הגיבור בשם הרוח פגום. מאוד פגום.
הפגם שלו הוא חוסר יכולת מוחלט לנהל מצבים חברתיים. האדם היחיד איתו הוא יכול לדבר בספר הראשון (בלי להכנס לצרות) היא הומלסית חצי-מטורפת. הוא איכשהו מצליח לעצבן כמעט כל דמות סמכות באוניברסיטה ומחוץ לה תוך חמש דקות של הכרות, ומפספס כל רמז עבה כפיל שדאנה שולחת לו. והאגו שלו... אלוהים אדירים. קוותה הוא פחות או יותר שלדון מהמפץ הגדול, עם קצת יותר חשק מיני.
(אני רק מקווה שהסופר מודע לכך שהדמות שהוא יצר דפוקה לחלוטין. יש סיכוי שהוא חושב שקוותה נורא מגניב)