התיעצות בבקשה בעניין הבת :

[סביון1]

המאמצים לא תמיד בפחד. ממש לא. למה לעשות הכללות?

אגב, מסיפורי מאומצים פה בפורום ראיתי לא פעם שיש מאומצים שחושבים שההורים המאמצים שלהם יחששו מקשר עם הביולוגים ולכן נמנעים מליצור קשר, או שיוצרים קשר בלי לספר להורים. אבל לא פעם יש פער (לטובה) בין חששותיהם למציאות.

 

[RonspotNL]

אבל החשש עדיין קיים

ומשני הצדדים אני מדבר על זה לא מעט עם אחרים אם רק היו כאן יותר מאומצים...

 

[סביון1]

אני לא יודעת למה, או יותר נכון למי אתה מתכוון כשאתה אומר

שהחשש עדיין קיים. תראה, בתור אמא אני מחשיבה עצמי מדמיינת קטסטרופות מקצועית. וכשאני מעלה מתוך שק החששות שלי כאמא את הפחדים הכמוסים שלי, פגישה עם הביולוגים ממש לא במקום הראשון, גם לא בשני, גם לא בשביעי. להיפך, אני מקוה בשביל ילדי שיזכו לפגוש, להכיר, להשלים כמה שניתן את הפאזל (כן אני יודעת ששלם לגמרי הוא לעולם לא יהיה אבל בכל זאת, כמה שניתן). בוא נאמר שאני חוששת הרבה יותר מהאפשרות שלא יזכו לפגוש, מאשר מהאפשרות שיזכו וינקטו בצעדים שלא לרוחי.

 

[משתפרת]

מעולם לא חששתי מהמשפחה הביולוגית

תמיד היה לי ברור שאם בני יבחר לקיים איתם קשר- זה יהיה פן נוסף בחייו. לא נראה לי שאם הוא יתקרב אליהם הוא יתרחק מאיתנו. אלו שתי מערכות יחסים שאינן תלויות זו בזו, וההתקרבות אליהם איננה באה על חשבון היחסים איתנו. אני חושבת שאם ילד בוחר להתנתק מההורים שגידלו אותו מכל סיבה שהיא (וזה נכון גם לגבי ילדים ביולוגיים) כנראה שההורים הללו "הרוויחו" את זה במשך שנים.

 

[RonspotNL]

פה את צודקת

אבל אצל הרבה ילדים מאומצים שום דבר לא בא מאליו כמו אצל ילדים ביולוגיים אולי בגלל זה הרבה מאיתנו לא קלים כבני אדם....

 

[Noga Lavie]

שום דבר לא מאליו

אצל אף אחד. זו אחת האמיתות הגדולות על האנושות, שמשום מה אנשים מניחים תמיד שנכונה לגביהם, אך לא נכונה לגבי אחרים.

 

[RonspotNL]

לצערי מניסיון למדתי אחרת

 

[RonspotNL]

אז את יוצאת דופן וזה חיובי לגמרי

אנחנו בקבוצה בפייס מדברים על זה לא מעט ואם היו יותר הורים כמוך היה הרבה יותר קל להרבה מאיתנו שנית זה תלוי בנו כשמדברים על השלמת הפאזל ובצד הביולוגי זה לוקח זמן והרבה ממנו ואגב גם אחרי פגישה הזמן צריך לעשות את שלו לצערי או לשמחתי אני לא יודע אבל זה לוקח זמן זה לא פשוט כל כך

 

[סביון1]

אני לא בטוחה שאני כזאת יוצאת דופן

כמו שניסיתי להגיד קודם, לפעמים נדמה לי שהמאומצים חוששים הרבה פעמים מתגובת המאמצים לחשיפה לביולוגים, בלי כל בסיס עובדתי. הם מניחים שהמאמצים יתנגדו, ולכן מסתירים מהם, וככה לעולם לא ידעו מה באמת המאמצים חושבים על הענין.
&nbsp
ואולי פשוט יש הבדל בין דור ההורים המאמצים המבוגרים יותר לבין הצעירים. הרבה שינויים קרו, יתכן שהתרחש שינוי גם בגישה של המאמצים לענין הזה.

 

[RonspotNL]

לא יודע מה להגיד לך כי

כי אנחנו מדברים על זה לא מעט ויש כמה וכמה דורות של מאומצים אצלינו בקבוצה וזה כמעט אותו הדבר ואותה החוויה אצל רוב החברים והחברות ...

 

[Noga Lavie]

אבל גם בקרב הורים מדסקסים על זה

ומדסקסים את הצורך בפגישה של המאומצים וכמה זה חשוב, וכמה נרצה לתמוך בהם, אך למרות זאת מאומצים רבים פוחדים שהוריהם (המאמצים) ידעו על הפגישה עם הוריהם (הביולוגיים).

זו עוד אחת האמיתויות הגדולות של החיים, מרוב אהבה ורצון לגונן אחד על השני, הורים וילדים מניחים הנחות רבות, המובילות לאי-הבנות רבות אפילו יותר.

 

[fannyd]

ילד מאומץ הוא מי שהוא בוחר להיות

מי שלא בוחר להיות סוג של נכה גם לא יהיה.

 

[RonspotNL]

אז נראה לי שאין לך מושג בכלל בכל מה שקשור למאומצים

כי זה לא עניין של רצון אתם לא תבינו לעולם איך מאומץ מרגיש וזו בדיוק " הנכות" שאני מדבר עלייה אם הייתם מבינים רבע אולי לנו כמאומצים היה הרבה יותר קל ...

 

[fannyd]

מסתפקת במושג בכל מה שקשור לילדים הפרטיים שלי

האדם הוא שילוב בין מולד לנלמד ומטבע הדברים אין בהכרח זהות בין אדם לאדם בשני הפרמטרים גם יחד. מאד מעניין לשמוע תובנות של מאומצים בוגרים אך עם זאת חובה על כל הורה לזכור שלא בהכרח יש לזה קשר לילד הפרטי שלו. כבר מזמן קיבלתי החלטה לעשות הפרדה בין תפקידי כאמא לסקרנות אינטלקטואלית.

 

[פרויז1]

פאני !

מרכיב הנכות בתחושת המאומץ נעה בין 0 למשהו שמתקרב ל - 1.
זה נבנה מאישיותו של הפרט - אישיות חזקה תניע לכיוון אפס.
יש גם את מרכיב הבחירה החופשית - כן/לא להיות אומלל.

שני מרכיבים אלה בונים את התחושה.

 

[RonspotNL]

אני לא חושב שזה קשור לאומללות

כי אני לא אומלל למשל ועם אישיות חזקה ומורכבת אבל יש הרבה דברים שקשורים לנו כמאומצים שפשוט לא מובנים ע"י אחרים זו אכן נכות באופן מסויים כי זה משפיע עלינו כמאומצים ועל אחרים גם כן

 

[פרויז1]

אלך אחריך בהגדרתך : להיות מאומץ זה "נכות"

נכות זו מורכבת משני מרכיבים :
1. פגיעה יחסית שמתווספת באופן מודע למאומץ מעצם ידיעתו שהוא שונה. שונה בכך שלא גדל אצל הוריו הביולוגיים, אלא זרים שאינם הוריו הביולוגיים גידלו אותו,.
(ותסלח לי על הביטוי - גם אהבו אותו יותר משהי אוהבים ילד ביולוגי שלהם אבל לא במאמצים עסקינן).
2. יחסו של הנפגע אל הפגיעה : העצמה או האדרה, הבלטה או ריפוי עצמי והתיחסות לעתיד קדימה.

אני לא מתיחס איפה אתה. רק אתה תיחס לזה -
אני אומר איך אני רואה את זה.

אגב : פעם היה כאן דיון על אותן רגשות של ההורים המאמצים?

 

[Noga Lavie]

א. אלו דוגמאות לקבוצות מאופיינות

ככאלו, אין להן צורך להיות קשורות לאימוץ. הן באו להדגים שגם לקבוצות אחרות יש מאפיינים מקשרים חזקים ש"זר לא יבינם". שלמעשה, אפשר לקטלג כמעט כל אדם לקבוצה זו או אחרת, וכל קבוצה תתפצל לתתי-קבוצות, שיכולות להוות קבוצות-אם מקוריות משל עצמן.
ב. דווקא דוגמאות מסעיפי 1, 2 ו-3 שלך הן חלק אינטגרלי מחוויות מאומצים רבים. אני מבינה שלא מחוויותך, אך הגירה, יתמות וגדילה במוסדות הם תופעות שחלק גדול ממאומצים חווים, לפעמים אפילו יותר מאחת, לפעמים אפילו את כל השלוש. האם זה אומר שאינך מסוגל להבין אותם כי אימוצך אינו כולל מרכיבים אלו? לאו דווקא, אבל התעקשותך לטעון לחוויית אימוץ יחידה מהותית ליכולתך להבין אחרים.
ג. המסקנה הייתה שאין זה משנה מה חווייתו הספציפית של אדם, ילדה נורמלית בת 12 אינה בוגרת.

 

[סביון1]

גם לא להסכים זה בסדר.

 

[fatfat]

אתה בעצמך כתבת למה:

כתבת למה אני כמאומץ בוגר יכול להציב עובדה ולא ליפך ומבחינתי הדגש הוא על מאומץ בוגר. יש הבדל מהותי כשאתה בוגר ומחליט לעשות זאת וכפי שכתבת לורה הביולוגי יש זכות להתנגד למפגש, לבין ילדים בן 12 שנוחתים עליו ולא שואלים אותו מראש אם הוא רוצה בכך, מ גם שילד בן 12 לא יכול לשקולאת מכלול השיקולים מה לטובתו.

איני שוללת אימוץ עם קשר, נהפוך הוא, אני בעדו ומצרה שאין מספר רב יותר של אימוצים כאלה, אבל אני כן שוללת שבמקרים של אימוץ סגור אחד צדדים בא ונוחת על הצד השני. יותר חמור בעיני לנחות על ילד, אבל אני שוללת גם את מצב הפוך בו מאומצים איתרו את מולידיהם ונחתו אצלם. בלא מעט מקרים זה גרם לפתיחת תיבת פנדורה.