סיור בתרשיחא: זהו, אני יכול לפרוש בשיא
מה זה שיא? הייתי למשך חמש דקות הסו-שף של אוסמה דלאל! בסדר, זה רק לקצוץ ולגרען לסלט אבל למי אכפת. הייתי בטופ. ומכאן אפשר רק לרדת. אז... תודה לכולם. מקווה שהסלט היה לכם טעים
והנה עוד סיבה אחת שאני שמח שלא יצא לי לאכול במסעדה שלו, כי איזה סיכוי היה לי לסלט איתו עם הייתי נותן עליו דיווח של פחות ממושלם. פייר? פיספוס רציני שלנו, אבל איכשהו זה לא הסתדר וכנראה שגם אם תהיה לו מסעדה בעתיד דיווח כבר לא יהיה, כי זה ירגיש לי כבר יותר מדי כמו לאכול אצל חבר, ועל חברים לא מדווחים
טוב. עד כאן סנטימנטליה לאיש, שבאמת מצליח להקסים כבר פעמיים ברציפות, ומכאן לסיור עצמו.
במעלות ו/או תרשיחא יצא לנו לעבור בערך מיליון פעם בביקורים שלנו בצימרים באיזור. עצרנו בה אולי פעמיים. פעם אחת לארוחת ערב באלומה, לפני הרבה שנים. פעם שניה בבוזה. ממש להכנס לכפר אף פעם לא נכנסנו, וקצת הופתענו לגלות שהוא מעוז חיי הלילה של האיזור, עם כמה וכמה פאבים ומקומות קטנים אחרים, שחלקם רשמנו לפעם נוספת שנהיה באיזור.
בסיור עצמו פתחנו ב Good Bread Bakery, שידוע יותר בשמו "מאפיית שאהין". מקום פיצפון. אולי שני שולחנות, אלא אם פיספסתי משהו. הוציא לנו שתי פוקאצ'ות חמות עם בצק אלוהי שהוכיחו שהבנאדם יודע לעבוד. אם זה לא היה תחילת הסיור ו/או אם הוא לא היה סוגר כל כך מוקדם הייתי חוזר ומחסל לו את כל הויטרינה. נרשם כמקום שהוא מאסט.
חוץ מאוכל פגשנו גם קצת אנשי מקצוע של פעם, שתמיד מצליחים לחם את הלב. נפח - פעם ראשונה שממש יוצא לי לראות נפחיה קלאסית, עם מפוח אורגינל. ומנגד בעל מלאכה שמכין סכינים איכותיות ומוכר אותן במחירים מגוחכים. לא האמנתי שהוא מוכר סכין מטבח (אוסאמה אמר שפילט איתה דג של 19 ק"ג) עבודת יד ב.... שלושים שקל.
משם עברנו לשוק השבת של תרשיחא. פתחנו עם הדוכן של סמי, שמגדל בעצמו את כל השפע שהוא מוכר, ושם גם אוסמה רקח את הסלט שלו. למטה בתבנית הוא שם מראש פיתות עם לבנה שספגו את כל הלמעלה של הסלט, והאמת שיצא לי המזל לקבל פיתה מגולגלת עם לבנה וכל הסלט בפנים שהיתה אחד הביסים המנצחים של היום.
חוץ מדוכנים (זעתר מדהים, ויסלחו לי הירושלמים, שעשוי בטחינה מחוספסת יותר ממה שרגילים בדרך כלל לקבל ליד הבייגלה) נכנסנו גם לכמה מקומות.
הראשון - אל אמיר, שחוץ מחומוס לבנוני מצויין (משחה מאד בהירה וקטיפתית, מאד אהבתי) טעמנו מהם שני תבשילים: שולבאטו, תבשיל בורגול בעגבניות ומג'דרה - שניהם מאד מוצלחים.
השני - פלאפל אצל יוסף. פריך מאד מבחוץ, עם פנים ירוק משכנע מאד מבפנים. חבל רק שבשלב הזה הבטן היתה די מלאה, אחרת הייתי לוקח יותר מכדור אחד.
לאחר הפלאפל עברנו למתוקים. אצל אבו ג'ימי פגשתי פעם ראשונה בקינוח המכונה נמורה. עלי פילו. באמצע גבינה. מאד טעים, ורצינו לקחת הביתה אבל החלטנו שזה מסוג הדברים שצריכים לאכול אותם ישר מהתבנית ולא להמר על כך שישתמר עד הבית.
קינוח נוסף שהוצע שם, עטייף, היה הפיספוס היחיד של היום. המאפה היה ספוג בשמן ברמות שממש אי אפשר היה לאכול אותו. לא יודע אם משהו התפספס לו או שזה אמור להיות ככה וזה פשוט לא לטעמי, אבל מזל ש yosef לא הגיע לסיור עם מעבדת זיכוך השמנים שלו, כי נראה לי תבנית כזאת היתה גומרת עליו.
וקינוח האחרון, איך אפשר מעלות בלי גלידה בבוזה. לשמחתי הוציאו לנו חוץ מגלידות גם סורבה, שביום יום אני בדרך כלל לא יוצא לי לטעום כי תמיד איכשהו הגלידה קורצת יותר. מהסורבה המצטיינים אצלי היו המנגו והשוקולד המריר. מהגלידות - אהבתי את הפיסטוק (טוב, נו...) וקרם בוזה עם טעם שמזכיר נוטלה.
תודה לחתולית על היום המקסים, וחבל רק שהעניינים הפרוצדורלים עשו לה כאב יותר מדי בלאגן בראש ולכן לא ברור מתי יהיה טיול נוסף. נקווה שבכל זאת הכאב ראש יפנה את מקומו לזכרונות ולטעמים...
וכמובן תודה גם לנורית ואוסמה ש"עשו" לנו את היום, ולכל החברים שהגיעו.