החיפוש הייחודי של Gרר

trilliane

Well-known member
מנהל
זו אכן דעתו בנושא, בי היא עוררה תמיהה ולכן הבעתי אותה.

לא התווכחתי עם Gרר על דעתו, הוא הרי בכלל לא הגיב... זאת ועוד, לא כתבתי מעולם שלאדם אסור להביע את דעתו. מותר לאנשים להביע דעות שונות ולא להסכים זה עם זה. אבל אספרסו לא הביע דעה שונה, הוא הציג את דבריו כעובדות שאין בלתן, ואת עצמו בתור היחיד שמבין עניין לעומת הישראלים חסרי הסבלנות האלה שלא מבינים מהחיים שלהם. כל היחס שלו היה מתנשא ומזלזל. הוא האשים אותם בחוסר הבנה, סבלנות וסובלנות, ובאופן כללי פסל את הלגיטימיות של הביקורת שלהם. ברור לי לחלוטין שאת מזדהה איתו, הרי הצדקת אותו וזה גם הסגנון שלך לזלזל בתגובות של אחרים... לו היית אדם שמסוגל להבין פלורליזם, הייתי מבינה שאין בדבריי חוסר עקביות.
 
כתבת לעיל "הנשמות הטובות בפורום שמסבירות לך למה טעית.."

התגובה שלך בענין "המנה הנדיבה של הירקות" שהופיעה בדיווח של גרר הייתה הסבר למה הוא טעה בתחושתו. התחלת למדוד את הירקות בצלחת - מה זה אם לא הצבעה על טעות בדיווח.
אני נהניתי מהדיווחים של גרר ואף ציינתי את הערכתי למאמץ שהשקיע. עם זאת, אני עדיין חושבת שהתגובה של יוסמן להערה של אספרסו הייתה דוחה. חזרי לתגובה הראשונה של אספרסו ולבאות אחריה ואם תהיי אובייקטיבית תראי שעד שהתחילו לתקוף אותו הוא ניסה לתת הסבר למה שקרה ולא התווכח עם העובדות.
אמרת את שלך, אמרתי את שלי - אני עוצרת פה ומקווה שתכבדי את בקשתי לא להמשיך להתקרצץ.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
ועכשיו את מסבירה למה אני טועה, ומסלפת את המציאות


לא כתבתי שהוא "טעה בתחושתו" (אין חיה כזאת, התחושה שלו היא התחושה שלו, היא לא יכולה להיות "טעות" גם אם אני הייתי חשה אחרת באותן נסיבות) ולא "הצבעתי על טעות בדיווח". נימקתי למה בעיניי זו אינה נדיבות (והמילים הסובייקטיביות "נראית לי", "בעיניי", "אני לא רואה בזה" הופיעו מפורשות בדבריי).
&nbsp
זה שונה שמים וארץ מ"התיאור שלך משעשע ובתור מי שגר באיזור וכבר ליוה בני משפחה שהגיעו לבקר למסעדות מקומיות התרגלתי לתגובה הישראלית הרוטנת וחסרת הסבלנות לקצב המקומי..." אבל את כנראה לא מסוגלת להבין את ההבדל. הוא לא כיבד אותם, את לא מכבדת אותם, וודאי שלא אותי. אז לכבד את בקשתך? הצחקת אותי. תלמדי קודם מהו כבוד לזולת ומהו כבוד לדבריו, ואז תטיפי מוסר או תבקשי שיכבדו אותך.
 

Gרר

New member
Seehof, אגם שלוכזיי

טיול אופניים מסביב לאגם (חוויה מהנה ביותר שרק חבל שהסתיימה בשני פצועים קל) עשתה לי קרייבינג רציני להמבורגר. במקרה לגמרי נפלנו בדיוק על המקום המתאים: מסעדת Seehof שנמצאת כמה דקות נסיעה מהשכרת האופניים Muller שליד אגם שלוכזיי.

המסעדה מוזכרת, כנראה, באחד מספרי או אתרי התיירות הישראלים, כי בשעה ומשהו שישבנו שם הגיעו לפחות שלוש משפחות מישראל. רובם אגב הגיעו אחרי שעת הסגירה של המטבח ונאלצו לוותר. מעניין אם השעות לא כתובות בספר או שאנשים לא שמים לב לשעה. אנחנו בכל מקרה הגענו בזמן.

מסיבה לא ברורה זו המסעדה היחידה שלא מצאתי תמונות שצילמנו בארוחה. או שהלכו לאיבוד או שהנפילה מהאופניים השכיחה את עניין הצילום.

בכל מקרה: לקטנה הזמנו המבורגר ללא גבינה. לי צ’יזבורגר. שניהם הגיעו טיפה יותר ממדיום (לפחות איך שאני מגדיר מדיום בהמבורגרים) אבל עדין עסיסיים ועם טעם טוב של הבשר. הטופינגז של ההמבורגר הגיעו במגש גדול מסודרים כמו חיילים במסדר. קצת משעשע אבל חמוד.

האישה אכלה ראמפ סטייק שהיה פשוט וטעים. צ’יפס שהוגש עם הסטייק וההמבורגר היה מהסוג של הצ’יפסים הדקים, והיה טוב מאד. למרכז השולחן ביקשנו, איך לא, שידור חוזר של השפצלה המוקרם. הפעם בלי שבבי בצל אבל מושחת כרגיל.

לקינוח החלטנו בכל זאת פעם אחת לנסות את עוגת היער השחור. הגיעה פרוסה ענקית. אני לא התחברתי. שכבות של שוקולד קרם עם דובדבנים – הרגיש לי כמו עוגות של פעם. אבל לסמן וי היינו חייבים פעם.

מאד ברור לי למה המסעדה הזאת מומלצת לתיירים באיזור. למשפחות שמגיעות אחרי רכיבת אופניים או רחצה באגם המסעדה מספקת את הסחורה. תפריט מגוון, מאד אוריינטד למשפחות, שמבוצע היטב. בשבילנו זה מילא את הצורך בחלבון.

שימו לב רק לשעת ההגעה… דקה אחרי שתים המטבח נסגר ותצטרכו להסתפק בגלידה מלמטה.
 

Gרר

New member
l'epicurien, קולמאר

מדהים איך מרחק של שעה נסיעה יכול להביא אותך למקום עם אוירה אחרת לגמרי. אלזס, למרות שהיתה בשליטה גרמנית, למרות ההשפעות המובהקות על צורת הבניה, למרות שהיא נחשבת חלק אינטגרלי למדי מביקור ביער השחור - מרגישה אחרת לגמרי מגרמניה. ואפשר להוסיף גם את זה לרבגוניות של הטיול ביער השחור.

היה לנו רק יום אחד להספיק לא מעט. מי שיכול גם לישון שם יכול בכיף להעביר שם יומיים ואפילו שלושה, שזה זמן הרבה יותר סביר למה שאנחנו הקצבנו לאיזור. קצב יותר איטי מאפשר, בין היתר, להכנס לייקבים ולטעום יין, משהו שעם המגבלות שלנו לא יכלנו להקצות לו זמן, וגם ככה אנחנו לא מחסידי היין הלבן.

הקפיצה הקטנה שלנו כללה רק הצצה על טירת הוט קניגסבורג. נסיעה קסומה ברכבת של ריבוויל, שעוברת לא רק בעיר אלא גם בין כל הכרמים – חוויה מעלפת עיניים. ובעיקר – שוטטות בקולמר, אחת הערים הממש יפות. עיר שלא משנה לאן ועל מה תסתכל – הכל בה יפהפה.

על פי הערכת הזמנים שלנו הזמנו מקום בביסטרו קטן שנקרא L’epicurian. מרחק של רחוב וחצי מונציה הקטנה, ספוט הצילומים המרכזי של העיר, ומהשוק המקורה, אבל נחשבת מסעדה טובה ולחלוטין לא תיירותית. להבדיל מקרויצבלום – היא גם לא מתיימרת לאיזה קריאיישן יוצא דופן אלא באמת צרפתי בגובה העיניים.

כדי לא לעצבן את המקומיים, שתינו שם פינו גרי שהיה עדין וטעים, ללא החמיצות הלא נעימה שמאפיינת לפעמים יינות לבנים, אבל עדין לא שכנע אותי לעשות הסבה מאדום ללבן. בהמשך הארוחה ביקשתי מהמלצר לטעום בכל זאת גם יין אדום מקומי. כמובן שקיבלתי ממנו פרצוף שרק מלצר צרפתי לויאלי לאיזור יכול להביא לך, אבל הוא הביא לי פינו נואר שאני חייב להגיד שבסיכום כולל היה פחות מוצלח מהפינו גרי. למדתי לפעם הבאה בצרפת לתת קצת יותר קרדיט לשפת הגוף של המלצרים.

הארוחה שם מורכבת משלוש מנות, כשבחירה – יש רק בעיקרית. המנות כתובות על לוח שהמלצר מעמיד ליד השולחן. צרפתית בלבד, אבל קיבלנו תרגום מלא מהמלצר שבאמת היה סופר נחמד וגם דיבר אנגלית רהוטה. לקטנה עשו "מחיר" לעיקרית בלבד. על ראשונה היא ויתרה, ואת הקינוח שלה היא קיבלה בצורת אקלר שוקולד שהיה ממש משובח מהשוק המקורה. היה לי קשה להשיג ממנו ביס.

לראשונה הוגשו דואט של טונה וסלמון וסלטון עלים עם הרבה כוסברה. מנה רעננה מאד עם חמיצות נעימה. השילוב היה מוצלח. אהבתי.

לעיקרית – קוקי סאן ז’ק עם ריזוטו פרמז’ן. הקוקיות היו נפלאות. הריזוטו היה נטול מלח. לא יודע אם בטעות או שזו היתה הכוונה, אבל הוא היה מאכזב. מלח שולחן לא היה והעדפנו לא לקבל עוד פרצוף מהמלצר אז אכלנו as is. חבל, כי עם ריזוטו מוצלח זו יכלה להיות מנה משובחת. ככה נהננו בעיקר מהצדפות שהיו אלף אלף.

לקטנה לקחנו רולדת עוף ממולאה עם פירה. פשוט וטעים.

הקינוח היה אפרסקים שהובאו ממקום שהמלצר גמר עליו את ההלל וגלידת פיסטוק. זו היתה המנה היחידה שלא אהבנו. לאפרסקים אולי יש ייחוס משפחתי מפורסם אבל טעם חמצמץ מריר. בדיוק השבוע קניתי מהירקן את האפרסקים הלבנים הכי טובים שיצא לי ללקט כבר מזמן. אלה של קולמאר היו מאד לא מוצלחים. לגלידת הפיסטוק היה טעם מרציפני חזק. אין לי בעיה עם מרציפן אבל בגלידה פחות חיבבתי את הטעם ויצא לי לאכול גלידות פיסטוק מוצלחות יותר.

בסך הכל – המסעדה ענתה על הציפיות. למרות הבעיה בריזוטו והקינוח שראוי לגניזה, זה באמת מה שחיפשתי לארוחה בודדת שיוצא לנו לאכול בצרפת: משהו בסיסי, לא מתיימר, אבל טעים. המחיר – לא בשמיים, באיזור ה-100 יורו כולל השתיה.











 

Gרר

New member
ה-ארוחה: San Martino (כוכב אחד), קונסטנץ

אחרי שבוע בחווה הגיע הזמן להפרד מהעיזים והפרות ולעבור לאיזור קצת אחר של גרמניה, אגם קונסטנץ שממנו גם תכננו לנסוע למפלי הריין ולציריך, משם טסנו חזרה.

הרבה מסעדות סגורות שם בראשון בערב ולכן בלילה הראשון, שבת בערב, היינו חייבים צליפה. אני כיוונתי לגסטרו בר שנקרא Essbar. קצת לפני הנסיעה האישה נדלקה על מסעדה בשם San Martino. לא היה לנו יותר מדי זמן לברר עליה וכך פיספסנו את העובדה שהקטנה זכתה בביקור הראשון שלה במסעדה מכוכבת (כוכב אחד). רק שהגענו למסעדה פתאום שמנו לב לתעודה.

המסעדה היא קומפלקס גדול שיש בו גם אופציה לישיבה על בר, גם למסעדה אה לה קארט, וגם לארוחת טעימות למספר מצומצם של סועדים. אנחנו הזמנו למסעדה אה לה קארט. חלל מאורך עם קירות מחוספסים ותקרה עם חיפוי עץ. אלגנטי מאד, אבל לשמחתנו המסעדה לחלוטין לא מהסוג המעונב. האוירה היתה משוחררת, עם אינסוף צלחות שעוברות מול הפרצוף במעבר המאורך שלאורכו השולחנות של המסעדה. גם המלצרית היתה חביבה ולשמחתנו – שולטת באנגלית.

הראשונות של המסעדה הן מסוג של מנות טאפאס, מה שמאפשר להזמין כמה וכמה מהן במחירים סבירים. אנחנו הזמנו, איך לא, שידור חוזר אבל למי אכפת, את התמרים בבייקון. זה שילוב מושלם ואני מכור לזה, אין מה לעשות. חוץ מזה זרועות תמנון שהוגשו ברוטב עגבניות פיקנטי (על פי התפריט מנה שמקורה בגליציה) וגבינת עיזים בדבש שהוגשה על רוטב עגבניות מתקתק.

כל הצלחות היו פגז. עם תמרים בבייקון קשה לפספס. התמנון היה אלוהי, כשהבשר הרך התמזג מעולה עם הרוטב. רק חבל שהקטנה השתלטה על רוב המנה ולא נתנה לאף אחד לגעת בה. בגבינת עיזים השילוב של הגבינה והרוטב המעט מתקתק היה מושלם, אבל גם זה על סמך שני וחצי ביסים שהצלחתי בקושי לחלץ מהקטנה. קשה לחלוק איתה טאפאסים שהיא אוהבת. זה קצת מבאס לפעמים, אבל שתהיה בריאה ורק תמשיך ככה לעשות לנו נחת עם אוכל.

לעיקריות הזמנו גם כן שלוש מנות. האחת – טרטר, שלשמחתי היה רחוק קצת מהנוסח הקלאסי שלו. תערובת הבשר היתה קצת אחרת הן בתיבול והן במרקם שהיה קרמי יותר. רוטב צ’ילי שהוגש בנפרד לבקשתנו דווקא מאד הוסיף למנה. כשאני מסתכל בצילום הוא לא מחמיא למנה (נראה לי שצילמתי אחרי שקצת הספקנו "לבלגן" אותה), אבל במבחן האכילה היא היתה מאד מרעננת, מאד כיפית ומאד טעימה.

המנה השניה שהוזמנה – רביולי פורצ’יני ומעליו קריספי פרמז’ן. במבחן הניקוד – זו המנה שתקבל קצת פחות מהיתר. אמנם הבצק היה מושלם, אבל ברביולי אני אוהב את העידון ודווקא כאן היתה גסות כלשהי הן בטעם שסבל מנוכחות יתר של כמהין והן במרקם של המילוי. לחלוטין לא נפילה, שלא יהיה ספק, אבל גם לא העידון שאני מצפה ממנה כזאת, על אחת כמה וכמה במסעדת מישלן.

לקטנה הזמנו pulled pork burger, עם רוטב ברביקיו וכרוב. שמחתי למצוא גם מנה כזאת בתפריט של מסעדה ממושלנת. אני מאמין שהם כיוונו אותה במובהק לילדים שמגיעים למסעדה או לאורחים שהם פחות “פודיז”, כי חובב אוכל שמגיע למקום כזה מן הסתם יחפש מנות שמכוונות יותר גבוה, אבל שמחתי למצוא גם מנה כזאת בתפריט. זה עוזר להנגיש את המסעדה ומאפשר להגיע גם בפורום שחלקו פחות פתוח למנות משוגעות וזה הסתדר לי היטב עם האווירה הפחות מכופתרת של המסעדה.

מבחינת הטעם – הוא הזכיר לי יותר סלופי ג’ו מאשר המבורגר. ככזה, הוא היה טעים מאד למעט הכרוב שהיה לי לא קשור. הצ’יפס היו סבבה, ובעיקרון אפשר לסכם שגם אם בגרמניה הצ’יפס לא ברמת השלמות של בלגיה עדין ברוב המקומות שהיינו הוא היה סביר ומעלה. בכל הביקור לא נתקלנו בצ’יפס אחד שהיה פחות מסביר.

פחות יצא לי לכתוב על יין בדיווחים אבל יצא לנו הפעם לשתות יינות ספרדיים שהיו מאד מוצלחים. היין שהומלץ במסעדה הזו היה טעים במיוחד, ועל כן גם רשמתי את השם – ובכל זאת הצלחתי לאבד את זה. מה שכן – מסיבה לא ברורה קיבלנו כוסות כפולות, כלומר כוס גדולה יחסית שהכילה כמות כפולה ממה שנותנים בדרך כלל וגם חייבו אותנו בהתאם. זה הוסיף מאד למחיר של הארוחה (17 יורו לכוס אם אני זוכר נכון) ולא ברור לנו אם היה איזה דיס קומיוניקציה או שזה נעשה מבלי לשתף אותנו. בכל מקרה הוא היה טעים וסיימתי את כולו, אז סלחנו, אבל למי שמבקר שם – כדאי לשים לב.

מבחינתי זו היתה הארוחה המוצלחת ביותר בטיול. גם כשלוקחים בחשבון הורדת ניקוד קטנה על הרביולי וגם אם נשים בצד את ההמבורגר ששייך למחלקה קצת אחרת כל יתר המנות היו פנטסטיות, ולהבדיל מקרויצבלום – זו היתה ארוחה שזרמה בכיף, וחלק לא קטן מביקור במסעדה זה לא רק האוכל נטו אלא איזה זיכרון אתה לוקח משם, ואם בקרויצבלום זה הרגיש כמו מקלחת קרה אז כאן זה הרגיש כמו חיבוק חם וזה היה באמת ערב מאד נעים וברובו המוחלט גם מאד טעים.

למרות המחיר הגבוה (170 שהם בעצם 136 סבירים פלוס 34 על האקסטרה יין) המסעדה מומלצת בחום כבד מאד. כוכב מישלן מאד מאד מוצדק שלא בא על חשבון נפיחות יתר. מזל גדול שהאישה גילתה במקרה את המקום המקסים הזה.











 

החתולית

New member
נקרא נהדר

משערת שמקור מנת התמנות הוא בגליסיה שבספרד ולא בגליציה הפולנית
 

Gרר

New member
סטיה קצרה לסין, כי בכל זאת צריך לגוון קצת

בדרך מהחניון לסן מרטינו העין של האישה נפלה על מסעדה סינית, ופתאום התחשק לה סינית. כיוון שממילא לא היה לנו מסעדה ליום של מחרת החלטנו לתת צ’אנס למסעדה הזאת. השם שלה מופיע בחלק מהמקומות כ Ratsstube ובחלק הוא נקרא בשם אחר (משהו עם פקין, אולי האישה תזכור). בצהרים יש שם בופה שלרגע הרתיע אותנו אבל המלצר, סיני אורגינל עם אנגלית שבקושי מבינים, ושלא מן הנמנע שהוא בכלל הבעלים, אמר שעכשיו יש תפריט אז נרגענו.

התפריט, בספר עם כריכת עור, כרגיל עם מלא אופציות. האישה בחרה עם קצת עזרה מהמלצר אחד ברווז אחד עוף אחד בקר, קצת אורז וקיווינו לטוב.

לפני הארוחה המלצר הגיש מרק ואמר משהו על כך שזה קשור לברווז. כבר נבהלנו שאולי הוא לא הבין אותנו או משהו אבל בהמשך הגיע הברווז כפי שהוזמן אז לא ממש ברור המרק. היו בו חתיכות קטנטנות של בשר. היתה לו חריפות נעימה וגם קצת חמצמצות. ובסך הכל הוא היה פתיחה ממש נחמדה.

אחריו הגיע האוכל. הברווז, שנקרא בתפריט Canton Duck, היה עשר. רך מבפנים קראנצ’י מאד מבחוץ. טעם טוב. הצלחה. אגב יש להם מנת ברווז אחרת שדורשת הזמנה של יום מראש... אם היינו יודעים אולי היינו עוצרים בדרך לסן מרטינו להזמין אותה


העוף באננס גם כן מאד מוצלח. אהבתי שבניגוד להרבה מקומות lo fi בארץ שבהם מגישים אותו כשהוא מוצף במתקתקות מבחילה - כאן המתיקות היתה מאד עדינה והגיעה בעיקר מהאננס ולא כאיזה רוטב ש"חונק" את המנה. הבקר היה פחות מוצלח. הבשר היה קצת לעיס והרוטב קצת נעלם. סביר, אבל לא ברמה של שתי המנות האחרות. אורז עם ירקות היה מצויין גם כן, ואני לא מחסידי מנות של אורז. האורז הלבן שהגיע עם הברווז היה מיותר.

בננה מטוגנת שהוזמנה לקינוח היתה ממש מחוץ לקומפורט זון שלי. לא מתחבר לדבר הזה והעדפתי להסתפק בביס מייצג אחד.

סך הכל ארוחה שהפתיעה לטובה, וכנראה שלהמר על מסעדה סינית בטיול בחו"ל זו הדרך הבטוחה לקבל אוכל סיני שהוא decent בלי להסתכן יותר מדי כמו בארץ. נראה לי שנאמץ את זה כמסורת לטיולים הבאים שהאוכל המקומי קצת מיצה את עצמו לגוון קצת עם אוכל סיני מוצלח.





 
מסכימה לגמרי עם הגיוון בסיני, ומבחינתי, בעיקר הודי.

משניהם אין לנו בארץ יותר מדי.
הברווז באמת נראה טוב. מה שצריך להזמין 24 שעות מראש זה הפקינג דאק.
 
שכחת את הבשר בקר

לקחנו גם מנה של FRIED BEEF WITH ONIONS
המנה הפחות המוצלחת - הבשר היה קצת לעיס מדיי- אבל הרוטב והבצלים דווקא כן היו טעימים..

אבל המנה המנצחת בארוחה הייתה אכן הברווז.
חותמת על מנה כזאת פעם בשבוע...
 

Gרר

New member
ואחרון חביב דווקא דיס-המלצה: Latinos, קונסטנץ

את היום האחרון שלנו, בדרך לציריך, העברנו קצת בחנויות של העיר קונסטנץ עצמה. אם מישהו מתלבט אז את זמן הקניות שווה להקדיש לפרייבורג. האופציות שם טובות יותר. לצהרים אילתרנו על פי העין והאף מקום שנקרא Latinos וכפי שאפשר להבין מהשם הוא בהשראה דרום אמריקאית או מקסיקנית או השד יודע מה.

שיעשע אותנו שבטאפאסים היו אותן מנות כמו בסן מרטינו אז עשינו שידור חוזר לתמנון ולתמרים (פעם אחרונה להפעם, אני נשבע). שתיהן היו סבירות אבל כמובן הרבה פחות משוייפות. אפשר גם לראות בתמונות שזה פחות בשמיים. אבל סך הכל זה היה סביר והחלק היותר מוצלח בארוחה.

האישה הזמינה המבורגר מקסיקני. לפני שנים היה מקום בהרצליה, אם אני לא טועה, שהפייבוריט שלי שם היה המבורגר "מקסיקני" עם גוואקאומלי ודברים טובים. כאן זו היתה נפילה: שתי קציצות (אף פעם לא ברור לי למה לעשות שתי קציצות ולא קציצה אחת גדולה, זה מבחינתי אינדיקציה להמבורגריה שלא מכבדת את עצמה). על הקציצות נמרח רוטב חריף עם טעם ממש לא מוצלח. בנוסף היתה שם ביצה שבעיקר הפריעה. הלחמניה התפרקה, כנראה מהרוטב של הקציצה. בקיצור – לא יודע מה היתה כוונת המשורר, אבל נעים בפה זה לא היה. המבורגר רגיל של הקטנה כבר היה יותר מוצלח. לא שיאי היצירה אבל לפחות סביר.

אני הזמנתי סוג של "קלאב סנדביץ’" שגם בו הביצה הצליחה להעלים את רצועת הבשר הדקיקה שהוכנסה בו. חבל, יכל להיות סנדביץ לא רע בכלל, אם רק היו מכניסים בו קצת יותר פרוסות בשר וקצת פחות ביצה.

בקיצור, לא כל אילתור מצליח, אבל לפעמים חייבים לקחת הימור. הצלחות שלנו בקונסטנץ, גם סן מרטינו וגם הסינית, היו באיזור קצת אחר של העיר העתיקה. אני מקווה שגם באיזור המדרחוב של קונסטנץ, שלפחות למראית עין רוב המקומות שיש בו הם בתי קפה או מסעדות פחות ראויות, יש בכל זאת מסעדות קצת יותר מוצלחות.





 
לשאלתך למה 2 קציצות - פעם הסביר לי ידיד שף שזה כדי לקצר

את זמן הצליה. כל דקה קובעת בתפעול סרוויס. כנ"ל סטייק פילה. במקום להגיש נתח עבה אחד מגישים הרבה פעמים 'טבעות' פילה.
בשני המקרים - מבחינתי זה נורא. בעיקר בסטייק פילה שהכי טוב לאכול אותו לטעמי רייר.
תודה על הטרחה הגדולה בהעלאת כל הדיווחים. נהניתי.
 

Gרר

New member
תיארתי לעצמי שיש סיבה טכנית כלשהי...

מילא ב fast food אבל במסעדה אין לזה מקום. זה נורא גם בעיניי.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
תלוי מה אוהבים. אני רוצה מדיום ולא רייר ולכן גוש פילה = בעיה

כי הוא תמיד יצא חי מדי באמצע. למדתי מניסיון לבקש שיפרסו למדליונים בכל מקרה (וקציצות נדיר שאני אוכלת בלאו הכי).
 

inבאלי

New member
תודה רבה על שלל דיווחיך


כרגיל,
תענוג לקרוא את התיאורים שלך, גם אלה של החוויות הפחות מוצלחות.
 
למעלה