מה אתם קוראים/שומעים הסופ"ש?

[annefan]

תודה רבה!

לא בטוח שהוא יהיה הבא שלי בקינדל, אבל ללא ספק במקום גבוה.
קראת את "A Second Chance at Eden"? את יודעת איך הוא?

 

[דיאנה1]

לא קראתי. אני רואה שאלה סיפורים קצרים

פחות אוהבת ספרים כאלה.
חלק מהכיף בסיפורים שלו שהם ארוכים ארוכים וככה מספיקים להכנס לגמרי לסיפור ולהקשר חזק לדמויות.
כשקראתי את חמשת הספרים של Commonwealth + Void ממש הרגשתי שאני חיה בעולם שלו... הרגיש לי כמעט יותר מציאותי מהעולם האמיתי.

 

[annefan]

מסכים לגמרי עם האהבה לסיפורים הארוכים

אני קורא קצרים בעיקר כשאני במשבר קריאה או סתם לא יכול להתרכז.

 

[MonicaF]

The Gods Themselves

מאת אסימוב, ראה אור ב-1973, למרות שחלקים ממנו פורסמו כבר ב-1972.

שוב ושוב אני מופתעת מאסימוב לטובה מכיוון שהספר הראשון שקראתי שלו, "מערות הפלדה", לא הפיל אותי מהרגליים, ואילו שאר יצירותיו שקראתי – כן.
רק כ-40 עמודים לפני הסוף הבנתי ששמות שלושת הפרקים של הספר, הם משפט אחד שלם. עד אותו רגע הייתי עסוקה בלהבין מה אומר שם כל פרק ואיך הוא קשור לתוכן הפרק עצמו.
אז – against stupidity, the gods themselves contend in vain?

הפרק הראשון מתאר בהומור משובח ואופייני לאסימוב את היוהרה והטיפשות של מדען שניכס לעצמו את "גילוי" משאבת האנרגיה שהצילה את העולם משיעבוד לשאר סוגי האנרגיה עד אז, משאבה שפועלת לשני הכיוונים עם יקום מקביל ליקום המוכר לנו. טפשות זו מרסקת בדרך כמה מוחות רמים משלו, שמנסים לשמור על כבודם אך בעיקר להציל את היקום שלנו מאסון ההולך וקרב בשל מעבר חלקיקי אטומים בין שני היקומים.

הפרק השני, שמישהו הכתיר אותו כאן כטוב מבין השלושה, אכן כזה הוא. נהניתי מהעולם המתואר שם בו שלושה מינים נדרשים כדי להביא צאצאים לעולם, אבל היו לי הרבה שאלות בדרך, וכולן נענו באופן מספק ומרגש לקראת סוף הפרק. הלא קיים שם עוד סוג אחד של יצורים תבוניים. הם אינם מתוארים בפרוטרוט כמו הקודמים. ידוע לקורא על עליונותם וחוכמתם, ועל כך שהם אלו האחראים על משאבת האנרגיה שמעבירה חלקיקי אטומים בין שני ביקומים. מכיוון שהמראה הפיזי שלהם מתואר בלא יותר מאשר the hard ones נטיתי לדמיין אותם כסוג של בני אדם. לא הבנתי כל הפרק למה ה-hard ones כל כך טובים וסובלניים לבני המין השני, דמויי גז, וכאמור, הסוף היה נהדר. אחרי שקראתי את הפרק השלישי, כאשר הבנתי שניתן להתחבר ליקום מקביל ולגרום שם למפץ הגדול, חשבתי שאותם hard ones למעשה עשויים להיות gods לא רק ביקום שלהם, אלא גם בשלנו ובשאר היקומים. זה חומר למחשבה וקצת קשה לומר בוודאות כשיש לך למעשה אינסוף יקומים אפשריים.

הפרק השלישי, שהוכתר כאן כהכי פחות טוב מכולם, לי נראה לא פחות טוב מהראשון. בפרק חוזרים ליקום המוכר שלנו, כמה שנים טובות אחרי שאותם מוחות מרשימים לא הצליחו להפיל את הטיפש שניכס לעצמו את כל הזכויות על המצאת המשאבה. העלילה מתרחשת על הירח, שם אין משאבת אנרגיה, ואנשי הירח רוצים עצמאות מכדור הארץ לכן מחפשים לבנות מקור אנרגיה משלהם. Selene היא מדריכת תיירים (לבאים מכדור הארץ) אך למעשה היא מנסה לצוד מדענים פוטנציאליים שיעזרו לבנות על הירח מקור אנרגיה משלהם. Selene הזכירה לי מאד את Dua, אחת מתוך השלישיה בה מתרכז פרק שני. האינטואיציה שלה, התעוזה, האומץ, הנחישות, העצמאות. אני מניחה שזו דמות נשית שוכנת קבע אצל אסימוב. התיאורים של החיים על הירח הקסימו אותי ושכנעו אותי, וכל תיאור אחר של החיים על פני הירח אשר קראתי לפני כן, בוטלו.
אם גולת הכותרת של הפרק הראשון היא ההומוריסטיות שבתיאורי הטפשות ומלחמה בה, וגולת הכותרת בפרק השני היא זהותם של היצורים המוצקים והלא מוצקים, אז גולת הכותרת בפרק השלישי היא ההמצאה של הכוח לטייל בחלל: על ידי שאיבת אנרגיה מיקום מקביל אחר.

מאד אהבתי את הספר, ואני מאד ממליצה עליו. אין כמו הספרות הישנה והטובה.

 

[גלי1היחידה]

תודה על ההמלצה היפה!

קראתי את כל ספריו בנעורי ואהבתי. דווקא מערות הפלדה היה אחד הספרים האהובים עלי. אולי מתישהו אקרא שוב את ספריו לרענון הזכרון. בינתיים יותר מדי ספרים מחכים לי.

 

[MonicaF]

 

[annefan]

איזה כיף שנהנית

לא קראתי אותו המון שנים (~25...).

 

[MonicaF]

אחת הדוגמאות הבודדות

לשילוב כה מוצלח של 3 סיפורים קצרים

ואני כל כך שמחה שלא נתתי לאף אחד לעשות לי ספוילרים בטענה שזה נכתב מזמן ו*כולם* יודעים.
אילו נתתי לאנשים לספיילר לי, לא הייתי נהנית כל כך מהחלק האמצעי.

שאלה: לך היה ברור מההתחלה שכותרים שלושת הפרקים מהווים משפט אחד?

 

[annefan]

אני לא ממש זוכר

עומד לי איפשהו בראש שהמשפט כולו, יחד עם שמו של האומר (שילר) היה כתוב בתחילת הספר.
אבל, איך אמרו הגששים, "שלושים שנה, לך תזכור"

 

[MonicaF]

ג׳ונתן סטריינג׳ & מר נורל

התחלתי אמש לקרוא. עם חשש שלא אחזיק מעמד בגלל חוות דעת שקראתי עליו כאן בעבר. בעיקר הטענות היו על אריכות יתר, ריבוי הערות שוליים עמוסות, אם אני זוכרת נכון.
בינתיים זורם לי טוב, משרה אווירה נהדרת וגם מעניין.

 

[Goat On Bicycle]

אני ממש נהניתי מהספרים

יש שם חוש הומור שממש אהבתי

 

[MonicaF]

אין לי ספר שמדובר בחומר משובח אלא

שלפעמים יש לנו מוד למשהו קליל, לפעמים לכבד ומחייב, אז אני שמחה שבינתיים זה מתאים לי.
שמחה שנהנית, תודה על ההמלצה. קניתי את הספרים ב-2008! ולא נגעתי בהם מאז מלבד ניקיון אבק.

 

[MonicaF]

ספר=ספק

 

[Goat On Bicycle]

 

[avivs]

אני חושב שאת כן תאהבי אותו.

אני התשעממתי קשות.
הוא נכתב בהרבה כשרון, אבל חצי ספר היה מספיק בשביל כמות האירועים שם. המון תיאורים שנמשכים יותר מדי.
זה בכל זאת מסוג הספרים שאני לגמרי מבין את מי שכן אהב, למרות התחושה האישית שלי.

 

[MonicaF]

בתור אחת שנהנתה ממלחמה ושלום ושרה״ט

נראה לי שלא תהיה לי בעיה לקרוא משהו שמתארך. תודה אביב, דעתך חשובה

ומה אתה אומר על שר הטבעות? גם זה נמשך מבחינתך יותר מהנדרש?
יש קסם בכתיבה מסוג זה. היא מכניסה, לפחות אותי, היטב לאווירה ולעולם בו מתרחשת העלילה.
זה לא אומר שאיני אוהבת כתיבה קצרה וקולעת. רק שאהיה במוד הנכון.

 

[גלי1היחידה]

קניתי את הספר באנגלית כספר נייר וטרם

הגעתי אליו. אחכה להמלצתך.

 

[מיכאל ג]

ספר נפלא

יותר מדי ארוך? מבחינתי הספר הזה היה יכול להמשך לנצח. נהניתי מכל משפט בו כולל הערות השוליים שכל אחת מהן היא סיפור יפיפה בפני עצמו.
הדבר היחיד שחבל זה שהיא לא כתבה שום דבר מאז (יש ספר אחד של סיפורים שנכתבו לפני זה). ואפילו אין לה בלוג להתלונן בו. חוצפה!

 

[Boojie]

מהאהובים עלי.

מהספרים שהיה עשוי להיות סיוט לתרגם (משהו בנפח כזה? אפילו להחזיק אותו פתוח על השולחן לצורך עבודה זה ברדק לוגיסטי), אבל היה עונג צרוף.

 

[MonicaF]

אני חושבת על זה הרב הא

ל היה לתרגם אותו.
תודה על תרגום נהדר.