הודעות שונות

[פלפלית79]

בגלל שאין לי שאיפות להיות רזה

אני רוצה לרזות סה"כ 35 ק"ג.
בעיקרון נראה שאני אצטרך להוריד יותר על מנת להגיע למדדים "רזים", אבל כאמור - זה לא מה שאני רוצה.
מסתפקת במועט

 

[אופירA]

מסתפקת בבריאות

לא בדוגמנות ובאשליות של רזון שקשה להחזיק בו לאורך שנים.
עדיף ציפור אחת ביד, מאשר שתיים על העץ.

 

[טליוגם]

בגדים שווים הצרתי אצל תופרת

משובחת ב 20₪ לפריט קבלתי אותם חדשים וחלק כמובן התפנקתי לקנות בחנויות רגילות תהני

 

[ליבי3617]

זה הזמן להגיד שיש לנו פרוייקט חדש

קוראים לזה "חנות הבגדים של משורוולים" אבל אני משערת שכל מנותח מוזמן בכל מקרה.
במקום הזה שמנו את כל הבגדים הגדולים שלנו כדי שמנותחים שנמצאים באמצע הדרך יוכלו לקחת בגדים. בגד ב 2 ש"ח...
כמובן שנשמח שאחר כך תחזירו את הבגדים לאותו מקום כך שאחרים יוכלו ליהנות מהם, וגם תתרמו בגדים משלכם.

לפרטים תוכלי להיכנס בפורום שלי, בכלים ומידע - > הודעות נבחרות.
כל פרטי ההתקשרות שם.

בהצלחה.

 

[חציצהבמח]

דוקא ללבוש שוב את הבגדים האהובים הישנים

שכעת לא עולים עלי . . . . . .
וסרבתי להפרד מהם,
מרוב אהבה כמובן

ממש חלום כיפי

 

[קפה על הבקר]

לחציצה במוח היקרה

סליחה שאני לא מתיחסת לתוכן אבל מה הקשר שלך לאמנות בזכוכית??

 

[חציצהבמח]

איך הגעת לזה?

אני עוסקת בזכוכית.
את יכולה לראות אותי בגוגל, בעברית ובאנגלית.
ואני גם שמנה משורוולת

 

[ליעד827]

ברור שלקנות חדש!

אני רק מחכה לרגע שאהיה אחרי הניתוח, שאשיל מעצמי את העודף הרציני, ושאוכל להתפנק בהמון אבל המון בגדים חדשים!

 

[רוחמה ההורסת]

את חייבת לספר לי איפה מצאת את המעדן

החלומי הזה

יווווו החזרת אותי 30 וכמה שנים אחורה

 

[גברת ע]

גלידה חמה...

סבתא שלי בימי החורף כשהייתה אוספת מהגן או מבית ספר יסודי בהמשך הייתה מפנקת אותנו בימים האלו עם גלידה חמה לכל אחד.
לא היינו אוכלים את זה מיד רק אחרי ארוחת צהריים או אחהצ אבל היא תמיד דאגה להביא את זה איתה.

 

[קפה על הבקר]

נהניתי מהשאלה...

אוכל של אמא.
טעים וחריף רודף אותי במיוחד בימים החורפיים .
ההורים שלי מטריפולי ושם יש את האוכל הכי בעולם...
יש מאכל כזה שמורכב מסולת עם מים שיוצר מרקם מוצק ועליו שמים שקשוקה חריפה לפי כל הכללים...
גם לימון בלדי מבושל ומוחמץ - סוף הדרך!
אני כמעט רצה להכין.
מזכיר לי את הימים של ילדותי כשהייתי חוזרת מביה"ס וכלם יושבים יחד לאכול צהריים...ובחוץ גשום וקר.

 

[איילה סליי]

עוגיות שושנים

שזה הדבר היחיד שאמא שלי הייתה אופה...
היום כשאני הקונדיטורית של המשפחה, עדיין עוגיות שושנים עושות לי את זה יותר מכל עוגה מפוארת שאני מכינה

 

[אופירA]

אווו. יש לי המוווון זכרונות... אוכל זה טוב.

קודם כל הוופלים עם העטיפה הכחולה הזו, המגעילים (הפרווה).
אולי המוצר היחיד שמלווה את כל החיים שלי, ועדיין תקף בחנויות.
אז, כשהייתי ילדה, הם היו הפייבוריט שלי.
מה ילדים מבינים...


כל פעם שנסענו לסבתא/סבא בחולון, עברנו על קונדיטוריה פרצ'יק. מי שזוכר - זו רשת קונדיטוריות מדופלמת (אולי ז"ל, לשעבר?) עם הרבה סטייל.
כל פעם קנו לי שם עוגה אישית שכולה קצפת, עם סוכריות שוקולד קטנות שמצפות אותה.
היום קצפת עושה לי בחילה. איך אהבתי את זה?
למה קנו לי את זה כהרגל, כל נסיעה לסבא/סבתא?


מילקי - המעדן חלב עם הקצפת - יצא לאור כשהייתי בת 13, ולאבא שלי היתה מעדנייה ברח' אבן גבירול בת"א (שלא החזיקה לו הרבה זמן).
אמא שלי הזהירה אותי שבמעדן הזה כל כפית שווה 120 קלוריות, ואני פחדתי ממנו באמת באמת. לא התקרבתי אליו.
עדיין האמנתי לאמא שלי, אז.
עצוב.

 

[אופירA]

עוד זכרונות - קצת משונים

ילדות. בגיל 6 הלכתי לשבת לישון אצל חברה בקיבוץ השכן, בפעם הראשונה מחוץ לבית. ההורים באו לביקור בבוקר, לראות שהכל בסדר. מצאו אותי מסתובבת בחוץ, כשהחברה ושאר הילדים בבית הילדים. שאלו אם אכלתי, אמרתי שלא, כי היו נקניקיות מוזרות. הם החליטו לקחת אותי הביתה, נפרדו ממשפחת החברה וחזרו הביתה למושב. שם חיממה אמא סיר עם אוכל, ואמרה שאכלתי כמו מורעבת.
הסיר הזה היה מלווה אותנו לכל טיול בארץ, לקרובי משפחה או לחיק הטבע. אמא שלי טענה שאני לא מסכימה לאכול בשום מקום, רק את האוכל שלה. לכן נסחבה בכל נסיעה עם סיר ותבשיל עוף ואורז. כי "הילדה לא אוכלת משהו אחר".


מלחמת יום כיפור, לפני 40 שנה. הייתי בת 10, והתעתדתי לצום ביום כיפור, בפעם הראשונה. כך רציתי. אחותי היתה בת 12 וגם עמדה לצום יום שלם. ההורים גם.
(עדיין אף אחד לא חשב אז על לא לצום ביום כיפור. רק אחרי 7 שנים גיליתי פתאום שאני היחידה שצמה במשפחה הזו... פתאום כולם נהיו יותר חילונים מספרדים...).
בבוקר הולכים לבית הכנסת (חילוניים, צפון ת"א, אבל לביה"כ ביום כיפור הולכים). יש מכוניות ברחוב. אנשים כועסים. עדיין לא יודעים מה קרה.
ב-14.00 יש אזעקה.
אמא שלי היסטרית. מחממת את הסיר, עורכת שולחן, וצועקת עלינו, על הבנות: תאכלו! לא צמים עכשיו. (אמא שלי לא יכולה להיות רגועה כשהילדים שלה לא אוכלים. ובטח שהיא לא מסוגלת להתמודד כשיש גם אזעקה וגם ילדים שלא אוכלים. גדול עליה. אפשר לחשוב שהיא היתה צריכה לפקד על גדוד שריון... כולה אזעקה בצפון ת"א).
אכלנו. היתה לנו ברירה?


יום החתונה שלי, בגיל 19. בבוקר סידרתי את השיער במספרה. אחה"צ אתלבש ואתאפר, ואצא לצילומים.
בצהריים אמא שלי שמה צלחת עם תבשיל על השולחן, ואומרת לי בכעס: תאכלי! זה לא יום צום.
אני יושבת לאכול, משתאה - למה היא כועסת? מי בכלל התכוון לצום? התכוונתי בהחלט לאכול, למה לא?
רק אחרי 10 שנים גיליתי למה אמא כעסה... מסתבר שהחרדים האשכנזים נוהגים שהחתן והכלה צמים ביום החתונה צום מלא... היה לה כעס על ילדות בצפון ת"א עם הורים דתיים, בי"ס דתי ומלא שכנים הונגרים עם המנהגים שלהם.

 

[קוביd1]

זכרונות משונים זוכרים טוב

 

[אופירA]

גם אנשים משונים

 

[ליבי3617]

נזכרתי לענות...

אז כמו שאמרתי הקרמבו הזה עשה לי זכרונות.
ארטיק שוקו בננה הוא האהוב עליי וכן כל השילוב הזה. השוקולד האהוב עליי בליאונידס הוא ה EVE = שוקולד ממולא קרם בננה.

מעבר לזה אחרי הצהריים של קיץ מחזיר אותי לימים שבהם התנגנו תקליטים של עופרה חזה ואכלנו גלידת פיסטוק (שזה לא טעם שאני אוהבת היום...)
מה עוד מזכיר לי ילדות?
קרטיב ענבים. זוכרים את זה עם הצורות של דיסני?
קרטיב רמזור - מזכיר לי תמיד את תחילת הקיץ בבית הקודם שלנו בתל אביב.

מרק עגבניות - מזכיר לי ערבי חופש בחו"ל (הרבה פעמים זה מה שהיינו אוכלים שם מנה ראשונה).

והרבה שנים הייתה לי בעיה גדולה עם השירים של שלמה ארצי.
כשהייתי ילדה, ולא אהבתי לאכול - זה מה שזכור לי שהייתי שומעת תוך כדי שאני נאבקת בחוסר הרצון שלי לסיים מהצלחת - כי אמא שלי אוהבת מאד את השירים שלו.
את האהבה הזו ירשה אחותי ועליי היא דילגה. לא הייתי מסוגלת לשמוע את השירים האלה. סוג של אנרגיה שלא התחברתי אליה.
בשנה האחרונה עשיתי תיקון ואפילו הייתי בהופעה שלו בקיסריה בסוף מאי.
אבל עדיין יש שיר אחד שעושה לי בחילה על המקום ואני לא מסוגלת לשמוע אותו. עם "תרקוד" עדיין לא עשיתי שולם.

 

[אופירA]

הודעות שונות

 

[אופירA]

 

[הנהלת הפורומים]

בואו לצחוק איתנו בסרט קורע

דיוויד ווזניאק (וינס ווהן) הוא בחור בלי שאיפות. חייו מקבלים תפנית מפתיעה כאשר הוא מתבשר שתרומת הזרע שהעניק לפני כעשרים שנה הפכה אותו לאב של 533 ילדים

אנו מזמינים אתכם לבוא להקרנה תפוזית של הסרט הטעות הגדולה לחצו כאן לפרטים נוספים והרשמה