החיפוש הייחודי של Gרר
- פותח הנושא החתולית
- פורסם בתאריך
המבשלה באילת
נסענו לאילת לאבא שלי וכדי שלא יקרע במטבח החלטתי שחלק מהארוחות נאכל בחוץ. הוא ישר חשב על להזמין מקום למפלט האחרון ושיחיה הטיל וטו גדול
חשבנו על אגאדיר, משהו רע קורה במסעדות באילת שמסרבות לקבל הזמנה ליום שישי בערב אלא לבוא להרשם ולהמתין. עכשיו אם היינו רק מבוגרים בלי ילדים ותינוקות ניחא ולכן ויתרנו על התענוג והמשכתי לשבור את הראש. נזכרתי במבשלה ושמעתי ביקורות טובות אז שכנעתי את אבא שלי (שהוא יצור של הרגלים ומסרב לנסות מקומות חדשים, אחותי עדין בטראומה מיומנגוס) והלכנו.
לראשונות לקחנו כרובית מטוגנת בבלילת בירה וטבעות בצל.
גמד הבית רצה סטייק, הגענו לשלב שבו הוא לא יכול לחלוק איתי אבל גם לא מסוגל עדיין לאכול סטייק לבד. אני שמתי עין על קדרה של בקר בבירה וסילאן ולכן שיחדנו אותו בסטייק בעל האש המתוכנן והוא לקח שניצל וצ׳יפס שהיו אחלה. הצ׳יפס נחתך במקום וזה בעיני יתרון.
אבא שלי ושיחיה לקחו המבורגר אסאדו.
עוד לפני הראשונות הוגשו שלוש כוסיות עם שלושה סוגי בירה לשולחן, אנחנו שלושה מבוגרים, מגישים רק טעימה אחת לשולחן? אמנם אני לא שותה בירה אבל אני מקפידה שלא לערבב את החיידקים שלי עם מי שלא חי איתי בגלל שכל סטרפטוקוק רדום אצל אחי מעיר אצלי דלקת חמורה בשקדים. אבא שלי טעם, שיחיה רצה אבל המלצרית פינתה את הטעימות.
הראשונות הגיעו לשולחן וחלק מהכרוביות עפו עלי בזמן ההגשה. לא קיבלנו תוספת (לא באמת היה צורך) התנצלות בחצי פה והסתלקות של המלצרית.
הילדון קיבל את השניצלים והצ׳יפס ואז ישבנו והמתנו 40 דקות והמתנו והמתנו והמתנו.
אחרי 40 דקות שוב התנצלות רפה וההמבורגרים הגיעו לשולחן. הגמד הבכור שקע בפלאפון שלי למשחק כי כמה ילד בן 7 יכול להמתין אחרי שאכל? ובן ה 3.5 חודשים מאס בעגלה ולכן עבר לידיים שלי.
הקדירה שלי הגיעה אחרונה. ואכלתי אותה עם הילד בידיים. היתה טעימה אבל ממש התבאסתי נאמר שיש חתיכת פילה, אנטרקוט ואסדו. קיבלתי שתי חתיכות אסאדו. היו חסרים ירקות השורש שנכתבו בתפריט (שאני מניחה שהיו מוסיפים עומק וטעם למנה). היה טעים אבל אחרי כל ההמתנה עם תינוק בידיים כבר לא נהניתי באמת.
רבע שעה לצוד מלצרית כדי לקבל חשבון ואז אני קמתי אישית לקופה לקחת את כרטיס האשראי ורק ללכת משם.
320ש״ח אחרי הנחת תושב אילת (ננצל את אבא עד הסוף) ויצאנו ברגשות מעורבים.
נסענו לאילת לאבא שלי וכדי שלא יקרע במטבח החלטתי שחלק מהארוחות נאכל בחוץ. הוא ישר חשב על להזמין מקום למפלט האחרון ושיחיה הטיל וטו גדול
חשבנו על אגאדיר, משהו רע קורה במסעדות באילת שמסרבות לקבל הזמנה ליום שישי בערב אלא לבוא להרשם ולהמתין. עכשיו אם היינו רק מבוגרים בלי ילדים ותינוקות ניחא ולכן ויתרנו על התענוג והמשכתי לשבור את הראש. נזכרתי במבשלה ושמעתי ביקורות טובות אז שכנעתי את אבא שלי (שהוא יצור של הרגלים ומסרב לנסות מקומות חדשים, אחותי עדין בטראומה מיומנגוס) והלכנו.
לראשונות לקחנו כרובית מטוגנת בבלילת בירה וטבעות בצל.
גמד הבית רצה סטייק, הגענו לשלב שבו הוא לא יכול לחלוק איתי אבל גם לא מסוגל עדיין לאכול סטייק לבד. אני שמתי עין על קדרה של בקר בבירה וסילאן ולכן שיחדנו אותו בסטייק בעל האש המתוכנן והוא לקח שניצל וצ׳יפס שהיו אחלה. הצ׳יפס נחתך במקום וזה בעיני יתרון.
אבא שלי ושיחיה לקחו המבורגר אסאדו.
עוד לפני הראשונות הוגשו שלוש כוסיות עם שלושה סוגי בירה לשולחן, אנחנו שלושה מבוגרים, מגישים רק טעימה אחת לשולחן? אמנם אני לא שותה בירה אבל אני מקפידה שלא לערבב את החיידקים שלי עם מי שלא חי איתי בגלל שכל סטרפטוקוק רדום אצל אחי מעיר אצלי דלקת חמורה בשקדים. אבא שלי טעם, שיחיה רצה אבל המלצרית פינתה את הטעימות.
הראשונות הגיעו לשולחן וחלק מהכרוביות עפו עלי בזמן ההגשה. לא קיבלנו תוספת (לא באמת היה צורך) התנצלות בחצי פה והסתלקות של המלצרית.
הילדון קיבל את השניצלים והצ׳יפס ואז ישבנו והמתנו 40 דקות והמתנו והמתנו והמתנו.
אחרי 40 דקות שוב התנצלות רפה וההמבורגרים הגיעו לשולחן. הגמד הבכור שקע בפלאפון שלי למשחק כי כמה ילד בן 7 יכול להמתין אחרי שאכל? ובן ה 3.5 חודשים מאס בעגלה ולכן עבר לידיים שלי.
הקדירה שלי הגיעה אחרונה. ואכלתי אותה עם הילד בידיים. היתה טעימה אבל ממש התבאסתי נאמר שיש חתיכת פילה, אנטרקוט ואסדו. קיבלתי שתי חתיכות אסאדו. היו חסרים ירקות השורש שנכתבו בתפריט (שאני מניחה שהיו מוסיפים עומק וטעם למנה). היה טעים אבל אחרי כל ההמתנה עם תינוק בידיים כבר לא נהניתי באמת.
רבע שעה לצוד מלצרית כדי לקבל חשבון ואז אני קמתי אישית לקופה לקחת את כרטיס האשראי ורק ללכת משם.
320ש״ח אחרי הנחת תושב אילת (ננצל את אבא עד הסוף) ויצאנו ברגשות מעורבים.
רוטנברג בגשר - לא מה שחשבתי שיהיה
באחד החגים האחרונים (מי יכולה לזכור אם זה היה סופ"ש או חג?), נסענו לעין חרוד לתערוכה שאצר רינו צרור לזכר אדם ברוך. לטעמי, תערוכה מעניינת ונוגעת ללב, ואם אתם מחובבי וזוכרי אדם ברוך, אני ממליצה עליה.
לא אכלנו אפילו ארוחת בוקר ראוייה, לכן בשעת צהריים לא מוקדמת כבר היינו די רעבים. משאל קצר בפייסבוק הכריע לטובת רוטנברג שנמצאה ברשימה שלי כבר זמן רב, ומאד סיקרנה אותי.
התקשרתי למסעדה, ונאמר לי שיש להם שולחן לזוג במועד בו נגיע.
המסעדה היתה די מלאה, ולכל אורך הארוחה שלנו, התחלפו שולחנות. מים קרים הוגשו לנו מיד, עוד לפני שהזמנו. ניכר היה שהמלצרים בקיאים בתפריט. קיבלנו הסברים מפורטים על המנות שהזמנו, אולי מפני שהם יוצאים מתוך הנחה שהלקוחות שלהם לא מבינים יותר מדי בתחום הקולינארי?
לראשונות הזמנו:
אספרגוס בחמאת לימון, פירה שעועית לימה, רוטב לימונים (43₪) - 5-6 גבעולי אספרגוס מהזן הדקיק הונחו על פירה השעועית. הרוטב החמצמץ החמיא מאד לפירה ולאספרגוס. מנה קטנה וטובה, מאוזנת בטעמים ובמרקמים. הבחור פחות התלהב, לכן אכלתי אותה לבד.
קובה נייא, בשר בקר חי-בריא (מרע"ה גולן), קצוץ נא, צלפים מהליקוט, מיונז פלפל מותסס, שיפון (46₪) - בניגוד לקובה נייא שאכלנו בעבר, התערובת של רוטנברג מכילה רק בשר, ללא בורגול. למיונז היה טעם ברור של חרדל גרגרים ולא של פלפל מותסס או אחר. איכשהו המיונז הרגיש פחות שייך למנה, למרות שהוא מילא את תפקידו. בסך הכל מנה סבירה בגודל שמתאים למחיר.
קיבלנו גם מנת לחמים ומטבלים שדי הצילה אותנו לאורך הארוחה.
עיקריות:
הבחור הזמין מנסף - נתח טלה חי בריא (מקנה דקל) בעישון עדין, אורז בחמאה ועשבים, רוטב יוגורט, פיסטוקים (135 ₪).
אתחיל בחלק הטוב, האורז כמו בשר הטלה היו עשויים היטב, רוטב היוגורט החמיא למנה. מנה טובה וטעימה, אבל כל כך קטנה. להערכתנו היו שם 100 גרם של בשר כולל שומן שהבחור חתך והניח בשולי הצלחת. אנחנו אנשים שמוכנים לשלם עבור אוכל טוב, אבל המנה הזאת היתה קצת מעליבה, ולגמרי לא מספקת (לכן שמחנו על מנת הלחמים).
המנה שלי היתה קלמארי סגול ושרימפס, קרם סרטנים, פולנטה פטריות (131₪).
הופתעתי לגלות שהפולנטה, היתה מלבן לא גדול של פולנטה אפויה או מטוגנת שהונח בתוך הרוטב. פולנטה מטוגנת אמורה להיות קצת פריכה, אבל אם היתה שם פריכות, הרי הנחתה בתוך הרוטב העלימה אותה.
פירות הים היו עשויים היטב, והרוטב היה לא מאוזן, מלוח מאד ולחלוטין הטביע את טעמי פירות הים והפולנטה. שליתי את פירות הים מהרוטב ואכלתי אותם, אבל הרוטב ומרבית הפולנטה, נשארו בצלחת.
תפריט הקינוחים נממסר בעל-פה על-ידי המלצר, ובחרנו בסמיפרדו ברולה עם פירות יער (מצטערת איני זוכרת את מחירו, אבל בסביבות 30-40 ₪). קינוח נחמד, מתוק בדיוק במידה, קטן ומספק את הצורך במשהו מתוק לסיום ארוחה.
קראתי ושמעתי הרבה על רוטנברג, לכן הגעתי למסעדה עם ציפיות מתאימות. באתר המסעדה נכתב על מתכונים בני מאות שנים, ועל כך שהם "...מפיחים בהם רוח חדשה ופרשנות יצירתית ועזת טעם". ציפיתי לכל אלה ודי התאכזבתי.
באחד החגים האחרונים (מי יכולה לזכור אם זה היה סופ"ש או חג?), נסענו לעין חרוד לתערוכה שאצר רינו צרור לזכר אדם ברוך. לטעמי, תערוכה מעניינת ונוגעת ללב, ואם אתם מחובבי וזוכרי אדם ברוך, אני ממליצה עליה.
לא אכלנו אפילו ארוחת בוקר ראוייה, לכן בשעת צהריים לא מוקדמת כבר היינו די רעבים. משאל קצר בפייסבוק הכריע לטובת רוטנברג שנמצאה ברשימה שלי כבר זמן רב, ומאד סיקרנה אותי.
התקשרתי למסעדה, ונאמר לי שיש להם שולחן לזוג במועד בו נגיע.
המסעדה היתה די מלאה, ולכל אורך הארוחה שלנו, התחלפו שולחנות. מים קרים הוגשו לנו מיד, עוד לפני שהזמנו. ניכר היה שהמלצרים בקיאים בתפריט. קיבלנו הסברים מפורטים על המנות שהזמנו, אולי מפני שהם יוצאים מתוך הנחה שהלקוחות שלהם לא מבינים יותר מדי בתחום הקולינארי?
לראשונות הזמנו:
אספרגוס בחמאת לימון, פירה שעועית לימה, רוטב לימונים (43₪) - 5-6 גבעולי אספרגוס מהזן הדקיק הונחו על פירה השעועית. הרוטב החמצמץ החמיא מאד לפירה ולאספרגוס. מנה קטנה וטובה, מאוזנת בטעמים ובמרקמים. הבחור פחות התלהב, לכן אכלתי אותה לבד.
קובה נייא, בשר בקר חי-בריא (מרע"ה גולן), קצוץ נא, צלפים מהליקוט, מיונז פלפל מותסס, שיפון (46₪) - בניגוד לקובה נייא שאכלנו בעבר, התערובת של רוטנברג מכילה רק בשר, ללא בורגול. למיונז היה טעם ברור של חרדל גרגרים ולא של פלפל מותסס או אחר. איכשהו המיונז הרגיש פחות שייך למנה, למרות שהוא מילא את תפקידו. בסך הכל מנה סבירה בגודל שמתאים למחיר.
קיבלנו גם מנת לחמים ומטבלים שדי הצילה אותנו לאורך הארוחה.
עיקריות:
הבחור הזמין מנסף - נתח טלה חי בריא (מקנה דקל) בעישון עדין, אורז בחמאה ועשבים, רוטב יוגורט, פיסטוקים (135 ₪).
אתחיל בחלק הטוב, האורז כמו בשר הטלה היו עשויים היטב, רוטב היוגורט החמיא למנה. מנה טובה וטעימה, אבל כל כך קטנה. להערכתנו היו שם 100 גרם של בשר כולל שומן שהבחור חתך והניח בשולי הצלחת. אנחנו אנשים שמוכנים לשלם עבור אוכל טוב, אבל המנה הזאת היתה קצת מעליבה, ולגמרי לא מספקת (לכן שמחנו על מנת הלחמים).
המנה שלי היתה קלמארי סגול ושרימפס, קרם סרטנים, פולנטה פטריות (131₪).
הופתעתי לגלות שהפולנטה, היתה מלבן לא גדול של פולנטה אפויה או מטוגנת שהונח בתוך הרוטב. פולנטה מטוגנת אמורה להיות קצת פריכה, אבל אם היתה שם פריכות, הרי הנחתה בתוך הרוטב העלימה אותה.
פירות הים היו עשויים היטב, והרוטב היה לא מאוזן, מלוח מאד ולחלוטין הטביע את טעמי פירות הים והפולנטה. שליתי את פירות הים מהרוטב ואכלתי אותם, אבל הרוטב ומרבית הפולנטה, נשארו בצלחת.
תפריט הקינוחים נממסר בעל-פה על-ידי המלצר, ובחרנו בסמיפרדו ברולה עם פירות יער (מצטערת איני זוכרת את מחירו, אבל בסביבות 30-40 ₪). קינוח נחמד, מתוק בדיוק במידה, קטן ומספק את הצורך במשהו מתוק לסיום ארוחה.
קראתי ושמעתי הרבה על רוטנברג, לכן הגעתי למסעדה עם ציפיות מתאימות. באתר המסעדה נכתב על מתכונים בני מאות שנים, ועל כך שהם "...מפיחים בהם רוח חדשה ופרשנות יצירתית ועזת טעם". ציפיתי לכל אלה ודי התאכזבתי.
11 טעויות שמלצרים עושים
שי שגב בכתבה (קצת עילגת) ב- YNET, על 11 טעויות שמלצרים עושים:
1. לא מברכים לשלום בכניסה
2. חברותיות יתר
3.עודף ריח
4. עושים שכונה
5. חוסר תשומת לב לצלחת
6. לא בקיאים בתפריט
7. לא מגישים מים קרים ביום חם
8. התנשאות על לקוחות
9. חוסר נימוס בעת ההגשה
10.תקשורת בגוף ראשון רבים
11. לא מקדישים תשומת לב ללקוח אחרי תשלום החשבון
פירוט של כל אחד מהסעיפים, תמצאו בכתבה עצמה.
מה דעתכם על הרשימה הזאת?
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5357668,00.html
שי שגב בכתבה (קצת עילגת) ב- YNET, על 11 טעויות שמלצרים עושים:
1. לא מברכים לשלום בכניסה
2. חברותיות יתר
3.עודף ריח
4. עושים שכונה
5. חוסר תשומת לב לצלחת
6. לא בקיאים בתפריט
7. לא מגישים מים קרים ביום חם
8. התנשאות על לקוחות
9. חוסר נימוס בעת ההגשה
10.תקשורת בגוף ראשון רבים
11. לא מקדישים תשומת לב ללקוח אחרי תשלום החשבון
פירוט של כל אחד מהסעיפים, תמצאו בכתבה עצמה.
מה דעתכם על הרשימה הזאת?
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5357668,00.html
השירשור השבועי על פתיחות, סגירות, מבצעים, מנות מיוחדות, אירועים, תפריטים מיוחדים וכו'.
השירשור אינו מיועד ליח"צנים, מסעדנים ומפרסמים, אשר מוזמנים לשלוח הודעות לכתובת האי-מייל:[email protected].
נא להימנע מתגובות וניהול דיונים בשירשור השבועי, בעודו נעוץ.
סוף שבוע נעים וטעים,
החתולית
איטליאנו דה לה קוסטה, חיפה
הזמנו מקום למסעדה תוך כדי טיול קצר באיזור, ביום האחרון של החגים (סוף סוף...). לא צריך הרבה הקדמות על המסעדה, שזכתה למבול של דיווחים וביקורות. בתקציר נמרץ: המסעדה של חמודי עוקלה, אקס משחקי השף, בבת גלים בחיפה. מסעדה שיושבת ממש על הים, עם חלונות שצופים על הגלים.
המסעדה היתה מלאה כמעט לחלוטין בערב החג. הרבה אנשי צוות רצו אנה ואנה. אבל למרות זאת השירות תיקתק. אם ממש רוצים להיות קטנוניים אז המנה ראשונה הפתיעה אותנו שלוש דקות לפני שקיבלנו את הטעימה שביקשנו מהיין. אבל זה באמת היה בקטנה ונסלח לחלוטין. השף נכח במקום ועבד כמעט ללא הפסקה.
לראשונה הזמנו ניוקי ארטישוק ירושלמי (49). ניוקי. ערמונים. פטריות. גבינה למעלה. חדש זה לא, טעים זה כן. הניוקי היו מושלמים. הייתי שמח לעוד כמה מהם במנה. אמנם צריך לקחת בחשבון שהיינו שלושה רעבים שחלקו את המנה, ויכול להיות שכמנה ליחיד הכמות כן מספקת. קשה להספיק לספור ניוקים כשהקטנה מסתערת עם מזלגות שלופים על מנה. בתחושת בטן - היה נחמד אם היו שם עוד כמה יחידות. אני מאמין שאנחנו לא היחידים שמתחלקים בה.
עיקרית לקטנה - פפרדלה ראגו (69). הפסטה היתה מוצלחת והמנה טעימה, אם כי דומה מאד למה שהאישה מכינה לנו בבית. מבחינה טכנית - קוביות הגזר היו גדולות מדי לדעתי. גם האישה נוטה לחתוך גס את הגזר, ולכן לאחרונה אני זה שלוקח על עצמו את החיתוך, אבל כאן זה היה אפילו יותר גדול ממה שהיא עושה וזה קצת "גונב" את הבמה מהבשר. הייתי ממליץ גם להם, כמו לאישה, קוביות קטנות יותר. זה פפרדלה ראגו, לא פפרדלה גזר
עיקרית שניה - השושברק של חמודי (93). "על הנייר" ההגדרה של המסעדה היא כשילוב בין המטבח האיטלקי לבין הבישול "מהבית" שמביא איתו השף. המנה הזו היא כנראה מהיחידות בתפריט שממש מביאות משהו מהצהרת הכוונות של המסעדה ומצדיקות את החיבור. כיסוני בצק ממולאים מציגים חיבור מובהק בין המטבחים וזו גם היתה העיקרית המוצלחת בעיניי. כיסונים טובים. מילוי מוצלח. רוטב היוגורט שנותן את הליווי החמצמץ. אם הייתי צריך לדמיין מנה של חמודי בלי לעבור על התפריט - אני מניח שזה מה שהייתי מדמיין, ולא את הניוקי או הפפרדלה.
עיקרית שלישית - רביולי פולנטה שרימפס (89). לפני כמה ימים הגישו בגוצ'ה רמת החייל שילוב לא משתלב של אנטריקוט ושרימפס. אני מקווה שלא מתחיל פה טרנד חדש של שרימפס עם כל דבר. שרימפס עם אנטריקוט. שרימפס עם רביולי פולנטה. שרימפס, עם כל הכבוד, לא מתחבר באופן טבעי לכל דבר. גם כאן, כמו בגוצ'ה, לא היה שום חיבור. היו שתי מנות על הצלחת.
החצי האחד של המנה - רביולי פולנטה, כמו כל הפסטות שהוגשו במהלך הארוחה - מוצלח ביותר. פסטה מושלמת. מילוי מעט מתקתק, כצפוי. יופי של רביולי. החצי השני - שרימפס ברוטב דליל מדי שהשפעת הטעם העיקרית עליו היתה אפונה ששחתה בו. פייר, השרימפס של גוצ'ה היו טובים יותר. אבל גוצ'ה זה גוצ'ה. כאן הם היו סבירים, אבל ללא שום הקשר למנה. עם שגיא כהן התעצבן על מנות עמוסות מדי - אז במנה הזו הוא צודק לחלוטין, על אחת כמה וכמה שבנוסף לכל העומס הזה הונחה מעל גבינה לבנה קשה שאפילו לא ברור לי למה היא אמורה היתה להתחבר.
קינוח - פבלובה שפינטזנו עליה בדיוק נגמרה, אז בהמלצת המלצרית הזמנו את עוגת הגבינה שלהם (54). קינוח די גדול, יפיוף אמיתי, עם שוקולד לבן שצריך לשבור ושכבת פירורי עוגיות לוטוס מלמטה. קצת פירות יער שהוסיפו חמיצות וגלידת פיסטוק מוצלחת. הכל התחבר היטב ולשמחתי לא מתוק מדי (דווקא האישה חשבה שהקרם יכל להיות מתוק יותר, לדעתי זה סתם היה מוסיף כבדות). קינוח שהוא גם טעים, גם יפה וגם כיף לאכול אותו, שזה כל מה שצריך מקינוח (54). מה שכן - זה דפינטלי קינוח לחלוקה. ליחיד הוא יהיה "כבד" מדי, יש לקחת בחשבון.
עם שתי כוסות יין ונסטי לקטנה החשבון הגיע ל-450 שקל.
לסיכום. אני כבר לא זוכר אם ב"משחקי השף" חמודי הביא איתו יותר את הבישול הביתי או האיטלקי, ובכלל מה הזיקה שלו לבישול האיטלקי. אבל במהותה, איטליאנו, כמשתמע מהשם, היא מסעדה איטלקית. אם יש השפעות של הבישול של חמודי מהבית - זה הרגיש לי בעיקר בנגיעות. יכול להיות שמישהו שיותר מתמצא ממני בבישול הערבי יזהה במנות תבלינים או שורשים שמקובלים במטבח הערבי ופחות באיטלקי, אבל על פני השטח - מה שבולט זה לקסיקון הבישול האיטלקי.
הביצוע של רוב המנות היה מוצלח מאד. הבצקים כולם היו ללא רבב. ומבחינת הטעמים - היה טעים. יוצאת הדופן היתה המנה של הרביולי, שלדעתי זקוקה לחשיבה מחודש. החלקים שם לא מתחברים בעיניי. מקווה שאין מנות נוספות כאלה בתפריט, למרות שעיקר הקצף של שגיא כהן סבב סביב העומס יתר. אנחנו כאמור נתקלנו בזה רק במנה אחת.
עם זאת, לא נתקלנו שם במנה יוצאת דופן במיוחד, כך שהבוטום ליין מבחינתי זה שאם הייתי גר בחיפה הייתי בכיף מגיע לביקורים נוספים, בעיקר בפורום המשפחתי הרחב, כי התפריט שם באמת יכול לדבר לכולם. גם אם הייתי מגיע לאיזור בשביל להעביר בוקר בים - הייתי לוקח בחשובן את המסעדה כבחירה לא רעה לצהרים של אחרי.
למי שלא ממש גר או עובר באיזור - אני לא רואה סיבה להגיע למסעדה במיוחד. נעים, טעים, וכבוד לשף שהצליח להעמיד מסעדה מוצלחת למדי משל עצמו (זה לא מובן מאליו לבוגרי ריאליטי באשר הם) אבל באמת שלא משהו מעבר.
הזמנו מקום למסעדה תוך כדי טיול קצר באיזור, ביום האחרון של החגים (סוף סוף...). לא צריך הרבה הקדמות על המסעדה, שזכתה למבול של דיווחים וביקורות. בתקציר נמרץ: המסעדה של חמודי עוקלה, אקס משחקי השף, בבת גלים בחיפה. מסעדה שיושבת ממש על הים, עם חלונות שצופים על הגלים.
המסעדה היתה מלאה כמעט לחלוטין בערב החג. הרבה אנשי צוות רצו אנה ואנה. אבל למרות זאת השירות תיקתק. אם ממש רוצים להיות קטנוניים אז המנה ראשונה הפתיעה אותנו שלוש דקות לפני שקיבלנו את הטעימה שביקשנו מהיין. אבל זה באמת היה בקטנה ונסלח לחלוטין. השף נכח במקום ועבד כמעט ללא הפסקה.
לראשונה הזמנו ניוקי ארטישוק ירושלמי (49). ניוקי. ערמונים. פטריות. גבינה למעלה. חדש זה לא, טעים זה כן. הניוקי היו מושלמים. הייתי שמח לעוד כמה מהם במנה. אמנם צריך לקחת בחשבון שהיינו שלושה רעבים שחלקו את המנה, ויכול להיות שכמנה ליחיד הכמות כן מספקת. קשה להספיק לספור ניוקים כשהקטנה מסתערת עם מזלגות שלופים על מנה. בתחושת בטן - היה נחמד אם היו שם עוד כמה יחידות. אני מאמין שאנחנו לא היחידים שמתחלקים בה.
עיקרית לקטנה - פפרדלה ראגו (69). הפסטה היתה מוצלחת והמנה טעימה, אם כי דומה מאד למה שהאישה מכינה לנו בבית. מבחינה טכנית - קוביות הגזר היו גדולות מדי לדעתי. גם האישה נוטה לחתוך גס את הגזר, ולכן לאחרונה אני זה שלוקח על עצמו את החיתוך, אבל כאן זה היה אפילו יותר גדול ממה שהיא עושה וזה קצת "גונב" את הבמה מהבשר. הייתי ממליץ גם להם, כמו לאישה, קוביות קטנות יותר. זה פפרדלה ראגו, לא פפרדלה גזר
עיקרית שניה - השושברק של חמודי (93). "על הנייר" ההגדרה של המסעדה היא כשילוב בין המטבח האיטלקי לבין הבישול "מהבית" שמביא איתו השף. המנה הזו היא כנראה מהיחידות בתפריט שממש מביאות משהו מהצהרת הכוונות של המסעדה ומצדיקות את החיבור. כיסוני בצק ממולאים מציגים חיבור מובהק בין המטבחים וזו גם היתה העיקרית המוצלחת בעיניי. כיסונים טובים. מילוי מוצלח. רוטב היוגורט שנותן את הליווי החמצמץ. אם הייתי צריך לדמיין מנה של חמודי בלי לעבור על התפריט - אני מניח שזה מה שהייתי מדמיין, ולא את הניוקי או הפפרדלה.
עיקרית שלישית - רביולי פולנטה שרימפס (89). לפני כמה ימים הגישו בגוצ'ה רמת החייל שילוב לא משתלב של אנטריקוט ושרימפס. אני מקווה שלא מתחיל פה טרנד חדש של שרימפס עם כל דבר. שרימפס עם אנטריקוט. שרימפס עם רביולי פולנטה. שרימפס, עם כל הכבוד, לא מתחבר באופן טבעי לכל דבר. גם כאן, כמו בגוצ'ה, לא היה שום חיבור. היו שתי מנות על הצלחת.
החצי האחד של המנה - רביולי פולנטה, כמו כל הפסטות שהוגשו במהלך הארוחה - מוצלח ביותר. פסטה מושלמת. מילוי מעט מתקתק, כצפוי. יופי של רביולי. החצי השני - שרימפס ברוטב דליל מדי שהשפעת הטעם העיקרית עליו היתה אפונה ששחתה בו. פייר, השרימפס של גוצ'ה היו טובים יותר. אבל גוצ'ה זה גוצ'ה. כאן הם היו סבירים, אבל ללא שום הקשר למנה. עם שגיא כהן התעצבן על מנות עמוסות מדי - אז במנה הזו הוא צודק לחלוטין, על אחת כמה וכמה שבנוסף לכל העומס הזה הונחה מעל גבינה לבנה קשה שאפילו לא ברור לי למה היא אמורה היתה להתחבר.
קינוח - פבלובה שפינטזנו עליה בדיוק נגמרה, אז בהמלצת המלצרית הזמנו את עוגת הגבינה שלהם (54). קינוח די גדול, יפיוף אמיתי, עם שוקולד לבן שצריך לשבור ושכבת פירורי עוגיות לוטוס מלמטה. קצת פירות יער שהוסיפו חמיצות וגלידת פיסטוק מוצלחת. הכל התחבר היטב ולשמחתי לא מתוק מדי (דווקא האישה חשבה שהקרם יכל להיות מתוק יותר, לדעתי זה סתם היה מוסיף כבדות). קינוח שהוא גם טעים, גם יפה וגם כיף לאכול אותו, שזה כל מה שצריך מקינוח (54). מה שכן - זה דפינטלי קינוח לחלוקה. ליחיד הוא יהיה "כבד" מדי, יש לקחת בחשבון.
עם שתי כוסות יין ונסטי לקטנה החשבון הגיע ל-450 שקל.
לסיכום. אני כבר לא זוכר אם ב"משחקי השף" חמודי הביא איתו יותר את הבישול הביתי או האיטלקי, ובכלל מה הזיקה שלו לבישול האיטלקי. אבל במהותה, איטליאנו, כמשתמע מהשם, היא מסעדה איטלקית. אם יש השפעות של הבישול של חמודי מהבית - זה הרגיש לי בעיקר בנגיעות. יכול להיות שמישהו שיותר מתמצא ממני בבישול הערבי יזהה במנות תבלינים או שורשים שמקובלים במטבח הערבי ופחות באיטלקי, אבל על פני השטח - מה שבולט זה לקסיקון הבישול האיטלקי.
הביצוע של רוב המנות היה מוצלח מאד. הבצקים כולם היו ללא רבב. ומבחינת הטעמים - היה טעים. יוצאת הדופן היתה המנה של הרביולי, שלדעתי זקוקה לחשיבה מחודש. החלקים שם לא מתחברים בעיניי. מקווה שאין מנות נוספות כאלה בתפריט, למרות שעיקר הקצף של שגיא כהן סבב סביב העומס יתר. אנחנו כאמור נתקלנו בזה רק במנה אחת.
עם זאת, לא נתקלנו שם במנה יוצאת דופן במיוחד, כך שהבוטום ליין מבחינתי זה שאם הייתי גר בחיפה הייתי בכיף מגיע לביקורים נוספים, בעיקר בפורום המשפחתי הרחב, כי התפריט שם באמת יכול לדבר לכולם. גם אם הייתי מגיע לאיזור בשביל להעביר בוקר בים - הייתי לוקח בחשובן את המסעדה כבחירה לא רעה לצהרים של אחרי.
למי שלא ממש גר או עובר באיזור - אני לא רואה סיבה להגיע למסעדה במיוחד. נעים, טעים, וכבוד לשף שהצליח להעמיד מסעדה מוצלחת למדי משל עצמו (זה לא מובן מאליו לבוגרי ריאליטי באשר הם) אבל באמת שלא משהו מעבר.
bigdaddy1 החדש
New member
פיש: חביבת הקהל
בלב איזור התעשייה ראשל"צ מתחבאת מסעדה ותיקה ומאד פופולארית. ביקור במקום הוכיח ששום דבר לא מקרי.
אם היה צריך לשים אצבע על האיזור הפחות מגניב למקם בו מסעדה, הרי איזור התעשייה של ראשל"צ יכול היה להגיש מועמדות ואף לזכות בפסלון. חשוך, מוזנח, לא מזמין בשום צורה, אבל דווקא שם אפשר למצוא מסעדה שנותנת וואחד תמורה לכסף.
פיש ממוקמת ליד אולם אירועים. בערב ביקורנו הייתה שם, כמה לא מפתיע, חתונה קולנית במיוחד. זה די משעשע לעבור באחת מן הרעש שבחוץ אל חלל המסעדה השקט והמעוצב בנעימות. מלצר אדיב להפליא ניגש לשולחן ומסביר ביעילות על התפריט, ממנו אפשר להזמין ולהתרשם מהמנות באמצעות טאבלט, כנהוג באימפריה האחרת של ראשל"צ, סוהו. גם כאן כמו בסוהו לא מכוונים גבוה. לא אוכל מולקולרי ולא דוגמית בצלחת ענק. הדגש הוא על המון אוכל אבל כזה שמבוצע בדרך כלל טוב. ראשונות: לחם מחמצת (16) שיני שום קונפי צלויות (16) קרם חצילים, סילאן וזעתר (18) כרובית מטוגנת באיולי צלפים (28) קבב דג ים על סטייק חציל, יוגורט מתובל וסלסת פלפלים פיקנטית (44) והאיקרה של רודיקה (24). כבר כשהתחילו להגיע הצלחות והצלוחיות לשולחן הבנו שקצת הגזמנו ואנחנו עלולים להתמלא כבר כאן. כל זה לא היה שווה אם לא מדובר במשהו טעים. לא באנו לאכול אוכל סתמי. מזה יש מספיק. לשמחתנו, כמעט כל המנות, מעבר לנדיבותן, היו טעימות, חלקן אפילו מאד. הצטיינו במיוחד הקבב, המתובל נכון והצלוי עד קצה גבול העסיסיות, עם סלסה נכונה וחציל שהשתלב יפה, ויחד איתו מצטיין נוסף הוא קרם החציל, המוכר לכולם אמנם ממסעדותיו של עומר מילר, אך הכמות כאן נדיבה יותר חד משמעית וגם הביצוע טוב יותר. כמעט ממכר. האיקרה, השום, הלחם והכרובית עשו את שלהן ביעילות אם כי האיקרה הייתה טיפונת מלוחה והכרובית יכולה הייתה להיות פריכה סנטימטר פחות. עדיין מדובר במנות סבירות עד ראויות לכל דבר ועניין. כבר בשלב הזה ארזנו די הרבה הביתה. ברור היה כי מנות הדגים עוד לפנינו וכי יהיה מדובר בסוג של חוסר אחריות לא לעצור בחריקת בלמים.
העיקריות המשיכו אותו קו: לא חומרים עיליים ולא מטבח מתוחכם מדי, אבל נדיבות בשפע ואוכל סך הכל טעים: פילה דניס עם ניוקי שמנת כמהין (89 ) ופילה מוסר ים בחמאת לימון, שמנת כוסברה ושקדים על פירה תפו"א וירוקים חמים (108). הדניס, ממיוחדי היום, הגיע בכמות נאה על ערימה עצומה עד גיחוך של ניוקי כמהין. לא ברור איך אפשר לאכול את כל זה, אבל הדג היה עסיסי והניוקי סבירים לכל הפחות. קצת אווריריות לא הייתה מזיקה אבל גם ניוקי סביר ומעלה הוא דבר שאפשר לחסל בלי להרגיש. רוטב שמנת כמהין אינו העיפרון הכי מעודן בקלמר הרטבים, אבל כשהוא מבוצע בסדר עד טוב אוכלים גם ממנו עוד ועוד. זו הייתה מנה לא אנינה בעליל אבל כן מפנקת בדרכה ההמונית משהו. גם פילה המוסר היה עצום בגודלו. נכון, זה מוסר בריכות, וכאן עשו איתו את המקסימום, אבל הסך הכל בסדר גמור כולל התוספות, וכמובן, איך אפשר שלא, משביע עד מאד. לקינוחים כבר לא היה כמעט מקום. נדמה שאפילו הקיבה המיועדת להם כבר מלאה, ובכל זאת: טירמיסו (36) תוצרת הארץ: גלידת קפה שחור, בוטנים, חלבה, תמרים, טחינה גולמית סילאן וקרם וניל (34). הקינוח המורכב יותר התברר כלא רע בכלל, במיוחד בזכות ההברקה בדמות גלידת קפה שחור חלבית מרירה שאיזנה יפה את מתיקות החלבה. חבל רק שהתמרים המגולענים פוזרו שלמים סתם כך ולא נקצצו אל התערובת. הטירמיסו כבר היה הרבה פחות טוב. אמנם מלבן ענקי בגודלו אבל חסר אלכוהול או ליקר ועל כן שטוח טעמים לחלוטין, בינוני ומטה. טעמנו כזית וביקשנו לארוז בשביל מישהי, שיהיה...
הנה כי כן, פיש עושה את שלה. כאמור, אין בה צלחותים יוצאי דופן, אין מולקולות ואין ספירות. הכל בנדיבות והרוב גם טעים. זה מה שישראלים אוהבים. אוכל בכמות גדולה בביצוע סביר. העניין הוא שלא בכל המסעדות הפופלאריות גם הביצוע ראוי, וכאן, בדרך כלל, ממש כן.
נכון שלא ממש זול שם רק קחו בחשבון שהראשונות כן עולות מעט ומהן הזמנו די הרבה. גם מהדגים נשאר לנו לעוד ארוחה וחצי למחרת ולעוד יומיים, כך שתמורה לכסף יש כאן, ובהחלט. מי שמחפש איפה לאכול דגים באווירה קלילה וביתית ולצאת שבע ויותר מזה עם אריזות הביתה. זה בהחלט המקום בשבילו. משמח לדעת שבזמן שבו הענף קורס, עדיין יש מסעדות שמספקות את הסחורה. מגיע לפיש להצליח, והיא אכן עושה את זה, בגדול.
בלב איזור התעשייה ראשל"צ מתחבאת מסעדה ותיקה ומאד פופולארית. ביקור במקום הוכיח ששום דבר לא מקרי.
אם היה צריך לשים אצבע על האיזור הפחות מגניב למקם בו מסעדה, הרי איזור התעשייה של ראשל"צ יכול היה להגיש מועמדות ואף לזכות בפסלון. חשוך, מוזנח, לא מזמין בשום צורה, אבל דווקא שם אפשר למצוא מסעדה שנותנת וואחד תמורה לכסף.
פיש ממוקמת ליד אולם אירועים. בערב ביקורנו הייתה שם, כמה לא מפתיע, חתונה קולנית במיוחד. זה די משעשע לעבור באחת מן הרעש שבחוץ אל חלל המסעדה השקט והמעוצב בנעימות. מלצר אדיב להפליא ניגש לשולחן ומסביר ביעילות על התפריט, ממנו אפשר להזמין ולהתרשם מהמנות באמצעות טאבלט, כנהוג באימפריה האחרת של ראשל"צ, סוהו. גם כאן כמו בסוהו לא מכוונים גבוה. לא אוכל מולקולרי ולא דוגמית בצלחת ענק. הדגש הוא על המון אוכל אבל כזה שמבוצע בדרך כלל טוב. ראשונות: לחם מחמצת (16) שיני שום קונפי צלויות (16) קרם חצילים, סילאן וזעתר (18) כרובית מטוגנת באיולי צלפים (28) קבב דג ים על סטייק חציל, יוגורט מתובל וסלסת פלפלים פיקנטית (44) והאיקרה של רודיקה (24). כבר כשהתחילו להגיע הצלחות והצלוחיות לשולחן הבנו שקצת הגזמנו ואנחנו עלולים להתמלא כבר כאן. כל זה לא היה שווה אם לא מדובר במשהו טעים. לא באנו לאכול אוכל סתמי. מזה יש מספיק. לשמחתנו, כמעט כל המנות, מעבר לנדיבותן, היו טעימות, חלקן אפילו מאד. הצטיינו במיוחד הקבב, המתובל נכון והצלוי עד קצה גבול העסיסיות, עם סלסה נכונה וחציל שהשתלב יפה, ויחד איתו מצטיין נוסף הוא קרם החציל, המוכר לכולם אמנם ממסעדותיו של עומר מילר, אך הכמות כאן נדיבה יותר חד משמעית וגם הביצוע טוב יותר. כמעט ממכר. האיקרה, השום, הלחם והכרובית עשו את שלהן ביעילות אם כי האיקרה הייתה טיפונת מלוחה והכרובית יכולה הייתה להיות פריכה סנטימטר פחות. עדיין מדובר במנות סבירות עד ראויות לכל דבר ועניין. כבר בשלב הזה ארזנו די הרבה הביתה. ברור היה כי מנות הדגים עוד לפנינו וכי יהיה מדובר בסוג של חוסר אחריות לא לעצור בחריקת בלמים.
העיקריות המשיכו אותו קו: לא חומרים עיליים ולא מטבח מתוחכם מדי, אבל נדיבות בשפע ואוכל סך הכל טעים: פילה דניס עם ניוקי שמנת כמהין (89 ) ופילה מוסר ים בחמאת לימון, שמנת כוסברה ושקדים על פירה תפו"א וירוקים חמים (108). הדניס, ממיוחדי היום, הגיע בכמות נאה על ערימה עצומה עד גיחוך של ניוקי כמהין. לא ברור איך אפשר לאכול את כל זה, אבל הדג היה עסיסי והניוקי סבירים לכל הפחות. קצת אווריריות לא הייתה מזיקה אבל גם ניוקי סביר ומעלה הוא דבר שאפשר לחסל בלי להרגיש. רוטב שמנת כמהין אינו העיפרון הכי מעודן בקלמר הרטבים, אבל כשהוא מבוצע בסדר עד טוב אוכלים גם ממנו עוד ועוד. זו הייתה מנה לא אנינה בעליל אבל כן מפנקת בדרכה ההמונית משהו. גם פילה המוסר היה עצום בגודלו. נכון, זה מוסר בריכות, וכאן עשו איתו את המקסימום, אבל הסך הכל בסדר גמור כולל התוספות, וכמובן, איך אפשר שלא, משביע עד מאד. לקינוחים כבר לא היה כמעט מקום. נדמה שאפילו הקיבה המיועדת להם כבר מלאה, ובכל זאת: טירמיסו (36) תוצרת הארץ: גלידת קפה שחור, בוטנים, חלבה, תמרים, טחינה גולמית סילאן וקרם וניל (34). הקינוח המורכב יותר התברר כלא רע בכלל, במיוחד בזכות ההברקה בדמות גלידת קפה שחור חלבית מרירה שאיזנה יפה את מתיקות החלבה. חבל רק שהתמרים המגולענים פוזרו שלמים סתם כך ולא נקצצו אל התערובת. הטירמיסו כבר היה הרבה פחות טוב. אמנם מלבן ענקי בגודלו אבל חסר אלכוהול או ליקר ועל כן שטוח טעמים לחלוטין, בינוני ומטה. טעמנו כזית וביקשנו לארוז בשביל מישהי, שיהיה...
הנה כי כן, פיש עושה את שלה. כאמור, אין בה צלחותים יוצאי דופן, אין מולקולות ואין ספירות. הכל בנדיבות והרוב גם טעים. זה מה שישראלים אוהבים. אוכל בכמות גדולה בביצוע סביר. העניין הוא שלא בכל המסעדות הפופלאריות גם הביצוע ראוי, וכאן, בדרך כלל, ממש כן.
נכון שלא ממש זול שם רק קחו בחשבון שהראשונות כן עולות מעט ומהן הזמנו די הרבה. גם מהדגים נשאר לנו לעוד ארוחה וחצי למחרת ולעוד יומיים, כך שתמורה לכסף יש כאן, ובהחלט. מי שמחפש איפה לאכול דגים באווירה קלילה וביתית ולצאת שבע ויותר מזה עם אריזות הביתה. זה בהחלט המקום בשבילו. משמח לדעת שבזמן שבו הענף קורס, עדיין יש מסעדות שמספקות את הסחורה. מגיע לפיש להצליח, והיא אכן עושה את זה, בגדול.
טאטי קינוחים
ביקרתי עם משפחתי בשישי ב"טאטי" גבעתיים בבית קפה, ממליץ מאוד על המנה של הפבלובה- אננס טרי, בא עם קרם משובח וטעים לא מתוק מדי מרנג הכי טעים שאכלתי מזה הרבה מאוד זמן מעולה ונימוח והקרם אוורירי וטעים ובסמיכות מעולה
מי שאוהב פבלובה ובמרכז זה המקום
האננס מרגישים שהוא טרי מאוד היה חסר קצת אבל היה נהדר,
שאר הקינוחים לא טעמתי אבל ממליץ מאוד על המקום וההשירות היה מעולה.
ביקרתי עם משפחתי בשישי ב"טאטי" גבעתיים בבית קפה, ממליץ מאוד על המנה של הפבלובה- אננס טרי, בא עם קרם משובח וטעים לא מתוק מדי מרנג הכי טעים שאכלתי מזה הרבה מאוד זמן מעולה ונימוח והקרם אוורירי וטעים ובסמיכות מעולה
מי שאוהב פבלובה ובמרכז זה המקום
האננס מרגישים שהוא טרי מאוד היה חסר קצת אבל היה נהדר,
שאר הקינוחים לא טעמתי אבל ממליץ מאוד על המקום וההשירות היה מעולה.
השירשור השבועי על פתיחות, סגירות, מבצעים, מנות מיוחדות, אירועים, תפריטים מיוחדים וכו'.
השירשור אינו מיועד ליח"צנים, מסעדנים ומפרסמים, אשר מוזמנים לשלוח הודעות לכתובת האי-מייל:[email protected].
נא להימנע מתגובות וניהול דיונים בשירשור השבועי, בעודו נעוץ.
סוף שבוע נעים וטעים,
החתולית
רואה כל פגע ומעירה
New member
גלידה באמסטרדם - יש כתובת בבקשה ?
הי,
באמסטרדם - שמעתי שמאחורי C&A חנות קטנה לגלידה אמריקאית וניל מיוחדת וטעימה מאוד. האם למישהו יש פרטים - כתובת? טלפון? הסבר הגעה?
די דחוף.
תודה מראש
הי,
באמסטרדם - שמעתי שמאחורי C&A חנות קטנה לגלידה אמריקאית וניל מיוחדת וטעימה מאוד. האם למישהו יש פרטים - כתובת? טלפון? הסבר הגעה?
די דחוף.
תודה מראש
קצת טלויזיה
מי התחיל לצפות ב"בואו לאכול איתי"?
https://www.facebook.com/Dine.Israel/
ומה דעתכם על הצוות חיים כהן - רותי ברודו ב- MKR? יהיה מעניין?
https://www.facebook.com/mkr.israel.ksehst12/
מי התחיל לצפות ב"בואו לאכול איתי"?
https://www.facebook.com/Dine.Israel/
ומה דעתכם על הצוות חיים כהן - רותי ברודו ב- MKR? יהיה מעניין?
https://www.facebook.com/mkr.israel.ksehst12/
מסעדת פאראקאלו , מחום גולדמן 6 , יפו
לטובת חברים ממוצא יווני סלוניקאי, הוחלט לבחון את המסעדה החדשה יחסית הממוקמת ממש על טיילת הים וליד חצר גולדמן הוותיקה הרבה יותר. בדיוק חזרנו מטיול ג'יפים ביוון ההררית ועודנו תחת השפעת האוכל שטעמנו במהלך הטיול.
המקום ענק, מתאים יותר לאירועים רבי משתתפים. מארח/ת לא בנמצא ואיך שהוא גילינו את השולחן המוזמן הכמעט נושק לים.
שולחנות העץ עירומים ודי מלוכלכים והרגשה כללית של הזנחה. היו מעט אורחים והאווירה הכללית לא הלהיבה בלשון המעטה.
התפריט אכן יווני אסלי למעט העדר סלט יווני ועוד כמה פריטים קלאסים ובתוספת מנות לא קשורות למטבח היווני.
המזאטים שהזמנו לא התעלו אבל היו סבירים. בצזיקי דליל מדי ועלי הגפן חסרי אישיות וחמיצות. בהמשך מיקס פירות ים היה מוצלח בזכות רוטב מצויין של יין לבן והחמאה, שוארמה פרגיות (גירוס) נתבררה כמנה גדולה מאד וטעימה למדי. הוזמן גם דג לברק שלם בתנור שלא זכה לאהדה גדולה.
הבעיה הגדולה הוא המחירים המאד גבוהים של כל המנות ובראשן העיקריות שרובן עולות כ 90 ש"ח ומעלה. גם המאזטים יקרים וכל מזה במסעדה בלתי יוקרתית בעליל הנוטה לעממיות מופגנת (ע"ע שולחנות לא ערוכים). החשבון לשישה כולל 2 כוסיות אוזו, 2 בירות חבית ,שתיה קלה וטיפ ולא כולל קינוחים (שאף לא הוצעו) הגיע ל 1000 ש"ח. מיעוט לקוחות כנראה מושפע גם מרמת התימחור וגם מהעדר הכנסת אורחים מינימלית.
לטובת חברים ממוצא יווני סלוניקאי, הוחלט לבחון את המסעדה החדשה יחסית הממוקמת ממש על טיילת הים וליד חצר גולדמן הוותיקה הרבה יותר. בדיוק חזרנו מטיול ג'יפים ביוון ההררית ועודנו תחת השפעת האוכל שטעמנו במהלך הטיול.
המקום ענק, מתאים יותר לאירועים רבי משתתפים. מארח/ת לא בנמצא ואיך שהוא גילינו את השולחן המוזמן הכמעט נושק לים.
שולחנות העץ עירומים ודי מלוכלכים והרגשה כללית של הזנחה. היו מעט אורחים והאווירה הכללית לא הלהיבה בלשון המעטה.
התפריט אכן יווני אסלי למעט העדר סלט יווני ועוד כמה פריטים קלאסים ובתוספת מנות לא קשורות למטבח היווני.
המזאטים שהזמנו לא התעלו אבל היו סבירים. בצזיקי דליל מדי ועלי הגפן חסרי אישיות וחמיצות. בהמשך מיקס פירות ים היה מוצלח בזכות רוטב מצויין של יין לבן והחמאה, שוארמה פרגיות (גירוס) נתבררה כמנה גדולה מאד וטעימה למדי. הוזמן גם דג לברק שלם בתנור שלא זכה לאהדה גדולה.
הבעיה הגדולה הוא המחירים המאד גבוהים של כל המנות ובראשן העיקריות שרובן עולות כ 90 ש"ח ומעלה. גם המאזטים יקרים וכל מזה במסעדה בלתי יוקרתית בעליל הנוטה לעממיות מופגנת (ע"ע שולחנות לא ערוכים). החשבון לשישה כולל 2 כוסיות אוזו, 2 בירות חבית ,שתיה קלה וטיפ ולא כולל קינוחים (שאף לא הוצעו) הגיע ל 1000 ש"ח. מיעוט לקוחות כנראה מושפע גם מרמת התימחור וגם מהעדר הכנסת אורחים מינימלית.
John the Savage
New member
כמה דיווחים מהוואי
לאישתי היתה נסיעה לכנס בהונולולו, אז החלטנו להצטרף אליה ולעשות חופשה משפחתית. אז אמנם חופשה עם ילדה בת 3 זו לא ממש חופשה רגועה, אבל עדיין נהנינו, טיילנו, ואכלנו במסעדות (חלקן מוצלחות יותר וחלקן פחות).
אז כמה דיווחים ממסעדות בהוואי, וליתר דיוק באי Oa'hu (משורשרים להודעה הזו).
לאישתי היתה נסיעה לכנס בהונולולו, אז החלטנו להצטרף אליה ולעשות חופשה משפחתית. אז אמנם חופשה עם ילדה בת 3 זו לא ממש חופשה רגועה, אבל עדיין נהנינו, טיילנו, ואכלנו במסעדות (חלקן מוצלחות יותר וחלקן פחות).
אז כמה דיווחים ממסעדות בהוואי, וליתר דיוק באי Oa'hu (משורשרים להודעה הזו).
נפטר רפי בדר, הבעלים של קפה נואר וסבסטיאן
אתמול נפטר רפי בדר, הבעלים של קפה נואר וסבסטיאן - שניים מהמקומות הכי יציבים בארץ.
לבדר היה חלק בכמה מהמקומות המיתולוגיים בתל-אביב, החל מזנזיבר, דרך מיטבר ועד קפה נואר שקיימת כבר 21 שנים.
יהי זכרו ברוך.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5368637,00.html
אתמול נפטר רפי בדר, הבעלים של קפה נואר וסבסטיאן - שניים מהמקומות הכי יציבים בארץ.
לבדר היה חלק בכמה מהמקומות המיתולוגיים בתל-אביב, החל מזנזיבר, דרך מיטבר ועד קפה נואר שקיימת כבר 21 שנים.
יהי זכרו ברוך.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5368637,00.html
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.