תשובות על מה שעוד לא עניתי
את השאר אפשר למצאו בתשובות קודמות שלי
את "ארץ יצורי הפרא" לקריאה וחוות דעת עוד לפני שהוחלט אם לתרגם אותו, ואני מודה שברגע הראשון הזעזעתי - איך אפשר לקחת ספר מדהים כזה, שכל הכוח שלו בצמצום המילים, ולעשות ממנו ספר שלם? אבל התחלתי לקרוא ופשוט נשאבתי פנימה, ובהמשך גם שמחתי כשנתנו לי אותו לתרגום. דייב אגרס סופר מעולה, ואני התייחסתי לזה כאל ספר בהשראת הספר המקורי ולא ניסיון לעשות גרסה שלו (ואחר כך גם גיליתי שהכול נעשה באישור ובתמיכה של הסופר המקורי, אז בכלל). אני אוהבת לתרגם הכול, מבוגרים, נוער, לא משנה, כל עוד זה ספרים טובים (ומאמינה בתוקף, כמו שכתבתי קודם, שספרי נוער לא אמורים לקבל שום הנחות רק כי הם ספרי נוער. הם אמורים להיות טובים ומושקעים ומורכבים בדיוק כמו ספרי מבוגרים). אם יש משהו בספרי נוער שאני בכל זאת אוהבת יותר זה שיש פחות מגבלות על הדמיון (וזאת גם הסיבה שאני אוהבת כל כך ספרי מדע בדיוני ופנטזיה, ולא משנה לאיזה גיל. לא מפתיע שהרבה מספרי המדע הבדיוני והפנטזיה צצים בתחום ספרות הנוער, בגלל היעדר הגבולות והמגבלות המצוין הזה). לגבי המשחקים, המוות של רו כמובן. כמו שכתבתי בתשובה קודמת, ישבתי והדמעות זולגות מול המסך תוך כדי עבודה (מאוד קשה לעבוד ככה!). והשיר של רו הוא הקטע שהכי אהבתי לתרגם מכל שלושת הספרים. ובזירה? לא נראה לי שהייתי שורדת את קרן השפע אפילו. היו מחסלים אותי תוך שלוש שניות בערך. מה אני אעשה, אזרוק עליהם ספרים? אפס כישורים כמיועדת... ספויילר לגבי סוף הסדרה
לא, לא אהבתי. לא אהבתי את כל עניין החץ בקוין וההחלפה שלה בפיילור - בספר שמדבר על רעיונות ועל שיטות ממשל, נראה לי מוגבל לייחס חשיבות כזאת לאנשים בודדים, צריך להתייחס לדברים קצת יותר רחבים מזה ולא סתם לבחור דמות סימפטית לתקוע אותה כפיתרון אינסטנט. ולגבי הסוף-סוף... כאמור, החלק של משולש קטניס-פיטה-גייל פחות עניין אותי אז נו, שיהיה