תרגיל - התחלות - 1

אסתר 1984

New member
../images/Emo13.gif

הסיפור הזה אמור להיות התשובה שלי לכל האנשים שיצא לי להתווכח איתם על השאלה "מה עדיף - חורף או קיץ" (שזה כולל בערך כל אדם שדיברתי איתו אי פעם
). אני מנסה להראות את הגשם דרך העיניים שלי ומה זה אומר לי (שזה דבר כמעט קסום בעיני), ולמה חורף זה לא "קודר ועגמומי", ואולי גם להפוך את זה למשהו מיסטי
. משעמם? אותי לא, וזה גם יגיד הרבה לכל אלה שאני מתווכחת איתם על זה כבר שנים...
 

goshdarnit

New member
לא משעמם.

אבל אז איך את קושרת את הדמויות שיש לך לאמירה? מאיפה באו לך הדמויות? ככל שתפרטי יותר, כך אני אשאל פחות שאלות ואקפוץ לשלב הבא. (לאט לאט יצא לנו סיפור. בואי נמשיך עוד קצת.)
 

אסתר 1984

New member
טוב, אני פשוט אספר

כל מה שעולה לי כרגע בראש בקשר לאיך שזה התחיל. בהתחלה פשוט ניסיתי לתאר גשם. כנראה בגלל זה התיאורים ארוכים כל כך
. אותי הם לא משעממים בכלל, אבל אני מבינה למה יש כאלה שכן... ואז תיארתי את האנשים ברחוב - איך לאף אחד לא באמת אכפת מכל מה שקורה מסביב - או שאולי בעצם האנשים מפחדים לראות את כל זה... בשלב כלשהו הגיע הוא. האיש. אני לא יודעת מה הוא בא להביע בדיוק, אבל פשוט ייחסתי לו אוטומטית את כל התכונות שאני מייחסת לגשם, והפרדתי אותו מכל האחרים. הוא אוהב את הגשם. הבעיה היא, שידעתי שאם זה כל מה שאני אכתוב, אלה שלא סובלים גשם לא יבינו בכלל מה אני רוצה מהם. הייתי חייבת להוסיף לזה עלילה שתראה *למה* זה כל כך יפה ומיוחד. ושהם יוכלו לראות את זה כמוני. אז ניסיתי לבנות סיפור שבו הגשם הוא ה"קסם" בעולם. והוספתי דמות - הבחורה - שהיא בעצם אני, ודרכה-דרכי רואים את הכל. והיא מחפשת אותו, כי דרך החיפוש הזה היא תוכל להראות מה כל כך יפה בו בעיניה... מה זה גשם בעיני? קסם. אנרגיה. חיים. אם אפשר לקרוא לזה ככה, "ברכת האלים". כל פעם שיורד גשם, קורה משהו טוב. הוא מטהר והוא מרווה. הוא מבטא זרימה ושינוי. מה זה קיץ? מוות. מחנק. גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ. זהו, נראה לי. מקווה שיצא משהו מכל זה
.
 

goshdarnit

New member
אה, אני חושב שהבנתי את מהות הבעיה.

ויש כמה. לפני כן, אני רוצה להבהיר שהתיאורים שלך לא היו 'משעממים', ואם הבנת שאמרתי שהם כאלה, אז לא לזה התכוונתי. הם היו נטולי נקודת מבט, נטולי קונפליקט (בשביל פתיחה), ולא היה ברור למה הם שם (בפתיחה). אוקיי. מאיך שאת מתארת את התחושות שלך לגבי גשם, זה נשמע כאילו שגשם זה 'בטן' בשבילך (ואם כן, אז אחלה). אבל התיאורים של הגשם לא היו בטניים. תסתכלי על ההבדל בין התיאורים שלך של הקייץ השנוא: 'מוות. מחנק.' אלה דברים בעלי סיטואציה, בעלי תחושה פיזית ברורה מאוד לכולם. קל להפוך כל אחד מהם לסצנה, קל לדבר על כל אחד מהם, קל לכתוב על כל אחד מהם. כתבת את המלים האלה וכולם יודעים על מה את מדברת, גם אם הם לא רואים קיץ באותו אופן. אבל תסתכלי על התיאורים של הגשם: 'קסם. אנרגיה. חיים.' המלים האלה כלליות. הן לא מתארות שום דבר ספציפי. לא ברור למה את מתכוונת *בכלל*. מה קסם? יש כל מיני סוגים של קסם. אם היית יכולה להעביר את תחושת הקסם, למצוא בדיוק על מה ואיפוא זה משחק לך, היית כותבת סיפור שהוא כולו קסום ומלא sense of wonder. אבל יש רק מילה אחת, שלא אומרת שום דבר. 'אנרגיה'. איזה אנרגיה? יש מליון סוגים ואין לי מושג על מה את מדברת. 'חיים'. כנ"ל. דווקא התיאורים של הדברים שאת אוהבת כלליים ונטולי משמעות. תמצאי למה את באמת מתכוונת, תמצאי איך זה עושה לך טוב ולמה זה עושה לך טוב - אבל בדיוק (לא מספיק להגיד 'טוב') - ואז תראי שהתיאורים שלך יצאו מדהימים, ואז גם אולי תמצאי דרך לשזור את התיאורים בסיפור באופן שה'קסם' שבו ילך ויגבר. זה היה אחד. הבאג השני הוא בדמות של איש הגשם. מצד אחד, קבעת שמזג האוויר הוא פונקציה שלו. אחלה. אז כשהוא כועס, יש ברקים, רעמים וכו', ואם הוא מרגיש טוב, יש שמש? או משהו כזה, לא? את זה קל לכתוב. אבל לא לזה התכוונת, כי הכנסת גם את העניין שהוא נהנה מהגשם. מצדי שכשהוא מרגיש טוב, שירד גשם, אבל אם הוא נהנה מהגשם, זה בן אדם שמתפנן מעצמו. מזג האוויר מגיב לאיך שהוא מרגיש, אבל המצב רוח שלו משתנה לפי מזג האוויר. את חייבת להחליט איזה אחד מהם הוא הנכון. כי הם לא יכולים להיות ביחד. זאת גם הסיבה שלא הצלחת למצוא משהו לעשות עם הדמות הזאת. הייתי ברור? את מסכימה?
 

אסתר 1984

New member
קודם כל, תודה רבה!../images/Emo13.gif

כבר יותר משנה אני מתלבטת מה לעשות עם הסיפור הזה, וסוף סוף יש לי רעיון... אז ככה: בקשר לזה שגשם הוא בטן בשבילי - אתה צודק במאה אחוז, והייתי פשוט צריכה להבין את זה כדי לדעת יותר מה זה. באשר לנקודה השניה, אני עוד צריכה לחשוב על זה אז אני לא אכנס לזה כרגע, אבל יש לי רעיון חדש בקשר לזה - שונה לחלוטין
. בכל אופן, הנה בינתיים הפתיחה החדשה: אולי האהבה שלי לגשם היא רק תירוץ. הרהרתי בכך לראשונה ביום שטוף גשם אחד, צופה בטיפות הגשם המכסות את חלוני. המשך עוד יבוא... ושוב - תודה| !|
 

goshdarnit

New member
על לא דבר.

אבל את זוכרת את מה שאמרתי בתחילת התרגיל: התחלה מספרת את כל הסיפור. ואם אין לך את כל הסיפור את לא יכולה לכתוב התחלה. תמציאי את הסיפור, תדעי בדיוק על מה הוא ורק *אז* תכתבי את המשפט הראשון. (אגב, אז תשווי בין המשפט החדש למשפט הזה ותראי איזה הבדל.)
 

אסתר 1984

New member
חיפוש נחשב לקונפליקט?

כלומר, אין פה שתי עמדות שמתנגשות או משהו כזה.
 

goshdarnit

New member
חיפוש,

אם אני מבין נכון את כוונתך, זה בן אדם (או דמות אחרת) עם תכונת X שמחפש תכונת Y, או עם תובנת X שמחפש תובנת Y, או כל דבר כזה. ו-X ו-Y חייבים להיות הפוכים. כן, זה קונפליקט בין X ל-Y. את צריכה לבנות את מה שיש לו ואת מה שאין לו טוב-טוב. את צריכה שהתכונות האלה יהיו ברורות, ואז את צריכה לבנות את החיפוש בקפידה - מה הדמות מגלה מתי, מה היא מגלה בסוף, מה גודל התובנה, וכו'. קשה, אבל כיפי.
 

אסתר 1984

New member
לא היה קל...

וזה מה שיצא אחרי שעות של נסיונות: כשנולדתי הייתה שנת בצורת. אמא שלי אהבה לומר שהעננים פשוט ברחו מהצרחות שלי, כי באותה שנה היא ואבא הצליחו לישון רק בתורנויות.
 

אסתר 1984

New member
אני חושבת שהתרגיל הזה

הוא יותר על "איך לבנות סיפור" מאשר על "איך לכתוב משפט פתיחה". בשבילי לפחות זו הייתה הפעם הראשונה שאני קודם מתכננת מה יהיה בסיפור ורק אח"כ מתחילה לכתוב אותו. מעניין. או שאולי זה בעצם אותו הדבר? את הסיפור אני אפרסם פה בשניה שהוא יהיה כתוב
.
 

goshdarnit

New member
התרגיל הזה

עושה דברים שונים לאנשים שונים. בשביל נע ונד, למשל, התרגיל הפוך. היה לו סיפור והיתה לו בעיה עם ההתחלה. אבל בגדול התרגיל מדבר על פתיחות ועל איך לפתוח סיפור. בכל מקרה, אני מרגיש שלא פירטתי מספיק לגבי הסיפור שלך. מההתחלה שלך רואים שתכננת את הסיפור ורואים שעשית עבודה טובה. רואים שעשית את שיעורי הבית שלך לגבי מה יסמל מה (בהקשר של הגשם וכו'). רואים את המצוקה (בין אם היא מגיעה מהבצורת או מההורים - ואם הייתי רוצה לנחש, הייתי אומר שהדמות המרכזית נולדה מהמצוקה). זאת נקודה נוספת שאני מנסה להעביר בתרגיל, כי הרבה אנשים לא הפנימו אותה: הפתיחה מספרת את כל הסיפור, היא יוצר רושם ראשוני לקוראים. אם הסיפור מקצועי, הפתיחה מראה את זה. אם הפתיחה חפיפניקית, גם הסיפור יהיה חפיפניקי. פתיחה מראה הכל.
 

goshdarnit

New member
שלום אסתר,

המשפט הראשון שלך הוא: הגשם, שלא הפסיק לרדת כבר שלושה ימים, הוביל את ריצודי האור של הפנסים במחול קסום על פני מרצפות האבן הרטובות. על מה הסיפור: אני לא יודע. מה הקונפליקט: אני לא יודע. מה הסגנון: לא הוחלט סופי. משהו שקשור לתיאורים. אבל בדרך כלל גם סגנונות תיאורים (ראי את תרגילי נקודת ראייה) באים ממצוקה. כל ספרות הבלשים האפלים באים מאפרוריות, מסבל, מהקדרות של המציאות, למשל. תיאורים של סיפורים רומנטיים באים מ'כמה נפלא העולם' וכו' (אני חושב, עברו יותר מעשר שנים מאז שהצצתי בספר כזה). התיאור נטול זווית - הוא לא מתאר את הגשם מהזווית של אף אחד. את חייבת, חייבת, חייבת להתחיל את הסיפור כשמתחיל הסיפור. את חייבת לספר לי על מי הסיפור על ההתחלה. את חייבת להבהיר לי איזה סוג של סיפור זה על ההתחלה. אין דרך אחרת. אין משהו אחר. אני לא יכול לתאר לך כמה זה חשוב. כשאני הולך לחנות ספרים, אני בוחר ספרים על פי המשפטים הראשונים. המשפטים הראשונים מכילים הכל, והם אומרים לך גם על מה הסיפור וגם אם הסופר יודע מה הוא עושה. אין שמץ של סיבה לא להתחיל את הסיפור מתחילת הסיפור, אין שמץ של סיבה להתחיל את הסיפור לפני ההתחלה שלו. אגב, תסתכלי על הרשימה המצויינת שניר הוסיף. היא תעזור. נמשיך: העוברים והשבים לא שמו ליבם לעליצותו. על מה הסיפור: אני לא יודע. מה הסגנון: אני לא יודע. מה הקונפליקט: אני לא יודע. האם יש זווית: עדיין לא. נמשיך: הם המשיכו ללכת בקומה שפופה, עיניהם נעוצות בקרקע, מנסים להשכיח מליבם את המסר ששרק הרוח באוזניהם. על מה הסיפור: אני לא יודע. מה הסגנון: אני לא יודע. מה הקונפליקט: אני לא יודע. האם יש זווית: עדיין לא. אסתר, אני יכול להמשיך ככה על כל משפט ומשפט בפסקאות הראשונות שלך. בקלות היית יכולה לדלג על כל משפט בפסקה הראשונה, ושום דבר לא היה קורה. עד כדי כך המצב חמור, שכשהאדם מופיע, אני כבר לא בטוח אם הסיפור עליו או אם הוא לא ייעלם לי עוד פיסקה. פתיחה מספרת לקורא את כל הסיפור. הפתיחה מכילה עולם ומלואו. תכתבי את הפתיחה לסיפור הזה שוב. שימי לב, אל תכתבי פתיחה לסיפור אחר. קחי את כל מה שאת יודעת על הסיפור שלך ותמצאי את המקום האידיאלי להתחיל את הסיפור בשביל הקורא ובשביל הסיפור. בסדר? חשוב לא לעשות את זה לסיפור אחר, כי אני משוכנע שאת יכולה להמציא התחלה מרשימה. הטריק הוא למצוא את ההתחלה האידיאלית לסיפור שכבר יש לך. ולפני שאת מתחילה תמצאי תשובות לשאלות: על מה הסיפור? על מי הסיפור? מה הסגנון (ולמה)? מה הקונפליקט? את בקלות יכולה יותר. אם לא תצליחי, אל תתייאשי. תכתבתי פה על מה הסיפור, באופן שעונה על כל השאלות, ונחפש משהו ביחד.
 

N Y

New member
ובאותו עניין: פתיחות בעייתיות

כשירות לציבור הכותבים העבריין, הנני להביא כמה סוגי פתיחות נפוצים אצל כותבים מתחילים שאני אישית מאד לא אוהב (את הפתיחות. הכותבים - תלוי בצ'ק החודשי שהם שולחים לי
): 1. בראשית ברא: "הכל התחיל כש...", "בהתחלה היה...", "אולי הכל התחיל בגלל...", "כמו כל ההתחלות, גם ההתחלה הזו..." וכל שאר הוריאציות על הנושא הנ"ל. הרי *ברור* שזו התחלת הסיפור, ולכן אין שום צורך להסביר זאת לקורא. אל תסבירו לי איך הסיפור מתחיל - *תתחילו!* 2. דחוס את שורטי: "הנזיר הצהוב השמן ליטף את שפמו העבות והשמנוני והביט בעגמומיות למעלה, אל השמים האפרוריים מהם נטף גשם ירקרק, עכור ומסריח קלות." תיאור דחוס אך נטול כל מידע מעניין. ואללה, אז עכשיו אני יודע איך נראה הגיבור - או אולי אין זה הגיבור כלל. אני לא יודע. אין לי מושג. גם קונפליקט אין. למה שאמשיך לקרוא? 3. למתוח! בכוח! "'כדור הארץ עומד להתפוצץ!' אמר דוקטור ברונכיט לעוזרת היפהפיה ברונהילדה." ואללה. כולי מתוח כמו מסטיק. מה יהיה הסוף?!?!?! ובמילים אחרות: הצהרות פומפוזיות מדי בתחילת הסיפור יגרמו רק להגחכתו, אלא אם כן הכותב טוב מספיק ומצליח להמנע מירידת המתח הדרסטית הנפוצה לאחר מכן. ב-99% מהמקרים לא זה המצב. 4. היומן האותנטי: "יומני דנית, 1/4/2666: קמתי, התלבשתי, צחצחתי שיניים, עשיתי פיפי, שטפתי ידיים והלכתי לבית הספר... <עבור שלושה עמודים של המשך הבוקר> ...בצהריים היתה מהפכה והרגו את סבתא." הנסיון לכתוב את הסיפור כיומן גורם להרבה מחברים להעמיס פרטים לא מעניינים על הקורא. כפתיחת סיפור, מדובר בבעיה קריטית, כי הקורא רוצה להתעניין במתרחש מהמשפט הראשון ממש, או, לכל היותר, הפסקה הראשונה. 5. עלילה, אלק: "הגעתי אל תיבת הדואר, פתחתי אותה וראיתי שלא הגיע שום דבר. עליתי הביתה והכנתי לי קפה הפוך, המשקה החביב עלי. הטלפון צלצל, אבל זו היתה טעות במספר. אחר כך נמנמתי מעט. בערב הלכתי לסרט, אבל הוא לא היה מעניין." תופעה זו היא קרובה-רחוקה של "היומן האותנטי" (ע"ע 4 למעלה), והיא מאופיינת בפירוט רצף של אירועים אשר, למרבה הצער, הנם נטולי כל עניין שהוא. הכותב משוכנע שהעלילה זזה בתנופה מרגע הפתיחה, היות ואירועים מתרחשים כל הזמן. הקורא, לעומת זאת, משוכנע שאין כמו צליה קלה בשמן רותח בכדי לגוון את חייו של הכותב. 6. אוירה: "הגשם ירד וירד. הטיפות זלגו כדמעות גדולות של בריה אגדית ועצומה. אפור השמים התמזג בעכרוריותו של הרחוב, כתמונת שמן מרוחה שאכלו בה שיני הזמן. אפילו העצים המעטים נדמו שמוטים ועייפים, משרים עגמומיות על פנסי הרחוב המועטים שדלקו." וכו' וכו' וכו'. ובמילים אחרות: יאללה, הבנתי אותך, עכשיו תפסיק לקשקש ותביא את הסיפור. זהו להיום.
 

אסתר 1984

New member
לא ממש מסכימה.

קודם כל, בנוגע ל-3: זה לא מחייב שפתיחה מפוצצת כזאת תוביל לסיפור מלא מתח לכל אורכו, בלי לגרוע שום דבר מהסיפור. אני לא רואה שום בעייתיות בסיפור שמתחיל במשפט כזה שמכניס אותך מיידית לסיפור, אם רק משתמשים בו בצורה טובה. למשל: "כדור הארץ עומד להתפוצץ!" אמר דוקטור ברונכיט לעוזרת היפהפיה ברונהילדה. "אבל אנחנו יודעים זאת כבר מאות שנים, דוק', מה חדש עכשיו?" (טוב, אולי אני לא כל כך טובה בדוגמאות, אבל אני מקווה שזה מובן). בקשר ל-6: הקורא המיומן (וגם זה שלא) בטח יבחין מיד בדימיון המרשים בין הדוגמה שלך לפתיחה שלי, קצת מעליך
. (לא יודעת אם קראת את זה לפני שכתבת את הדוגמה שלך, ככה שאני לא יודעת אם זה מכוון כלפי או לא, אבל לא משנה.) אני חושבת שלפעמים מותר להתחיל ככה. קודם כל - השאלה היא מה אתה מנסה להעביר בסיפור. למשל אצלי יש איזשהו קונפליקט בין "האנשים" לבין האיש שמופיע בסוף, והגשם אמור לשחק תפקיד מרכזי בסיפור. בגלל זה האווירה מאוד חשובה לדעתי. אני גם חושבת שיש הבדל בין סוג הפתיחה של ספר לסוג הפתיחה של סיפור קצר. בספר מותר להיכנס קצת יותר לפרטים, נראה לי. כמובן שזה גם עניין של טעם, אבל נדמה לי שיש מספיק סופרים (ומספיק לי טולקין כדי להוכיח את זה) שאין להם שום בעיה להכניס המון תיאורים ואווירה בלי לפגוע בסיפור בכלל. הכל תלוי בסגנון שלך ובמה שאתה מנסה להעביר.
 

N Y

New member
אם תביטי בזמני משלוח ההודעות,

תראי שלמרות היותי, ללא כל ספק, כשרוני בצורה מחפירה, הרי שלא יתכן שהודעתי התייחסה לפתיחה שלך. כלומר - אני כותב די מהר, אבל לכתוב הודעה כמו זו ששמתי למעלה בדקה אחת, זה כבר מעבר לכוחותי...
הבה נעבור על הסעיפים הבעייתיים, אם כן: 3. הבעיה בפתיחה שהבאתי כפולה: א. השימוש בקלישאה בנסיון (לא מוצלח) ליצור מתח. ב. העובדה שהקלישאה, או ה"BIG DEAL" נמצאים שם רק כדי למתוח את הקורא, ולא משום סיבה אחרת. הדוגמה החלופית שהבאת מדגימה זאת היטב: אם יודעים את זה כבר מאות שנים, למה שהדוק' ידבר על זה? Who Gives? 6. מותר הכל. הכל מותר. מותר לך לכתוב מה שאת רוצה, וגם לקורא מותר לקרוא מה שהוא רוצה. או, ליתר דיוק, מותר לו לא לקרוא את מה שהוא לא רוצה. המטרה שלך, ככותבת, היא לגרום לו להמשיך לקרוא. גם לא אמרתי שאי אפשר להכניס המון תיאורים ואוירה, אבל כדאי מאד שב*פתיחה* יהיה גורם מעניין כלשהו, כדי שיהיה לקורא במה להתמקד. טולקין הוא דוגמה מצוינת. ההוביט: "בחור באדמה גר לו הוביט." - הקורא, בשלב זה, לא יודע מהו הוביט בדיוק, ועל כן המחבר מספיר, באופן הומורסטי למדי, במה מדובר. הוא גם מקיים ניגוד משעשע בין ההוביטים לבין מעשי ההרפתקה, באופן שממנו מובן לקורא כי בהרפתקה שכזו עסקינן. שר הטבעות הוא מקרה אחר, כמובן, היות והיה למחבר קהל קוראים להוט לדעת את המשך קורות גיבורי הספר הקודם. עדיין, טולקין מבהיר בהקדם (באמצעות ההקדמה) את מהות הקונפליקט, ויוצר תחושה של איום גם, בין השאר, באמצעות התיאורים. בפתיחה שהבאת כאן, לעומת זאת, אין ממש קונפליקט. כקורא, קשה להתמודד עם הפתיחה הנ"ל. היא לא גורמת לי לרצות להמשיך לקרוא. לא קרה שם שום דבר מעניין. עצה לשיפור: התחילי ב"הוא לא ניסה להתגונן מפני הגשם". את כל מה שהיה לפני כן תזרקי, או תשמרי למקום מאוחר יותר. שימי לב ל"הוא" במקום "האיש" ו"גשם" במקום "מטר". שפה גבוהה מדי יכולה להוות מכשול רציני, ביחוד אם לא שולטים בה עד הסוף. אבל גם התיקון הזה לא יספיק - את חייבת להוסיף לפתיחה שלך *משהו* שיעניין את הקורא. עיר בגשם, עליצות וחיוך מתוח פשוט *לא מספיקים*. 7. שימי לב לניגוד האדיר בין הפתיחה של "קורליין" לבין זו שלך. משפט אחד, וכבר אני רוצה להמשיך לקרוא. למה? כי קורליין *גילתה* את הדלת. שימי לב כמה מידע ורמזים מביא המשפט הפשוט והקצר הזה. קורליין גילתה, כי קורליין היא מישהי שנוטה לגלות דברים. הדלת התגלתה, כי היא לא היתה גלויה קודם - לפחות לא לקורליין. יש כאן מיסתורין כלשהו, אמירה על הדמות הראשית, תחילתו של קונפליקט - והכל במשפט בן עשר מילים. ככה פותחים סיפור!
 

אסתר 1984

New member
בקשר ל-3.

לא יודעת. גם אם הדוגמה מוקצנת וקלישאתית - אמרת: "אם יודעים את זה כבר מאות שנים, למה שהדוק' ידבר על זה?" ובכן, אם הוא בכ"ז מדבר על זה, כנראה שיש פה איזה מידע חדש שאנחנו עוד לא יודעים, ובגללו אולי נרצה להמשיך לקרוא. אולי בגלל שהדוגמה הזו לא מאוד מוצלחת זה באמת לא מאוד מעניין, אבל אם זה עשוי טוב עם רעיון מעניין מאחורי זה - אני לא רואה שום סיבה למה שפתיחה כזו לא תמשוך לקרוא.
 

goshdarnit

New member
כל מה שהוא אמר לגבי טולקין וקורליין

ורק אוסיף שלטולקין היתה תמונה כל כך מלאה של העולם שלו ושל מה הם כל היצורים ומה ההיסטוריה שלהם, מה העתיד שלהם, מה האופי שלהם, וכן הלאה, שזה יצא באופן ברור מכל משפט שהוא כתב. מצויין שיש לך סיפור על . תתחילי מהסיפור ולא לפניו. הסיפור הוא של מי? מה נקודת המבט שלי בסיפור? מי הגיבור? האיש, הגשם, או האנשים? ממי אמור להיות לי איכפת? על כל זה לא החליטה הסופרת בפסקאות שקראתי. סיפור מתחיל ממצוקה או מקונפליקט. לא היה עוד קונפליקט או מצוקה (גם לא בתיאור, ובהחלט יכול לבוא תיאור ממצוקה). אם הקונפליקט הוא בין האיש לגשם, איזה סוג של קונפליקט זה, איך הוא מתבטא. כיצד הגשם גורם לאיש סבל או נזק או מה-שלא-יהיה? זאת התחלה של ספר ולא של סיפור? מצויין. קחי את הסיפור המסופר בספר ותמצאי בדיוק מאיפה הוא מתחיל ולמה (ה'למה' הכי חשוב), ותתחילי מהנקודה ההיא. לפי מה שכתוב - ולא משנה מה את מתכננת אחר כך - אין סיבה שהסיפור יתחיל כפי שהוא התחיל. באותה מידה הוא היה יכול להתחיל אחרת. תתחילי מתחילת הסיפור. נסי. ותראי. אני מציע גם שתספרי לנו חלק מהסיפור, כדי שנוכל להבין יותר טוב ולתת עצות יותר טובות.
 

Yuli Gama

New member
ניסיון ../images/Emo13.gif

השמועה הגיע אליו באיחור. כאשר הוא הגיע בריצה לשערי העיר, שיירת הסוסים כבר התרחקה מהחומות. "זיווה, אל תלכי" זעק הילד. כמה מהאנשים שהתאספו מול השער, ניסו לעצרו, אך הוא חמק מידיהם. רץ אחר הקבוצה המתרחקת.
 

goshdarnit

New member
יולי, את מקשה על חיי.

לכאורה זה טוב, ולכאורה זה מה שביקשתי. אבל... חסר לי משהו, ולקח לי זמן למצוא את הדבר החסר. אני די משוכנע שאחד מהשניים קרה פה: 1) כתבת התחלה מבלי שיהיה לך סיפור מלא בראש - אפילו לא סכימה מלאה. אולי, במקרה הטוב, סכימה של סכימה. 2) לסיפור יש רובד אחד בלבד. ההתחלה הזאת היא התחלה של סיפור בעל רובד עלילתי בלבד, והיא נטולת כל רובד רעיוני (וגם כעלילה, היא בעלת רובד עלילתי אחד ולא כמה רבדים עלילתיים). אפשר - וצריך - לחוש את עומק הספר על פי ההתחלה שלו. זאת התחלה של סיפור שקיים אצלך בראש, יולי? או אולי זאת רק התחלה שהמצאת עכשיו? אם זאת התחלה של סיפור - ספרי לנו קצת על הסיפור, וספרי לנו מה קורה בו, ונמצא את הבעיה שנדמה לי שנמצאת בסיפור. \ ולשאר האנשים: אל תכתבו התחלה לתרגיל מבלי שיהיה לכם סיפור ברור בראש, על רוב רבדיו.
 
למעלה