המבורגר בחוות צוק וארוחת ערב בנמו
אחרי ביקור בפתיחת תערוכת צילומי בציר שנפתחה בקרית אונו, היין על הבוקר עשה אותי רעבה
היה לי קרייבינג מוזר ובלתי מוסבר להמבורגר, ולא היה לנו שום חשק להכנס לתל-אביב. חוות צוק, היא החשוד המיידי שלנו במקרים כאלה.
 
התיישבנו על הבר (ושמנו לב לכך שהחליפו כסאות), הזמנתי המבורגר 240 גר' מדיום וביקשתי תפוחי אדמה במקום צ'יפס. תפוחי האדמה מבושלים חלקית בקליפתם, ולקראת ההגשה נצלים על הפלאנצ'ה, ומקבלים טעם מעושן ושומני נהדר. אחרי שהגישו לי את ההמבורגר, ראיתי שצולים פרוסות חזה אווז מעושן וביקשתי כמה. קיבלתי אותן והן הוסיפו להמבורגר כמעט מה שבייקון היה מוסיף לו
 
ההמבורגר היה טוב מאד, הלחמניה נקלתה קלות על הפלאנצ'ה לפני ההגשה, ואני הייתי שבעת רצון ושבעה בכלל.
 
הבחור לא היה רעב, לכן הסתפק בקפה קר. שילמנו שבעים ומשהו ש"ח והלכנו הביתה לסיאטה.
 
בערב, הבחור נסע להביא את הנער מהעבודה בהרצליה, וביחד אכלנו ארוחת ערב בנמו בקלנסווה. המסעדה היתה די ריקה, והפעם האוכל היה פחות מוצלח.
הנער הזמין מנת קלמארי מטוגן, הבחור ואני חלקנו מנת שרימפס מוקפצים ומנת שרימפס מטוגנים. המנות היו יחסית גדולות, אבל פחות טובות.
השרימפס המוקפצים שחו ברוטב שאמור להיות חמאה ושום, אבל הטעם הבולט בו היה של אבקת מרק עוף. המנות המטוגנות היו ספוגות שמן, והציפוי היה כבד מאד.
 
הסלטים היו טובים וטריים כתמיד. התמקדנו בחציל השלם שמוגש עם טחינה, ובשאר סלטי החצילים, בסלט הירקות, בסלט בג'רג'יר ובחומוס שהיה סביר.
 
לא סיימנו את המנות המטוגנות, וביקשנו לארוז אותן. למחרת הקפצנו הכל על מחבת בלי שמן, כך שהאוכל התחמם והציפו קצת נפרד ממנו. לא היה מוצלח במיוחד.
 
שילמנו 230 ש"ח וויתרנו על קינוח. כנראה שניתן לנמו קצת מנוחה.