אביזרים שימנעו שיכחת ילדים במכונית
- פותח הנושא יסמין43
- פורסם בתאריך
year of the cat
New member
בדיוק
מסכימה איתכן בהחלט
טליה ונוני, היטבתן לת את מה שאני גם חושבת.
חורה לי מאד כל ההבנה שיש כלפי אותם הורים בעצם האמירה ״זה יכול לקרות לכל אחד״ וזה נאמר המון בכל מיני קבוצות פייסבוק שאני קוראת בהן.
זה מחריד אותי שיש כאלה שבאמת חושבים כך שזה יכול לקרות לכל אחד.
אז גם אני מצטרפת: לא, זה לא יכול לקרות לי שאשכח את הילדה שלי ברכב. ולא, אני לא צריכה אמצעי תזכורת. לא, אני לא צריכה שהגננת תתקשר להזכיר לי.
ישנם הרבה דברים שבאמת יכולים לקרות לכולם והם מעבר לשליטתנו. לשכוח את הרכב באוטו זה לא אחד מהם.
פשוט נורא ונורא עצוב.
טליה ונוני, היטבתן לת את מה שאני גם חושבת.
חורה לי מאד כל ההבנה שיש כלפי אותם הורים בעצם האמירה ״זה יכול לקרות לכל אחד״ וזה נאמר המון בכל מיני קבוצות פייסבוק שאני קוראת בהן.
זה מחריד אותי שיש כאלה שבאמת חושבים כך שזה יכול לקרות לכל אחד.
אז גם אני מצטרפת: לא, זה לא יכול לקרות לי שאשכח את הילדה שלי ברכב. ולא, אני לא צריכה אמצעי תזכורת. לא, אני לא צריכה שהגננת תתקשר להזכיר לי.
ישנם הרבה דברים שבאמת יכולים לקרות לכולם והם מעבר לשליטתנו. לשכוח את הרכב באוטו זה לא אחד מהם.
פשוט נורא ונורא עצוב.
אני מסכימה עם כל מילה שלך.
אני חושבת שבתקופה שלנו יש נטייה כללית לאנשים להסיר מעליהם אחריות. זה לא רק בהורות.
דווקא הג'י פי אס זו דוגמה טובה, כי היא מנותקת מעניינים רגשיים. אנשים הפסיקו להביט במפות, ללמוד את הדרך בע"פ, לבדוק באמת היכן הם נמצאים. נהגי מוניות אמרו לי שהם "כמו מטומטמים". אז נהדר שיש ג'י פי אס, אבל השימוש האינסופי בו מנוון יכולות.
יש איזו נטייה להתמסכנות.
אני רואה את זה המון גם בנושאי חינוך. כל העולם אשם במצבו של הילד, חוץ מההורה. הורים מצפים ממורים שיעשו עבור הילדים דברים שהם עצמם לא מוכנים לעשות. וזה לא כדי לומר שהמורים חפים מכל בעיה, אלא כדי לומר שהיום יש נטייה כוללת ל"אאוט סורסינג", גם בהורות.
ואני חשה כמוך - שכל העצות האלה של איך לא לשכוח ילד באוטו הן מקוממות ומעוותות את האמת.
הדוגמאות על האמא שמטפלת בילד חולה הסרטן או האישה העייפה ממשמרת לילה - הן לא המצב הרגיל והמייצג. רובנו מתפקדים עם חוסר כלשהו בשעות שינה (לא כרוני), ולחץ כזה או אחר (לא של ילד חולה סרטן). ובתפקוד הזה - לשכוח ילד במושב האחורי זה דבר שלא נתפס, ובעיני הוא עדות לא טובה על ההורה שזה קרה לו.
האווירה הזו שבה אי אפשר לשפוט אף אחד כי כולנו אנושיים והכל יכול לקרות לכל אחד מאיתנו היא בעיני ילדותית ומתפנקת. אנשים מבוגרים הם אנשים שמסוגלים לקחת אחריות בכל מיני תחומים. יש כאן טשטוש של הגבולות בין מבוגר לילד, להוציא את כולם מחוץ לתחום השיפוט זה פירוק מוחלט של כל ההבנות שהחברה נשענת עליהם (שיש הבדל בין ילדים למבוגרים, שישנן ציפיות ממבוגר שאי עמידה ביניהן תגרור שיפוט).
ברור שהמשפחות האלה נמצאות עכשיו במשבר נורא, שמי יודע איך ומתי ובכלל יתאוששו ממנו. האם זה מסיר מהאבות האלה אחריות? האם זה הופך אותם לבלתי שפיטים? האם זה הופך את כולנו לפוטנציאלית דומים לו?
הרוח הכללית אומרת שכן.
אני חושבת כמו טליה - אני חושבת שזה לא יכול לקרות לכל אחד.
אני חושבת שבתקופה שלנו יש נטייה כללית לאנשים להסיר מעליהם אחריות. זה לא רק בהורות.
דווקא הג'י פי אס זו דוגמה טובה, כי היא מנותקת מעניינים רגשיים. אנשים הפסיקו להביט במפות, ללמוד את הדרך בע"פ, לבדוק באמת היכן הם נמצאים. נהגי מוניות אמרו לי שהם "כמו מטומטמים". אז נהדר שיש ג'י פי אס, אבל השימוש האינסופי בו מנוון יכולות.
יש איזו נטייה להתמסכנות.
אני רואה את זה המון גם בנושאי חינוך. כל העולם אשם במצבו של הילד, חוץ מההורה. הורים מצפים ממורים שיעשו עבור הילדים דברים שהם עצמם לא מוכנים לעשות. וזה לא כדי לומר שהמורים חפים מכל בעיה, אלא כדי לומר שהיום יש נטייה כוללת ל"אאוט סורסינג", גם בהורות.
ואני חשה כמוך - שכל העצות האלה של איך לא לשכוח ילד באוטו הן מקוממות ומעוותות את האמת.
הדוגמאות על האמא שמטפלת בילד חולה הסרטן או האישה העייפה ממשמרת לילה - הן לא המצב הרגיל והמייצג. רובנו מתפקדים עם חוסר כלשהו בשעות שינה (לא כרוני), ולחץ כזה או אחר (לא של ילד חולה סרטן). ובתפקוד הזה - לשכוח ילד במושב האחורי זה דבר שלא נתפס, ובעיני הוא עדות לא טובה על ההורה שזה קרה לו.
האווירה הזו שבה אי אפשר לשפוט אף אחד כי כולנו אנושיים והכל יכול לקרות לכל אחד מאיתנו היא בעיני ילדותית ומתפנקת. אנשים מבוגרים הם אנשים שמסוגלים לקחת אחריות בכל מיני תחומים. יש כאן טשטוש של הגבולות בין מבוגר לילד, להוציא את כולם מחוץ לתחום השיפוט זה פירוק מוחלט של כל ההבנות שהחברה נשענת עליהם (שיש הבדל בין ילדים למבוגרים, שישנן ציפיות ממבוגר שאי עמידה ביניהן תגרור שיפוט).
ברור שהמשפחות האלה נמצאות עכשיו במשבר נורא, שמי יודע איך ומתי ובכלל יתאוששו ממנו. האם זה מסיר מהאבות האלה אחריות? האם זה הופך אותם לבלתי שפיטים? האם זה הופך את כולנו לפוטנציאלית דומים לו?
הרוח הכללית אומרת שכן.
אני חושבת כמו טליה - אני חושבת שזה לא יכול לקרות לכל אחד.
אם נדמה לך שפעם בעבר אנשים היו אחראים יותר
אז את טועה. אם כבר, אז להיפך. פעם מוות של ילד בתאונה או ממחלה היה נחשב למשהו רגיל לגמרי. פעם להרביץ לאילד היה נחשב למשהו רגיל לגמרי. בכלל לא היו מעלים על הדעת לחקור, לשפוט ולהעניש את ההורים. רק בתקופה האחרונה מתייחסים לזה בחרדת קודש כזאת. ויש כאן לדעתי ערבוב של הסרת אחריות מההורה (שאני לחלוטין נגד זה) לבין להניח להורה למצוא את הדרך המיטבית מבחינתו לדאוג ליישום האחריות שלו (שאני לא חושבת שזה עסקו של איש מלבדו). אני לא יודעת את מי בדיוק לא מייצגות הדוגמאות שהבאתי - מספיק שהן מייצגות אחוז אחד מכלל ההורים. מספיק שהן מייצגות הורה יחיד - את אותו ההורה ששכח את הילד ברכב. גם מקרה בודד כזה הוא מיותר וצריך לעשות הכל כדי למנוע אותו. אם לאותה אמא שהייתה בדוגמה הייתה תזכורת באותו יום אחד ויחיד שבו לא הייתה מרוכזת, כי היא מתוך תחושת אחריות, דאגה מראש שתהיה לה כזאת, ייתכן מאוד שהילדה שלה הייתה חיה כיום, וזה בסופו של דבר מה שחשוב. וכך גם האבא אחרי משמרת לילה. שוב, זה לא מצדיק את העובדה שהם שכחו, ולדעתי יש להענישם בחומרה ולו כדי לחדור לאנשים לתודעה ולשמש גורם הרתעה. אך מה שברור - למרות זאת אנשים ימשיכו לשכוח כי זו תכונה אנושית שתמיד הייתה ותמיד תהיה (ולא, אני לא סלחמנית כלפי זה, רק מציאותית), כמו שאנשים ימשיכו להיכנס להריון בחוסר אחריות ולהוליד ילדים בלתי רצויים וכמו שאנשים ימשיכו לעשות עוד אלפי דברים מתוך חוסר אחריות, רשלנות, טעות אנוש ולפעמים אף כוונת זדון. אז לפחות במקרים שמבהם מדובר בטעות אנוש ויש אפשרות לפחות את חלקם למנוע - אין בכך לדעתי אלא תועלת.
אז את טועה. אם כבר, אז להיפך. פעם מוות של ילד בתאונה או ממחלה היה נחשב למשהו רגיל לגמרי. פעם להרביץ לאילד היה נחשב למשהו רגיל לגמרי. בכלל לא היו מעלים על הדעת לחקור, לשפוט ולהעניש את ההורים. רק בתקופה האחרונה מתייחסים לזה בחרדת קודש כזאת. ויש כאן לדעתי ערבוב של הסרת אחריות מההורה (שאני לחלוטין נגד זה) לבין להניח להורה למצוא את הדרך המיטבית מבחינתו לדאוג ליישום האחריות שלו (שאני לא חושבת שזה עסקו של איש מלבדו). אני לא יודעת את מי בדיוק לא מייצגות הדוגמאות שהבאתי - מספיק שהן מייצגות אחוז אחד מכלל ההורים. מספיק שהן מייצגות הורה יחיד - את אותו ההורה ששכח את הילד ברכב. גם מקרה בודד כזה הוא מיותר וצריך לעשות הכל כדי למנוע אותו. אם לאותה אמא שהייתה בדוגמה הייתה תזכורת באותו יום אחד ויחיד שבו לא הייתה מרוכזת, כי היא מתוך תחושת אחריות, דאגה מראש שתהיה לה כזאת, ייתכן מאוד שהילדה שלה הייתה חיה כיום, וזה בסופו של דבר מה שחשוב. וכך גם האבא אחרי משמרת לילה. שוב, זה לא מצדיק את העובדה שהם שכחו, ולדעתי יש להענישם בחומרה ולו כדי לחדור לאנשים לתודעה ולשמש גורם הרתעה. אך מה שברור - למרות זאת אנשים ימשיכו לשכוח כי זו תכונה אנושית שתמיד הייתה ותמיד תהיה (ולא, אני לא סלחמנית כלפי זה, רק מציאותית), כמו שאנשים ימשיכו להיכנס להריון בחוסר אחריות ולהוליד ילדים בלתי רצויים וכמו שאנשים ימשיכו לעשות עוד אלפי דברים מתוך חוסר אחריות, רשלנות, טעות אנוש ולפעמים אף כוונת זדון. אז לפחות במקרים שמבהם מדובר בטעות אנוש ויש אפשרות לפחות את חלקם למנוע - אין בכך לדעתי אלא תועלת.
יפה. בדיוק את מוכיחה את הנקודה שלי.
יש הבדלים ברמות האחראיות בין אנשים, ולכן "זה לא יכול לקרות לכולם". כמו שבעבר היו אנשים אחראיים יותר מאחרים, כך גם בהווה. והאנשים ששוכחים ילדים באוטו לשעות - שייכים לזן הפחות אחראי. אנושי, מציאותי, טבעי. גם אכזריות, טמטום, בורות, רוע - הכל אנושי, הכל קורה. ובכל זאת - לא לכולם. לא כולם רשלניים, בורים, רעים וחסרי אחריות באותה מידה. לכן כל העיצות על איך לא לשכוח ילד באוטו פונות לאותה חבורה, שלי אין שום חלק בה. ולא רק לי. אני מתקוממת נגד השיח שיוצר שוויון ערך בין כולם. כולם אותו דבר. כולם אנושיים, כולם טועים. כן, כולם טועים, אבל לא באותן טעויות. ויש הבדלים בין טעויות.
יש הבדלים ברמות האחראיות בין אנשים, ולכן "זה לא יכול לקרות לכולם". כמו שבעבר היו אנשים אחראיים יותר מאחרים, כך גם בהווה. והאנשים ששוכחים ילדים באוטו לשעות - שייכים לזן הפחות אחראי. אנושי, מציאותי, טבעי. גם אכזריות, טמטום, בורות, רוע - הכל אנושי, הכל קורה. ובכל זאת - לא לכולם. לא כולם רשלניים, בורים, רעים וחסרי אחריות באותה מידה. לכן כל העיצות על איך לא לשכוח ילד באוטו פונות לאותה חבורה, שלי אין שום חלק בה. ולא רק לי. אני מתקוממת נגד השיח שיוצר שוויון ערך בין כולם. כולם אותו דבר. כולם אנושיים, כולם טועים. כן, כולם טועים, אבל לא באותן טעויות. ויש הבדלים בין טעויות.
הבעיה היא שאין כל דברך מדעית לבדוק מראש
למי זה יקרה ולמי לא. אי אפשר למדוד את מידת האחריות של כל אחד מאיתנו ולא ניתן לחזות מראש את כל מגוון המצבים הנפשיים שבהם נימצא בנסיבות מסוימות ובלתי צפויות. וטעויות אנוש כן קורות גם לאנשים שבדרך כלל אחראים. אולי במקרים חריגים, אך כל מקרה, גם אם הוא חריג, הוא מאה אחוז מבחינת ההורה והילד. גם אני מאלה, אגב, שלא מאמינים שדבר כזה יכול לקרות להם, אך מצד שני אני מודעת לעובדה שאני אנושית ובגלל זה הראייה שלי היא בהכרח סובייקטיבית. ולכן אני לא נגד שימוש גם בעזרים למקרה חירום.
למי זה יקרה ולמי לא. אי אפשר למדוד את מידת האחריות של כל אחד מאיתנו ולא ניתן לחזות מראש את כל מגוון המצבים הנפשיים שבהם נימצא בנסיבות מסוימות ובלתי צפויות. וטעויות אנוש כן קורות גם לאנשים שבדרך כלל אחראים. אולי במקרים חריגים, אך כל מקרה, גם אם הוא חריג, הוא מאה אחוז מבחינת ההורה והילד. גם אני מאלה, אגב, שלא מאמינים שדבר כזה יכול לקרות להם, אך מצד שני אני מודעת לעובדה שאני אנושית ובגלל זה הראייה שלי היא בהכרח סובייקטיבית. ולכן אני לא נגד שימוש גם בעזרים למקרה חירום.
גם אני לא נגד אביזרים כאלה.
כל מה שיעזור למנוע מוות או פגיעה במישהו - ברור שזה יותר חשוב מהכל. ההתקוממות שלי היא לא נגד האביזרים/העזרים או כל מה שאדם יבחר להשתמש בו. ההתקוממות שלי היא נגד השיח הסלחני. זה שיוצר השטחה של הכל ובוחר לשים אותי ואת האב הרשלן באותה מדרגה. אגב - בחק מהמקרים גם אם האבות היו נזכרים כעבור זמן מה - גם אז אולי המוות היה נמנע. יש כאן אנשים שלא חשבו על הילדים שעות!!!
כל מה שיעזור למנוע מוות או פגיעה במישהו - ברור שזה יותר חשוב מהכל. ההתקוממות שלי היא לא נגד האביזרים/העזרים או כל מה שאדם יבחר להשתמש בו. ההתקוממות שלי היא נגד השיח הסלחני. זה שיוצר השטחה של הכל ובוחר לשים אותי ואת האב הרשלן באותה מדרגה. אגב - בחק מהמקרים גם אם האבות היו נזכרים כעבור זמן מה - גם אז אולי המוות היה נמנע. יש כאן אנשים שלא חשבו על הילדים שעות!!!
ולטה, אני לא חושבת שהמטרה של מישהו כאן
הייתה להשוות. האמת היא, שכמו שכתבתי בהודעה הקודמת, אין כל דרך להשוות. והדיון הוא לא עלינו. לא ברור לי בכלל למה להפוך את זה לעניין של אגו אישי של כל אחד מאיתנו. להזכירך, השרשור התחיל מרשימת עזרים וגרר תגובות נזעמות על עצם עובדת קיומם של העזרים הללו. האישיו צריך להיות לא להוכיח אחד לשני איזה הורים טובים ואחראים אנחנו, אלא איך עושים הכל כדי למנוע מצבים כאלה בקרב כלל ההורים.
הייתה להשוות. האמת היא, שכמו שכתבתי בהודעה הקודמת, אין כל דרך להשוות. והדיון הוא לא עלינו. לא ברור לי בכלל למה להפוך את זה לעניין של אגו אישי של כל אחד מאיתנו. להזכירך, השרשור התחיל מרשימת עזרים וגרר תגובות נזעמות על עצם עובדת קיומם של העזרים הללו. האישיו צריך להיות לא להוכיח אחד לשני איזה הורים טובים ואחראים אנחנו, אלא איך עושים הכל כדי למנוע מצבים כאלה בקרב כלל ההורים.
year of the cat
New member
טליה מספרד 1
New member
זה בדיוק העניין
שעשיה יומיומית רגילה לחלוטין של הורה שמתיחס לילדו כאל איש קטן (ואולי הדגש הוא על מתיחס) מונעת בפני עצמה
שעשיה יומיומית רגילה לחלוטין של הורה שמתיחס לילדו כאל איש קטן (ואולי הדגש הוא על מתיחס) מונעת בפני עצמה
עשייה יומיומית כן,
אבל מדובר כאן, כפי הנראה, לפחות בחלק מהמקרים, במצב חריג. אין לנו מושג מה היה חריג ומה עבר על אותו אדם שגרם לו להתנהג בצורה חריגה. ושוב - כל זה לא בא כדי לומר שזה יכול לקרות לכל אחד אז בואו נצדיק את זה - אני חוזרת שוב: כשדבר כזה קורה יש להתייחס אליו במלוא החומרה, אלא כדי להגיד שהורה שחושש ממצבים חריגים כאלה ולכן נעזר במשהו נוסף שיהווה תזכורת נוספת במקרי חירום - הוא הורה אחראי ובסדר גמור מבחינתי כי הוא דואג שאפילו במקרה הכי חריג בעולם שום דבר לא יקרה. זו מהות האחריות והמודעות העצמית בעיני.
אבל מדובר כאן, כפי הנראה, לפחות בחלק מהמקרים, במצב חריג. אין לנו מושג מה היה חריג ומה עבר על אותו אדם שגרם לו להתנהג בצורה חריגה. ושוב - כל זה לא בא כדי לומר שזה יכול לקרות לכל אחד אז בואו נצדיק את זה - אני חוזרת שוב: כשדבר כזה קורה יש להתייחס אליו במלוא החומרה, אלא כדי להגיד שהורה שחושש ממצבים חריגים כאלה ולכן נעזר במשהו נוסף שיהווה תזכורת נוספת במקרי חירום - הוא הורה אחראי ובסדר גמור מבחינתי כי הוא דואג שאפילו במקרה הכי חריג בעולם שום דבר לא יקרה. זו מהות האחריות והמודעות העצמית בעיני.
טליה מספרד 1
New member
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.