מעניין איך אנחנו רואות דברים בסידרה באופן שונה. (לא אהבתי בכלל את המוטיבציה המחודשת של דון. לא אהבתי אותה אף פעם כי תעשיית הפרסום מגעילה אותי. ואיזו גדולה זאת שסידרה שסובבת סביב העולם הזה היא הסידרה אולי הטובה ביותר שאי פעם ראיתי ושאני מרותקת אליה כל כך). התקציב עליו הוא נלחם כאן התקציב של Dow Chemicals החברה שמייצרת את פצצות הנפלם שארה"ב מפילה בויאטנם, קמבודיה ולאוס. מה שמחזיר את דון "לעצמו" הוא מלחמה עבור תקציב של חברה שחלק גדול מפרנסתה הוא רצח והרס המוניים. ככל ש-SCDP יהיו טובים יותר, כך תשווק Dow Chemicals יותר רצח והרס.
שמת לב ליחסו של רוג'ר למפגינים נגד המלחמה? (וכך בעצם נגד האינטרסים הכלכליים של SCDP)? משהו כמו "החבר'ה הצעירים האלה שם בחוב". אוי...........
התנהגותו של קני היוותה חידוש עבורי. מסתבר שבתוך הבחור ה-easy going הזה שלדברי פיט "אף פעם לא מזיע" ושעד עתה נראה שבכלל לא אכפת לו שהוא ופיט בעצם מתחרים (גם אם קני לא שותף, וכפי שמסתבר בפרק הזה - גם לא רוצה להיות), אז מסתבר שכן אכפת לו וש(אולי, לא בטוחה שפירשתי נכון) הוא שש על ההזדמנות הזו בחלקה מתוך רצון לנקמה מסויימת בפיט.
וכמה מרוחקים פיט וקני מה"חבר'ה הצעירים שם ברחוב" למרות שהם בעצם לא רחוקים מהם בגילם.
לגבי סאלי: ברור שהיא לא הפכה לאשה. בדיוק כמו שכל מתבגרת אחרת לא הופכת לאשה כשהיא מקבלת וסת. מאד הזדהיתי עם תחושת הבלבול ואפילו הבושה שלה. זוכרת את עצמי בסביבות גילה מקבלת וסת פעם ראשונה. תודה לאל שזה קרה בבית, וזה היה רק סימן פצפון ולא הייתי בטוחה מה זה. קראתי לאמא שלי והיא הסבירה לי. השבעתי אותה שלא תגלה לאף אחד. מאוחר יותר באותו יום הסתבר לי שאבי יודע ושהוא שמח בשבילי. אמא שלי היתה מאד גאה ו(כמובן) שסיפרה לו. אני רציתי לקבור את עצמי מתחת לבלטות, וכעסתי על אמי ש"בגדה" באמוני. אני צוחקת כשאני כותבת את זה עכשיו. אבל בגיל 13 כך הרגשתי. כך שאינני מסכימה עם ניר (נדמה לי שזה היה הוא) שכתב שמעתה יבינו המבוגרים שיש להתייחס לסאלי כאל מבוגרת. כי היא לא. היא בתחילת גיל ההתבגרות, וזה לא כאן ולא שם ובעצם לא בשום מקום. שלא לדבר על איך המבוגרים האלה מתייחסים איש אל זולתו. וכבר ראינו מה חושבת סאלי על כך.
אני חושבת שמה שבטי אמרה למייגן על כך שבת זקוקה לאמה היתה התרסה שלה בפני מייגן. היא יודעת שפגי מחבבת את מייגן הרבה יותר מאשר אותה. אבל "הנה לך! אני האמא שלה!".
מעניין אותי אם גלן יפתח תסביך אב כלפי דון. נראה שהיה לו נחמד ונעים בחברת מייגן (בטוח שיותר מאשר בפנימייה או אצל הוריו ובני זוגם/בנות זוגם), ואני מוכנה להתערב שהוא לא חלם בחלומותיו הנפלאים ביותר על מישהו שיתייחס אליו כפי שדון מתייחס אליו. האם הוא ינסה "לאמץ" אותם? הסצנה הסוגרת של הפרק השאירה אותי עם השאלות האלה לגביו.
לגבי ליין. לא גיבשתי דיעה נחרצת לגבי ה"פתאומיות" ששסיפור שלו ושל רשויות המס באנגליה מתגלה לנו. אבל ככל שאני חושבת על זה, למה בעצם היינו צריכים לדעת על זה קודם? בכל מקרה, כפי שאני רואה זאת לגביו התאבדות היתה המוצא היחיד. וזה היה מחריד לראות את הפרטים (הקימה מהמיטה, הרצון להיות מכובד גם במותו, הוא יוצא מהמיטה בפיג'מה ויוצא מהדירה בחליפה עם עניבה, הכנסת המפלט, סגירת החלונות, שבירת המשקפיים, המנוע שלא מתניע, חיפוש הבעייה בעזרת עדשה אחת וכו'. ובסופו של דבר - המשרד. הוא היה כל כך נואש ובמקום כל כך נורא, והוא והבמאי הצליחו להכניס אותי לשם בצורה מופתית, שלא לדבר על זה שהמכונית היא היגואר החדשה).
אצפה שנית בפרק ואראה אם יעלו לי נקודות נוספות.
