הגישה שלי אינה "מה את יודעת מהחיים, ילדה"
בכלל לא מהכיוון הזה.
אם ילדה בת 18 זכאית לניתוח, ומחליטה שזו הדרך שהיא רוצה להתמודד - אני בחיים לא אומר לה שזו לא דרך טובה.
עדיין אני אשאל אותה את כל השאלות הללו, כדי לעזור לה להשתמש בניתוח שלה נכון, ולהרוויח ממנו. כי בלי ידע מקיף בבעיה שלה ובנקודות התורפה של ההשמנה שלה - היא תשיג הרזיה לכמה שנים, ותישאר אשה שמנה ולא בריאה כל החיים, שבנוסף לכל הצרות גם עיוותה וחיבלה במערכת העיכול - המערכת הפיזיולוגית הכי חשובה ומורכבת בגוף.
הבעיה שאת לא זכאית לניתוח. ויש סיכוי גבוה שלא תקבלי אותו. אז אני רוצה לעזור לך לחשוב על כלים נוספים - שיעילים וחשובים בין אם לא עשית ניתוח ובין אם כן עשית אותו. כך או כך.
אין למילים שלי שליטה על הגורל של אף אחד. אין לי מושג מה הגישה בוועדות, איך אפשר ואם אפשר להילחם על אישור ניתוח ללא עמידה בקריטריונים. אולי אפשר, אולי בלתי אפשרי, אולי יהיה לך נס מיוחד, אולי באמת צריך רק נחישות. אין לי שום ידע וכלים לעזור בנושא זה.
כשאני מדברת על נקודות תורפה או חולשה - אני לא מחלקת לך ציונים על התנהגות. אני מחפשת את סיבת ההשמנה הספציפית שלך. נקודת תורפה יכולה להיות גם הפרעה בבלוטת התריס. יכולה להיות גם גנטיקה של הרבה דורות, שאכלו פלסטיק וכל הנזקים התנקזו לגוף שלך באופן מולד. אז זה לא קשור להתנהגות, אני מנסה להבין מה אופי ההשמנה שלך כדי לתת לך כיוון איך כן להצליח.
אפילו בכיוון של איזה ציפיות לפתח מהיכולת של הגוף שלך. להתבונן ולשקף לך מראה אם החשיבה שלך בנוגע לגוף ריאלית, לפעמים שינוי קטן בזווית הראייה או בהשקפה על החיים יכול לעשות את ההבדל המשמעותי עבור אדם מסוים. אולי דווקא הפחד של הילדה בת ה-7 מלהשמין הוא נקודת התורפה של הבעיה שלה.
כל השאלות ששאלתי הן בגלל שאני לא מכירה אותך, ולא בגלל שאני סבורה שאת ילדה לא רצינית...
אם ניסית "כל דיאטה אפשרית", יש סבירות שניסית דיאטות קיצוניות שפוגעות בחילוף החומרים, ולאורך החיים רק מקבעות את בעיית חוסר היכולת להוריד במשקל ולשמור על סף שיווי משקל תקין בגוף. צריך לדעת את זה, אם רוצים להילחם בזה.
צריך להתבונן איך באה לידי ביטוי האכזבה כל פעם מחדש? האם שולטת כאן חשיבת שחור-לבן, שאם קשה לעשות כושר עם אסטמה ו-100 קילו אז גם לא עושים הליכה של 20 דקות פעמיים בשבוע, כי מה הטעם? האם יש נתוני אורח חיים בריא שסיגלת לעצמך במשך השנים בכל מקרה, בלי תלות בתוצאת ההרזיה?
אין פה היגיון או לא - יש מחלה של השמנת יתר חמורה, וכשבן אדם חולה, לא חשוב אם הוא רוצה בכך או לא, אם זה הגיוני לו או לא. חשוב איך נכון להתמודד עם המחלה שלו. אם הוא מבין שזו מחלה. אם הוא מבין שזו מחלה מורכבת שהפיתרון שלה חייב להיות מורכב מאוד. שהפיתרון הוא כמו מכונה עם הרבה הרבה חלקים, ואם חסר בורג אחד היא לא תעבוד. אז כל בורג וכל מברג בסל הכלים חשוב כמו כל המכונה כולה.
ואני רוצה לברר אולי חסרים לך בורג או שניים, ואז המכונה לא עובדת, וגם אם תשדרגי אותה למודל חדיש, בלי הבורג הזה היא לא תעשה את העבודה...
לדוגמא - אם הבעיה שלך היא חילוף חומרים איטי להחריד (בגלל גנטיקה ו/או דיאטות עבר קטלניות ו/או בלוטת התריס או כל מצב הורמונלי אחר), עלייך לדעת שהעובדה שאת אוכלת אולי פעם ביום היא בעוכרייך. הבעיה שלך דורשת אכילה מפוזרת על פני היום, כל 3 שעות.
עלייך לדעת שבלי שתיית כ-2 ליטר כל יום לא תתאפשר הרזייה, כי לא מתאפשרת שריפת שומנים. עלייך לדעת שיש הרזיה ששורפת שומן ויש הרזיה ששורפת שריר, וזה תלוי באורח חיים, שיכול בהחלט להיות הסיבה להרזיה שלא מחזיקה מעמד יותר מידי זמן.
יכול להיות שיש לך רגישות לחיטה, ושינוי תזונתי מסוים יכול להיות המנוף שלך לאורך החיים. יכול להיות שבמקרה שלך אין שום ברירה אלא ללמוד לאכול רק דגנים מלאים ולהעשיר את התזונה בסיבים תזונתיים. אולי יש לך בעיה קבועה של מתח ועצירות ואינך יודעת שזה משפיע ועלול לחבל במאמצייך ללא התייחסות מכוונת לבעיה זו.
אלו דברים שצריך לדעת על עצמך, עם ניתוח או בלעדיו. יש שינויים שצריך לעשות באורח החיים באופן תלוי ידע, וללא הידע הם לא ייעשו.
וגם צריך לדעת, שאם מחבלים במערכת העיכול בגיל 18 או בגיל 50 - זה מאוד משמעותי לבריאות ולאיכות החיים. כי הניתוחים הללו לא פותרים את הבעיה לטווח הארוך. ואנחנו הרי מחפשים פיתרון לחיים, ולא משהו זמני, שלאורך שנים יותיר אותנו גם עם נזק בגוף, וגם עם הבעיה כמות שהיתה...
ובכל מקרה - השאלה אם ניתוח או לא אינה בידייך. אין לדעת אם תקבלי אישור או לא.
מה שבידייך זה ללמוד ולהעצים ידע על הבעיה שלך ועל הפוטנציאל המעשי הגלום בניתוח בריאטרי, כדי להתעשר בכלים המכסימליים שיביאו לך בריאות מכסימלית. כי ידע והרגלים נכונים וקבועים זה כוח!