בסימן עולמות

[Digi Lista]

אתן יודעות שבימינו בקושי דיסקים עוד יש?...

אז תקליטים שבורים או שלמים הם בכלל מאה קודמת...

 

[N o R i K o]

המסך של הפלאפון נתקע

אז את לא יכולה להעביר שיר! כל ה***

 

[Digi Lista]

זו אנקדוטה שאפשר לפתח...

אולי צריך להציע לאקדמיה ללשון (מאלה שהמציאו את המילה "כרוכית" במקום להגיד שטרודל, ראינו כמה זה תפס...) או למעריצי אליעזר בן יהודה להתעמק בביטויים חדשים בעקבות השינויים הטכנולוגים, זה לא הגיוני שימשיכו להגיד "תקליט שבור" כשכבר מזמן לא מייצרים תקליטים...

 

[Digi Lista]

איזה דיון מרתק

יש קצת

לספרים.

מצטערת שאני מתערבת, אבל קראתי את המשך השרשור מאז הבוקר ובלי שום קשר לדעתי ולעובדה שלא קראתי עדיין את "ההצהרה" ככה שאני לא בקיאה בפיטר מול פיטה, מדובר בדיון שהפך ממש מרתק- אופי, יחס בין תכונות שליליות וחיוביות, היטלר כדוגמא קיצונית... אם פורום זה קהילה וירטואלית וקבוצת דיון אז רק שתדעו שהיה באמת מעניין לקרוא את ההודעות שלכן דווקא בגלל הניגודיות שהוצגה בצורה אינטיליגנטית ואת ההתפחות של הדיון כולו

אני אפילו אחרוג מהרגלי וממש אביע דיעה כאן גם בהקשר למה שהעליתן פה וזה בגלל שבאמת ריתקתן אותי

בנוגע לכמה נקודות שעלו פה בדיון- אני לא חושבת שיש קשר בין זה שפיטה (אני יכולה לדבר רק על "משחקי הרעב" בגלל שכאמור את "ההצהרה" עוד לא קראתי, הוא גם מחכה לתורו בערימה...) חתיך וצ'ארמר ובאופן כללי מקסים בפני עצמו בזכות אותה רכות ופגיעות שיכולה להחשב כחסרת עמוד שדרה לבין התחושה שהאישיות שלו פחות דומיננטית משל גייל, גייל הוא לוחם שנאלץ לשרוד מגיל צעיר ולדאוג למשפחה שלו, פיטה לא היה ממש במצב של גייל מבחינת אותן יכולות הישרדות שנאלץ לפתח והשפיעו על האישיות שלו, לפחות עד הכניסה למשחקים שעימתו אותו עם המצב ואילצו אותו להתמודד כדי לשרוד וגם אז הדרך שלו היא לא הדרך של גייל, צריך גם לזכור שקטניס היא שמעבירה את הפרטים ויש לה נקודת מבט מאוד אישית בגלל שקודם כל יש לה היסטוריה עם גייל והיא מתחילה כשורדת כמוהו והקשר ביניהם הוא של שותפות גורל של שורדים, אחר כך המשחקים משפיעים על קטניס ובאופן טבעי בגלל שגייל לא נכח איתה בהם השותף למצבים החדשים שלה הוא פיטה כי רק הוא חווה איתה בשטח את המשחקים, אבל זה לא אומר שאין לכל אחד מהם גם צד שני- גייל יכול להיות ממש עדין ומקסים ופיטה יכול גם לעצבן עם עודף התמימות והחולשה לקטניס וכן הלאה, הבחירה על מה להסתכל היא רק שלנו... יש משפט כזה "מהו הרע אם לא הטוב שהסתלף לו?" ובמילים פשוטות יותר- כל תכונה טובה יכולה להפוך לרעה ולהיפך, אם נצא מנקודת הנחה שבכולנו קיימות מקבץ תכונות דומה אנחנו כבני אדם בוחרים לא מעט פעמים איך לנתב אותן, אנחנו יכולים להציל ולהרוס באותה הזדמנות וזה מתחיל קודם כל אצלנו (פה אעצור את ההסבר כי זה מתחיל להיות מורכב ומשכיח ממני דברים נוספים שרציתי להגיד).
מה למשל היה קורה במצב בו במקום שתיכנס קטניס לזירה, גייל ופיטה היו נשלחים לזירה מאותו המחוז? סביר להניח שלא היה כנראה שום מימד רומנטי, גייל היה עלול לקרוע את פיטה בלי למצמץ כי הוא מטבעו לוחם טוטאלי שמבין מה זו הישרדות ומה המחירים שהיא גובה בדומה לכל מלחמה ומלחמות משנות אנשים (ומה שקורה עם גייל בספר השלישי מוכיח כמה הוא קרבי מטבעו וכמה הוא מסוגל להיות אכזרי ונקמן וזה לא בהכרח כזה רע, זה אפילו יכול להיחשב כלגיטימי בגלל כל מה שעבר עליו ומצד שני מי שהבריח אנשים ממחוז 12 ועזר גם לאחרים זה בדיוק אותו הגייל),גייל הרי חי את זה מגיל צעיר- מבחינתו החיים אילצו אותו לוותר לא מעט על דברים בסיסיים כמו משפחה שלמה, פיטה לעומתו היה נשאר חביב הקהל וגם תמים יותר בגלל שהוא לא רגיל להילחם וזה בדיוק כל הקסם שלו ומה שעוזר לו לשרוד, פיטה בא ממשפחה יחסית מסודרת ומבוססת ולא מטראגדיה וכעס עמוק על אובדן והקרבה משפחתית, זה הבדל משמעותי מאוד בגישות. האם כל אחד מהם מכיל תכונות רעות וטובות? בוודאי, כמו כולנו, אנשים מורכבים, זה אומר שאחד יכול להחשיב צמחונות כתכונה טובה ומישהו אחר יראה בה שום דבר משמעותי, "הפירוש בעיני המפרש" וכאלה...

לגביי הטענה שכל הספרים שמתיימרים להחליף את המשחקים מתעסקים במשולש רומנטי- נתחיל מהעובדה הפשוטה שאולי הם לאו דווקא מחליפים את המשחקים מלבד ברצון שלהם להצליח כמותם, הנופח הרומנטי הוא משהו שאמור למשוך את הקהל בדיוק לדיונים בסגנון אדוארד/ג'ייקוב, פיטה/גייל, זה התחיל אפילו במחזות מוקדמים- נניח שייקספיר ועוד לפניו, לא יעזור כלום- יחסים רומנטיים מושכים אנשים, זה טבעי בגלל שיש משהו קסום בכל נושא הרגש וכולנו רוצים בסופו של דבר להיות עם האדם שמתאים לנו, אבל אם יהיה לנו קל מידיי איפה תגיע הדרמה והתפנית? לכן מתבלים את העלילות במשולשים רומנטים, איך אמורים לדעת שמישהו מיועד לנו אם לא בדקנו כמה דברים שונים? הרי אם היו ישר כותבים לנו את הו"הם חיו באושר ועושר" למה שנרצה להישאר ולקרוא/לצפות? מי בכלל רוצה להתחיל מהסוף? אנחנו רוצים את הקשיים ואת קבלת ההוכחות למה איקס צריך להיות עם ווי ואנחנו גם רוצים את הרכילויות והאנקדוטות הקטנות כדי שנוכל להרגיש שזה כמו בחיים שלנו, הרי אף אחד לא באמת מאמין שהכול הולך חלק בחיים ואנחנו גם בני אדם ככה שבאופן טבעי אם יהיה לנו קל מידיי רובינו נחפש את הקוצים כדי לא להשתעמם באופן מוחלט... הנקודה היא שלדעתי דווקא ב'משחקי הרעב' הקטע הרומנטי לא היה העיקר במקור, אבל היה ברור שהוא יכנס כדי להראות את השינויים שקטניס עוברת ומין הסתם בגלל שמדובר בחוויות שנובעות מאינטראקציות שהיא ניהלה אז גם אחרים משתנים, לפעמים בעקבותיה, לפעמים יחד איתה ולפעמים בגלל שזה מה שהמציאות אילצה אותם.

בטח שכחתי כמה דברים... אם ניקח רגע את הדוגמא של היטלר- הבנאדם היה מטורף וכל מילה שתתאר את הזוועות שעשה תהיה עוד עדינה איתו, אבל במקביל הוא גם היה צמחוני וממבט אובייקטיבי גם סוג של גאון ואשף תקשורת- אחרת איך הוא הצליח לגרום לכל כך הרבה אנשים ללכת אחריו גם מרצונם החופשי? הוא ניצל מצבים, הוא הביא לאנשים את הבידור שהם חיפשו אחרי ההפסד במלחמת העולם הראשונה, הוא דוגמא מצויינת לאדם שאותן תכונות שיכלו להיות גם טובות התעוותו והפכו לרעות, תארו לכם שעם כל יכולת השכנוע שלו והעובדה שהוא היה אסטרטג שבנה הכול לפירטי פרטים הוא היה לנצל את ההשפעה שלו כדי להפוך אנשים לצמוחנים או להוביל איזו אידיאולוגיה חברתית אחרת ולהביא את גרמניה למרכז העולם כמדינה נאורה והומנית... מה שאני מנסה להגיד זה שהכול תלוי באיך שבוחרים לפעול באמצעות אותן התכונות שניחנו בהן ואיך אנחנו נתפסים בעיני האחרים כשאנחנו משתמשים בתכונות האלה.

טוב, יש עוד המון מה להגיד אבל אני אעצור כאן, מבחינתי תמשיכו לא להסכים, ככה הרבה יותר מעניין

 

[N o R i K o]

אוי דיג'י

מסכימה עם כל מילה שלך

 

[Digi Lista]

 

[פאנגירל]

היי

MJ

אני שמחה שמצאת את החפירות שלנו מרתקות! ולפי החפירה הזו, התקבלת למועדון! (אני צוחקת, אני צוחקת, אני אוהבת לקרוא חפירות

)
אממ, אני חייבת להגיד שאני פחות או יותר יודעת רק את השם של נוי (FOREVER ALONE שכמותי) - אז אני אשמח אם תציגי את עצמך (ראיתי את הכינוי שלך פה הרבה פעמים אבל אני תמיד איומה בשמות! אולי את דנה? יש פה איזה אחת... או שתיים? גאד אני איומה בזה).
בכל מקרה אני מאיה, 15 (לפני יומיים! מותר לי להשוויץ), וטים פיטה - אם לא ניחשת

וברור, קטניס אומרת בעצמה (בספר הראשון כמובן) מה ההבדל בין הקשר שלה עם גייל לבין הקשר שלה עם פיטה:
I can't help comparing what I have with Gale to what I'm pretending to have with Peeta. (...) Gale and I were thrown together by a mutual need to survive. Peeta and I know the other's survival means our own death.
אבל אז פיטה והיא עוברים את המשחקים, וכל מה שהיה לה במשותף עם גייל - הצייד, הדאגה הקיומית לאוכל ולתנאים בסיסיים - השתנה ואיננו. הכל חוץ מהדאגה על המשפחה - שבשביל גייל נותרה אותו דבר (מחסור באוכל, כסף...) ובשביל קטניס נהייתה קשה יותר, כי עכשיו היא צריכה להגן על אמא שלה ועל פרים מפני סנואו והקפיטול. לעומת זאת השוני הזה בין פיטה וקטניס די מצטמצם, כי למרות שהרקע המקורי שלהם שונה הם שניהם חוו את החוויה הקשה של המשחק, ושניהם עכשיו על תקן מנצחים בכל הקשור בזה. לא לשכוח שברכבת פיטה תמיד ניחם את קטניס, כי לאור המצב החדש והסיוטים החדשים הוא מבין אותה טוב יותר. כמובן יש את כל עניין האירוסין שמציב אותם פחות או יותר כמקשה אחת מול כולם.

פיטה ללא ספק הגיע ממשפחה עם מצב טוב יותר מזו של קטניס וגייל, אבל גם מצבו לא היה מזהיר. המשפחה שלו תמיד אכלה לחם, אבל הוא היה הלחם הישן או השרוף (זכור לי במעורפל את קטניס מזועזעת מזה, חושבת שהבשר הטרי שהיא צדה טוב בהרבה מהלחם העבש של פיטה). וכמובן המצב המשפחתי לא מצוין - בלשון המעטה. מזה אולי לא נוצר לוחם מרדן ועקשן כמו גייל, אבל כן מוציא ממנו כמה כישורי השרדות - זריקת שקי קמח (או חפצים כבדים אחרים

) נותנים לו זרועות חזקות וכוח פיזי, כישורי ההסוואה שלו עוזרים לו בזירה וכו".

יש הרבה ספרים שמתיימרים להחליף את משחקי רעב (וזה כתוב אפילו על הכריכה האחורית של 'הבחירה') מבחינת העלילה הכללית - עולם מעוות ועתידני שלא הגיבורים הם אלו ששולטים עליו, גיבורה אמיצה ומשולש אהבה. בשביל רוב החברות שלי הדמיון הזה מספק

אבל מה שקורא בכל הפעמים זה שבמקום לשים את משולש האהבה במקום מינורי (כמו במשחקי הרעב) ספרים אחרים שמים אותו במרכז (זאת על אף השאיפה לחקות את משחקי הרעב). אני יודעת שמשולשי האהבה הם לא עניין חדש ושהם מעניינים קוראים, אבל בתור ספרים שהרצון שלהם הוא לרכוב על ההצלחה של משחקי רעב \ לפנות לאותו קהל מעריץ - הם ספרים שמאבדים הרבה רבדים שיש במשחקי הרעב בעיני, ומשאירים את הספר תחת ההגדרה 'רומן'. לכתוב רומן זה בסדר גמור, זה ז'אנר מצוין, אבל לא משהו שאתה מצפה מספר שמושפע כל-כך ממשחקי הרעב.

אגב פגשתי ילדה אתמול שנאמה לי על זה שמשחקי הרעב זה חיקוי חיוור של דמדומים... אין לי שום דבר נגד דמדומים (אני אפילו טים סת' קליוורטר החמוד הזה

) אבל ברצינות?!

בנוגע להיטלר - אין ספק שהוא היה מנהיג כריזמטי עם יכולות יוצאות דופן. הוא נאם באופן מרשים, משכנע, וסחף הרבה אנשים אחריו. אין פה שאלה בכלל, הוא היה אשף תקשורת ואומן בנאומים. הקטע הוא שהוא השתמש בכשרון שלו כדי להטיף לגזענות ולרצח עם.
והנה, שוב את שמה את הצמחונות כ"תכונה" טובה בהכרח

חשבתי שדווקא אתן - טים גייל מושבעות שכמותכן - תבינו את שצמחונות זה משהו שמנוגד לטבע ההשרדות שבנו. אבל נו טוב...

 

[N o R i K o]

._. המשפט האחרון שלך...

מיינדבלואון. אם היה לי שולחן להפוך...

 

[פאנגירל]

מה כל-כך נורא ב"נו טוב..."?

והנה, הוא עשה את זה בשבילך!

 

[N o R i K o]

כן, עליו חשבתי.

 

[Digi Lista]

אז קודם כל נעים מאוד ו

את צודקת- אני נמצאת כאן מידיי פעם (הייתי סמויה כבר בקומונה של המשחקים) ובדרך כלל זה בעיקר כדי להעיר הערות קטנות ועוקצניות, לשים תמונות של אוסטרליים חתיכים במסגרת זה שאני רוצה לטוס לאוסטרליה (אז אני מתאמנת על מי אני רוצה לפגוש

) ולהציק לנוי באופן אישי גם כאן (היא חברה שלי ככה שאני מציקה לה גם בעוד מקומות, זה ברמת ייעוד מבחינתי

), אם תשימי לב רוב הזמן ההודעות שלי לא זוכות למענה אבל אני אוהבת להיות רוח ולהישאר בצללים אז אני לא לוקחת אישית, אבל הדיון שלכן היה פשוט מרתק והייתי מוכרחה להגיב (כלומר: מי שאוהב חפירות יהנה כי אני גם מהקדחניות המקצועיות ומי שלא יבקש שאחזור לצללים...), אז נתחיל מנעים מאוד ונחמד להכיר גם בגלוי

נעבור שנייה אחת לסוף ההודעה שלך- מתי אמרתי שאני טים גייל? אני טים עצמי, שזה אומר שאני בעד מה שטוב לי, וכשנוח לי אני תומכת בחתול של קטניס ובציפור המקורית שהיא העורבני החקיין ואני מאחלת שיפתחו להם פורום כדי שאוכל להשתפך על אהבתי להם

ולמען האמת אם תשימי לב שני הקצוות (כלומר הטימים) לא כזה תומכים בסוף (את אמרת שלא אהבת ואת טים פיטה, נוי מצד שני הקימה קבוצת תמיכה לנפגעי הסוף...) ואני מאוכזבת מהסוף מהרבה סיבות שונות...בקיצור לא הבנתי מאיפה הצטייר שאני טים גייל, אני תומכת בכולם באותה הרמה שאני עלולה לא להבין למה הם פעלו כמו שפעלו ול"כעוס עליהם" (אלה כולה דמויות מספר, אני לא באמת לוקחת אישית...), אני בעד ניתוח מעמיק ונהנית פשוט מעצם הדיונים והתפתחויות המחשבות

כמו שאמרתי והסכמת בעצמך- לפיטה יש את דרכי ההשרדות שלו, זה בדיוק חלק מהקסם שלו, אפשר לטעון שהוא יותר רכרוכי וחסר אופי לוחם מאשר גייל בגלל שנקודת ההתחלה שלו יחסית קלה יותר, מצד שני הוא נלחם בדרכו השקטה והאופי שלו שונה, לדעתי פיטה מקסים, אין שום קשר לעובדה שאני מבינה לחלוטין את המניעים של גייל שהפכו אותו לכזה ואני מאמינה שהייתי פועלת כמוהו במצבים דומה, זה לא נובע מהרצון להיות גיבור, גם רופא או כבאי שקמים בבוקר לא אומרים לעצמם "היום נהיה גיבורים ונציל חיים", גם האבא זינק לא מזמן להציל את הילדים שלו משריפה (זה היה השבוע בחדשות, אני לא זוכרת את כל הפרטים) לא התכוון לקבל מדליית הצטיינות- הוא פעל כי זה מה שנדרש ממנו באותו הרגע, הוא נפגע ונשרף אבל הוא הקריב את עצמו ברגע האמת. אני תוהה ברמה הכללית האם האויבים הם שיוצרים את הגיבור או שבגלל שיש גיבור אז נוצרו לו אויבים? אם נסתכל על זה ברמה כזאת, יכול להיות שגם גייל וגם פיטה הם גיבורים אבל הנסיבות הובילו אותם למקומות שונים. על מה בעצם אנחנו מדברים כאן? טענת שאת לא אוהבת את גייל, אבל האם זה רק בפני עצמו או בגלל שאת טים פיטה? האם זה חייב להיות כזה קיצוני? אם נניח היינו מקבלים את הספרים מנקודת המבט של גייל או פיטה או פיניק/היימיץ' וכו'? או כמו בסרט מנקודה שהיא לא של קטניס האם זה היה משנה את דעתך עליהם באופן כללי? לדעתי כדמויות בפני עצמן גייל מקבל נקודת פתיחה חזקה מאוד כי יש לו עבר ורקע יותר מורכבים, לעומתו אצל פיטה רואים תהליך של שינוי נוכח זה שהמשחקים זעזעו וטלטלו את כל עולמו וגם את התהליך שלו יותר ממרתק לקרוא, אני מנסה להבין מה בדיוק יש לך ספציפית נגד גייל מלבד עם מי קטניס צריכה או לא צריכה להיות, לדעתי בגייל יש הרבה מורכבות ואנושיות, אני מבינה אותו ואת הסיבות שבגללן הוא כזה...

חכי, לא סיימתי אני פשוט צריכה לעזוב את המחשב... המשך יבוא...

 

[Digi Lista]

המשך...

לגביי הספרים שמתיימרים להחליף את ה'משחקים', קודם כל עולם עתידני, מעוות וכו' זה משהו שקיים כבר שנים- סרטים, תוכניות וכמובן אינספור ספרים ולאו דווקא בהכוונה לקהל ספציפי כמו נוער ואפילו לא תמיד בז'אנר מסויים של פנטזיה/מדע בדיוני כי זה יכול להיראות מאוד מאוד מציאותי, מהבחינה הזאת גם ה'משחקים' החליפו הרבה ספרים אחרים (הייתי ממליצה להמחשה על הספר 1984, לצערי אני רק יודעת בכלליות על העלילה וגם אותו עוד לא קראתי, אבל יש לי דוגמא לסדרת טלוויזיה ובוודאי יש עוד, אבל היא קפצה לי לראש כרגע), בהרבה מאוד ספרים יש חיזיונות אפשריים לעתיד (לא מעט ספרים התגלו כנבואיים לאורך ההיסטוריה), זה מה שכיף בלקרוא אותם- להישאב לעולמות אחרים ובגלל שעל אירועים היסטורים ותאריכים אפשר להיתפס על חוסר אמינות מבחינת הקוראים אז עדיף לעבור לעתיד וככה זה יפתור את הבעיה...
ברמה המעשית- ברור שאם 'משחקי הרעב' הם הלהיט עכשיו אז הרבה מקומות יזכירו אותם כדי למשוך את העין של הקוראים, זה אולי מה שעשו עם הכריכה האחורית של "הבחירה" (כאמור גם אותו עוד לא קראתי), אם תשימי לב הרבה מאוד ספרים נוער מהשנים האחרונות שמכילים בבסיסם משולש רומנטי מסתכמים בערך ב"בחורה מעיירה קטנה (רצוי באמיריקה) פוגשת יצור על טבעי כלשהו, הוא מציל אותה<כנראה מתאונה הקשורה לרכב כלשהו>, היא מתאהבת בו אנושות והוא בה אבל קשה להם בגלל ההבדלים <למרות שבפועל הוא מתנהג באנושיות רבה יותר מבני אדם רגילים כביכול>, צץ גורם שלישי שמנסה להפריד ביניהם, רצוי אחד שאיכשהו קרוב לבחורה או לאותו היצור העל טבעי ומתוקף זה הבחורינה מתלבטת ויש גם את הרצון לשמור על הסוד...", קראת את "הזאבים של גרייס"/"מלאך משמיים"/"בני האלמוות"/"דמדומים"//"יומני הערפד" (ואותו קראתי עוד לפני הסדרה בטלוויזיה והרבה לפני שיצא בכלל 'דמדומים')/ "יצורים יפייפיים"( שם יש קצת שינוי כי הגיבור הוא בן,אבל העיקרון דומה), כולם פחות או יותר דומים בבסיס ועדיין את כולם כיף לקרוא כשאת רוצה להעביר את הזמן בלקרוא על רומנטיקה ואהבה ראשונה, אבל אם חיפשת משהו שלא מתמקד בזה אז יש גם אינספור דברים אחרים, כולל כמה קלאסיקות שנשארו שנים.
מכירה את "מנהרות"? "סודותיו של ניקולס פלמר"? "יומני הנסיכה"? כולן סדרות נוער, שתי הראשונות אפילו בגבולות המדע בדיוני/פנטזיה אבל הן שונות מאוד מהז'אנר ההוא עם משולש האהבה ועדיין גם בהן יש דגש על האהבה כי ככה זה בחיים ובעיקר כשמדובר בעלילות שהגיבורים שלהם הם בני נוער, הצד הזה ולא חשוב כמה הוא טלנובלי תמיד ימשוך אנשים וזה לגמרי טבעי ומצרך מבוקש, אחרי הכול אנחנו מתפתחים דרך אינטראקציות עם אחרים וקשרים זוגיים או סתם אחוות לוחמים ויחסים משפחתיים הן בסיס לדרמה. קחי בחשבון שאפילו לפי מה שכתבת על גייל, קטניס ופיטה, כמו בכל משהו שכולל מספר אי זוגי (רצוי 3) וזה יכול להיות גם סתם בעבודת צוות של שלושה אנשים, תמיד יהיו שניים שיותר מחוברים בכל רגע נתון. במקרה של 'המשחקים' אני לא חושבת שגייל היה בכלל מקבל את פיטה לולא פיטה היה משתלב איתו ברצון לדאוג לקטניס, הם היו באותו המחוז מגיל צעיר ומעולם לא התחברו בין השאר בגלל שבעצם נקודת הפתיחה שלהם שונה אבל אז מגיעים המשחקים וכולם נאלצים להתארגן מחדש ופתאום במקום צמד של שניים קטניס-גייל שפעלו בתיאום מושלם היו מאוד קרובים אחד לשני (מה שפחות הראו בסרט, בין השאר בגלל שנקודת המבט היא לא דרך העיניים של קטניס) ופתאום מצטרפת צלע שלישית- פיטה והאיזון מתערער ואם במשולש יש שלוש צלעות הרי שבעצם אין הרבה מגייל- פיטה ביחד, ברור שאם לא הייתה קטניס והמשחקים גייל ופיטה בכלל לא היו מדברים ואם קטניס לא הייתה חשובה לגייל יש מצב שהוא היה מכסח את פיטה כשהייתה לו אפשרות, לא בגלל שהוא כזה מרושע כמו נוכח העובדה שפיטה לא תורם לו הרבה מבחינת יכולת הישרדות כי כאמור כבר ציינו שפיטה שורד אחרת...

שמעת על "האנימורפס"? זאת סדרת ספרים מצוינת שלצערי בארץ זכתה לזלזול ועצרו את התרגום בספר 18 (מתוך 54 ספרים ועוד 8 מסדרות נלוות), נתעלם מזה שאחרי כמה שנים קראתי אותם בעזרת האינטרנט ועכשיו יוצאת מהדורה חדשה בחו"ל עם התאמה קלה לשנות האלפיים (הסדרה נכתבה בשנות התשעים, אז זה לא יותר מידיי רחוק אבל יש כמה שינויים מתבקשים גם בגלל התפתחות הטכנולוגיה), הרעיון בכללי הוא על חמישה חבר'ה בני בערך 13 שמגלים על פלישה שקטה של חייזרים שזה אומר שיש סוג של תולעים שחודרות למוח של יצורים חיים ומשתלטות עליהן, החבר'ה מקבלים כוח להשתנות במשך שעתיים לכל חיה שירכשו את תבנית הדנ"א שלה, מה שמיוחד בסדרה היא שהיא קורית במשך שלוש שנים של מלחמה שהולכת ומתפתחת במהלך הספרים, כל ספר מסופר מנקודת מבט של אחת מהדמויות הראשיות והן שונות ומגיעות למלחמות ולתובנות שלא האמינו שיגעו אליהן והן שונות אחת מהשנייה וחלקן לא היו מתקשרות במצב רגיל אבל הנסיבות חיברו ביניהן וככל שחולף הזמן רואים כמה המלחמה משנה כל אחד מהם וכמובן אותן האינטראקציות החברתיות, ג'ייק המנהיג שלהם מעולם לא רצה להיות מנהיג, אבל לקראת הספרים המאוחרים הוא נכנס חזק לקטע ושוכח מי הוא היה כשרק התחילו ומאבד הרבה מהמוסר שלו וגם האחרים עושים כל מיני מעשים שלא חשבו שיעשו, יש שם קטעים ממש שואתיים (הסופרת הודתה שהיא שאבה השראה גדולה ממלחמת העולם השנייה) וזה נראה כל כך ריאליסטי ונוכח הקשר לעולם הרגיל ולעובדה שהם בסך הכול צעירים שאי אפשר באמת לכעוס עליהם... מעבר לזה שאני ממליצה לך לקרוא, אני מזכירה את הסדרה הזאת (ולא את סדרת הטלוויזיה, אותה לא צריך לראות אף פעם!) בגלל שאני חושבת שתאהבי ובעיקר תלמדי הרבה על מלחמה ומה היא מעוללת, יש גם רומנטיקה שמתפתחת איפשהו על אש קטנה ובאמצע הסדרה, אבל היא לא העיקר ואפילו היא משתבשת, מה שחשוב זו ההדגשה של הקשר העמוק והאחווה כשעוברים אירועים משותפים.
מה שאני מנסה להגיד זה שאת גייל אי אפשר לשפוט ללא הרקע שלו ואת פיטה אי אפשר לשפוט ללא הכניסה למשחקים ונתוני ההתחלה היותר קלים שלו בהשוואה לקטניס וגייל, גייל לא היה גייל ללא הצורך בהשרדות והרבה ממה שעשה גם בספר השלישי נבעו מהצורך שלו להתאים את עצמו למצב החדש בהתאם לכישורים שפיתח לאורך השנים ובוודאי שיהיה לו בסיס אישי, זו לא רק קטניס אלא גם התחושה שלא דאגו להם כמו שצריך כשהם חיו בקושי (ואפילו להיפך, הקפיטול לא רק העלים עין אלא גם ניצל ופגע עוד יותר במחוז כולו ובהם בפרט), האם את לא היית רוצה לפגוע במי שפגע בך ולא תמך בך כשנזקקת לו? האם לא היית מגינה על היקרים לך בכל מחיר ובקיצוניות? האם לא היית משקיעה כולך בלחימה כי אפילו את השותפה הקבועה שלך המנוולים שינו והיא נעשתה יותר מרוחקת?...

נדמה לי שעניתי על הרוב...אם אזכר בעוד משהו אגיב גם עליו ושוב הכול ברוח הדיון בלבד

 

[Digi Lista]

נזכרתי שכאן רציתי להגיב...

זו גישה מעניינת לבחון דמויות על פי הרצון לחיות במחיצתן, לא תמיד היא מוכיחה את עצמה בגלל שלפעמים אנחנו אוהבים מישהו דווקא כי ממש לא בא לנו להיות במחיצתו (מהסיבה שכנהיה יחד הוא יטריף אותנו, אבל אנחנו מעריכים אותו על השוני ועל הייצוג של תוכונות מסויימות) אבל זה בהחלט נקודה מעניינת.
אם כבר נדחפתי מאוד אני רוצה להרחיב את הדיון (כל הסמויים שקוראים את ההודעה הזו-

צאו מהמחילות והגיבו) ולנתח לעומק- ברמת הדמויות, על פי אנחנו מחליטים אם לאהוב דמויות? האם כי הן דומות לנו? מביאות לנו תקווה שיום אחד נהיה כמוהן? אמינות בעינינו? שונות מאיתנו בגלל שהן פועלות כמו שאנחנו נאלצים להגביל את עצמנו מלפעול? כי אנחנו יכולים לחיות במחיצתן? כי הן יפות? ובהקבלה ישירה לאנשים- מה גורם לנו לבחור להימשך ולנהל קשרים עם אנשים מסויימים? חוויות שעברנו? הערצה? הזדהות?... אני באמת שואלת כדי לשמוע דעות שונות, זו נקודה מעניינת שהועלתה כאן

 

[N o R i K o]

אני כבר אמרתי בדיון שהיה כאן בעבר

שאני מתחברת לדמויות לפי המקום שלהן בעלילה והנכונות שלהן להניע אותה. לא פעם קורה שאני מוצאת את עצמי מאוד מאוד מאוד אוהבת דמות שבפועל בחיים האמיתיים פשוט לא הייתי מסתדרת איתה, היימיץ' הוא דוגמה מצוינת - אני ממש נרתעת מאנשים שמוצאים את עצמם מדרדרים להתמכרויות - לא משנה כמה קשות היו נסיבות החיים שלהם שהובילו אותם לכך וכמה "הצדקה" יש לזה - והוא בכל זאת אחת הדמויות האהובות עליי כי הוא חכם בטירוף והוא זה שמניע את קטניס ופיטה לא פעם לנהוג כמו שהם נוהגים. גם את סינה אני מאוד אוהבת כשבפועל אנחנו לא יודעים עליו הרבה, על העבר שלו ועל איך הוא הפך לסטייליסט, אבל אנחנו כן רואים איך הוא רוצה להעביר את המסר שלו בדרך המתוחכמת שלו ולגרום לקטניס לפעול.
אם פיטה היה אדם אמיתי הוא היה הבסט פרנד שלי שהייתי יורדת עליו שהוא גיי והכי cheering him ללכת על קטניס. הייתי כולי "הו פיטההה

" כי הוא צ'ארמר אמיתי. אבל בעלילה עצמה... הוא יותר מדי כלי של קולינס. הדמויות האחרות משתמשות בו כדי לגרום לדברים לזוז, הוא עצמו לא עושה שום דבר. כך שלא יכולתי להעריך אותו כדמות.

 

[Digi Lista]

יקירתי, את דעתך כבר שמענו

וכמובן שתמיד כיף לשמוע

השאלות נשאלו כי רציתי לשמוע עוד חברי פורום, אני חושבת שזה אפילו שווה שרשור בפני עצמו ברמת האפשרויות לדיונים, אבל אני לא יכולה לחייב אנשים להגיב עם כמה שאני סקרנית לשמוע את דעתם

דרך אגב כולם כלים של קולינס...
גם אני בטוחה שהייתי יכולה להסתדר מעולה עם פיטה, אבל מהרבה בחינות אני לא מכירה אותו מספיק מלבד אותם פרטים מעטים שסיפקו עליו, אני באמת תוהה איך היה נראה הספר אם היו נותנים גם את נקודות המבט של עוד דמויות דרך עצמן ולא בפרשנות מהעיניים של קטניס... עם גייל גם הייתי מסתדרת מצויין, בכל זאת יש בגישת ההשרדות ובשאר התכונות הרבה מהשבט שלי אז אני בטוחה שנסתדר

 

[Sharonmxx]

אף פעם לא חשבתי על זה

יש את הברור מאליו, שזה דמויות או אנשים שאני מרגישה שאני יכולה להסתדר איתם טוב, להבין ואפילו קצת להזדהות איתם, לכל אחד יש type (איך אומרים את זה בעברית?

) שקל לו להתחבר אליו, בגלל זה לפעמים קורה שאני מוצאת את עצמי עם חברים שהם בייסיקלי אותו דבר רק נראים אחרת ויש להם שמות שונים, ואני בטוחה שאני לא היחידה שמשיחה אחת יכולה לדעת בוודאות אם אני אתחבר לבנאדם או שלא אדבר איתו יותר. לדוגמה עם פיטה (נו מה, שאני אתן דוגמה אחרת? אני?) אני יודעת שהייתי מסתדרת הכי טוב, כי הוא מייצג את כל מה שאני אוהבת באנשים. גם אם הדמות שלו די דפוקה (והיא דפוקהXD) אני מבינה את הרעיון מאחוריה, ובעיקרון אוהבת אותו כבנאדם לפני שהוא נהיה מריונטה וקולינס נעזרת בו להעביר עלילה שלמה בלי באמת לגרום לו לפעול בעצמו. תוסיפו לזה חוסר מובהק בתכונות שליליות ואת ג'וש האצ'רסון (

) וזה השילוב הכי טוב שאני יכולה לבקש. לא כזה אכפת לי שהוא לא אמין, אמרתי את זה לחברה לפני כמה ימים בהקשר אחר, אמינות של הדמויות שאני קוראת עליהן לא משנה לי.. זה ספר על עולם ששולחים בו 24 ילדים/נערים/לא אכפת לי להילחם עד המוות, האמינות לא משחקת תפקיד כל כך משמעותי כאן בשבילי. (זה בערך השלב שבו היא תקפה אותי וחפרה לי שאני טועה, אבל לא הקשבתי

)
יש גם את הדמויות שאני יודעת שבחיים לא הייתי מסתדרת איתן, אבל אני בכל זאת אוהבת. אני מעריכה אותם על מעשים מסויימים ועל האופי שלהם, גם אם הם לא כאלה שהייתי מסתדרת איתם, אני נהנית לקרוא עליהם ומעניין אותי לראות איך הם יפעלו בסיטואציות שונות. אני לא יודעת להסביר את זה בדיוק, הם יותר מעניינים אותי מאשר גורמים לי לאהוב אותם. נגיד עם קטניס בחיים לא הייתי מסתדרת, לא נראה לי שמישהו היה מסתדר איתה, אבל אני בכל זאת אוהבת אותה כי היא פייטרית ונלחמת על החיים שלה ושל המשפחה שלה בעקביות למרות שהיא בסך הכל בגיל שלי, איך לי שום חיבור לדמות הזאת מהבחינה של הזדהות, אבל אני כן מעריכה אותה או משהו בכיוון, אני לא בדיוק יודעת..

אני כותבת פה ממש יותר מדי היום

 

[N o R i K o]

אנחנו אוהבים חופרים אם לא שמת לב

כך שזו ממש לא מגרעה.
שמעי, גם אני אוהבת לא פעם דמויות שהן לא אמינות. למעשה, באחד הפאנדומים שאני הכי אוהבת, הדמות הראשית היא קצת כזו... בחורה בת 15 שמגלה שהיא גלגול נשמות של איזו כוהנת, ושוברת אבן יקרה, ובוחרת לעזוב את הבית והמשפחה שלה רק כדי למצוא את כל הרסיסים של האבן הזאת, במקום לומר "מה אכפת לי" ולחזור הביתה, כמו שסביר להניח שרוב הבנות היו עושות.

אבל אני מודעת לכך שלדמות יש המון לאן להשתפר, ולמרות חוסר האמינות שלה היא בכל זאת הדמות הראשית ויש לה הרבה אופי מעבר לכך, היא אמיצה וחכמה ומובילה את העלילה, כך שבסופו של דבר ממש אהבתי אותה

מצד שני, פיטה הוא... יותר מדי מושלם כך שאפילו על העלילה הוא לא משפיע! כמו שכבר אמרתי, סינה הוא דמות שאנחנו לא יודעים עליה הרבה ומבחינתנו גם הוא יכול להיות "מושלם" לא פחות מפיטה, אבל עצם העובדה שהיה לו Say מאוד גדול במסביב גרם לי להעריך אותו מאוד.
אני אוהבת את פיטה, איכשהו תמיד יוצא שאני נורא נגדו כי יש לי הרבה מה לומר עליו לרעה ואני ממש צריכה "לחפות" על גייל ולצאת כנגדו, אבל אני אוהבת אותו, באמת, היום בסרט עשיתי לידיד שלי "אוי פיטוששש" והוא היה כזה "... את לא בצד של השני?

" אז כן, אני טים גייל לחלוטין, אבל אני אוהבת את פיטה כי אין באמת מה לשנוא בו. פשוט לי כן יותר קריטי שהדמות הראשית תהיה אמינה. זה מה שאני אוהבת בקטניס כל כך. וזה גם למשל למה על אף היותה סדרת הספרים האהובה עליי, אני לא מעריצה גדולה של הדמות הראשית בהארי פוטר - הלא הוא הארי פוטר... כי הוא פשוט לא אמין בעליל. זה לא מונע ממני לגמוע כל פעם מחדש את הספר בשקיקה, לאהוב אותו לפעמים ולרחם עליו לא פעם - אבל זה מקשה עליי כשאני צריכה להצביע על דמות שהיא באמת קריטית ואהובה מבחינתי

 

[Sharonmxx]

כשאת חופרת פה במקום ללמוד למתכונת במתמטיקה,

זו בהחלט מגרעה, אבל לא כזה אכפת לי. יותר כיף לי פה מאשר למצוא שטחים של פירמידות

הדבר שהכי מעצבן אותי בפיטה זה הselflessness (חוסר אנוכיות? זה באמת התרגום הכי טוב למילה הזאת?) שלו שכל כך קיצוני עד שהוא לא עושה כלום בעצמו. אני טים פיטה, ובכל זאת יש קטעים שהוא מעצבן אותי כי הוא כל כך מושלם שהוא כבר מצטייר ממש פגיע ורכרוכי כי הוא לא מקדם את העלילה בשום דרך, אבל אני בכל זאת אוהבת אותו בגלל דברים אחרים שאמרתי בהודעה הקודמת. זה שאני טים פיטה לא אומר שאני צריכה לשנוא את גייל ולקוות שיתפוצץ. אני אוהבת גם את גייל, שאם הוא היה אמיתי חוץ מלרייר עליו מרחוק לא הייתי נהיית בקשר איתו כי הוא פשוט לא אחד שהייתי מסתדרת איתו, אבל אני אוהבת אותו בכל זאת ולא יודעת למה. מה שמזכיר לי שלפני כמה זמן אמרתי על גייל משהו טוב (!!) שאני כבר לא זוכרת מה הוא היה, ואיזה חברה שלי ממש שמחה ש"קיבלתי שכל" או משהו ועכשיו אני טים גייל כמו שצריך. רציתי לחנוק אותה. בכללי אני לא משתגעת מהקטע של הטימים, זה עושה לי אסוציאציות דמדומים משהו. אהבתי את שניהם מההתחלה, פשוט תמיד נטיתי קצת לצד של פיטה בלי סיבה עד שאיכשהו באמצע או לקראת הסוף של CF זה נהפך לקטע אובססיבי ואפילו קצת מלחיץ בכל מה שקשור אליו. אז נהייתי טים פיטה ב100%. אחר כך הבנתי שג'וש זה אותו אחד מטראביתיה שהייתי לגמרי מאוהבת בו בגיל 11, אבל זה כבר סיפור אחר. אז עכשיו אני הארדקור טים פיטה אבל לא אוהבת שעושים טימים. משהו בטוח דפוק אצלי

 

[Digi Lista]

את נורמלית לגמרי, זה העולם שמטורף

 

[N o R i K o]

בקרוב אצלי עם הפסיכומטרי

אוי, אלוהים יודע איך אני אצליח לשלב גם עבודה, גם פסיכומטרי וגם חפירות כאן... אולי העברית בירושלים יקבלו אותי על סמך חפירת הטים-גייל שלי?

אני תוהה באמת מתי לפרסם אותה כאן, נראה לי שבקרוב יהיה מתאים, זה "הנושא החם" בפורום לאחרונה

האמת שאני לא אוהבת שאומרים "אל תגידי טימים, זה לא דמדומים".

קודם כל, סטפני מאייר לא המציאה את משולשי האהבה, הם היו קיימים הרבה לפניה וגם טימים נאמרו הרבה לפניה, פשוט דמדומים כל כך נתפס אינטרנטית שזה הפך לסוג של קצ'פרייז שרלוונטי רק לזה, וזה לא נכון. אני חושבת שהגיוני לחלוטין שרוב הקוראים ימצאו את עצמם cheering לאחד הבחורים, בין אם זה לטובתו ובין אם זה לטובת קטניס.
אני פשוט לא אוהבת את הקטע שאם את בטים של מישהו זה אומר אוטומטית שאת נגד השני. היי, היי, יש לי חברה שמעדיפה את פיטה על גייל כדמות והיא לחלוטין טים גייל מבחינת עם מי קטניס צריכה להיות, יש פה הבדל משמעותי

או חברה שהיא טים סטפן ביומני הערפד אבל אוהבת את דיימון (אין לי מושג מה אמרתי הרגע

לא צפיתי בזה מעולם). אני לא חושבת שהכוונה של קולינס הייתה לגרום לנו לאהוב אחד ולשנוא את האחר. גם אני רוצה לחנוק אנשים שאומרים לי "איך את יכולה לשנוא את פיטה?" אני לא שונאת אותו, ממש לא! אני פשוט מעדיפה את גייל

חוץ מזה, תסלחו לי עכשיו על מה שאני אגיד - סביר להניח שזה לא ימצא חן בעיניכן, אבל ככה אני רואה את זה-
הסיבה לכך שלא הצלחתי להנות מדמדומים, בלי קשר לכך שנורא התקשיתי עם סגנון הכתיבה ובלי קשר לערפדים המנצנצים, הוא שלא הבנתי למה אדוארד ובלה כל כך מאוהבים. היא מוכנה להפוך לערפדית בשבילו, הוא מוכן לעזוב את המשפחה שלו בשבילה, בלאגן בלאגן, אבל לא מסבירים לנו למה! בלה נגנבת מזה שאדוארד מסתורי, אבל זה לא שהוא מראה לה איזו תכונה שלו שגורמת לה להעריך אותו, או ההפך. הם פשוט... מאוהבים (טווייהארדס- אתן מוזמנות לסתור אותי, אני ממש לא זוכרת מה קראתי לפני 4 שנים). וככה גם פיטה וקטניס. הוא פשוט מאוהב בה. בלי סיבה נראית לעין. בלי הגיון. שנים על גבי שנים. ונכון, מעריצים רבים פיתחו תאוריות על כך שפיטה התאהב בקטניס בגלל השירה שלה ובגלל התעוזה שלה ובגלל זה ובגלל זה. אבל שום דבר לא מוכח לנו בקאנון. כשאני מבססת את הטענות שלי על האהבה של גייל וקטניס, שאני מאמינה שהיא עמוקה, זה תמיד על קאנון.
בקיצור, לא מבינה מה הקטע אם "אויייי לאאאא רק אל תשווו לדמדומיםםםםם" כשפיטה וקטניס זה לא הרבה יותר רחוק מבלה ואדוארד. כמובן שמדובר פה בדעתי בלבד. אבל אני דווקא אחת שלא אוהבת דמדומים, וממש ממש אין לי בעיה עם ההשוואות של זה לHG, הן מתקבלות על הדעת מבחינתי.
בקיצור, נראה לי שמה שאת לא אוהבת זה את הגישה של - "אם את בטים X את חייבת לשנוא את Y." מסכימה איתך, מיותר לחלוטין. אבל טים גייל All the way