סוף שבוע חיפאי: גארדן ורולא
הבחור בנסיעת עבודה בארה"ב ואני החלטתי לבלות את סוף השבוע אצל חברה בחיפה. כשהשתתפנו יחד לפני כמה שבועות בסיור קולינרי בואדי ניסנאס, הבטחתי לה שנאכל בגארדן, וויתרנו על ארוחת צהריים. הפעם הבטחתי וקיימתי.
 
המסעדה עברה לתפריטים בטאבלטים, עם תמונות וסרטוני וידאו של הכנת המנות. השף עומאר עילוואן אמר שהקהל הקבוע והתיירים אוהבים התפריטים הללו, אותי הם בעיקר שיעשעו.
 
חלקנו שתי מנות שלא אכלתי בעבר, והיות שאין תפריטים ברשת, אנסה לתארן מהזכרון:
בוראטה חלאבית (59 ש"ח) - בוראטה שמכינים במקום מונחת על שמן עשבי תיבול, ומוגשת עם רסק עגבניות עדין וסאבלה שחור שמכיל שקדים, אבץ ותבלינים. מבחינתי אפשר היה לוותר על הסאבלה שטעמו לא הוסיף דבר לבוראטה.
הפוקאצ'ה שהוגשה עם הבוראטה היתה חמה וטובה, ולידה היתה פינכה של שיני שום קונפי שזללתי בלי בושה.
 
היות שאני מכירה את השף מהפעילות בעמותה לתרבות קולינרית ישראלית, הוא ניגש לומר שלום, והציע שננסה אחת מהפיצות.
קיבלנו פיצה עם פייקון (בייקון טלה) וגבינות (אני זוכרת מוצרלה ועיזים). לאחר אפיית הפיצה הונחו עליה עלי רוקט וגורדה גבינת פרמז'ן (68 ש"ח). הפיצה היתה טעימה, הבצק מצויין ואפוי כראוי עם תחתית פריכה משהו שמחזיקה יפה את התוספות. היה בה שילוב נחמד של מליחות, חמיצות ומרירות מעלי הרוקט.
 
למרות שהפיצה היתה טובה, אני עדיין מעדיפה את האוכל הערבי שהמסעדה מגישה, ולהבא אדבוק בו.
 
הנחתי לחברה לבחור קינוח, והיא בחרה במפרוקה החלאבית (42) - מרציפן פיסטוק חאלבי, ממולא קרם, גבינת מסקרפונה וקרמו פיסטוק. מנה שאכלתי כבר פעמים רבות, והיא מצויינת לטעמי.
קיבלנו על-חשבון הבית גם חלוואן ג'יבנה - בצק עשוי סולת וגבינה ממולא בג'יבנה ומסקרפונה.
החברה טעמה משניהם ואז השתלטה טוטאלית על קינוח הפיסטוק. אני נאלצתי להסתפק בחלוואן גי'בנה.
 
בשבת נסענו לקיבוץ הזורע להרצאה על "ספר המתים הטיבטי" (ולמדנו שזה בכלל לא שמו האמיתי של הספר), ואחריה חזרנו לחיפה והיא לקחה אותי לרולא. שבת בצהריים והמסעדה היתה מלאה לגמרי. נמצאו לנו מקומות על הבר, וכך ניתנה לי הזדמנות לראות את המטבח הפתוח, ולהתרשם מעבודת צוות שקטה ורגועה למופת.
החברה אכלה ברולא כבר פעמים רבות, ומכירה את התפריט מצויין. חלקנו כמעט את כל המנות:
קובה ממולא בשר עגל טחון, בצל וצנוברים (36) - 4 קובות מטוגנות קטנות, הוגשו בקערה על פרוסות ירקות טריים. הקובות היו מצויינות, עם מעטפת פריכה ומילוי רך ומתובל מצויין. טבלנו בטחינה, הוספנו פרוסת צנונית ונהננו מכל ביס.
 
סלט ג'רג'יר עם בצל, קולורבי, פלפל אדום ונענע (34) - הייתי חייבת קצת ירוק ורענן, והסלט של רולא סיפק אותם. הוא היה קצת מלוח מדי לטעמנו, תובל בהרבה שמן זית משובח וגפרורי הקולורבי והפלפל האדום, סיפקו לו פריכות נחמדה. למיטב זכרוני היו בו חצאי עגבניות שרי.
 
חציל, רכז רימונים, טחינה, גרגרי רימון ונענע (38) - חציל שנצלה על הכיריים, ומוגש בשלמותו על קליפתו ועליו טחינה ורכז רימונים. הפעם במקום נענע פוזרו עליו כמה עלי זעתר. כמה פשוט, כמה נהדר, למרות שלטעמי היה נכון יותר לפתוח את החציל ואז להוסיף את הטחינה ורכז הרימונים.
 
קציצות נענע (42) - קציצות בשר ברוטב נענע. ציפיתי לקציצות שמנמנות ברוטב ירוק עם טעם "מנטה" בולט. הקציצות שהוגשו היו דקיקות ודי יבשות ועליהן מעט רוטב שהזכיר צ'ימיצ'ורי שהוכן מנענע. מבחינתי, המנה הפחות טובה בארוחה.
 
תבשיל פריקה עם טלה, בצל, שמן זית, צנוברים ושקדים קלויים (44) - אני מוכנה לגור בסיר של התבשיל המנחם והמצויין הזה. אוכל חום שלא מצטלם טוב, אבל מלא טעמים של בשר שהתבשל זמן רב, ואחר כך עורבב עם פריקה. ליד המנה הוגשה לנו פנכה עם יוגורט דליל, וכך נוספה חמיצות וקרירות לתבשיל שהיתה בו מליחות וגם מתקתקות. אוכל נחמה אולטימטיבי, שמנוני וממלא.
קינחנו בכנאפה מצויינת שהוכנה ממש מול עינינו בטאבון (32).
 
ארוחה ראשונה שלי ברולא, ואין לי ספק שאחזור אליה.