🪭shake it OFF💃🏻

[It's Always Sunny]

.

 

[טוני החתול]

האם כולם חגורים ומוכנים לשנה החדשה?

 

[didalf]

האם כולם חגורים ומוכנים לשנה החדשה?

 

[Aranel Nenharma]

האם כולם חגורים ומוכנים לשנה החדשה?

לא יודעת מה איתכם אבל אני כבר במיטה וכנראה ארדם לפני חצות
יאיי לי (למרות שלא אתלונן אם אחלום על ווסלי)

 

[didalf]

לא יודעת מה איתכם אבל אני כבר במיטה וכנראה ארדם לפני חצות
יאיי לי (למרות שלא אתלונן אם אחלום על ווסלי)

כל הכבוד לך, אני מתה מעייפות על הספה מתעצלת לקום להתקלח.

 

[Lhuna3]

יאיי לי (למרות שלא אתלונן אם אחלום על ווסלי)

SWEET DREAMS!

 

[Lhuna3]

האם כולם חגורים ומוכנים לשנה החדשה?

לא. אני מפחדת ממנה.

 

[didalf]

SWEET DREAMS!

are made of THIS

 

[Aranel Nenharma]

צפה בקובץ המצורף 96592

רק מוכיח כמה דחוף אנחנו צריכים שרשור חתיכים, נוספו הרבה למאגר שלנו מהפעם האחרונה

 

[didalf]

רק מוכיח כמה דחוף אנחנו צריכים שרשור חתיכים, נוספו הרבה למאגר שלנו מהפעם האחרונה

אני קוראת פה שרשור גיפים של הארי סטיילס
אבל בכל מקרה אחרי שנסיים את הסדרות כי אסור לנו לחפש בינתיים.

 

[Lhuna3]

ידעתי שהם יעשו את זה.

 

[didalf]

ידעתי שהם יעשו את זה.

פה אין אבל שמעתי בומים.
הם פשוט שמעו שאין זיקוקים אז דאגו שיהיה

 

[Lion_Heart]

האם כולם חגורים ומוכנים לשנה החדשה?

 

[Lion_Heart]

לא. אני מפחדת ממנה.

 

[dilia snake]

האם כולם חגורים ומוכנים לשנה החדשה?

עדיין לא.

ידעתי שהם יעשו את זה.

הם פשוט שמעו שאין זיקוקים אז דאגו שיהיה

אני כזה "מי האידיוט שעושה בשנה הזאת זיקוקים????????" ואז קלטתי שזה לא זיקוקים ויורים על כל האזור(אבל לא עלי).

 

[It's Always Sunny]

@It's Always Sunny איך היה היום הראשון בלימודים?

לא משהו.

 

[Lhuna3]

לא משהו.

אוי אני מצטערת לשמוע!
אם תרצי לשתף... את יודעת שאנחנו פה לתמיכה ועידוד (כמובן רק אם יתאים לך, זה בסדר גם אם לא)

 

[It's Always Sunny]

אוי אני מצטערת לשמוע!
אם תרצי לשתף... את יודעת שאנחנו פה לתמיכה ועידוד (כמובן רק אם יתאים לך, זה בסדר גם אם לא)

וול, זה התחיל בכך שנפצעתי עוד לפני השיעור הראשון (התנפחה לי השפה ונפצעתי באזור הגבה).
חוץ מזה, אני לא מצליחה להתרכז ולהתעניין בחומר (קרה לי גם היום, זה לא שהחומר שמלמדים לא מעניין אבל אני לא מסוגלת להיות נוכחת בשיעור), הלכתי לאיבוד כמה פעמים וזה נורא מתסכל כי אין לי כוח (פיזי) ללכת לאיבוד וזה בתורו גורם לי לעייפות (נפשית) ואני חושבת שהמעגל הזה מזין את עצמו.
ודבר אחרון, אני מפחדת שאני לא אספיק לקרוא את כל מה שאני צריכה וכתוצאה מכך ישבתי אתמול וניסיתי לקרוא חלק מהדברים שאני צריכה לאחד השיעורים, אבל גם לא הספקתי הכל וגם לא נהניתי מהזמן שלי בבית.
לא הכל מאוד גרוע, כן? השיעורים כן מעניינים אבל המחשבה של לחזור הביתה ולהמשיך לעסוק בנושאים האלה גורמת לי לעצב גדול.
היום בבוקר קמתי והתבאסתי שאני צריכה לצאת מהבית, בסופו של דבר אני עושה את זה אבל זה מרגיש לא שווה את זה.
וזה לא רק קשור ללימודים, אני מרגישה שזה מוציא לי את הטעם מהחיים, בקטע שאפילו אם הייתי מפסיקה עם הלימודים, כבר לא הייתי רוצה לתפקד בחיי היום יום שלי.

 

[Lhuna3]

וול, זה התחיל בכך שנפצעתי עוד לפני השיעור הראשון (התנפחה לי השפה ונפצעתי באזור הגבה).

אוי! איך את מרגישה עכשיו? עוד כואב?
איזה מבאס זה ועוד על ההתחלה!

חוץ מזה, אני לא מצליחה להתרכז ולהתעניין בחומר (קרה לי גם היום, זה לא שהחומר שמלמדים לא מעניין אבל אני לא מסוגלת להיות נוכחת בשיעור),

את חושבת שיודעת להגיד למה זה? זה היה לך בעבר גם בלימודים בבית ספר? זו הפרעת קשב, או שאולי בגלל הפציעה, או ההתרגשות והחששות?

הלכתי לאיבוד כמה פעמים וזה נורא מתסכל כי אין לי כוח (פיזי) ללכת לאיבוד וזה בתורו גורם לי לעייפות (נפשית) ואני חושבת שהמעגל הזה מזין את עצמו.

זה גם מאוד מבאס באמת. אני מניחה אבל שלפחות בעניין הזה זה משהו שיעבור בקרוב אחרי שתכירי את המקום מספיק טוב ותזכרי את הדרך לכל הכיתות שאת צריכה.

ודבר אחרון, אני מפחדת שאני לא אספיק לקרוא את כל מה שאני צריכה וכתוצאה מכך ישבתי אתמול וניסיתי לקרוא חלק מהדברים שאני צריכה לאחד השיעורים, אבל גם לא הספקתי הכל וגם לא נהניתי מהזמן שלי בבית.
לא הכל מאוד גרוע, כן? השיעורים כן מעניינים אבל המחשבה של לחזור הביתה ולהמשיך לעסוק בנושאים האלה גורמת לי לעצב גדול.
היום בבוקר קמתי והתבאסתי שאני צריכה לצאת מהבית, בסופו של דבר אני עושה את זה אבל זה מרגיש לא שווה את זה.
וזה לא רק קשור ללימודים, אני מרגישה שזה מוציא לי את הטעם מהחיים, בקטע שאפילו אם הייתי מפסיקה עם הלימודים, כבר לא הייתי רוצה לתפקד בחיי היום יום שלי.

לימודים אקדמאיים בהחלט יכולים להיות מאוד תובעניים, בעיקר שנה ראשונה אני זוכרת שזה היה לי מאוד overwhelming והרגיש עמוס וקשה
ובתואר שלך באמת בטח יש הרבה חומר קריאה.
וזו הרבה פעמים התחלה קשה לכולם, ועבורך יש גם את הקושי הפיזי והפציעה שהוסיפה על זה, אז על אחת כמה וכמה שיש לך הצדקה להרגיש מותשת/מוצפת ומיואשת.
אני מקווה שתתני לזה בכל זאת זמן למרות שזה מרגיש נורא קשה כרגע...
במקרה הכי גרוע בד"כ אפשר לקחת פחות קורסים בסמסטר ולפרוש את התואר על קצת יותר סמסטרים (זה מה שאני בזמנו עשיתי) ואז יש פחות עומס.
אבל אני חושבת שזה עוד מוקדם בשבילך לזה. רק תזכרי כשאת כל כך מרגישה מיואשת - שיש פתרונות, יש דרכים להקל... אז גם את היאוש והבאסה, למרות שהם מובנים - אולי לא לקחת כל כך לקיצוניות.
לנסות ולראות איך הולך.
ולפעמים בהמשך דברים נראים פחות נוראיים ממה שהם נראים בהתחלה... אולי גם תכירי חברים/ות חדשים/ות וזה ירגיש לך כיף יותר

 

[It's Always Sunny]

אוי! איך את מרגישה עכשיו? עוד כואב?
איזה מבאס זה ועוד על ההתחלה!

חטפתי אחר כך עוד מכה בשפה, אז כן עשיין כואב.
בעיקר הלחץ היה שפחדתי לאחר. אל תדאגו, יש סוף טוב לסיפור: קבוצת תלמידים עזרו לי ואחת עזרה לי להגיע לכיתה ואז כשאמרתי למרצה מה קרה, היא דאגה שיביאו לי קרח וזה בהחלט עזר לשבור את הקרח.

את חושבת שיודעת להגיד למה זה? זה היה לך בעבר גם בלימודים בבית ספר? זו הפרעת קשב, או שאולי בגלל הפציעה, או ההתרגשות והחששות?

לא, נראה לי שזה בעיקר תחושת עצב על השינוי.

זה גם מאוד מבאס באמת. אני מניחה אבל שלפחות בעניין הזה זה משהו שיעבור בקרוב אחרי שתכירי את המקום מספיק טוב ותזכרי את הדרך לכל הכיתות שאת צריכה.

אל דאגה, מצאתי עזרה.

לימודים אקדמאיים בהחלט יכולים להיות מאוד תובעניים, בעיקר שנה ראשונה אני זוכרת שזה היה לי מאוד overwhelming והרגיש עמוס וקשה
ובתואר שלך באמת בטח יש הרבה חומר קריאה.
וזו הרבה פעמים התחלה קשה לכולם, ועבורך יש גם את הקושי הפיזי והפציעה שהוסיפה על זה, אז על אחת כמה וכמה שיש לך הצדקה להרגיש מותשת/מוצפת ומיואשת.
אני מקווה שתתני לזה בכל זאת זמן למרות שזה מרגיש נורא קשה כרגע...

כן, ברור. אני לא אפרוש עכשיו. פשוט זה מזכיר לי את תקופת הצבא שהעמסתי על עצמי (רק שעכשיו אני פחות נהנית, שם לפחות חזרתי הביתה והצלחתי למצוא עיסוקים אחרים).
והפחד שלי הוא בעיקר שזה יגיע למצב שאני כבר לא ארצה לעשות שום דבר אחר באופן כללי.

במקרה הכי גרוע בד"כ אפשר לקחת פחות קורסים בסמסטר ולפרוש את התואר על קצת יותר סמסטרים (זה מה שאני בזמנו עשיתי) ואז יש פחות עומס.
אבל אני חושבת שזה עוד מוקדם בשבילך לזה. רק תזכרי כשאת כל כך מרגישה מיואשת - שיש פתרונות, יש דרכים להקל... אז גם את היאוש והבאסה, למרות שהם מובנים - אולי לא לקחת כל כך לקיצוניות.
לנסות ולראות איך הולך.
ולפעמים בהמשך דברים נראים פחות נוראיים ממה שהם נראים בהתחלה... אולי גם תכירי חברים/ות חדשים/ות וזה ירגיש לך כיף יותר

נכון, תודה!