מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

[avivs]

טוב לשמוע.

כי גם אני זנחתי את הערפילאים.

 

[דיאנה1]

שמחה לשמוע. אני חושבת שגם אצלי, העניין

שגיליתי בארועים שהתרחשו אחרי מחצית הספר, נובע מהבניה האיטית במחצית הראשונה שלו.
ממשיכה לספר הבא?

 

[dingaleboom]

כמות שכתבת, בסביבות 60% התחיל להיות מעניין

אני מתלבטת אם להמשיך מיד לספר הבא. הוא מאוד ארוך, ואני קורת בעיקר בסופ"שים אז לוקח לי הרבה זמן לסיים ספר כזה, אז המחוייבות גדולה. אבל אני ממש רוצה לדעת מה קורה, כי באמת הספר הראשון הוא בעצם הכנה אחת ארוכה.
ולמי התכוונת שהיא דמות שולית? לשאלאן?

 

[דיאנה1]

התכוונתי ליאסנה

אני מניחה שאני כן אמשיך מיד לספר הבא. בן זוגי אומר שכמה שהספר הראשון טוב, השני הרבה הרבה יותר טוב.
אבל אולי רק אשמע אותו ואקרא בינתיים ספר אחר. נראה... אם הוא באמת יהיה כל כך טוב בטח מהר מאד אקנה גם את הגירסה לקריאה ואזנח כל ספר אחר.

לגבי שאלאן

.
.
.
.
.
.
.

הכוונה שלה לגנוב ממי שהיתה כל כך טובה אליה לא מאפשרת לי לאהוב אותה ממש.
חוץ מזה שהיא לא עלתה על זה שקבסן (? לא בטוחה שאני זוכרת את השם שלו נכון) לא מעוניין בה באמת אלא רק רוצה להגיע דרכה ליאסנה - מה שהיה ליאסנה ברור מהתחלה והיא אפילו הזהירה אותה.

 

[dingaleboom]

מסכימה איתך לגבי שאלאן

כך גם אני הרגשתי. אבל מעניין אותי מאוד לראות איך תתפתח הדמות שלה. אני מתחילה לפזול לכיוון הספר השני, עם ההמלצה כל כך חזקה....
מרחק ספוילר
-
-
-
-
-
-
-
לא הבנתי עדיין את הקטע של מה שהיא וג'אסנה עושות (מתרגמים את זה יאסנה? מעניין למה). אני מקווה שזה מתבהר בספר השני. זה אחד הקטעים שמצאתי מרתקים.
אני מאוד מקווה שזה לא הולך להתפתח לכיוון צפוי של רומן בינה לבין קאלדין. אין לי סבלנות לקווי עלילה כאלה.

סיימת את הספר? אני חייבת לשאול משהו לגבי קטע שמתרחש ממש בסוף!

 

[דיאנה1]

עוד לא. 88%. עוד כמה ימים.

באודיבוק אומרים יאסנה. לא יודעת איך תרגמו, אני קוראת ושומעת באנגלית.
אולי דווקא יעשה טוב לקלאדין להתאהב קצת, יהיה קצת פחות מלנכולי... קצת ״בכיין״ מדי לטעמי.

 

[דיאנה1]

סיימתי את הספר, מוזמנת לשאול

 

[dingaleboom]

מצויין!!! מה דעתך אחרי שסיימת?

ומרחק ספוילר
-
-
-
-
-
-

כשדלינר ויתר על החרב בשביל כל אנשי הגשרים, הרגשתי את אותה תדהמה שאני חושבת שהסופר ניסה להעביר אצל קלדין. ולדעתי לא הייתי מרגישה ככה, אלמלא מאות העמודים שסנדרסון השקיע בבניית הדמויות והעולם. ברגע הזה החלטתי שיש ערך למאות העמודים האלו. תהיתי איך את הגבת בקטע הזה?

 

[דיאנה1]

ספר טוב

מאד נהנתי ממנו. כתוב נהדר. סנדרסון במיטבו.

הקטע שבו דלינר ויתר על החרב שלו היה אחד הרגעים האהובים עלי בספר. בעיקר התרגשתי מאד. זה היה מפנה מאד מפתיע בעלילה. קדם לו מצב שנראה חסר מוצא. קלאדין הסכים לוותר על בריחה, תמורת הבטחה של דלינר שהוא ישחרר אותם מסדיאס. אבל סדיאס מסרב גם להצעה לקנות אותם תמורת מחיר כפול ומכופל ממה שהם שווים. אני לא יכולתי לראות איך יהיה מוצא מהמצב הזה, וכשדלינר זימן את החרב שלו, הייתי בטוחה שזה כדי לשחרר את קלאדין והצוות שלו בלחימה. זו היתה הפתעה מוחלטת, ויחד עם זאת הגיונית לגמרי. וכמובן, רק בעקבות כל מה שהיה קודם לכן, זו היתה החלטה שהיא גם הגיונית לגמרי וגם מפתיעה לחלוטין - כשיודעים את הערך הרב של החרב הזו, ומה אנשים מוכנים לעשות כדי להשיג כזו. וגם כשיודעים את ההיסטוריה של קלאדין, ואת עומק הבגידה שבגדו בו בעבר, כדי להשיג חרב כזו בדיוק. כפיים לסנדרסון. בדיוק בשביל סיטואציות כאלה שווה לקרוא ספרים.
יחד עם זה הרגשתי שזה לא לגמרי חכם מצדו של דלינר. בזכות החרב הזו והמיומנות שלו בה הוא היה יכול לעשות דברים טובים וחשובים, שהוא לא יכול לעשות יותר. כמו להגן על המלך. או על עצמו. מה הוא יעשה עכשיו כשהשין הזה, איך שלא קוראים לו, יגיע להתנקש בו? לבן שלו כמובן יש את החרב הזו והוא יוכל להגן עליו אבל בכל זאת... קצת לא מסתדר לי. כנראה שאני אצטרך להמשיך לספר הבא כדי לראות.
ושאלה לי אליך, אם קראת גם את "משחקי הרעב" - כשהלורד הרשע הודיע שטיאן צריך להתגייס, האם לא דמיינת מיד את קלאדין צועד קדימה, מרים את היד, ומכריז - I volunteer as tribute? זה כל כך התבקש

ובלי קשר לציניות גם זה היה אחד הקטעים המרגשים בספר... אולי הראשון שהצליח לגעת בי ממש.

 

[dingaleboom]

לגמרי חשבתי על משחקי הרעב!!!!! (ספוילר)

בהחלט שני קטעיםמרגשים, אבל הקטע שמתארים איך טיאן נהרג, כאן כבר ירדו לי דמעות. אני חושבת שסנדרסון הצליח בקטע הזה לעשות משהו שאריקסון, לדוגמא, מתמחה בו, והצליח לגרום לי להיקשר לדמות שלא היה לה הרבה זמן מסך, וגם לחשוב הרבה אחרי הקריאה על חוסר הטעם שבמלחמה, על היאוש של הלוחמים, על חוסר האונים. סנדרסון מנסה לעשות את זה הרבה לאורך הספר בעזרת הפלספנות של דלינר וחיבוטי הנפש של קלדין, אבל כשטיאן מת זה באמת הנקודה שהוא הצליח, מבחינתי.
והשין (לא הבנתי איך מבטאים את שמו)...כן, בהחלט שטף אותי יאוש כשהמלך הזקן סימן את דלינר כמטרה הבאה שלו.

את ממשיכה מיד לספר הבא?

 

[דיאנה1]

ברגעים אלה ממש מעבירה את האודיובוק לאייפון

 

[כריכרכה2]

בעיני דלינר הוא דמות משעממת, אבל מעבר לכך

זו גם בחירה מכוערת, זה נותן את ההרגשה שמישהו עבר פה על צ'קליסט: בחור, בחורה, בן אדם מבוגר, שלכל חתך דמוגרפי יהיה עם מה להזדהות.

ככה לא עושים אמנות!

 

[דיאנה1]

אני לא מתה על הדמות שלו

גם הוא יותר מדי מיוסר ומאשים את עצמו על ימין והשמאל. כמו קלאדין.
ובעיקר יורה ובוכה. לא רוצה להלחם אז הוא מתכנן איך להרוג כמה שיותר כדי שיוכל להפסיק להלחם יותר מהר. קצת מעורר בחילה.
אבל אני דווקא אוהבת את הבחירה בדמות ראשית מבוגרת. ובעיקר בדמות הנשית המקבילה אליו - נוואני. מצא חן בעיני שה"יפהפיה" של הספר, והדמות בסיפור האהבה הקטן והמשני והיחיד שבספר, היא אשה בשנות החמישים שלה, בלי איזה טריק שיגרום לה להראות צעירה לנצח.

 

[dingaleboom]

אני אקח הפסקה ואמשיך לספר שני בסדרה אחרת

ואחריו אעבור לסנדרסון שוב. דווחי איך הספר!

 

[דיאנה1]

כמובן. בשמחה.

 

[גלי1היחידה]

גם אני אשמח לדעת איך הספר השני.

אהבתי את הראשון ואני מתלבטת לגבי השני.

 

[דיאנה1]

למה מתלבטת?

 

[גלי1היחידה]

קראתי עליו ביקורות שליליות ואני חוששת להתאכזב

 

[דיאנה1]

מעניין אותי איפה, אבל אני לא רוצה לראות עכשיו

כי התחלתי אותו, ואני לא רוצה לקרוא עליו ביקורות שישפיעו על חוויית הקריאה ואולי יתנו ספוילרים. אני עברתי בריפרוף על ביקורות וראיתי רק תשבוחות משתפכות, ציון של 5 כוכבים כמעט פה אחד באמאזון, ומשפטים כמו "הספר הכי טוב שקראתי, חוץ מהתנ"ך"... גם מכאלה אני מעדיפה להמנע כי זה יוצר ציפיות גבוהות מדי (אולי זה קצת קילקל לי בדרך המלכים אחרי שקראתי שוב ושוב שזה הספר הכי טוב של סנדרסון.)

 

[גלי1היחידה]

אני חושבת שפה מישהו לא התלהב

מהספר. אחכה להמלצתך