תפקידינו כהורים

[צוציקגדול]

זו היתה תגובה לגבי ילדך שהכריז

שהוא יהיה שחיין אולימפי. הלוואי ויהיה, אבל לפני זה יש עוד כמה יעדים לכיבוש שהחשוב שבהם (מעבר למקום באליפות XXXX) הוא מיצוי העיסוק ברמה הכי בסיסית שלו, ההבנה שלו, היכרות עם עצמך והמגבלות הגופניות והפיזיות של עצמך ועוד ועוד....

 

[צוציקגדול]

==> הגופניות והמנטליות של עצמך

 

[Kalla]

הכל שאלה של עד כמה.

זו לא שאלה שניתן לענות עליה בתיאוריה. זה כמו אהבה. בעיה להגדיר ולהסביר, אך כשזה קורה - יודעים. רוצה ומוכשר אלה מילים חלשות מדי כדי לתאר מצב של אדם כל כך יוצא דופן, שהייעוד שלו בחיים הוא להקדיש אותם לתחום מסוים. זה אדם שמרגישים שלא יכול לחיות בלי זה. למזלנו, יש מעט אנשים כאלה, ולכן עבור רובנו זה עניין תיאורטי בלבד.

 

[נועה לביא]

../images/Emo45.gif לכל מה שאמרת בשרשור הזה

הפעם תורי להיות הצדיקה

 

[צוציקגדול]

אופססס... זו ההשוואה? ממש לא

רואה את עצמי מוסר את הילד למישהו לצורך קידומו בתחום כלשהו (רפואי, חינוכי, הישגי לא משנה) וכאן העלאת נקודות נוספות: 1. האם עדיפה ההתמקדות בתחום מסויים או הרב גווניות? 2. האם העדפות שלנו ראוי שיעברו לילדים, על ידי כיוון (מודע או שלא במודע). לדעתי הסיפוק כשמגיעים להישגים משמעותיים בתחום מסויים חשובים לאין שיעור מרב גווניות בינונית, כמובן בתנאי שלא אטומים ועוצמים עיניים וראש לתחומים אחרים. העיסוק לעומק בסופו של דבר מבוסס על אותם יסודות, לא חשוב אם זה נגינה, התעמלות קרקע או רכיבה על אופניים. לגבי כיוון הדור הצעיר בעקבות תחביבי ההורים, פה דרכת על יבלות כי אני ניסיתי ממש במכוון לא לשתול אצלם את ההעדפות שלי ממש דחיתי את ההכרות שלהם עם התחביבים שלי (ולא כל כך הצלחתי...) רציתי שיבחנו ויעמיקו תחומים אחרים, לתת להם מקום לביטוי ולא איזהי הכתבה או כפייה (בגלל שאבא...)

 

[פלגיה]

לגבי 2 - לא נראה לי שיש סיכוי

כי אם אתה מוטרף על משהו - תשדר את זה לילדים בכל מקרה. זה לא תמיד רע, ויש משהו בזה שאבא מתלהב ממה שהילד שלו עושה (אתה יכול להתלהב באמת רק מדברים שאתה יודע מניסיונך עד כמה הם קשים) אבל זה גם בעייתי, כי אם נחזור לדוגמת השחמט אצלנו, שהוא ברמה אינטנסיבית אך עדין לא מוטרפת (עוד לא צבעתי את הרצפה בשחור לבן) - שתים מבנותי מתעניינות בשחמט לא בפני עצמו אלא כדרך ליצירת קשר חזק יותר עם אבא שלהן.

 

[צוציקגדול]

לא מוטרף על כלום ולא חושב שמשדר

משהו כזה. בגלל זה כל כך שמחתי כשהחוגה נעצרה על ג'ודו וכדורסל שזה לא התחומים שלי. אבל בכל סיבוב כזה המחוג נעצר גם על משהו שאני עסקתי בו.

 

[פלגיה]

עובדה שאתה מתלהב

וזה לא רע - ההתלהבות שלך מאוד חשובה בדבר הזה.

 

[צוציקגדול]

תאירי את עיני איפה אני מתלהב?

 

[פלגיה]

אני קוראת את זה בהודעות שלך

ציטוט: "ותאמיני לי שאני לא אשב על החוף ואסתכל על הים בערגה, ההיפך כבר שנים אני חושב איך לחזור לפעילות ימית, אולי יהיה לי תירוץ..." זאת אחת ויש עוד. נראה לי שאם לא תאפשרו לו את זה, לך יהיה קשה עם זה.

 

[צוציקגדול]

אני את הדרך שלי אמצא, לאו דווקא

דרכו. הדיון הוא עליו ועלינו בתומכים ולא על תחביבי.

 

[פלגיה]

נכון.

הנקודה שלי היא שאתה תצליח להבין אותו ואת ההצלחות שלו, ותשמח בשמחתו. זה חשוב מאוד.

 

[לורליי43]

כפייה זה משהו אחר

כל עוד נותנים לילד הרגשה שזה לגיטימי שהוא יפרוש מהעיסוק מתי שיחליט, גם לדעתי אם הורה אוהב משהו ומציג את הנושא לילד, זה יכול לזמן לילד ולהורה זמן איכות מדליק יחד. אם הילד לא יאהב את זה, זה ממילא לא ימשוך אותו. ואם הוא גם יעשה את זה כדי להיות עם אבא- זה רווח גדול לשני הצדדים.

 

[מיכל שב]

../images/Emo41.gifשאלת המשך../images/Emo41.gif

מה עושים כשיש יותר מילד אחד. הדיון נסוב סביב הילד המוכשר. מה קורה כשיש שני ילדים או יותר? איך מחלקים את הזמן כך שכל ילד יוכל לממש את הפוטנציאל שלו?

 

[Kalla]

פשוט עושים.

שוב, נורא קשה לענות על השאלה הזאת באופן תיאורטי כי הנסיבות של כל אחד שונות ויש צורך בדברים אחרים לגמרי.

 

[noa128]

מתאמצים לאזן

ובמקביחל מתאמצים לתת לכל אחד כמה שיותר ויודעים שבורכנו ביותר מילד מוכשר אחד וששניהם לא יקבלו 100 אחוז, אלא כל אחד יקבל 75-80 אחוז, ושזה יבוא על חשבון דברים אחרים. מחפשים את החיוב. כך אני עושה. הנחת שהם עושים לי ממתיקה את גלולת הפשרה והם מקבלים מסר שכולם אהובים ומוערכים באותה מידה.

 

[פלגיה]

לדעתי זאת השאלה הקשה

קצת קשה להתגייס באופן משפחתי ליותר מתחום אחד של מצויינות. אם מצליחים לגייס את כולם לאותו תחום - מה טוב (יש משפחה ובה חמישה אחים אלופים בשחמט שמתפקדים כקבוצת שחמט נפרדת). אם אפשר לשים לב שיש ילד שמנגן מצוין, למרות שאחיו העילוי עולה עליו בהרבה, ולתת גם לשני את ההשקעות ותשומת הלב הראויות - זה נהדר. אם אפשר ליצור מצב שבו אין קנאה בין האחים ובו אין אחד שמרגיש ממורמר "כי כל החים הסתובבו סביב אחי הגאון ואף אחד לא התייחס אלי" - מה טוב. המחשבה על שאר האחים היא זאת שפתחה את הדיון כי שאר המשפחה הם הקובעים למעשה את גבולות היכולות ההוריות.