על הבחירה החופשית
אני מקווה שלא אמרתי כך, ואם אמרתי כך – טעיתי.
אני בהחלט ממליץ על הספר הזה, אולם לא רק עליו.
טענתו העיקרית של ליבוביץ בתחום זה היא שאין יכולת ראציונלית להוכיח או לשלול את קיומה של הנשמה. אני מזדהה מאוד עם טענה זו.
אולם השאלות המטרידות אותנו היום הן אחרות לגמרי, והן נוגעות לשאלת קיומה של הבחירה החופשית, לאור הגנטיקה, הפסיכותרפיה, הכימיה וכדו'.
בדיוק כתבתי על כך לקראת השבת הקרובה בדף פרשת השבוע "שבתון" ואני מצטט משם את הדברים:
אויבים רבים קמו במשך הדורות לרעיון הבחירה החופשית. הפסיכותרפיה, לדוגמה, טענה בצורתה הגולמית כי התנהגותו של האדם מוכתבת לאור חוויות שעבר בעבר, התת-מודע שלו וכדו', ובדרכו הסירה משקל רב מבחירתו החופשית של האדם; קדמה לה האבולוציה, שטענה בדרכים שונות לכך ששרידות המוטציה היא הערובה לקיומה, ושכל השאר התנדף; בתווך הופיעו תורות היסטוריות שונות, המיוחסות (בטעות) להגל, והם עסקו בחוקים היסטוריים הקובעים את מהלך המאורעות המתרחש לאורך השנים. בצורה אחרת עסקה התיאוריה המרקסיסטית בחוקים כלכליים המעצבים את ההיסטוריה האנושית; כשהתפתחה הפסיכיאטריה, והתברר כי לעתים רבע מיליגרם של ליתיום מאפשר להתמודד עם דיכאון, וכדורים המכילים חומרים כימיים אחרים משנים לחלוטין את תפיסת המציאות של האדם, התעוררו שאלות נכבדות בדבר היחס והמשקל של הבחירה החופשית מול קיומם או חסרונם של חומרים כימיים.
בימינו קמו אתגרים חדשים העומדים בפני רעיון הבחירה החופשית. בראש ובראשונה מדובר בגנטיקה, שנתפשת בטעות כקובעת העיקרית של אופי האדם, בחירותיו, יכולת ההתמודדות שלו עם מצבים משתנים ועוד ועוד. הגנטיקה בהופעתה הראשונית אכן מעוררת שאלות רבות בדבר אחריות האדם למעשיו (עד כמה גנים משפיעים על ההתנהגות ומונעים מהאדם לבחור בדרך אחרת), ובדבר קיומם של תשתיות עמוקות בנפשו של האדם שהן המעצבות העיקריות של התנהגותו, ומכאן לתמיהות מסובכות על האפשרות לשפוט אדם על מעשיו או לבוא אליו בטענות על התנהגויות שונות.
לו כל צרי רעיון הבחירה החופשית היו מבוססים על שקר מוחלט היה קל יותר להתמודד עימם, ולשלול אותם לחלוטין. שקר אין לו רגליים, ואין הוא יכול לחיות בפני עצמו. אולם האתגרים הגדולים קיימים דווקא מול אידיאות שיש בהם גרעין של אמת. אמת הדבר שיש השפעה מסוימת של מאורעות העוברים בחיי האדם על התנהגותו הפסיכולוגית; אמת הדבר שיש כוחות אבולוציוניים מסוימים; אמת הדבר שיש גם כוחות היסטוריים; לא ניתן להכחיש את הפסיכיאטריה; ובעיקר- המדע המודרני זיהה ובצדק את ההשפעה שיש לגנים על התנהגותו של האדם. ניצוצות האמת האלה טעונים בירור עמוק. בצורתם הירודה הם שנותנים את הכוח לאידיאות השקר, המוחקות את האחריות שיש לאדם בהתנהגותו. אולם לאחר בירור אנחנו יכולים לגלות מחדש הן את היכולת העצומה שיש לבחירה החופשית של האדם, ובד בבד להתעצם במידה של חסד ורחמים, ויכולת להכיל התנהגויות אחרות, ולא לשפוט כל הזמן את זולתנו מכוחה של האחריות המוחלטת.
פרשת השבוע שלנו משיבה לבחירה החופשית את עטרת תפארתה. גם לאחר שנחשפים בפנינו כל הכוחות המשפיעים על האדם – עדיין נותרה בעינה קריאת התורה בתחילת פרשתנו להעצים את הבחירה החופשית של האדם, ולהורות כי דברי חז"ל "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים" תקפים וקיימים. ביסודו של דבר, גם לחז"ל הייתה משנה מדעית, המתאימה לתקופתם, בדבר השפעה שיש למזל בו נולד האדם על אופיו, והם ידעו היטב על קיומם של כוחות שונים המעצבים את עולמו של האדם. ובכל זאת, הם קבעו בצדק, וקביעה זו נכונה גם היום, שעלינו לצעוד בשני מסלולים.מחד גיסא, להכיר בחסד וברחמים של גורמים חיצוניים המעצבים את מצבו של האדם. מאידך גיסא, להעמיד כעטרת תפארה את הקביעה החד-משמעי, בניסוחו של הרמב"ם: "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו... ודבר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוה שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים וכתיב ראה אנכי נותן לפניכם היום..." (הלכות תשובה). ככל שנעצים יותר את עיקרון האחריות לבחירה החופשית כן נממש יותר את צלם האלוקים שבתוכנו, ואת דרכה האמיתית של היהדות.
