סוד ישן, מות חבר מעריץ ושלמה ארצי, עצוב ומרגש
סוד כמוס שאני בעצמי עם השנים האמנתי בו שקרה בצללי זיכרונותיי של כמעט עשרים שנה. השנה היא שנת 1989 והוא לא ברור לי עד היום. בגיל 16 נפטר חברי הטוב ממחלה קשה - לופוס (זאבת), זה לא סוד גדול אבל הקשר למקרה אולי מקרי ביותר. חודש לפני מותו התכוונו ללכת יחד להופעתו של הזמר ב"צוותא" ובעיקבות סימני תשישות ועייפות כאחד מהסיפטומים שאיפינה את מחלתו שלא היתה ידועה לנו ולסובבים אותו ביטלנו את הנסיעה ובטלפון אמר לי חברי הטוב שהוא לא יוכל ללכת אבל תגיד לו שישיר בשבילי. מילים אילו מהדהדות בראשי עד היום, ואני מניח שימשיכו עד יום מותי להבין אם אכן נאמרו הדברים בבירור. אחרי מותו ראיתי זאת כצוואתו האחרונה ואת סיפור המקרה סיפרתי להוריו. נשלחו מכתבים אל הזמר ואל מפיקו דאז גם ע"י הוריו שקיבלו את הסיפור בתדהמה במשך יותר משנה וחצי עד שהתגייסתי ולאחריו שלחתי מכתב בדואר צהלי ולהפתעתי קיבלתי מכתב תשובה בכתב ידו ששמור לי עד היום. רואה אני בכך את רגישותו של הזמר, שלמה ארצי שענה לי בתקופת זו בחיי ואת האמת בדברים שברגישותו שלו לחיילים שכותבים לו. במכתב כתבתי לו את תוכן המקרה וזה לא נגמר בזה, התקשרתי לגלי צ’הל ושלמה ארצי הקדיש את "דמיין" של לנון בתוכניתו השבועית כל שישי, "עוד לא שבת". עד היום ומאז אני מקפיד ללכת להופעותיו כשהמכתב בכיסי. במהלך השיבעה העתקתי שיר שכיביכול אני כתבתי במילים שלי (שלא נכון) והגשתי להוריו. בטלפון מאימו (שנפטרה מצער ועצבות שנה אחרי כך) ביקשה שאקרא את השיר בהלוויה, סרבתי אז. לגבי השיר שלא אני כתבתי מצפוני מייסר אותי עד היום אפשר לומר שעשיתי המון להנצחתו של חברי וזה לא נגמר בזה ובלי סוד הזמנתי כתבת "מעריב לנוער" וכמה חברים ונערכה כתבה באחד הגיליונות ושם לא הוזכר דבר וחצי דבר על המכתב ולא על שלמה ארצי. אמיר