החיפוש הייחודי של Gרר

YosMan1

New member
בנסיון לפתור את מפח הנפש הקבוע ברמת הצלייה של בשר במסעדות

הבעיה היא שכל מסעדה וכל שף (בארץ ובעולם) מחליט על דעת עצמו על טבלת צלייה משלו.
מקום אחד מחליט שמדיום זה נא כמעט לחלוטין ומקום אחר מחליט שמדיום זה כמעט יבש לגמרי.
חשבתי על רעיון:
הורדתי לטלפון תמונות של טבלת צלייה, ואני אנסה להציג למלצר ולומר הנה ככה אני רוצה שהסטייק מדיום שלי יראה.
נראה איך זה יעבוד.
מצב התמונות:



 
Disfrutar מעולה
לטעמי הארוחה הטובה ביותר שאכלתי אי פעם.
אני דווקא רואה באתר שיש מקומות לאוקטובר (וספטמבר לצהריים). אם זה מסתדר - ממליץ בחום.
 

miss buttons

New member
מחפשים מסעדה עם טייק אוואי מעולה

שלום, בעוד כמה ימים אחד מבני המשפחה יחגוג יום הולדת, אבל אין לנו אפשרות (פיזית) לצאת למסעדה הפעם ואנחנו נאלצים להביא את המסעדה אלינו...
אילו מסעדות באזור המרכז ידועות בטייק אוואי מצוין? לרוב אנחנו הולכים למסה, אונאמי, קיוטו, טוטו ואחרות. אף פעם לא ניסינו לקחת טייק אוואי משם. אשמח להמלצות שהן לא סושי.
תודה
 

Gרר

New member
כנ"ל בדיוק
ובשתיהן ביקרנו לפני יותר מדי זמן
 

nadavhacohen

New member
הקומה ה11 (כשרה במלון קראון פלזה-עזריאלי ת"א)-מופע שנות ה80

נקבעה ארוחת צהריים עסקית באילוצים הבאים: א. איזור עזריאלי בת"א, ב. פרטנר שומר כשרות. חיפוש באינטרנט הביא אותי ל"קומה ה11", מסעדה כשרה במלון קראון פלזה שבמתחם עזריאלי. באתר האינטרנט המסעדה עפה על עצמה ברמות...לא רוצה להעתיק לכאן את כל הטקסט המופרך, אבל חובבי הז'אנר יוכלו להתרשם: http://11thfloor.co.il/?page_id=217

מה אומר ומה אדבר, אם הם רק היו יודעים לספק תמורה לאגרה כמו שהם עפים על עצמם, היתה חוויה טובה הרבה יותר.

נתחיל בעיצוב, הם טוענים באתר שהמסעדה לא מעוצבת כמסעדת מלון טיפוסית, אבל אם זה נכון-זה לשלילה ולא לחיוב. מסעדת מלון אולי היתה מנסה לצאת קצת יותר אלגנטית מהתצורת חדר אוכל מהאייטיז של המקום. קיבלו אותנו יפה (מארחת+מלצרית נחמדות מאד, גם אם אוטומטיות במחוותיהן), והושיבו אותנו. ההתחלה בישרה טובות: לחם טרי וטעים שהוגש עם מטבלים בנאליים אך כאלה שעושים את העבודה-שמן זית עם בלסמי ושן שום, סלסת עגבניות ועוד פנכת זיתים. הלחם "על חשבון הבית" וזה במרכאות כי כמובן התמחור ההזוי של העיקריות מכסה אותו יפה מאד. אבל אם אנחנו עדיין בחיובי, סלסילת הלחם התמלאה שוב מיד כשהתרוקנה וזה אחלה. קצת לשלילי, חום גיהנום בחוץ ואנשים באים, לא תשימו קנקן מים על השולחן? ביקשתי פעם אחת ולא הגיע, אחרי זה כבר שתיתי את הסודה שלי ו-ויתרתי.

האמת שגם בגזרת המנות הראשונות היינו בטוחים שיצאנו סבבה. הפרטנר הזמין מרק עגבניות וחומוס למרות החום, ונהנה ממנו מאד. אני הזמנתי פולנטה (בתוספת של 25 ש"ח לעסקית) והיא היתה חביבה. עד כאן בסדר גמור. העיקריות הן אלה שביאסו אותנו ממש, והפכו את הארוחה ככללה ללא-מהנה ולא כדאית. קודם כל, מבחר משעמם ובנאלי ביותר. "מבחינת גיוון התפריט, הגעתו של השף אסף מישקובסקי היא הדובדבן שבקצפת, מסעדת שף מרעננת וייחודית" גורס אתר האינטרנט. 2 סוגי פסטה (ניוקי ופפרדלה), 2 מנות עוף/פרגית ("אסקלופ" וטיקה מסאלה), סלמון, מוסר ודניס בגזרת הדגים, ובשר אדום בדמות המבורגר, סטייק אנטריקוט, פילה בקר וקדירת צלעות טלה. מה-זה מגוון, מה-זה מרענן, מה-זה ייחודי.

אני הלכתי על ניוקי שהתפריט קרא לו "אלה רומאנה" ולפי התיאור היו בו "קרם שרי, לבבות ארטישוק, קונפי שום, אורגנו וזיתי קלמטה". נשבע לכם שלא זיהיתי כמעט שום דבר מזה. מה כן? מלח, מלח ועוד מלח. לא נתקלתי במנה יותר מלוחה מזו. הניוקי היו מטוגנים, כך שיצא שהם היו למעשה מעין קרוקטים. קרוקטים עם טונות של מלח ב68 ש"ח. לא תודה. ומה מבאס יותר? שהפרטנר הזמין את ה"אסקלופ", שאתם קוראים לו שניצל, ולידו פירה. למרות שהם גובים 74 ש"ח על שניצל, לא טרחו במסעדה לנקות ממנו גידים. הפרטנר גם חשד שהפירה עשוי מאבקה, במסעדה הכחישו ואני נוטה להאמין להם, אבל הוא לא נגע בו ביותר מביס.

על קינוחים וקפה כמובן ויתרנו.
 

jen711

New member
מסעדות לצהריים בפארק המדע ברחובות

התחלתי לעבוד בפארק המדע ברחובות, ושמתי לב שאנשים אצלינו הולכים לכמה מסעדות קבועות לצהריים וזהו(גפניקה,סזאר,פיטאו).
אשמח לשמוע ממכם מה לפי דעתכם המסעדות המומלצות שם לארוחת צהריים.
הדרישה היחידה היא ארוחה עסקית.
עדיפות ללא כשר.

תודה
 

החתולית

New member
השירשור השבועי


השירשור השבועי על פתיחות, סגירות, מבצעים, מנות מיוחדות, אירועים, תפריטים מיוחדים וכו'.

השירשור אינו מיועד ליח"צנים, מסעדנים ומפרסמים, אשר מוזמנים לשלוח הודעות לכתובת האי-מייל:[email protected].

נא להימנע מתגובות וניהול דיונים בשירשור השבועי, בעודו נעוץ.

סוף שבוע נעים וטעים,
החתולית
 

amirline

New member
יש מקום נורמלי לאכול או לנשנש בהרצליה פיתוח ?

כל איזור משכית/מדינת היהודים/מרינה.... לפני/אחרי הופעה בזאפה.
 

החתולית

New member
סיפור שירות, לשיפוטכם

ביום שישי נכנסנו למסעדת פועלים בעיר במישור החוף, ליד אחד היקבים בהם ביקרנו. הזמנו אוכל, ובן זוגי יצא לענות על שיחת טלפון.

האוכל הוגש די מהר כשהוא עדיין בחוץ, ובעוד הוא מוגש, החלה בעלת המקום לנזוף בקול ובנחרצות באחת המלצריות, ממש קרוב לשולחן שלנו. לא נעים, אבל גם לא נורא.
תוך כדי נזיפה, היא הושיטה יד כדי להצביע על השולחן הסמוך אלי, כשהיד שלה היתה ממש סנטימטר מהפנים שלי, והאצבע המורה שלה ממש סמוך לעין שלי (כמעט נגעה בי).
אינסטינקטיבית, נרתעתי מעט אחורנית ואמרתי משהו כמו: וואו. אבל היא לא שמה לב בכלל, ולאחר שסיימה לנזוף במלצרית, פנתה אלי בדיוק באותו טון ושאלה למה "הוא" לא בא לאכול מה שהזמין.

עכשיו כבר היה לי ממש לא נעים. שאלתי אותה בשקט אם היא בכלל שמה לב למה שעשתה, והיא לא הבינה מה אני רוצה מחייה. כשהסברתי לה מה הפריע לי, היא התנצלה בקולי קולות, והצהירה שאני כועסת עליה. כמובן שהיות שהמקום קטן, כל תשומת הלב היתה אלי.

יצאתי החוצה, ביקשתי מבן זוגי שייכנס, ואמרתי לו שאני מעדיפה לוותר על האוכל, לשלם ולעזוב את המקום.
ביקשתי חשבון, וכשפתחתי את התיק שלי כדי להוציא ארנק, בעלת המקום הושיטה יד והניחה אותה על התיק שלי ואחר כך על היד שלי.
היא אמרה שהיות שאני כועסת עליה, היא לא רוצה כסף.
בן זוגי ניסה להסביר לה שהיא לא יכולה לגעת בחפצים של לקוחות ובלקוחות עצמם. היא פשוט לא הבינה מה הוא רוצה ממנה.

יצאנו משם, ואני מודה שהייתי די המומה. אני לא זוכרת שנתקלתי בהתנהלות כזאת בעבר.

יכול להיות שבעלת המקום היא פשוט אישה קולנית, קצת תוקפנית, ולא מבינה מהו מרחב פרטי ואישי. אבל זו לא אמורה להיות בעיה של לקוחות, גם אם מדובר במסעדה פשוטה.

מה אתם הייתם עושים במקומי?
 

pix37

New member
הקובה של אפי - שער פלמר 2 חיפה

הקובה של אפי - שער פלמר 2 חיפה
שורה תחתונה - טעים - אבל הם חייבים להתארגן על עצמם.
בעקבות שלל הביקורות והאזכורים בקבוצות השונות החלטנו לנסות את המקום היום. במקום מגישים מרקי קובה (סלק, דלעת, במיה, חמוסטה, וחמו) וכן קובה מטוגנת (טבעונית או בשר)
המקום קטן יחסית - 4 שולחנות ערוכים בצפיפות.
עסקית עולה 42 ש"ח וכוללת מרק + 4 קובות מבושלות + אורז סלטים ושתיה.
קובה מבושלת אינה מאכל חיפאי טבעי - עד לפני כמה שנים אני לא חושב שמכרו כאלה בכלל ואז נפתחה בית הקובה בקסטרא שדי הכיר את המאכל לחיפאים ובנוסף ההתחדשות של שוק מחנה יהודה בירושלים והפיכתו לאתר תיירות הגדילו את חשיפת המנה גם למי שלא הכיר אותה קודם.
כך שקובה מבושלת (להבדיל ממטוגנת) אינה משהו שאכלתי יותר מידי בעברי או שגדלתי עליו - כך שאת ההתרשמות שלי יש לקרוא בזהירות רבה. אין לי מספיק קילומטרז' קובות על מנת לחוות חוות דעת מקצועית של מי שאכל קובות ביתיות כל חייו.
אבל גם בהשוואה למקומות המיתולוגיים בירושלים - למקום החיפאי אין מה להתבייש - המרקים טעימים ועשירים, הקובות טעימות עם איזון מוצלח בין מלית לציפוי.
האורז והסלטים המוגשים ליד הם די סתמיים אבל עושים את העבודה של לסגור את הפינה למי שעדיין נשאר רעב.
הנקודה היחידה שצריכה טיפול ובדחיפות - זה ניהול המסעדה עצמה - כנראה שאלה חבלי לידה - אבל המקום לא ממש מתנהל והבלאגן חוגג. בעל המקום לא מצליח גם לארח, לפנות, להגיש לגבות כסף, לנקות שולחנות ולתחזק את המקום לבדו (ולהביא את הילד לעבודה לא יכול להחליף מלצר אמיתי)
(לא נותנים למנות להתקרר על הפס בזמן שאתה גובה כסף משולחן שכבר סיים, ולא נותנים לאנשים לחכות ליד שולחן מלוכלך כאשר המלצר שלך בוהה בתקרה)
על מנת להצליח המקום צריך ארגון רציני של תהליכי העבודה והארוח - להביא עזרה מקצועית וכמובן להתחיל לעשות משלוחים. קובה הוא אחד המאכלים היחידים שלא צפוי לאבד מטעמו במשלוח ומאחר ומדובר במנה סבלנית אפשר להפיץ אותה באמצעות שרות משלוחים יעיל ולהגדיל את ניצול השטח.
לסועד מהשורה - סך הכל חוויה טובה במקום חדש עם המון פוטנציאל שנאחל לו המון הצלחה.
 
שלושה שבועות במונטריאול

אז חזרנו משלושה שבועות במונטריאול (+ שבוע בטורונטו עם יום המפלים הניאגרה) שהיו כל כך מוצלחים מבחינה קולינרית שאני חייבת לכתוב פה על מספר מקומות מוצלחים במיוחד.
בגדול יולי זה זמן מעולה לטייל במונטריאול כי יש שלל פסטיבלים מצוינים (פסטיבל Just for Laughs של סטנד אפ, פסטיבל הקרקס, פסטיבל הזיקוקים, וכו' לצד פסטיבלי מוזיקה כמו פסטיבל הג'אז, אושיאגה בתחילת אוגוסט, וכו'), ויש מקומות שפתוחים רק בקיץ (או ששווה לבוא אליהם רק בקיץ) כמו הלונה פארק לה רונד, מסלולי החבלים בצורת אוניית פיראטים בנמל הישן, ושלל פעילויות מים והופעות חוצות. זאת לצד מקומות שפתוחים כל השנה כמו מוזיאונים (אמנות, טבע, מדע, היסטוריה וארכיאולוגיה, וכו'). אבל בואו נתמקד באוכל.
אז במונטריאול יש שפע מסחרר של מסעדות משלל מטבחים. אני אתמקד במסעדות מוצלחות במיוחד לצד מקומות/מנות "חובה" לחובבי המאכלים המאפיינים את המקום הספציפי. (מי שמקפיד על כשרות - זה כנראה לא פוסט בשבילו).
המסעדה שאני אישית הכי אהבתי הייתה קאזו היפנית/פיוז'ן - מסעדה שצריך לחכות בתור מחוץ לה במשך חצי שעה לפחות כדי להיכנס (יש באופן כללי איזה קטע במונטריאול של מסעדות עם תור, על אף שיש שם המון מסעדות), גם כי היא קטנה וצפופה. אבל האוכל פה שווה את זמן ההמתנה - אכלנו מנות מעולות פשוט, כמו המבורגר שרימפס, פנקייק יפני (דומה יותר ללביבה) עם שרימפס, בטן סלמון, יאקיטורי מעולה, וכו'. הכל פשוט טעים להפליא וגם מעניין. בז'אנר היפני באחד הפסטיבלים היה גם מין פסטיבל אוכל עם דוכנים של מסעדות ואכלנו בו טאקויאקי (כדורי תמנון) ובטן חזיר ששניהם היו מעולים ומתובלים בצורה מצוינת - ממסעדת Imadake שמסתבר שידוע בטאקויאקי שלה. לא היינו במסעדה עצמה אבל מהדגימה שלנו נראה שכדאי. המשך בקרוב.
 
קוואטרו: ארבעה כוכבים

קוואטרו, השלוחה האיטלקית מבית אביב משה, היא מסעדה עם אוכל טוב, לפעמים טוב מאד, אבל ברור שחסרה בה נשמה ובעיקר שפיץ שעושה את ההבדל בינה לבין הכוכב החמישי.

בעולם תל אביבי שבו מסעדות ותיקות ואהובות נסגרות בעצב ומתחלפות בפרוייקטים שאפתניים שנגמרים עם חור בכיס בקול ענות חלושה, קבוצת מסה, בהנהגתו של אביב משה, מגלה יציבות מעוררת הערכה ואף הערצה. מסה עדיין ממוקמת ובצדק, בקלות, בכל רשימה של עשר המסעדות המובילות בתל אביב. בימים טובים שלה האוכל בהחלט יכול להגיע לחמישייה הראשונה. ההצלחה הגדולה והמוצדקת כשלעצמה עוררה תיאבון ואי לכך נולדה לפני כשלוש שנים אחות קטנה: קוואטרו. מסעדה עם אוריינטציה איטלקית בנגיעות של אביב משה, אם תרצו, וזאת להבדיל ממסה ששואפת לצד הפרנסאווי של הים התיכון. קוואטרו גם מתיימרת להיות נגישה מעט יותר לקהל הרחב מאשר אחותה הבכירה. לרגל יומולדת לאמי היקרה,(היה כבר ב 5 ביוני. תודה מראש) ובהשראת העובדה שאורן בן אליהו, השף שמוביל בפועל את המטבח בקוואטרו, כמו גם חן לוינשטיין, מככבים בעונה השלישית של משחקי השף (ובעת כתיבת שורות אלו שניהם כבר הודחו, אבל לא לפני מספר מפגנים מרשימים), החלטנו לבדוק האם למשל הביקורת הטרייה החיובית של עומר שוברט ב"הארץ" אכן מוצדקת, או שצדק רבנו אבי אפרתי כאשר כינה את המסעדה עוד אחרי הפתיחה בקיץ 2015 "מוצר מסחרי מובהק"...

ההגעה למקום עצמו אינה משקפת שיאים של נוחות. קוואטרו ממוקמת בבניין מעל מסה. יש לחנות בחניון, לעלות במעלית, לעבור בניין, לעלות במעלית נוספת ולהיכנס. שירותי נכים מחייבים ירידת מעלית אחרת. אכן, העיר הגדולה. המקום עצמו מעוצב יפה בצבעים בהירים, אלא שמשהו בעיצוב משדר טכניות יתר. יותר מאוחר הבנתי שזה לא במקרה.

תפריט העסקית בקוואטרו כנהוג במקומותינו מתומחר לפי העיקרית (69, 79, 89, 119), כאשר יש עיקריות או ראשונות ספציפיות בתוספת מחיר. ככה, כדי להרגיש יוקרתי. באוכל אפשר למצוא את טביעת האצבע של המסעדה האם (פונדו בוואריין בלו, דוקסל פטריות) אבל רובו סוחב לכיוון האיטלקי הקליל לכאורה, מה שאומר שהארוחה הזו איננה מהעסקיות הזולות בעיר. עדיין, החלטנו לתת צ'אנס, אז קדימה.

פתחנו עם פוקאצ'ה טובה מאד (18 שקל) שהוגשה כמובן עם קונפי שום ושמן זית בלסמי בלתי נמנעים אבלח טעימים בהחלט.
ראשונות הגיעו לב חציל, פונדו גבינה, דוקסל פטריות וזרעי עגבניות, כמו גם מנת היום בהמלצת המלצרית: טרטר טונה אדומה על גספאצ'ו אפרסק. מנת לב החציל הייתה ככל הנראה הטובה בארוחה והיצירתית מכולן. כל רכיב בה בוצע במדוייק, והיא אכן עוררה זכרונות מתוקים מכמה ארוחות במסה בזכות פונדו הגבינה הכחולה ודוקסל הפטריות, שהיו טעימים כמו בכמה ארוחות אז. שביעות רצון מובהקת נרשמה ממנה. המנה האחרת צלפה קצת, טיפונת, פחות. הטונה האדומה הייתה איכותית כמתבקש ובכמות ראוייה, הטרטר עצמו היה טוב בתיבול של בצל סגול כוסברה ומעט פרי, הכל הוגש בתוך סירה של אנדיב עם טוויל פרמזן בקצח. לכאורה, יפה עד מאד, אלא שהגספאצ'ו היה קצת מתוק מדי, מה שנתן לכל המנה גוון מעט מוגזם של פירותיות. הסועדת המכובדת ממול אהבה יותר, עבדכם פחות.

עיקריות: פיצה מרגריטה גבינת פרמזן ועלי רוקט(69) ומצד שני מוסר ים, טורטליני כמהין, דוקסל פטריות ופונדו לימון (119). בחירה מכוונת בין שני אגפי התפריט, עם מנה איטלקית פשוטה בלי התחכמויות בהעדפת הסועדת, ומצד שני עוד משהו של הביוקר שמזכיר את מסעדת האם. כאן נעשו העניינים קצת יותר פשוטים ואי לכך גם קצת יותר מורכבים. פרדוקס שכזה. ראשית הפיצה: גדולה, עם בצק דק, וכל החשודים המיידים עליה: הרוטב, הגבינה ועלי הרוקט הבלתי נמנעים. הפיצה הגיעה קצת שרופה בקצוות מתנור האבן, ובסך הכל עשתה את העבודה. לא פאר היצירה ולא כישלון מוחץ. טובה בערך כמו כל פיצה בפיצרייה או מסעדת פיצות טובה (גוסטו? אמורה מיו?). לא פחות ולא הרבה יותר.

מנת הדג הייתה טובה יותר אבל עוררה השתוממות מה. הוזמן מוסר, אבל אל השולחן הגיע פילה סלמון. מצד אחד, ייתכן שזו דרכה של המסעדה להגיש ללקוח את הדג הטרי והטוב ביותר, ואם המוסר לא משהו והסלמון כן, אז יש כאן נקודות זכות בלתי מבוטלות. מצד שני, זה מחייב את הסועד המצוי לארגן מחדש את המחשבות בראש ולהתאימן למציאות חדשה. הסלמון בכל אופן, היה עשוי מושלם. לא זוכר מתי אכלתי סלמון במידת עשייה כה מדוייקת של פריכות מבחוץ ונימוחות שקופה ומתפרקת מבפנים. לי עצמי יש קילומטראז' לא מבוטל עם סלמון על מחבת בבית. בדרך כלל זה יוצא לי טוב מאד. עדיין, נעים היה לגלות שיש מישהו במטבח עם יד
טובה ומוקפדת. ואחרי הכל, סלמון הוא סלמון. הפירה שמתחתיו גם הוא טעים, וגם טורטליני הכמהין הצטיינו כשלעצמם, אבל פונדו הלימון בקושי הורגש כמו גם דוקסל הפטריות. הסך הכל יצר מנה ראוייה מאד כשלעצמה, אבל כזו שחשפה יותר טכניקה מנשמה. להבדיל מהראשונות, שחשפו מידת מה של יצירתיות מהסוג הביסטרואי, הרי החלק הנוכחי קיים בערך מה שהבטיח ולא יותר, במקרה הטוב. השירות היעיל אך הלא חייכני ולא לבבי במיוחד מסביב תרם גם הוא לתחושה שהלכה והתגברה. טכניקה יש כאן בשפע. איפה הנשמה.

הקינוחים בקוואטרו עולים 48 ש"ח. קצת התאכזבנו שקינוח "הגינה" המפורסם כבר לא בתפריט, אבל לא יכולנו לצאת בלי לדגום שניים מהם: קינוח שוקולד, שכבות בראוניז דקואז שוקולד וקרמו שוקולד, וגם קרם פטייסיר עם פירות יער. הפטיסייר ופירות היער, קינוח ששמו האיטלקי לפי התפריט פרח מזכרוני ועם המסעדה הסליחה, היה טעים מאד והזכיר במידת מה את קינוח פירות היער או התות בצנצנת ממסעדת האם. הקינוח האחר היה טוב הרבה פחות. שכבות השוקולד הוגשו כולן זו על גבי זו בכוס אחת, מה שגרם להן להיטמע זו בזו וכל המרקמים השונים הלכו לאיבוד. הטעם היה סביר, אבל זה הרגיש קצת כמו מעדן חלב שהלך לאיבוד. חבל.

400 שקל כולל שירות עלתה החוויה. לא הכי זול. אז אכלנו סך הכל טוב בקוואטרו. רוב המנות עמדו בציפיות. חלקן היו אפילו טובות מאד. אז "מוצר מסחרי מובהק" כפי שקרא לו אבי אפרתי, זה עדיין לא, אבל כן חסר שם משהו. האווירה מהוגנהת והשירות טכני מדי. לצערנו זה זולג גם לאוכל. קוואטרו באיטלקית זה ארבע. לא במקרה. הארוחה הנוכחית משולה בעיני לסופ"ש במלון ארבעה כוכבים. אתם בטח מכירים את זה. הכל טוב, סבבה, לפעמים טוב מאד, אבל מצויינות אמיתית אין.
האם שווה לחזור? אפשר לסכם את זה כך: מצד אחד, מבחינת האוכל, זו אופציה ראוייה למדי בצהריים, מצד שני, בהתחשב במחיר ובאווירה, נראה לי שכשאגיע לכאן לצהריים אעדיף, במחיר הזה, את האוכל היצירתי יותר והלבבי יותר של מסה, האחות הגדולה.
 

Mayble

New member
מסעדה או בית קפה שקטים בתל אביב

שלום לכולם,

לחגיגת יומולדת מצומצמת מחר בערב אנחנו מחפשים מסעדה או בית קפה לא רועשים מדי, כזו שנוכל לנהל שיחה בלי לצעוק.

אולי הוטל מונטיפיורי יכול להתאים? יש עוד רעיונות?

תודה רבה
 

ב ר ז י ל י

Active member
מנהל
ביקורת על התרנגול הכחול

מאחר שהביקורת כללית ויתרתי על מה אכלתי (הוזמנו 6 מנות שונות והביקורת זהה לכולן) וכמה שילמתי (המחיר הוגן כשהאוכל טוב, והפעם כל המנות העיקריות היו בינוניות עד גרועות)
-
משהו רע כנראה שעובר על מסעדת התרנגול הכחול בתל אביב.
סעדתי שם פעמיים לאחרונה ונהנייתי, החלטתי להזמין את המשפחה בשבת ליום הולדתה של רעייתי, חזרתי בוש ונכלם, חלק מהמנות העיקריות הוחזר או לא נאכל עד תומו, למרות שהיו קטנות משהורגלתי שם, עד כדי שויתרנו על המנות האחרונות מחשש להתאכזב יותר, למותר לציין שלמרות חום הקיץ (והחוק כמובן) - אפילו מים צוננים לא הוגשו לשולחן, ויתרנו על המנות האחרונות כדי לא להתאכזב יותר, השארנו טיפ ביד רחבה והלכנו (לא אוהב לפגוע במלצר בגלל מחדל של השף) כן, גם החשבון הוחזר לחידוש עקב חיוב עודף, כתבתי פוסט בעניין בדף הפייסבוק של המסעדה שהוסתר מעיני הנכנסים לדף - למחרת התקשרו אלי משם, רעייתי ואני שטחנו טענותינו והמתקשר אמר שיבדוק ויחזור אלינו - למותר לציין שעד כה לא חזר.
קיבלתי שעור שעלה לי די ביוקר.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
יש מקומות בת"א עם עסקיות בשישי אחה"צ? (עדיף צפונית לירקון)

מחפשת מקום נחמד, טעים ולא יקר מדי, וצריך להיות נגיש בצורה מינימלית לנכה שחייב לחנות קרוב (ויכול לחנות על המדרכה למשל, אם יש כזאת לחנות עליה, אבל לא יחנה בנמל ת"א כי אין שם חניה חינם לנכים והחניות מחוץ לחניון רחוקות מדי). נזכרתי שקראתי פעם דברים טובים על נח ביסטרו, אבל הבנתי שנסגרה. יש אולי משהו רלוונטי ברמת החייל?
 
למעלה