אולי אני עושה טעות שאני בכלל נכנסת לדיון הזה איתך
אבל אני מאד מתחברת לסגנון הכתיבה של הביקורת הנ"ל וכותבת באופן דומה בעצמי. מסיבה מאד פשוטה: ארוחה במסעדה לא מסתכמת באוכל. היא חוויה כוללת שמושפעת מדברים כמו החניה ליד, הנגישות של המקום, האופן בו המלצרית דיברה אלייך, מה שמעת על המסעדה לפני, האם התפריט היה נוח לעין (במקרה של המסעדה הזו נעשה שיפור משמעותי לאחרונה מתפריט שהיה בלתי אפשרי לטעמי)
לומר שלא רלוונטי במקרה זה נושא הכשרות והדת זה פספוס של אחד הנושאים הכי מרכזיים במסעדה הספציפית הזו, שכל הקמתה והתהוותה קשורה בזה באופן אדוק.
יש מסעדות שמגיעים אליהן לא רק בגלל אוכל אלא גם בגלל סיפור עמוק יותר. ככה התחילה ההכרות שלי עם הדיינר. חיבבתי את המקום הקודם שלהן (עזה 40) אבל לא עפתי. כשהן פתחו במרכז העיר והיה הסיפור השלם עם הפגנות החרדים מולן, כולל זריקת אבנים על החלונות וניפוצם, היה לי ברור שבהזדמנות הראשונה אני מגיעה, כי לא הייתי רוצה שהן יכנעו לבריונות.
דעתי על המקום טובה בסה"כ. הוא מקום חביב. אבל אין ספק שלסיפור מסביב הייתה השפעה עמוקה עליי.