אבל טליה המקרים האלו קורים בין אם אנו סלחנים
או לא.
והם לא קורים פעם בשנה או פעם בעשור, הם קורים כרגע כמעט מדי יום ברמה זו או אחרת, וחיי ילדים רכים נפגעים או מסתיימים בעטיים.
אז אולי פחות רלוונטי לגנות ולומר "לי זה לעולם לא יקרה" אלא יותר רלוונטי לחשוב איך שלא יקרו עוד מקרים כאלו אצל אלו שזה כן עלול לקרות אצלם.
רק כדי שמקרים נוראיים כאלו לא ישנו.
בעבודתי למדתי מזמן לא לשפוט הורים שהחלטותיהם או רשלנותם פוגעת בחיי ילדיהם, לפעמים לתמיד, כי מתוך עמדה שיפוטית כזו אתה לא באמת עוזר להם להיות שם עבור ילדיהם ברגע הצורך. אני מדברת על הורים מזניחים, מרעיבים, מכים, מקיימים יחסי מין, אינם נותנים את התרופות הדרושות ועוד ועוד.
מתוך עמדה לא שיפוטית הרבה יותר קל לחשוב איך להכנס לראש של ההורה כדי להציע לו עזרה, כדי לגייס אותו לאסטרטגיה חדשה על מנת למנוע פגיעה נוספת בילדו.