נלך משפט משפט
ושימי לב טוב טוב: הנהג שולף מכיסו פיסת נייר ומושיט לברוך- "זה ממנה". [פתיחה, כאמור. כשברוך פותח את הפתק, הוא רואה בפנים רק ארבע מילים:"תשכח מהכסף. אתה בסכנה". [פתיחה. הוא בסכנה. מאיפה? מה הוא יעשה עכשיו? מה יקרה עכשיו? הוא הופך את הפתק ורואה את הכיתוב המופיע מצידו השני- "17:38, ארלוזורוב 16, מחר." [אין חדש. הסיטואציה לא השתנתה. זה המשך. "אז זה מה שקורה כאן..." הוא אומר ומחייך אל הנהג חיוך ציני, [המשך. הסיטואציה לא השתנתה. את רואה שהיא לא השתנתה? מבחינתו הוא ממשיך בשלו, ולכן הסיטואציה לא השתנתה. "ידעתי שהיא לא תוכל לשכוח לי את אנסטסיה." [כנ"ל. הנהג, באדישות מופגנת, שולף מכיסו את תמונתה של הזמרת. "היא ידעה שתזכיר אותה. שוב אחת מהנבואות האלה שיש לה. היא אמרה שזה יסביר לך את חומרת המצב"- [כנ"ל. כל אחד מהצדדים ממשיך להתנהג כפי שהתכוון להתנהג מאז הפתיחה הקודמת. לא חל שינוי באף אחד מהם, לא חל שינוי בסיטואציה ש*פותח* את הסיטואציה לעוד אפשרויות. והוא מושיט לברוך את התמונה הקטנה, המקומטת, בה מופיעה אנסטסיה בתו- כבולה אל הקיר בשלשלאות מתכת. [כנ"ל! זו אינפורמציה חדשה מבחינתנו, אבל שתי הדמויות כבר ידעו את זה. ברוך מהנהן בכובד ראש. "אני אהיה שם. הפעם היא ניצחה." [גבולי. זה יכול להיות פתיחה ויכול להיות שלא. מצד אחד הוא עדיין ממשיך את הקודם, מצד שני הוא החליט לפעול. גבולי. נגיד שכן ונמשיך. הנהג, שכבר החל לאבד את הסבלנות, רוכן לפתע לעברו- "תשמע, אני לא באמת איתה. אתה יודע שאני אשמח לעבור צד אם רק תשלם יותר..." [פתיחה (שהוא ישנה צדדים ישנה דברים) רק אם משהו ימשיך לכיוון הזה. ברוך נועץ בו מבט נוקב- "תמיד היית מנוול, אריק [בקיצור: 'לא'. סגירה! סגרת אופציות ולא פתחת אותן! - אבל אני כבר בחיים לא אאמין לך אחרי מה שעשית לי. [המשך. לא אחרי שלקחת ממני את שלומית." [המשך + אקספוזיציה (תזהרי משורות שמוסרות מידע לקורא, אבל זה מידע ששתי הדמויות כבר יודעות, ולכן אין צורך להגיד אותו). בכל מקרה, זאת לא פתיחה כי זאת אינפורמציה חדשה *לנו*, אבל זאת לא אינפורמציה חדשה *לדמויות* (זה ההבדל עליו דיברתי בין הקהל לדמויות; אצלך הטעות הזאת חוזרת שוב ושוב - את מוסרת לקהל מידע, אבל לדמויות כבר יש אותו, ובכך את לא מקדמת את העלילה), ולכן שום דבר חדש לא קרה לדמויות, שום דבר חדש לא יקרה לעלילה, ושום אופציה חדשה לא נפתחה. "ניתנה לה ההזדמנות לבחור בך. היא לא רצתה." [אינפורמציה חדשה לקהל, וישנה לדמויות. כל מה שהוא עושה זה מקניט את הדמות. אין פה חדש. אין פה פתיחה. ברוך קפץ את אגרופיו- "אתה יודע שזה לא נכון. לא הייתה לאף אחד ברירה מרגע שחזקיהו נרצח." [כנ"ל! אינפורמציה חדשה לקהל, אינפורמציה ישנה לדמויות. אין פה חדש. אין פה פתיחה. "אבל אבא שלכם ידע כבר קודם. הוא סיפר לאחותך." [סוף סוף אינפורמציה חדשה לדמויות. ותראי את ההבדל על ברוך: ברוך נרתע לאחור בהלם. [אם כך, זאת היתה פתיחה אמיתית. "שלומית ידעה?" [המשך של השוק. זה טוב. תשאירי. אריק חייך ברשעות- "אתה מבין, אני לא היחיד שהכסף הוא הכל בשבילו." [המשך. אין פה חדש. אריק מצדיק את עצמו. הסיטואציה לא נפתחת. שום דבר חדש לא קורה. לסיכום: שימי לב טוב טוב להבדל בין לתת אינפורמציה לקהל ולתת אינפורמציה לדמויות. נסי ליצור את הסיפור כך (באופן עקרוני ולא רק בתרגיל) שאינפורמציה חדשה שמגיעה תהיה חדשה גם לדמויות. רק כך העלילה תתקדם, בין השאר כי זה מוביל לפתיחות, אבל זה מוביל גם לגילויים, להחלטות, ולריתוק של הקהל. נסי שוב, כאשר את לא מוסרת לנו אפילו פעם אחת אינפורמציה שכבר יש לדמויות אבל אין לקוראים. אפילו פעם אחת. ותדאגי לפתוח את הסיטואציה כל הזמן. בסדר?
?