הפורום יעבור לדום. שרשור מוי מליטריסטי

[דאגרוטיפ]

הא, סי? שאת שובבה.

ירית במאג? עוזי, אם שש-עשרה.
כן, היה גם שבוע ניווטים ומשהו פיזי.
והיה מסע כומתה מסכם.
גם לי יש בנגה שווה, אנגלי.
פעם נשווה!
אבל מותק, אף אחת אצלנו לא שירתה כמוך.
אהבת המדינה בדמך, והאכפתיות.
מה אומר לך, אני עוכרת נטולת ערכים מעין אלה.

 

[יחפהבפארק]

למה רק לשנייה?

סחטיין על השירות המרשים

איך אני תמיד קינאתי בבנות ששירתו בתפקידים "מועילים" וחשובים, להבדיל מהשירות שלי שהסתכם, כמו שאמרתי, בקלדנות אובססיבית מהבוקר עד הערב, בלי תחושה של שליחות או משהו כזה. סתם עבודה בלי משכורת.
כמובן שאם הייתי צריכה להתגייס היום מחדש, הייתי בוחרת לעשות דברים אחרים הרבה יותר מועילים

 

[Aronsona]

לקחו לך את האדום?

כיף בנח"ל, לא?

 

[lefler11]

שירות "צבאי"

כל מי שמכיר אותי ויודע (פחות או יותר) מה עשיתי בצבא - טוען שאי אפשר לקרוא לזה "שירות צבאי".

אני מאובחן כרגיש לגלוטן (צ'ליאק) מגיל 8 חודשים וזה אומר שכל החברה קיבלו צו ראשון - אני קיבלתי פטור אוטומטי (צליאק = 21 בריאותי באופן אוטומטי, ככה היה לפחות לפני 20 שנה...).

לא משנה מה היו הסיבות (לא מעוניין לשתף) - החלטתי להתנדב לשירות בצה"ל.

אחרי כמה מבדקים (בעיקר מבחנים) וראיונות צה"ל החליט לתת לי אפשרות לבחור מה אני מעוניין לעשות בשירות הצבאי שלי ונכנסו למעין מו"מ הן על התפקיד והן על תנאי השירות המיוחדים שלי.

בסופו של יום שירתתי כ- 24 חודשים במודיעין חיל הים (אני לא מעוניין להוסיף מעבר על מהות התפקיד ואופי השירות).

אני מאוד מרוצה מהשירות הצבאי שלי (לא חוכמה, נתנו לי לבחור מה אני רוצה לעשות וגם תנאי השירות שלי היו "דיי חריגים" בהשוואה לשאר המשרתים בצה"ל).
אני חושב שהשירות הצבאי תרם לי המון (הופעלו עלי הרבה מאוד לחצים שאשאר במערכת ואצא לקצונה, אבל סירבתי בנימוס).

חשוב לציין שאני לא עושה שירות מלואים, כלומר ברגע שהשתחררתי מהמערכת - כל צד הודה לשני על תרומתו ודרכנו נפרדו לשלום.

אני לא יודע האם הייתי משרת במקום אחר (בסה"כ הבחירה היכן לשרת היתה נתונה בידי) כי דיי נהניתי מהשירות הצבאי שלי.
מצד שני, במידה והיה לי אז את הידע שיש לי היום על צה"ל - כנראה שהייתי מכוון את עצמי לכיוון "קצת שונה" (אבל זה לא חוכמה - הזמנים השתנו והידע שצברתי במהלך 20 השנים האחרונות לא היה יכול להיות אצלי כשהייתי בגיל 16-17...)


ובאופן ספציפי לשאלות של דאגרו:

האם השירות שינה אתכם באיזשהו אופן? אני מניח שכן, אני חושב שזאת היתה הפעם הראשונה שבאמת הרגשתי שאני חלק מהמדינה ועושה משהו בשביל המדינה (בפרט שאף אחד לא חייב אותי כי שוחררתי מסיבות בריאותיות).
כמו כן במהלך שירותי יצא לי "לטייל" דיי הרבה בין בסיסי צה"ל ועוד כמה מוסדות ביטחוניים ויצא לי להכיר כמעט את כל סוגי הישראלים - בניגוד למצב כיום, לפני כ- 20 שנה רוב הציבור (למעט חרדים וערבים) התגייס לצה"ל.

הייתם משרתים במקום אחר לו היה הדבר נתון בידכם? כפי שציינתי מאוד נהניתי בשירות הצבאי שלי אבל יש מצב טוב שבמידה והייתי מתגייס היום הייתי בוחר ביחידה שונה לגמרי...

האם לטעמכם יש להתגייס לקרבי בכל מחיר? לא. אני חושב שכל אזרח צריך לתרום למדינה היכן שהוא הכי יתאים ויועיל למדינה - יש דיי הרבה אנשים שממש לא מתאימים לקרבי (וזה בסדר גמור - יש עוד המון תפקידים אחרים).

האם החברה הישראלית בהכרח מליטריסטית? ברור שכן (באופן יחסי). מה את מצפה ממדינה שהוקמה בעקבות השואה ומאז ועד היום היא נכנסת למלחמה בערך אחת לעשור

מהי דעתכם באשר לאלו שבחרו שלא לשרת המדינה? אני חושב שכל אזרח צריך לשרת את המדינה אבל זה ממש לא אומר בהכרח להתגייס לצה"ל \ לקרבי.
יש לא מעט דרכים שאפשר לתרום למדינה ואני חושף שרצוי שכל אחד יתרום היכן שהוא יביא הכי הרבה תועלת למדינה (שוב פעם באופן יחסי).

http://www.youtube.com/watch?v=GXpF2xMlZyQ

 

[lefler11]

חושף = חושב

 

[דאגרוטיפ]

טוב לפלר, חשפת צד

מאוד מפתיע בך. שלי אישית לפחות לא היה ידוע.
זה היה מעניין מאוד לקריאה.
הדבר שהכי מהדהד בי למקרא דבריך אלו אותם ערכים
שאיך לומר, אני נעדרת אותם.
אני מוצאת בהם יופי, כפי שהזכרתי קודם לכן.
ואולי אף קנאה.
בטני מלאה יותר ובקורתית יותר כלפי הגוף המוזכר.
והשיר לסיום שעשע בדיוק שלו.
אני משערת שמאוחר יותר מתישהו במהלך היום אשיב
לתהיתי האם אנחנו חברה מליטריסטית.
גרציה.

 

[יחפהבפארק]

גנבת לי את השיר

בכל אופן נהניתי לקרוא על השירות הצבאי שלך, אבל יש לי רק הערה קטנה לגבי הפונטים של האותיות. ההדגשה של שורות שלימות להבדיל ממילה בודדת, מקשה עליי מאוד את הקריאה. בנוסף לכך, ההדגשה מפריעה לזרימה של הקריאה (לעניות דעתי) לכן עדיף היה אם כבר להדגיש את השאלות ואת התשובות שלך, שהן למעשה הכי מעניינות היית משאיר בכתב רגיל.
ולגבי השירות שלך בחיל הים, יש לי תחושה שאני יודעת מה זה

כל הכבוד!

 

[lefler11]

אם היתה לי אפשרות

להשתמש בצבעים (כמו במסרים אישיים) - זה היה נראה אחרת...

והנה עוד שיר שמאוד מזכיר לי שירות צבאי...

http://www.youtube.com/watch?v=b3V8EznD4Jo&feature=fvwrel

 

[seelinewoman]

וזה לך, ממי שהתעתדה לשרת בנח"ל

 

[דאגרוטיפ]

גרציה!

שלא תדעי מה עשיתי בהאחזות שלי.
לנוכח הוידויים כאן, אני מחרישה.

 

[seelinewoman]

כמעט בכל הבסיסים ששירתתי בהם

עשיתי את אותו בלגן חינני ומלא חדוות חיים
שאני עושה גם היום ברחבי הפרדס.
מאיפה את חושבת שלמדתי מה שלמדתי?

 

[דאגרוטיפ]

הא, לא לא. כוונתי היתה אחרת, להעדר צבאיות. להפקרות שירותית.
ליציאה למרעה כשאני מסוממה מג'ויינט.
שלא תטעי. בתקופת הצבא שלי, ובכלל
אני פוטה פורטינית, יקירתי.
ובכלל בשירותי הצבאי, על אף הבמה המופלאה שנתנה לי
הייתי יותר מדונה מפוטה.
ראשי היה עסוק במתנדבים משני המינים.
הכי רחוק שהרחקתי, היתה נשיקה והצמדות מזונזנה.
ועם מתנדבת אחת מסויימה גיליתי את הביסקסואליות שלי.
(נכון שיש בזה תרומה ענפה למדינה?)
די, מסכיתה.

 

[seelinewoman]

אין מה לספר על תפקידי הרבה

אבל כן, הייתי מאלה שעשו היסטוריה.
הייתי בקורס הראשון של קצינות כ"מ או כ"ל, כבר לא זוכרת איך קראו לזה.
הגעתי עד קחנ"פית לשכנע אותה שפרופיל רפואי לא אמור לעצור אותי
אם כל נתוניי הם הכי גבוהים.
לא ממש ידעו מה לעשות בנו, אז היה קורס מעניין, וחצי ממנו
פנטזתי על החבר שלי כי המסדרים הארוכים האלה התישו אותי.

הייתי הקצינה השנייה שהיתה קת"חית, משום שדרשתי אתגר
ואז לא היו עדיין קצינות קרביות יותר.
רק התחילו לפתוח תפקידי גברים בפני נשים אז כמובן שדרשתי להיות שם.
התפקיד הראשון הסתיים בכישלון מפואר שממנו למדתי
איך להתארגן ולארגן כל מה שצריך כדי שזה לא יקרה אחר כך.
לקחתי משם המון המון ידע איך לעבוד נכון.
לראיה - אני מארגנת כל הזמן מפגשים, מסיבות, טיולים, מה שצריך

למדתי מצוין איך להאציל סמכויות מצד אחד, אבל לא להניח לזה להתמוסס
משום שאין פיקוח ואני סומכת על כך שמישהו אחר יעשה זאת רק משום שביקשתי.
בקיצור, המון המון לקחים,כולל הלקח הכי חשוב של הכרת ההיבריס שלי.
ההיבריס לא יסתיים לעולם, בעצם, אז טוב שהתנסיתי.

 

[אiרשינא]

שירתתי בנח"ל, גדוד 50. סיימתי מסלול קרבי, אבל בשנה האחרונה לשירות הייתי על תקן מש"קית ת"ש (יוצא לקניות עם הרכב של המ"פ, דואג לכל מה שחסר לפלוגה, מביא קפה לעמדות ועוד כל מיני פינוקים לחברים שקרעו ת'תחת)
ביחידה שלי כמעט כולם היו בני גרעינים, מלבד מחלקה קטנה של כל מיני פליטי ריאלטי של הבקו"ם (ואני ביניהם).

לפני הגיוס היה לי פרופיל 65 (קוצר ראיה, תימניות, עקמת בגב, שבר באגן ועוד כל מיני קשקושים), ונלחמתי עם המערכת בכדי להעלות אותו להתגייס לתפקיד מבצעי. יועדתי לשרות טכני\מקצועי באחד מחילות הטכנולוגיה, אבל משום מה התעקשתי לשרת בקרבי ובסופו של דבר הצלחתי להעלות את הפרופיל ל-97 (עם אינספור סעיפים).

מצד אחד, זו הייתה טעות להתעקש על שירות קרבי, פספסתי הזדמנות ל"סדר" לעצמי קריירה מקצועית מכניסה במיוחד.
מצד שני, אילולא הבחירות שעשיתי, כנראה שהייתי נשאר סופר חנון, ביישן, מופנם וחסר ביטחון עצמי.
הצבא ללא ספק עיצב חלק נכבד מהאישיות הבוגרת שלי, לימד אותי המון על עצמי ועל אנשים והוכיח לי למה אני מסוגל (כשאני רוצה).

למרות הקושי הפיזי העצום שהיה מנת חלקי בשירות הקרבי, ובעזרת לא מעט מזל וקסם אישי, הצלחתי לסיים את המסלול ולעבור כמה חודשים יחד עם החברים לפלוגה עד שהוחלט להעביר אותי לתפקידים מנהלתיים.

גיוס קרבי לא יכול להיעשות בכל מחיר, לשמחתי מערכת הסינון והשיבוץ עובדת היום בצורה טובה הרבה יותר מאשר בתקופה שבה אני התגייסתי. יש אנשים שלא מסוגלים לשרת במסגרת קרבית, בין אם זה מסיבות פיזיות או נפשיות\חברתיות ואין טעם להכריח אותם.
חשוב שכל אזרח בעל זכויות יתרום את חלקו, כל אחד על פי כישוריו ומסוגלותו.
החברה הישראלית היא מליטריסטית בעל כורחה, כאן נולדנו ובמציאות הזו אנו חיים. אין אפשרות לשנות זאת, אבל יש אפשרות לעדן ולעגן בתובנות וערכים את ההלך החברתי.

אני משתדל שלא לשפוט כאלו שבחרו לא לשרת את המדינה ע"י גיוס לצה"ל או שירות לאומי, אבל מאוד נגד כאלו שמנסים לשכנע אחרים לנהוג כמותם.


הצבא שלי היה מלא בחוויות משונות (בעיני נער חנון חוזר בשאלה מישוב קטן בדרום) :
- בצבא ראיתי פעם ראשונה אשכנזים

- סיפורי החוויות המיניות של חבריי בני הגרעינים היו כאגדות לאזניי הבוסריות.

- כמתנה לסיום המסלול הקרבי, איבדתי את בתוליי.

- השתתפתי כדגלן בטקס חגיגות היובל למדינה בהר הרצל (עשרות חיילים וחיילות יפייפיות מחיל האוויר וחיל הים שטופי הורמונים בשיא החורף סגורים בבית מלון עקב השלג הכבד...

)

במשך כל השירות הצבאי שלי, למעט תרגילים ואימונים, לא יריתי ולו כדור אחד. שלוש פעמים הייתי עם כדור בקנה ואצבע על ההדק.
פעם אחת הייתה במוצב בגבול לבנון, תפיסת עמדה במשך 12 שעות, לבד בחושך מוחלט... אני מדבר לעצמי בכדי להשאר עירני כשלפתע מגיחה באשנב הירי לשון ענקית שהייתה מחוברת לפרה עם מבט אטום וגעיה נודפת סרחון (כשמישהו אומר "חירבנתי מרוב פחד"... בעקבות זה אני יכול להבין אותו).
פעם שניה כשרכב פלסטינאי פרץ מחסום בעזה סמוך לנווה דקלים וכמעט דרס את אחד החברים שהיו איתי. יצאנו למרדף שבסופו התברר שזה היה רכב עמוס בשקי קנאביס והוא הועבר אחר כבוד לידי כח השיטור המשולב.
והפעם השלישית הייתה כנגד שוטרי מג"ב ביריחו, הגיע למחסום שלנו רכב של משפחה מקומית בוכיה וסיפרו שלא רחוק מאיתנו ג'יפ סיור של מג"ב עצר רכב נוסף של המשפחה שבו ישבו בין היתר שתי זקנות חולות, והשוטרים החביבים שלנו החליטו להתעמר בהם, לפרק להם את הרכב לגורמים כשבני המשפחה שהיו ברכב שכובים על האספלט החם. הקפצנו את קודקוד ויצאתי לשם עם המ"כ ושני חיילים נוספים, לאחר שניסינו בשכנועים ודברי מתק לדבר אל ליבם של חברינו השוטרים התחילה תגרה שנגררה לכדי קללות ודחיפות, עד שאחד השוטרים דרך את הנשק שלו בהתרסה וכולנו בעקבותיו... האירוע הגיע בסופו של דבר מאוד גבוה, ואנחנו זכינו במלא חבילות שי וחופשה מיוחדת של כמה ימים.




לסיכום החפירה - היה טוב וטוב שהיה.

 

[יחפהבפארק]

זאת היתה חפירה ראויה להוקרה

אין לי מילים, באמת. והסיפור האחרון שלך רק ממחיש עד כמה הצבא שלנו זקוק לאנשים איכותיים כדי שלא נשמע על כל הזיבורית שמוציאה את שמו של צה"ל בצורה הכי רעה שיש. כל הכבוד!

 

[דאגרוטיפ]

מסכימה עם יחפנית, ללא ספק פוסט מרשים

ביותר.
מאוד כן, ויפהפה.
סחתיקה, אח שלו. זיבי, אתה לא נחלאווי.
אבל לענייננו אנו, אם קייזר אינה בקומיסטית, אתה נחלאווי מזוייף!
אתה בקומיסט! ומשכך, דינך להיות פחות ערך.
ככה זה כשנשגבים.

 

[אiרשינא]

זה בסדר, מלכתחילה לא כיוונתי גבוה

תימני, דתל"ש, משקפופר ועוד מגדרה... לאן כבר יש לי לשאוף ?

 

[poseidon111]

מרשים ביותר. אני מדבר על המאבק במערכת.

 

[Anna begins cc]

"תימניות"..

צחקתי רבע שעה עכשיו בערך..

 

[אiרשינא]

הסעיף הזה לבד הוריד לי 17 נק' בפרופיל

ולא נדבר על מה שזה עשה למדרג הקב"א שלי