טוב הנה הסיפור.
הבחור היה החבר הכי טוב של ה"לשעבר". לאט לאט נהיה החבר הכי טוב שלי. בחור מאוד ביישן, לכאורה. שקט כזה. ספורטאי שכזה.. בן 26, בתול. איך אני יודעת? אני עוסקת בפסיכולוגיה, אני מקשיבה טוב. ואני גם משאירה את כל מה שאני שומעת- אצלי. אנשים מדברים, מספרים בלי שאני "מוציאה" את זה מהם. היום למדתי לשים גבולות, לעצור, לא לערבב בין טיפול וחברות. בקיצור- ה.. בחור בן 26, בתול, והיה (יש לו) פאטיש לאוכל. כל אדם שאוכל. כל אוכל. והוא היה פריק של צילום. הוא פשוט הסתובב בכל מקום וצילם. הוא בילה לרוב בבית מול המחשב, בפקולטה שלו, וברכיבה על האופניים בכל הארץ. ובכל מקום הוא צילם והמון. פלאפון, מצלמה, ווידאו. לאט לאט הוא הכניס לשיחות ביננו פן של ווידוי ואני חשבתי שאוכל להיות לו לאוזן קשבת, לעזור. וניסיתי. והוא התוודה. ואני לא ידעתי איך לספוג את זה. ----הנה הקטע היותר "מענין". הוא יצא רק עם בנות 15-17. עשה איתן הכל חוץ מלשכב. התחרמן על החתול שלו.. מאיך שהוא אוכל/ שותה. נדלק מכל גבר/ אישה שאכלו מולו, כולל החבר הכי טוב שלו. הוא סיפר לי על צילומים שהוא צילם את בת דודה שלו אוכלת ושהוא ... אח"כ בחדר מול הצילומים. הוא עשה את זה 5-6 פעמים ביום. היו לו עשרות ג'יגות (כן) במחשב של חומר ביתי, ואם תחשב תמונות של מצלמה/ פלאפון, שאלו K, לא מגות אפילו, זה המון!! אצלי, נקודת החלחלה הגיעה כאשר הוא ממש הלחיץ אותי שאשלח לו הקלטה שלי אוכלת. לא יכלתי יותר ולא רציתי יותר. תראה- מבחינתי לעשות משהו עם הגוף של מישהו, גם אם זה רק בתמונה- זה כמו אונס. זה אונס. ככה אני חושבת. זה להשתמש במשהו של מישהו. לשים מישה ובמקום שלא נכון לו להיות בו, במקום אנוס. לא אכלתי מולו, אין לו תמונות שלי. ולא היו. ניסיתי לעשות משהו, לאט ומהשורש. באיזשהו שלב הוא מחק את מה שהיה לו במחשב. אח"כ הוא הפסיק להפגש עם מישהי בת ה15 מירושלים שהוא הכיר. ואז שוב- התמונות בשיעורים, של הלשעבר שלי, הדיבורים על החתול.. ואז זה שהוא רצה את ההקלטה שלי, ליום הולדת שלו, החברה של החבר. זה היה נוראי לי. החליא אותי. ואני ניתקתי קשר. ולאחר כמה חודשים כתבתי בפורום מסוים על זה, דיברתי עם מישהו בפקולטה שלו, התקשרתי לתכנית טלוויזיה (לא עזר). אבל הנה- יש גם דברים כאלו
והיום זה כבר פחות שכיח אבל מדי פעם מזכירים את זה... חח ולא נראה לי שמישהו מהחברים שלי יראה את זה(מקווה לפחות)
