בתור אוהבת "דמדומים"
בטח תופתעי לשמוע שאני מסכימה איתך. בדמדומים מאוד אהבתי את הרומנטיקה, אבל זה גם מה שציפיתי לו. ידעתי שאני קוראת רומן-פנטזיה וזה מה שרציתי לקבל. אבל "משחקי הרעב" עשה עלי רושם של ספר בסגנון אחר, ולא אהבתי את הכיוון שהספרי המשך תפסו שבאמת, כמו שאמרת, היה מאוד "דמדומי". וגם הדמויות של גייל ופיטה בקושי מפותחות בעיניי, יודעים עליהם ממש מעט ואני הרגשתי שאין לי שום דעה מוחלטת לגבי האופי שלהם. המשולש אהבה הפריע לי גם בגלל שהוא כתוב בצורה לא אמינה לדעתי, וגם בגלל שציפיתי מהספרים לקחת כיוון אחר לגמרי. ציפיתי שיתמקדו בהפלת השילטון, בהתמודדות מול הקפיטול. ובאמת, כמו שכתבת כאן כבר קודם, קטניס באמת מאוד פאסיבית לאורך כל הספרים הללו. באמת נראה ש"עושים הכל בשבילה", והיא לא באמת נלחמת למען מטרה. נראה שהיא "נגררת" לכיוון שהדמויות סביבה מושכות אותה אליו. בקיצור, חפרתי לך, אבל חפיף... את מתרגמת ספרים למחייתך, את בטח רגילה לראות כמויות הרבה יותר גדולות של חפירות
והלוואי שהייתה לי חשיבה כמו שלך בנוגע לספרים. אני לא מסוגלת לנתק בין השניים, אני תמיד זועמת כשהסרט לא עונה על הדרישות שלי