לא רוצה להרוס אבל...
זה קצת מתקשר למה שאני ו'קסם מעשית' דיברנו עליו למטה יותר, בהקשר של ילדים וחינוך טוב יותר דרך ה-TV (ואולי כתבתי על זה בפורום טלוויזיה).
זה נוגע למה שאני מכנה 'המוסריות החדשה', החתרנית מטבעה, של כמה סדרות חדשות (בעיקר של HBO ושיתופי הפעולה שלה עם חברות הפקה בריטיות). מוסריות שמעבירה מסר מאוד בעייתי (לא מיועדת לילדים כמובן, אבל סביר שמשפיעה על מבוגרים).
המוסריות הזו אומרת שמותר להרוג, כל עוד הורגים את הרעים.
זה סוג של המשך למיתוס המערב הפרוע, שבו השריף היה החוק והיה יכול לחסל כל מי שנראה לו מסוכן. אבל עדיין הוא פעל בשם החוק (בד"כ שופט קבע אם מותר להוציא להורג את מי שהשריף תפס).
אח"כ בא (בשנות השבעים) 'הארי המזוהם' של קלינט איסטווד, שהמשיך פחות או יותר את דמות המערבונים שלו, הפעם כשוטר שמתמודד עם הרעים וסוגר איתם חשבון, *מבלי* להטריח את המערכת המשפטית.
אבל היום הולכים רחוק יותר - דמויות שהן אנטי חברתיות ובלתי מוסריות בבירור, שעושות את מה שהמערכת המשפטית לא מסוגלת.
לדעתי זה החל בעיקר עם ה'סופראנוס' והדמות של טוני 'מפקח סילוק האשפה', שסילק מהרחובות את הקיצוניים שבאנשי המאפיה. זה לדעתי נתן את הטון להרבה סדרות שבאו אחריה. גם סדרות היסטוריות נעשו ברוח הזו, כמו 'רומא' ועוד ('קאמלוט', 'משחקי הכס', 'ספרטאקוס'), שהצטיינו בבוטות מינית, אלימות ומוסריות דומה (הן למעשה כ"כ דומות, עד שנדמה שיש כאן איזו נוסחה שמפיקי HBO פיתחו ומשכפלים בכל אחת מהן).
וכך גם דקסטר הסיריאל קילר, מתמקד רק במי שהמערכת המשפטית לא הצליחה לסלק מהרחובות.
לצורך האיזון צריך לומר שתמיד היו סיפורי נוקמים פרטיים; החל מרובין הוד וכלה ב-זורו. אבל הם תמיד פעלו לצד שליט טוב, ונהנו בתור כך מהחסות החוקית שלו (אם כי במקרה של רובין הוד, הוא הומצא ע"י שונאי המלך הטוב האמיתי, ג'ון). כך העם יכול להעריץ אותם, מידיעה שיש מי שיבוא לעזרתם כשצריך, ותמיד הוא יהיה מטעם הסמכות הגבוהה.
אבל בסדרות האלה לא נראה לי שיש שמץ של צידוק שכזה. הגיבורים שלהן פועלים ממניעים פרטיים לגמרי, ומתוך בוז למערכת או לשילטון.
עם הנגישות האדירה היום, כשפרק מגיע למאות מליוני צופים דרך הרשת, זה קצת מטריד - המסרים שאנחנו מקבלים, ושמסבים לנו הנאה.
