ראשית, זה מדגים היטב את בעייתיות המצב
שבו המשפחה הביולוגית לוקחת את החוק לידיים ומאתרת את הילדים שנמסרו לאימוץ, ועוד בגיל שהילד אינו עומד על דעתו ועוד אינו יודע מה יהיה רצונו בעתיד. אך היות ושזה כבר מצב נתון, והיות שהבת כבר בוגרת, כתבו נכון לפניי שזו כבר ההחלטה שלה וכל מה שניתן לעשות הוא לנסות לשוחח איתה, להבין אם ומה היא רוצה (לפעמים גם בוגרים זקוקים לעצה של אדם קרוב) ולתמוך בה בכל החלטה שלא תקבל.
מה שכן - ההרגשה שלי היא שיש כאן סממן ה"לא נעים" שכל כך מוכר לי מעצמי. לא נעים לי להגיד "לא" לאנשים, פשוט לנפנף אותם. גם אם אין לי חשק יותר לזכור שהאדם קיים, לא מסוגלת לפגוע ברגשותיו ולתת לו להבין שכך אני מרגישה. אני יודעת שזה לא תמיד טוב, אך גם אין לי מושג איך להכריח את עצמי לנהוג אחרת. ייתכן מאוד שזה המצב של בתך (אם כי יכול להיות גם שהיא פשוט באמת ובתמים אינה יודעת עדיין מה היא באמת רוצה). במקרה שזה העניין הראשון שציינתי - לצערי, אין לי פתרון, ואשמח לדעת מהו אם למישהו יש.