללא נסיון, אבל זה נובע לצערי בין היתר מהזנחה שלי, לא התאמצתי לאורך השנים בתחום הזוגי והיום, יש לי ממש כמעט הכל בחיים, חוץ מזוגיות. אני במקום שההשקעה בלימודים ובעבודה השתלמה מאוד, הגעתי למקום מקצועי שאנשים בגיל 29 יכולים לחלום עליו אבל זה בא על חשבון דברים אחרים וקשה לי להינות מזה.
חשוב לי לציין שאני מאוד ריאלית ולא חושבת שאני בררנית במיוחד או מתנשאת. אני לא פוסלת אנשים על מראה, גובה, מקצוע, מצב כספי וכו', הכי חשוב לי למצוא מישהו שיהיה אדם טוב ושנסתדר יחד.
האם לדעתכם חוסר הניסיון זה משהו מרתיע? איך ניתן להציג את זה (בשלבים מתקדמים של הקשר) כמשהו לא מאיים?
אני יודעת שיש פורום מיוחד לחסרי ניסיון מיני בגיל מאוחר, אבל אני בכוונה רושמת פה כי אני רוצה עצה מנקודת מבט רחבה והטרוגניות בתשובות.
