זו שאלה חשובה מאוד. כעיקרון -
שתייה מיד לאחר אכילה יוצרים עומס מוגזם על הפאוצ' והוושט, וגורמים לתקיעה חזקה של האוכל בטבעת ולשיעול תשניקי והקאה ספונטנית של השתיה.
לכן אומרים לנו להמתין 1/2 שעה אחרי הארוחה, שהאוכל יירד, ואז לשתות.
לשתות מיד לפני האכילה אין בעיה, ואפילו מומלץ מאוד. השתייה יורדת מיד, והאוכל שבא אחריה יורד אחריה בנחת.
יש מיעוט אנשים שטען שבמצב כזה האוכל לא נכנס לו, אז הם צריכים להמתין קצת אחרי השתייה כדי שהכל יירד ויפנה מקום.
כיוון שכל מקרה לגופו, יש אנשים שלא יכולים לאכול בלי לשתות כדי לדחוף את האוכל. אחרת האוכל נשאר תקוע.
אז אי אפשר להגיד להם לא לשתות, אבל הם צריכים להיזהר, ולשתות בצורה כזו:
א. קודם כל לשתות לפני האוכל, ולאכול לפי הכללים כדי שלא ייתקע.
ב. אם מרגישים עומס ותקוע מיד בהתחלה, ממתינים 10 דקות, בינתיים נושמים עמוקות ועושים תנועות וכו', ואם יש צורך עכשיו מתחילים לשתות לאט ובזהירות, כדי לא להיחנק ולהשתעל.
ג. אם השתייה מגבירה את העומס עוצרים מיד וממתינים להקלה.
ד. אם השתייה מקלה על העומס כי היא דוחפת את האוכל פנימה, יש לשים לב שהאוכל נכנס בדחיפה קלה, ולא בדחיפה חזקה ולוחצת. שלא יהיה הרבה לחץ על הפאוצ' המלא, אלא שחרור מיידי ועדין של העומס. (במקרה שזה דחיפה חזקה ולוחצת, להבא לזכור לאכול פחות ויותר לאט, 2 ביסים קטנים מאוד, ללעוס אותם היטב, ולעשות הפסקה אחרי 2 הביסים ראשונים).
שורה תחתונה - ככל שהשתייה במהלך האוכל גורמת להקלה לא על ידי דחיפה חזקה ולחץ חזק, אלא שחרור עדין - אפשר לאנשים האלה להתנהג כך.
מי שהשיטה הזו לא גורמת לו לשחרור אלא דווקא לשיעול כי המים הגבירו את התקיעה - שיוותר עליה ויקפיד על ההוראות של שתייה לפני האוכל ורק 1/2 שעה או 20 דקות (או מה שהניסיון שלו מלמד) אחרי האוכל.