המשך:
(וסליחה על השגיאות מהטלפון)
בתחום ה-fine dining שתי מסעדות מצוינות שאכלנו בהן, ששתיהן מהז'אנר הצרפתי-קוובקי היו בראסרי T, האחות הקטנה של מסעדת Toque הנחשבת, ו-Bouillon Bilk. המנות בבראסרי T היו מנות מצוינות אחת אחת מבחינת הטעמים וההכנה - אבל מי שמחפש חידושים מסעירים או שילובים מעניינים - זו לא המסעדה בשבילו. לפה באים כדי לאכול אוכל צרפתי עשוי היטב וזהו, ובז'אנר שלה היא מצוינת. אכלנו כבד אווז עם רוברב, סטייק וצ'יפס, קונכיית פירות ים מוקרמים וירקות בתנור - כולן היו מושלמות. חברים הצטרפו לארוחה ונהנו מאוד מהמבורגר צמחוני ומלחמנייה ממולאת בשרימפס. רק הקינוחים אכזבו (גלידת קרם עוגיות ופחזניית דבש) אז אולי כדאי לאכול קינוח במקום אחר משלל המקומות בסביבה (כמו גלידה בדיפרי - גלידה רכה שטובלים ברוטב ובתוספת כמו אגוזים או סוכריות - הבת שלי לקחה רוטב אוריאו וסוכריות (sprinkles) וזה היה טעים להפליא).
Bouillon Bilk היא סיפור אחר - כאן כל מנה גדושה בטעמים שונים (שבדרך כלל משתלבים יחד, אבל גם כשלא - עדיין כיף לאכול כל אחד בנפרד), מפתיעה ומעניינת. התפריט מציג את המנות די לפי הרכיבים ושם המנה היא הרכיב העיקרי (למשל "בשר בקר" או "קוקי סן ז'אק" ) אז הפירוט יהיה משהו כמו קרם כרובית, בייקון, פטריות שיטאקי, בצלצלי שרלוט, מלון (אני סתם נותנת דוגמא - הרכיבים פה לא מאותה מנה). באנו בצהריים (משפחה של חמישה) ואכלנו כמעט את כל המנות העיקריות בתפריט + שתי ראשונות ושלוש אחרונות. העיקריות אכלנו בשר בקר, קוקי סן ז'אק, ברווז (קונפי), וסלמון (צרוב קלות, כמעט נר - לכן לא לטעמי). הבקר, הברווז והקוקי סן ז'אק היו עשויים כולם בצורה מושלמת ממש (ואנחנו אוהבים קוקי סן ז'אק ואכלנו לא מעט) - הקוקי סן ז'אק היה קצת צרוב ומומלח למעלה, והמרקם היה בול כמו שצריך להיות. לא טעמנו כזאת שלמות בעבר. ראויים לציון גם תפוחי האדמה הפרוסים הקטנים שהגיעו עם הבקר והמנה הראשונה של כיסוני טונה (לא היה כתוב כיסונים - רק טונה) שהגיעה עם מין חתיכות קטנות של בצל אפוי/מטוגן שהיו מדהימות. בקינוחים מרק שוקולד לבן, מנטה ואוכמניות היה מוצלח אבל המניה השתלטה מדי, וטארט קרמל ואגוזים עם פטל היה אדיר - בכלל לא ידעתי שאני אוהבת טארט קרמל ואגוזים (אני אישה של טארט לימון - אגב יש טארט לימון מעוחה במאפייה premiere moisson שבה כדאי לקנות לחם וקרואסונים - אם כי au pain dure בשוק הייתה מוצלחת יותר מבחינת לחם טרי).
במדור הקז'ואל (מעבר להמבורגר האוסטרלי שהיה רק במשך שבועיים ב... מקדונלדס בקנדה והיה מוצלח אז אם הוא חוזר מתישהו - כדאי!) - מנות הברביקיו של Rubs מומלצות (במיוחד ה-pulled pork שהוא באופן כללי מאכל שאני מאוד מאוד אוהבת), והפתעת הטיול הייתה ב-Cacao 70 שהיא מסעדת בראנץ'/מתוקים, שנהנו מהמתוקים בה יותר מבג'ולייט את שוקולד ואכלנו בה מנה שלא אכלתי בעבר - וופל עם בייקון ותפוחים ורוטב שוקולד לבן - כל ביס (כולל הראשון המפתיע אבל גם הבאים) טעים להחריד (עד כדי כך שגם באיזו עיירה בטיול לטורונטו נכנסנו בלחץ הבנות לסניף נוסף והזמנו פחות או יותר בדיוק מה שהזמנו קודם - פרט לשוקו החם שלא אהבנו לא פה - כשהוא היה מאבקה, ולא בג'ולייט שם הוא סמיך ועשיר אבל לא מתוק מספיק לטעמי - לפחות כשמסיימים את המרשמלו). המנה גדולה מכדי שאדם אחד יאכל את כולה (לפחות אם אני האדם הזה) אז מומלץ לחלוק (גם הוופל אפטר פארטי עם קצפת ותות ושוקולד לבן מומלץ).
ואם בבראנץ' עסקינן - מסעדת eggspectation (כן, שם איום. בעלי תרגם אותו ל-ביציפיות, שבמפתיע נשמע עוד יותר גרוע) שמגישה בראנץ' כל יום עד הערב (ולא רק בסופ"ש כמו שמקובל יותר) מספקת היטב את הסחורה ומומלצת (אם כי בתלות בשעה גם פה עלול להיות תור) - אכלתי שם לובסטר בני ושתיתי שייק טרופי, ושניהם היו מעולים, וגם הבנות שהיו איתי נהנו מהמנות שלהן (החיצים, בייקון, פנקייק תות-בננה).
ונעבור לסעיפי החובה. במונטריאול חייבים לאכול פוטין - צ'יפס עם cheese curds ורוטב. הבעייה היא שפוטין זה ממש לא טעים. אני יצאתי ידי חובתי במסעדת la banquise (שבה תמיד יש תור - למעשה שניים - אחד לאורחים במסעדה ואחד לאלה שלוקחים) שמגישה שלושים סוגי פוטין (שנבדלים בתוספות על הפוטין). אני הזמנתי את הבוגלו, עם pulled pork, קול סלואו קרמי ושמנת. הצ'יפס היו לטעמי (שחומים ודי רכים, בניגוד לסוג הקריספי שנפוץ יותר בעיר וגם הוא טוב), אבל את הרוטב של הפוטין לא הצלחתי לטעום כמעט, וגם לא את הגבינה - כלומר אכלתי אבל בקושי הרגשתי טעם. מה שבסדר מבחינתי כי אני שונאת פוטין - אבל יחד עם התוספות זה היה טעים ממש (טוב, pulled pork...). המנות גדולות (יש רגילה וגדולה - וגם הרגילה גדולה מדי).
עוד מאכל חובה במונטריאול הוא סנדביץ' עם בשר - פה מילאנו את חובתנו בדלי שוורץ. לצערי לא ידענו שמומלץ גם שם לאכול פוטין אחרת היינו אוכלים גם שם. בכל מקרה סנדביץ' הבשר שהם ידועים בו בכלל בכלל לא היה לטעמי. אז אם רוצים לנסות - אולי עדיף באחד מהמקומות האחרים שידועים בו. (גם פה יש תמיד תור. החלק של לקחת הוא נפרד, וגם בו יש תור).
לא מאכל אבל ביקור חובה הוא בשוק ז'אן טאלון שהוא שוק אוכל עם פירות, ירקות, וכו' שיש בו גם מאפייה, מעדנייה, שוקולדייה, קצבייה, וכו'. אנחנו אכלנו בגט טרי מ-Au Pain Dore עם קבנוס שכזה מהקצבייה ליד - ארוחה קלה מעולה. בשוקולדייה אכלנו את פרליני השוקולד הטריים והעדינים ביותר שאי פעם טעמתי (הכי טעים היה זה שממולא בחמאת מייפל בצורת עלה מייפל) וקינחנו בקרטיב מעולה של דבש ופירות טרופיים. הבייתה לקחנו בעיקר פירות - פירות יער ותותים של קוויבק, שיש להם טעם עז מהרגיל - בעצם גם לשאר הפירות כמו מנגו ונקטרינה היה טעם עז ומתוק מהרגיל - מוצלח ממש.
ואחרון - הבייגלים. מונטריאול, מסתבר, מחשיבה את עצמה בתחום הבייגלים. יש שתי מאפיות מתחרות - פיירמאונט וסט ויאטור ששתיהן מתמחות הכי בבייגלים עם שומשום (שטובלים אותם במי דבש בזמן ההכנה או משהו בסגנון). טעמתי את סט ויאטור קר ואת פיירמאונט חם - ולא נפלתי מהכיסא. הבייגלים די דלי טעם. אנחנו העדפנו את הסוג בלי השומשום בפיירמאונט, שהיה באמת טוב מאוד - אבל בסך הכל הבייגל המונטריאולי הוא לא משהו שצריך להשתגע כדי להשיג אותו כמו שנדמה שהמונטריאלים חושבים.
זהו על קצה המזלג מה שיש לי לכתוב כרגע - אם רוצים המלצות נוספות אני יכולה לפרט גם על הסינית Fung Shing הטעימה והזולה בצ'יינה טאון (יש גם מסעדות נודלס מומלצות שלא ביקרנו בהן), על מסעדת דמפלינגז, על מסעדה או שתיים לאיטלקי/פיצה, וכו'. ובאופן כללי אשמח לענות על שאלות אם יש.
ודיס המלצה - אם רוצים גלידה קם קובה היא גלידריה מומלצת ואופנתית (עם תור בחוץ, כמובן). אני, אישית, לא נפלתי מהכיסא - האגס היה טעים, אבל לא כמו זה של ברתיון בפריז. הגלידה הרכה בטעם דבש ואוכמניות (יש איזה 4 טעמים של גלידה רכה שמתחלפים - כל שבוע צמד מסוים) הייתה סבירה אבל לא מסעירה. בקיצור בעיניי לא מצדיק את ההייפ. אנחנו העדפנו את גלידת הבננה של מר קרמו ואת הגלידה הרכה של הדיפרי.
אה, והאוכל בטיסה של אייר קנדה למונטריאול ובחזרה היה מזעזע ממש (ואני דווקא אוהבת אוכל מטוסים) - חוץ מהלחמנייה שהייתה טובה בחזור (אבל גרועה בהלוך) וגם דיוטי פרי לא היה במטוס. ראו הוזהרתם!