ואם היא כמו הפעוט אז הוא חיכה קצת לסדר לו את כל הסלט בשקט בראש ומייד התחיל לדבר והשלים פערים. היום הוא מתרגם לנו הולנדית כי הוא יודע שאנחנו לא מבינים. עוד משהו זה שהוא לא דיבר על ידידנו שפה שלא הבנו ורק מהפעוטון הבנו עד כמה ההולנדית שלו טובה.
../images/Emo24.gif יש לך דובי לא-לא? ../images/Emo85.gif
גילגי דווקא לא יודעת לעשות "לא" עם הראש - אז כבר הבן שלך מוביל עליה באמנות המשא ומתן.... ודאי שאת שייכת לפה. מאחלת לך חוויית לידה מתקנת עם הילד השני אשר תשייך אותך לפה גם באופן הלידה
כיף נורא, קיבלנו פטור של 10 ימים משניידר, במקום שבוע. זה הזמן הכי ארוך שלא ביקרנו בבית חולים מאז הלידה. אני רק מקווה שכשנגיע לשם, לא נתאכזב. ואגב- הוא עושה לא על כל שאלה שאני שואלת. פרצוף רציני- ז"א לא רוצה, עם חיוך- ז"א כן. מצחיק!
כשאני רואה כמה מיה רגועה יחסית לאחיה כתינוק, אני מרגישה אשמה על מה שעבר עליו (הריון מצוברח, לידה איומה, אמא שנעלמת לאשפוז וחוזרת עוינת). מצד שני - אני מתנחמת בזה שהיו לו גם יתרונות שאין לה (להיות האחד והיחיד במרכז תשומת הלב למשל). ושסה"כ לא נראה שלטווח ארוך יש נזק. מותר לשאול למה את אומרת שהגנים לא שלכם?
פשוט כי שנינו ממש לא אנשי "שאנטי". אנחנו מאוד אנרגטיים, עושים המון, לא יכולים לשבת הרבה על הישבן. בקיצור - "אורך גל" שאיננו שאנטי. ואיכשהו יש תחושה שהיא שונה מאיתנו בקטע הזה - יש עליה איזו שלווה פנימית. אולי זה עוד ישתנה - אין לדעת <בטח לא אאמין שכתבתי את זה פעם כשהיא תהיה בגיל ההתבגרות> ואני מזדהה מאוד עם מה שכתבת על הלידה הראשונה. לי אישית אין לי רגשי אשמה - כי רצף האירועים לא היה בשליטתי (רעלת, פגיה....). גם בדיעבד לא נראה לי שהייתי מוציאה אותה הביתה בשבוע 32 ומשקל של קילו מאתיים. אז אני סתם מרגישה עצבות אם אני חושבת לאחור על התקופה ההיא. איכשהו ההפיכה לאמא היתה אחת התקופות הגרועות בחיי בגלל צירוף הנסיבות שהביא אותי לשם. למה היה לך הריון מצוברח? זו היתה תקופה לא קלה במישור האישי?
העברתי את ההריון באקדמיה, במחלקה בה נישואים ולידות נחשבו "מוקצים", בטח ובטח לפני גיל 30. כל הזמן הרגשתי צורך להסתתר. העוינות הגיעה דווקא בעיקר מנשים (אלו שבסופו של דבר העסיקו אותי אחרי הלידה היו רק מרצים גברים). הרגשתי שההריון הוא מעין אות-קין והגבתי בהתאם. את ההריון של מיה העברתי במשרד מלא אמהות לקטנים, עם בוס שהגיב על הבשורה ב"הריונות זו ברכה לעסק". אצלנו גם אין הריון לבד וחיכיתי לגלות מי תהרה יחד איתי ואכן שמחתי כששבועיים אחרי המזכירה של הבוס גם בישרה. קיבלנו המון התייחסות נעימה ומפנקת ותומכת וההריון היה כמו עיטור יפה והמצברוח בהתאם.
אני הרגשתי ככה גם כלפי הגדולה שלי. והנה הקטן נולד בלידת בית נפלאה.. גדל צמוד לאמא במנשא וכד'.. והיה רגוע רק בשבוע הראשון לחייו ומאז נלחם בעולם. אז אני לא בטוחה בקשר בין הלידה לאופי.. POOH