המלצות קולינריות ממדריד
חזרנו מחופשה של כמה ימים במדריד, ואני רוצה לחלוק איתכם את החויות הקולינריות שלנו שם.
לפני הנסיעה חיפשתי המלצות על מדריד ולהפתעתי כמעט ולא היו, זו גם הסיבה שאני כותבת פה, למרות שהגעתי למסקנה שאולי אין כמעט המלצות על מדריד כי פשוט לא צריך – הכל מעולה! בניגוד לערים אחרות בעולם שבהם נפלנו לא פעם אם לא נצמדנו להמלצות, במדריד לא נפלנו בכלל, וגם מאוד קשה ללכת לפי המלצות כי אי אפשר להזמין מקום וכמעט הכל מלא בלי הזמנה. וגם אין ממש טעם להתחיל לחפש מסעדה מומלצת או ללכת 200 מטר עד אליה כשסביר להניח שבדרך יהיו עשר מקומות טובים לא פחות. גם כשחיפשתי מסעדה על ידי חיפוש של resturant near me שתמיד עזרה לי במקומות אחרים בחו"ל גיליתי להפתעתי שלא רק שיש המון מקומות, גם הציונים של כולם ממש גבוהים, מאוד מהר הבנתי שבאמת כל האוכל במדריד פשוט מאוד טעים ועשוי היטב. ואי אפשר כמעט ליפול. ברוב המקומות שילמנו בסביבות 90 יורו לארוחה מלאה לארבע אנשים פלוס 2 כוסות יין/קוקטייל לאדם.
אז למרות שהמסקנה שבמדריד אי אפשר ללכת לפי המלצות וגם לא צריך אלה המלצותי:
שוק אוכל סאן מיגל: יש עליו ביקורות סותרות, אין ספק שהוא מאוד תיירותי, הוא היה הטעימה הראשונה שלנו ממדריד, סגר לנו את הפינה בין הנחיתה לסיור שהזמנו והוא היה בדיוק בדרך. שוק עם מלא דוכנים בכל אחד מוכרים משהוא אחר (פירות ים, פינצוס (טפס קטן על לחם או קרקר), בשר, מתוקים וכו') יש גם דוכנים של אלכוהול או יין, קונים ואוכלים או בעמידה או בשולחנות באמצע. באחד הקצוות יש בית קפה ממש טוב. פתיחה מוצלחת.
בערב הלכנו לשכונת סלמנקה, השכונה העשירה בעיר, למסעדת Sala de Despiece המסעדה היחידה בערך שראיתי ביותר מהמלצה אחת, כי היא פשוט מומלצת פחות או יותר על ידי כולם. בדרך למסעדה ראינו המון מקומות שנראו ממש שווים, והיה ממש צריך לגרור את הזוג שהיה איתנו עד לשם. המסעדה מעוצבת כמו מקרר תעשייתי: ידית כניסה של מקרר, קלקרים של קופסאות על התקרה ובעיקר אור מאוד בוהק. כשהגענו (ב11 וחצי בלילה) לא היה מקום לשבת או לעמוד, המלצר אמר שעוד 10-20 דקות יתפנה אבל הוא לא יכול לדעת מתי בדיוק (לספרדים יש נטייה לשבת/לעמוד הרבה זמן...), החברים שלנו היו ממש רעבים והעיצוב די עשה להם אנטי אז לא חיכינו. המשכנו ללכת ברחוב ונכנסנו למקום הראשון שנראה נחמד והיה בו מקום (לא פשוט במדריד גם בשעה כל כך מאוחרת), זו היתה מסעדת לה צ'רלה, של קבוצה בשם לה לה לה, הזמנו כמה מנות לחלוק: פאטאטס ברווה עם קימצי (אחת המנות הטובות שאכלנו במדריד), סלט, המבורגר, סטייק פרוס דק, אנשובי ובטח עוד כמה דברים שאני לא זוכרת, הכל היה מצויין והחוויה של לחפש מסעדה מומלצת ואז לשבת באחרת מצויינת גרם לנו לשכוח מדף ההמלצות שהיה לנו. http://www.lacharlachamberi.com/
למחרת בצהריים מצאנו את עצמינו רעבים מול הטאפסיה Cervecaria Cervantes שהיתה בדף ההמלצות, אז כמובן שנכנסנו אליה - סוג של מסעדת פועלים ספרדית. הזמנו כל מיני טפאסים והמון דברים שראינו שהשכנים אוכלים (עשינו את זה לא מעט במדריד, עבד מצויין). הכי טעים היה טוסט עם פטריות. מה שנורא כיף במדריד ובטאפסיות שלה שהמנות קטנות ומגיעות מהר אז אפשר להזמין כל פעם עוד ואז אפשר להזמין פעם שנייה את מה שהכי טעים.
בערב אכלנו מרק במסעדת La Jauria שהיתה ממש ליד המלון שלנו, מכיוון שרק שתינו יין ואכלנו מרק אין ממש על מה לספר.
ביום השלישי נסענו לטולדו (מומלץ) ואכלנו שם במסעדה שמצאנו בדרך אחרי שבמסעדה שהמליצו לנו עליה לא היה מקום. לא זוכרת את שמה אבל היה ממש טעים. בערב תוך כדי התלבטות עם לפתוח את דף ההמלצות או פשוט להכנס למקום שנראה נחמד הלכנו על האופציה השנייה ונכנסנו למקום שנקרא NAVAJA. זה היה מקום ממש נחמד שחציו בר וחציו מסעדה, ישבנו בבר ואכלנו את מה שכולם מסביבינו אכלו – לחמניות ממולאות בכל מיני דברים (מזכיר את הבאן שיש בארץ) היו 4 סוגי באנים, הזמנו את כולם, הכי טעים היה לחמניית הקייל. הזמנו סיבוב חוזר, גם האלכוהול היה מעולה. restaurantenavaja.com
ביום האחרון שכרנו קורקינטים חשמליים שמפוזרים ברחוב ושוכרים אותם דרך אפליקציה ועשינו איתם סיבוב בפארק, היה ממש כיף והחלטנו לשבת באחד מהמקומות בפארק בשם La Gruta באמת שלא היו לנו ציפיות ממקום בפארק (ידועים מלכודות תיירים מישראל ומכל העולם) ותכננו רק לשבת על בירה וכוס יין, אבל דבר הוביל לדבר ובסוף מצאנו את עצמינו אוכלים גם צלחת חמון, זיתים, אנשובי ושרימפס בשום. אמנם לא ארוחה רצינית (בתפריט היו גם מנות רציניות יותר) אבל הכל היה ממש טעים, איכותי והיין היה מצויין. כיף לשבת במקום שכל מה שהוא מגיש מוקפד ואיכותי גם אם הוא באמצע פארק.
בערב הלכנו למסעדה היחידה שהיינו בה במדריד (כל השאר היו טאפסיות, בארים או מקומות קלילים אחרים). מסעדה שקיבלנו עליה המלצות מכמה מקומות TEN CON TEN. לפתיחה קיבלנו גאספצו מעולה, אחר כך הזמנו שלוש מנות ראשונות: אנשובי (המנה הטובה בארוחה), אורז מוקפץ (שהיה במרקם של ריזוטו אבל היה טעים) וקרפציו. לעיקריות כל אחד לקח מנה משלו (פעם ראשונה שלא חלקנו מנה במדריד) אני הזמנתי לזניה ארטישוק שהיתה מצויינת בטעם ממש חזק ובולט של ארטישוק – בהחלט לאוהבי ארטישוק. טעמתי גם מהרביולי זנב שור של בעלי שהיה חלש לטעמי. מכיוון שקיבלנו המלצה חמה על הקינוחים שלהם הזמנו שלושה, עוגת גבינה קרמל, סלט של פירות אדומים עם גלידת מסקרפונה ועוד קינוח שוקולד אחד. כל הקינוחים (ובכלל האוכל) היו טעימים ועשויים היטב אבל לא היה שום דבר מעניין או מרגש בהם. האווירה במסעדה מאוד יוקרתית, ליד השולחן היו שתי שמפינירות אחת לבקבוק מים והשנייה ליין, המלצר מילא לנו את הכוסות בכל פעם שהן התרוקנו והיין נמזג כל פעם בכמות ממש קטנה ככה שכל הזמן מילאו לנו בעוד ועוד יין קר (הזמנו לבן). הארוחה עלתה 250 יורו (לארבעה), היין עלה פי 6 מהיין ששתינו בצהריים ולא היה יותר טוב ממנו. ובכלל הארוחה היתה טעימה והכל היה מוקפד ועשוי היטב אבל סך הכל יצאנו בתחושת שעמום. ממליצה להצמד לטאפאסיות.
סך הכל מצחיק לכתוב כל כך הרבה כשהמסקנה היא שלא צריך במדריד המלצות. כל מקום שנראה לנו נחמד (והיה מקום) נכנסנו, אפילו לא טרחנו לבדוק ציונים או חוות דעת באינטרנט, וכל המקומות היו ממש מוצלחים.
תאכלו המון פלפלי פדרון, טורטילה (פריטטת תפוחי אדמה ספרדית), שרימפס בשום, גבינות, נקניקים, ממליצה גם על היין הלבן הספרדי ובכלל הם יודעים להכין קוקטלים מעולים.
בחלק גדול מהמקומות שהיינו בהם לא היה תפריט באנגלית. היה לי מאוד קשה להבין את התפריט, מה שבצרפת לא היה לי בעייה איתו (אולי כי השמות הצרפתיים לאוכל הפכו לבין לאומיים). בעלי דובר ספרדית מהטיול בדרום אמריקה וזה קצת עזר. אחרת היה יכול להיות די קשה נושא ההזמנה (למרות שתמיד אפשר להזמין את מה שיש בצלחות של השכנים).
מדריד עיר מדהימה, חיה ונושמת עד השעות הקטנות של הלילה (או בעיקר בהם) מאוד נהנו, מקווה לחזור.
חזרנו מחופשה של כמה ימים במדריד, ואני רוצה לחלוק איתכם את החויות הקולינריות שלנו שם.
לפני הנסיעה חיפשתי המלצות על מדריד ולהפתעתי כמעט ולא היו, זו גם הסיבה שאני כותבת פה, למרות שהגעתי למסקנה שאולי אין כמעט המלצות על מדריד כי פשוט לא צריך – הכל מעולה! בניגוד לערים אחרות בעולם שבהם נפלנו לא פעם אם לא נצמדנו להמלצות, במדריד לא נפלנו בכלל, וגם מאוד קשה ללכת לפי המלצות כי אי אפשר להזמין מקום וכמעט הכל מלא בלי הזמנה. וגם אין ממש טעם להתחיל לחפש מסעדה מומלצת או ללכת 200 מטר עד אליה כשסביר להניח שבדרך יהיו עשר מקומות טובים לא פחות. גם כשחיפשתי מסעדה על ידי חיפוש של resturant near me שתמיד עזרה לי במקומות אחרים בחו"ל גיליתי להפתעתי שלא רק שיש המון מקומות, גם הציונים של כולם ממש גבוהים, מאוד מהר הבנתי שבאמת כל האוכל במדריד פשוט מאוד טעים ועשוי היטב. ואי אפשר כמעט ליפול. ברוב המקומות שילמנו בסביבות 90 יורו לארוחה מלאה לארבע אנשים פלוס 2 כוסות יין/קוקטייל לאדם.
אז למרות שהמסקנה שבמדריד אי אפשר ללכת לפי המלצות וגם לא צריך אלה המלצותי:
שוק אוכל סאן מיגל: יש עליו ביקורות סותרות, אין ספק שהוא מאוד תיירותי, הוא היה הטעימה הראשונה שלנו ממדריד, סגר לנו את הפינה בין הנחיתה לסיור שהזמנו והוא היה בדיוק בדרך. שוק עם מלא דוכנים בכל אחד מוכרים משהוא אחר (פירות ים, פינצוס (טפס קטן על לחם או קרקר), בשר, מתוקים וכו') יש גם דוכנים של אלכוהול או יין, קונים ואוכלים או בעמידה או בשולחנות באמצע. באחד הקצוות יש בית קפה ממש טוב. פתיחה מוצלחת.
בערב הלכנו לשכונת סלמנקה, השכונה העשירה בעיר, למסעדת Sala de Despiece המסעדה היחידה בערך שראיתי ביותר מהמלצה אחת, כי היא פשוט מומלצת פחות או יותר על ידי כולם. בדרך למסעדה ראינו המון מקומות שנראו ממש שווים, והיה ממש צריך לגרור את הזוג שהיה איתנו עד לשם. המסעדה מעוצבת כמו מקרר תעשייתי: ידית כניסה של מקרר, קלקרים של קופסאות על התקרה ובעיקר אור מאוד בוהק. כשהגענו (ב11 וחצי בלילה) לא היה מקום לשבת או לעמוד, המלצר אמר שעוד 10-20 דקות יתפנה אבל הוא לא יכול לדעת מתי בדיוק (לספרדים יש נטייה לשבת/לעמוד הרבה זמן...), החברים שלנו היו ממש רעבים והעיצוב די עשה להם אנטי אז לא חיכינו. המשכנו ללכת ברחוב ונכנסנו למקום הראשון שנראה נחמד והיה בו מקום (לא פשוט במדריד גם בשעה כל כך מאוחרת), זו היתה מסעדת לה צ'רלה, של קבוצה בשם לה לה לה, הזמנו כמה מנות לחלוק: פאטאטס ברווה עם קימצי (אחת המנות הטובות שאכלנו במדריד), סלט, המבורגר, סטייק פרוס דק, אנשובי ובטח עוד כמה דברים שאני לא זוכרת, הכל היה מצויין והחוויה של לחפש מסעדה מומלצת ואז לשבת באחרת מצויינת גרם לנו לשכוח מדף ההמלצות שהיה לנו. http://www.lacharlachamberi.com/
למחרת בצהריים מצאנו את עצמינו רעבים מול הטאפסיה Cervecaria Cervantes שהיתה בדף ההמלצות, אז כמובן שנכנסנו אליה - סוג של מסעדת פועלים ספרדית. הזמנו כל מיני טפאסים והמון דברים שראינו שהשכנים אוכלים (עשינו את זה לא מעט במדריד, עבד מצויין). הכי טעים היה טוסט עם פטריות. מה שנורא כיף במדריד ובטאפסיות שלה שהמנות קטנות ומגיעות מהר אז אפשר להזמין כל פעם עוד ואז אפשר להזמין פעם שנייה את מה שהכי טעים.
בערב אכלנו מרק במסעדת La Jauria שהיתה ממש ליד המלון שלנו, מכיוון שרק שתינו יין ואכלנו מרק אין ממש על מה לספר.
ביום השלישי נסענו לטולדו (מומלץ) ואכלנו שם במסעדה שמצאנו בדרך אחרי שבמסעדה שהמליצו לנו עליה לא היה מקום. לא זוכרת את שמה אבל היה ממש טעים. בערב תוך כדי התלבטות עם לפתוח את דף ההמלצות או פשוט להכנס למקום שנראה נחמד הלכנו על האופציה השנייה ונכנסנו למקום שנקרא NAVAJA. זה היה מקום ממש נחמד שחציו בר וחציו מסעדה, ישבנו בבר ואכלנו את מה שכולם מסביבינו אכלו – לחמניות ממולאות בכל מיני דברים (מזכיר את הבאן שיש בארץ) היו 4 סוגי באנים, הזמנו את כולם, הכי טעים היה לחמניית הקייל. הזמנו סיבוב חוזר, גם האלכוהול היה מעולה. restaurantenavaja.com
ביום האחרון שכרנו קורקינטים חשמליים שמפוזרים ברחוב ושוכרים אותם דרך אפליקציה ועשינו איתם סיבוב בפארק, היה ממש כיף והחלטנו לשבת באחד מהמקומות בפארק בשם La Gruta באמת שלא היו לנו ציפיות ממקום בפארק (ידועים מלכודות תיירים מישראל ומכל העולם) ותכננו רק לשבת על בירה וכוס יין, אבל דבר הוביל לדבר ובסוף מצאנו את עצמינו אוכלים גם צלחת חמון, זיתים, אנשובי ושרימפס בשום. אמנם לא ארוחה רצינית (בתפריט היו גם מנות רציניות יותר) אבל הכל היה ממש טעים, איכותי והיין היה מצויין. כיף לשבת במקום שכל מה שהוא מגיש מוקפד ואיכותי גם אם הוא באמצע פארק.
בערב הלכנו למסעדה היחידה שהיינו בה במדריד (כל השאר היו טאפסיות, בארים או מקומות קלילים אחרים). מסעדה שקיבלנו עליה המלצות מכמה מקומות TEN CON TEN. לפתיחה קיבלנו גאספצו מעולה, אחר כך הזמנו שלוש מנות ראשונות: אנשובי (המנה הטובה בארוחה), אורז מוקפץ (שהיה במרקם של ריזוטו אבל היה טעים) וקרפציו. לעיקריות כל אחד לקח מנה משלו (פעם ראשונה שלא חלקנו מנה במדריד) אני הזמנתי לזניה ארטישוק שהיתה מצויינת בטעם ממש חזק ובולט של ארטישוק – בהחלט לאוהבי ארטישוק. טעמתי גם מהרביולי זנב שור של בעלי שהיה חלש לטעמי. מכיוון שקיבלנו המלצה חמה על הקינוחים שלהם הזמנו שלושה, עוגת גבינה קרמל, סלט של פירות אדומים עם גלידת מסקרפונה ועוד קינוח שוקולד אחד. כל הקינוחים (ובכלל האוכל) היו טעימים ועשויים היטב אבל לא היה שום דבר מעניין או מרגש בהם. האווירה במסעדה מאוד יוקרתית, ליד השולחן היו שתי שמפינירות אחת לבקבוק מים והשנייה ליין, המלצר מילא לנו את הכוסות בכל פעם שהן התרוקנו והיין נמזג כל פעם בכמות ממש קטנה ככה שכל הזמן מילאו לנו בעוד ועוד יין קר (הזמנו לבן). הארוחה עלתה 250 יורו (לארבעה), היין עלה פי 6 מהיין ששתינו בצהריים ולא היה יותר טוב ממנו. ובכלל הארוחה היתה טעימה והכל היה מוקפד ועשוי היטב אבל סך הכל יצאנו בתחושת שעמום. ממליצה להצמד לטאפאסיות.
סך הכל מצחיק לכתוב כל כך הרבה כשהמסקנה היא שלא צריך במדריד המלצות. כל מקום שנראה לנו נחמד (והיה מקום) נכנסנו, אפילו לא טרחנו לבדוק ציונים או חוות דעת באינטרנט, וכל המקומות היו ממש מוצלחים.
תאכלו המון פלפלי פדרון, טורטילה (פריטטת תפוחי אדמה ספרדית), שרימפס בשום, גבינות, נקניקים, ממליצה גם על היין הלבן הספרדי ובכלל הם יודעים להכין קוקטלים מעולים.
בחלק גדול מהמקומות שהיינו בהם לא היה תפריט באנגלית. היה לי מאוד קשה להבין את התפריט, מה שבצרפת לא היה לי בעייה איתו (אולי כי השמות הצרפתיים לאוכל הפכו לבין לאומיים). בעלי דובר ספרדית מהטיול בדרום אמריקה וזה קצת עזר. אחרת היה יכול להיות די קשה נושא ההזמנה (למרות שתמיד אפשר להזמין את מה שיש בצלחות של השכנים).
מדריד עיר מדהימה, חיה ונושמת עד השעות הקטנות של הלילה (או בעיקר בהם) מאוד נהנו, מקווה לחזור.
