מחכה..
(לא מצליחה להעלות את ההודעה!)
הרבה שירים, הרבה שורות, הרבה מילים שחודרות, נוגעות ומגיעות אל עומק הלב ונבכי הנפש והנשמה.
כל אחת והייחוד שלה, העומק שלה, הקסם שלה.
הפשטות שלה. המנגינה שלה. המצרף שלה עם זו שלפניה, אחריה. החיבור שלה אליי.
העמידה של המילים בפני עצמן- והשילושים שלהן יחד..
(כמו "בין קירות ביתי", שהופך אותי בכל פעם מחדש.. כמו "חלומות של אחרים". כמו "שאריות של החיים")
אבל "מחכה"- הוא שיר ששמעתי בהופעה הראשונה שהייתי בה, כאשר הייתי חולה כ"כ,
תשושה כל כך, מבינה כלום ולא קולטת דבר. בקושי עומדת על הרגליים-
שמעתי הקדמה, שאמרת, עידן, לשיר הזה. שהזמינו אותך למעמד מאוד חשוב בארה"ב,
שפגשת את אובמה. וממש לא מזמן- כהי עור לא הורשו לשבת באוטובוס. עד שאישה אחת לא הסכימה לקום ממושבה..
ואיש אחד אמר i have a dream..
ואז נחתת בארץ והזמינו אותך למחלקה של ילדים חולי סרטן, בתה"ש(נדמה לי). של ילדים בני ארבע..
והדמעות בקול שלך..
וזו הפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה.. שלא הכרתי.
ואני זוכרת את עצמי.. 30 ק"ג שקלתי אז? קצת פחות. כל העולם התערבב לי, הכל הסתובב. רציתי להקליט ואחד הסדרנים בדיוק האיר עליי עם הפנס- ביקש להפסיק.
ואני זוכרת שתוך הערפול הזה, של קושי להיות מודעת למציאות, ניסיתי להפנים את המילים, להבין אותן..
ונכנסתי אליך אז, הצטלמתי.. רק הרבה זמן אחרי, ראיתי את התמונה. ראיתי איך נראיתי. את מה שראו כולם. כמה מזעזע נראיתי,
כמה חולה.
והיום..
השיר הזה הוא הצלצול בפלאאפון שלי. הוא מלווה אותי.
אין אנשים שמתקשרים אליי.
ולפעמים יש. בבשורות לא טובות. בפחדים(כי הכל מפחיד, כי הכל מציף, כי עם הכל צריך להתמודד. כי הדרך היא בריחה ופגיעה וראש מתחת לאדמה ולהתחבא ולפרוק על עצמי ולא לחיות)-
הקול שלך מרגיע. ואומר שזה יבוא, זה יגיע.
והקול שלך מלטף, מזכיר לי לנשום. ולתת לזה להיות. להרפות.
ולחיות.
ולהיות.
ולהניח לדברים להיות ולעצמי להיות.
השיר הזה נותן לי לעבור את הימים, הרגעים, השניות- וכל התמודדות שיש לי ביום יום, ברגע רגע.
הוא עוזר לי להתמודד עם המציאות באופן הכי מציאותי, כי החיים מציפים אותי בכ"כ הרבה רגש ותחושות שאני לא מסוגלת להתמודד עם זה ואני נסגרת, ננעלת, נאלמת בתוך עצמי.
ומבועתת.
והוא שם.. לדבר, להרגיע- לפני שאני יודעת מי ומה ולמה, להביט על מסך הפלאפון, להבין מה קורה..
אני מנסה לשלוח מהבוקר וכותבת את ההודעה בכל פעם מחדש בכל פעם,
אז סליחה על חוסר הרהיטות.
