סיבוב ראשון - משחק 2

[Shakty]

אין עם זה שום בעייה - יש אנשים

שמכירים רק 10 אלבומים של אבי ביטר ואפילו לא שמעו על הביטלס... אין פה עניין של טעם גרידא, אם אתה חובב מוסיקה רצינית אתה צריך להכיר זרמים השפעות מגמות וג'אנרים. אם עולמך צר כעולם נמלה איך תוכל לבחור בין רשימות מגוונות של מוסיקה ? ציף לא מתוכחת על הטעם היא רק עוטענת ובצדק שההתיחסות היא OVERRATED בטירוף ללהקה די מינורית ואזוטירית. אגב זה לא המקרה היחדי שעשו PR מוצלח בארץ ללהקות זהם זניחות בחו"ל ופה עשו מהם הוא הא... אולי זה חלק מהפובינציאליות שלנו אולי בגלל שכבר ממעטים להגיע קליברים כבדים לארץ וכנראה גם בגלל גלגלץ...

 

[avki]

היא אמנם מינורית

אבל לא בצדק. וד"א אני מניח שהיא מרוויחה הרבה יותר ממה שCrosby Stills & Nash ירוויחו אי פעם, לדוגמא.

 

[j o n a]

אני מאמין

שכדאי לפחות להכיר להקות כמו הביטלס ועוד שהיוו את הבסיס לרוקנרול שימינו ובנוסף לכך גם את האומנים הקלאסיים כמו בטהובן ומוצרט(לפחות אלה מבין הפרוגרים שבינינו).מי שבאמת מתעניין במוזיקה אמור להכיר את הבסיס ללהקות וליצירות שבאו לאחר מכן אין צורך להעריך אך לפחות להכיר.

 

[Bardogo14]

להקה שולית ?

ציףציף, אם הרבה מכירים אותם פה, ואת לא, זה אומר שהם להקה שולית ? מאיפה ההתנשאות והיומרנות ? Dream Theater היא להקת הפרוג מטאל הכי מפורסמת ומצליחה לפי דעתי. אני לא כל כך אוהב אותם, אבל מעריך אותם מאוד. נמאס.

 

[ציףציף1000]

אני מתנצלת אם זה נשמע כהתנשאות

אין לי כל כוונה לבקר אנשים על טעמם המוסיקלי. אבל Dream Theatre אינה להקה "מפורסמת". היא ידועה רק בקרב חוג מצומצם של אנשים. זוהי טעות אופטית לחשוב שהיא מפורסמת. צר לי, אך כך הם פני הדברים, אובייקטיבית. זה לא אומר שהם להקה רעה; לא אמרתי כלום על איכותם, שכן מעולם לא שמעתי אותם.

 

[avki]

כמו שכבר אמרתי

זה שהיא מינורית ולא פופולרית זה לא אומר שהם פחות 'חובה' מDuran Duran, לדוגמא.

 

[ציףציף1000]

אין מוסיקה שהיא "חובה"

לכל היותר "מומלצת". מוסיקת שוליים היא אחלה. כידוע, אין קשר הכרחי בין פופולריות לבין איכות. דברים פופולריים אינם בהכרח טובים (ר' דוראן דוראן, לדוגמא) ודברים שבשוליים יכולים להיות נהדרים (והרבה פעמים זה כך). אבל ההפך איננו נכון: לא כל מה שבשוליים הוא נהדר, ולא כל מה שהוא פופולרי הוא רע. שכחתי, אגב, להמליץ על המגזין The Wire, שעוסק כל-כולו במוסיקת שוליים, במיוחד מהצד האקספרימנטלי של הדברים. למיטב ידיעתי, הוא לא נמכר במחוזותינו.

 

[מורנא007]

ציף ידידתי ../images/Emo39.gif

אני חושב שזה האינטרנט, כאשר הפילוח המדויק גורם לאנשים להתמקד במה שקרוב לליבם. היום המידע רב גם בנושא ה"אזוטריה". מבחינתי, מדובר בשינוי לטובה כאשר אני יכול בלחיצת עכבר לרכוש את האזוטריה משולי הרוק בטורקיה או ארמניה ללא בעיה. בשיטה זו הכרתי הרכבים מצויינים (עבורי), כמו לוס חייבס או פלאור קינגז שברדיו לא משמיעים אותם. גדלתי בשנות ה- 70 בישראל והאזנתי באדיקות למצעדי הפיזמונים ברשת ג' וגלי צה"ל, ולתוכנית "מסע הקסם המיסתורי" של קוטנר. אבל התחברתי ללהקות פרוג מיינסטרייות כמו יס, קינג קרימזון וג'תרו יותר מאשר ללהקות רוק מיינסטרייות כמו הביטלס, הקינקס או the who, בזכות שותפי לחדר בשל"ת בנח"ל. איני מצטער לרגע על האזנה נוספת לריטואל, ליידי אוף שרלוט או Jordrök לעומת לולה, ילו סבמרין או אובלדי אובלדה. למרות שאני מעריך את המקוריות של הביטלז וכתבתי לא פעם על כך בפורום השכן. אני מודה באשמה (חוץ מהביטלז) אני מכיר את YES יותר טוב מהקינקס, ג'יימס בראון, צ'אק ברי, הרולינג סטונס, או the who זה היה כך גם בשנות השמונים והתשעים. לגבי Elp, הדוגמא שחובבי הפאנק של מיינאפוליס (וסיינט פול?) אוהבים לתת כדי להתנגח בחובבי פרוג... אני מודה, אכן יש שם פיזמומיות יתר ועודף ווירטואוזיות לעומת זאת ישנן להקות פרוג רבות שלא נגועות בבעיה זאת.

 

[מורנא007]

עוד דבר חשוב

מאז מפלתו של הפרוג בידי הPאנק והדיסקו, (1977-1980) חובבי פרוג נוטים להתעלם מעיתונאות הרוק המיינסטרימית (שהיא מתעלמת מאומני הפרוג החבבים עליהם בהתאמה).

 

[ציףציף1000]

אני שמחה שמצאת את הסגנונות

האהובים עליך. אין כל פסול בכך. הבעיה היא שבקרב קהל צעיר בארץ נוצרה, להערכתי (שיכול להיות שהיא שגויה) תמונה מעוותת של עולם המוסיקה. ישנה הערכת-יתר של סגנונות מוסיקליים שהם, בתמונה הכללית, שוליים לחלוטין, לא יותר מאשר קאלט (cult). כך זה בפרוג, ובפרוג-מטאל, ודת'-מטאל ותת-תתי-הסוגים והקטגוריות השונות. אין כל פסול באהבת הנ"ל. הבעיה היא שזה כל מה שרבים מכירים, או בעיקר מה שהם מכירים. הם אינם מכירים את אושיות הרוק, שעל פי הערכים המיושנים בהם אני מחזיקה, עליהם להכיר (ללא קשר אם הם יאהבו אותם או לא). בגלל תת-החשיפה לשורשי הרוק ולאמנים החשובים (והנחשבים) באמת, רואים הערכת-יתר של אותם סגנונות שוליים, ואימוץ של ערכיהם, שלעיתים סותרים את ערכי הרוק המסורתי. כך זה עם חלקים של המטאל, וחלקים של הפרוג (לא כולם). בשביל בחורה מיושנת כמוני, זהו מצב עגום, עצוב. אינני באה לבקר טעמים פרטיים. אולי שני הדברים היחידים שחשוב לי שיובנו הם שהתמונה האמיתית של עולם המוסיקה שונה מזו המוכרת להם (פרוג ומטאל הם סגנונות שוליים, מספרית ותרבותית), ושערכיהם של סגנונות אלו (בממוצע) חורגים מערכי הרוק המסורתיים. חשוב לי גם שערכים מסורתיים אלו יוכרו ויובנו (והייתי רוצה שהם גם יתקבלו, אך זה לא תלוי בי). אני חוששת - ושוב, אני לא יודעת זאת בוודאות - שערכים אלו אינם מוכרים, ואינם מקובלים. כמובן, יתכן שאני טועה. אחת התמיהות שעוד לא מצאתי לה מענה היא, בהנחה שאני צודקת בניתוחי, כיצד הדבר קורה? אני יודעת איך זה קרה בשנות השבעים, בזמני, אך איך זה קורה היום? פילוח השוק אינו ההסבר היחיד. הוא כן מסביר כיצד ניתן *למנוע* חשיפה למידע מסויים (נניח, ההיסטוריה של הרוק) מאנשים, שהרי הם בוחרים במה להתעניין. אך זה לא מסביר מדוע סגנונות מסויימים או אמנים מסויימים זוכים להערכת-יתר. האם יש להם חשיפה גדולה יותר? כיצד זה קורה כיום? (באופן כללי, הרי התהליך היה זהה גם בשנות השבעים: בתחילה האזנתי לפופ-מצעדים דרך הרדיו, אח"כ התחלתי לשמוע תכניות בהן 'אמרו לי' מה נחשב. האמנתי לשדרנים. אם הם אמרו שהביטלס הם חשובים, האזנתי לביטלס. אם הם אמרו שפרוג זה מוסיקה יותר איכותית ו'נעלה', האמנתי גם להם והאזנתי ברצינות לפרוג. בין לבין, הקשבתי למה שבאמת אהבתי. אלו הדברים שנשארו איתי עד היום. אבל איך זה קורה היום, בעידן בו אין "מדורת שבט"? איך, לדוגמא, נהיו Dream Theatre ללהקה "מפורסמת" במחוזותינו, למרות שאין להם שום הד שהוא בחו"ל (מלבד בשוליים העוסקים ממילא בז'אנרים אלו)? האם תוכלו להסביר לי?

 

[מורנא007]

גם אני שמח שאת מאזינה לסגנון האהוב

עליך. אני חושב שהיום כאשר הפופ, ההיפ הופ, הסול והקנטרי שולטים ביד רמה (וגם הבלוז) [לפחות בממפיס, טנסי ממנה אני כותב], החשיפה היא ע"י שלושה גורמים, לציבור שלא מתחבר לאומנות שחורה שמושמעת ברדיו ולקנטרי שמושמעת ברדיו באיזורים הכפריים. 1. אינטרנט. החשיפה היא ע"י קבוצות דיון ופורומים, רדיו אינטרנטי, חנויות און ליין והורדות שירים חוקיות ולא חוקיות. 2. חנויות דיסקים ותקליטים כמו בימים ההם. 3. תקשורת MTV, רדיו, עיתונאות והופעות. קיימת (בגלל השפעות של ואן הלן ו- Rush), משנות ה- 80 צינה של מטאל. עיתונות המיינסטרים לא מכבדת אותה במאמרי מערכת מרכזיים. יש לה חנויות משלה (כמעט בכל קניון בארה"ב יש חנות של מטאליסטים), אופנה משלה, מערכת תקשורת משלה אשר לה חשוף נוער (לטוב ולרע). דרך אגב, אני רחוק מצינת המטאל פרט ל- DT ועוד שני הרכבי פרוג מטאל. לדעתי הרוק היום עובר תהליך של מעבר לשוליים, בדומה לתהליך שעברה המוסיקה הקלאסית, האופרה, הפרוג, הדיסקו והPאנק. ימי וודסטוק הם נוסטלגיה, המי לא מופעים לפני כחצי מליון איש וגם סיימון וגרפנל לא. היום יש בריטני במיינסטרים

 

[ציףציף1000]

תמיד היו "בריטניות" במיינסטרים

זה לא ממש חדש.

אגב, מדוע אינך מתחבר למוסיקה השחורה ולקאנטרי? חוץ מטעם אישי, כמובן, אני במקומך הייתי מנצלת את היותי באחד ממקורות הרוק, עד תום. (אגב, כמה ידידים שלי יהיו בעיר בסוף החודש. הם מגיעים לשם מכל רחבי החוף המזרחי, ומתעדתים לעשות סיורים במקומות היסטוריים באזור, בין היתר). הייתי מעוניינת לשמוע גם מישראלים החיים בארץ, על המקורות מהם הם שואבים את הידע והחשיפה למוסיקה.

 

[מורנא007]

תיקון והסבר

היפ הופ אני לא אוהב, כי כמעט ואין תוכן מוסיקאלי ואת הליריקה קשה להבין אם אין לך ידע בסלנג אמריקאי. היפ הופ הוא בעייני שווה ערך לפאנק מבחינה מוסיקאלית. בלוז אני שומע יותר מהיפ הופ אבל גם לא ממש אוהב, חוץ מ- BB King. ג'אז אני מחבב יותר מהשניים הקודמים, ביחוד אומנים כמו מיילס דייביס והרבי האנקוק, שאף אחד מהם לא חשוד בלבניות יתר. סול וקנטרי לדעתי לא רעים, אבל במינונים נמוכים.

 

[Bardogo14]

../images/Emo45.gif

 

[Elinor BC]

ציף, זה כל כך לא נכון...

אני שומעת את הDT אבל זה בכלל לא מונע ממני לשמוע את היארדבארזס, וביטלס שבכלל אני מגיל קטן שומעת. ואת יודעת מה גם את ג'יימס בראון ואת צ'אק ברי ואת דה הו(אומנם לא מספיק) זה בכלל לא נכון!! ואת יודעת מה שאת ציינת, אני מכירה ושומעת הרבה יותר מYES ןELP אני מכירה סכ"ה שני דיסקים של YES ואחד של ELP זה כל כך לא נכון.. ואת יודעת מה, יש עוד הרבה להקות ואמנים שאני שומעת שהם איכותיים ביותר, שירים ומנגנים מהנשמה, שאת לא ציינת....

 

[avki]

2 למרות ש

רשימה 1 היא הרבה יותר מקורית. ד"א אין כזה אלבום Yellow לColdplay. האמת שרשימה 1 קצת בנאלית, אבל הדיסק הענק של דרים, הענק של רד הוט, הענק של אליס וכו'. בסופו של דבר האלבומים ברשימה 2 יותר טובים, למרות כל מה שכתבתי על רשימה 1. או בקיצור אומנות>קליטות ומטאל.

 

[afon]

רשימה אחת

אין אפילו דיסק אחד מ19 דיסקים שהוזכרו בשתי הרשימות שהייתי מכניס ל10 ההכי טובים, בעצם יש רק אחד והוא זה שהטה את הכף, קינג קירמזון. אז בעצם הבחירה שלי מבוססת על דיסק אחד ויחיד... כל השאר? :/

 

[GingerBread Man]

רשימה שניה

אני לא סובל חלק גדול מהרשימה הראשונה

 

[itaikuskus]

2

2 רשימות חלשות, הראשונה לא ראויה בכלל לאזכור (לקולדפליי יש אלבום בשם ילו? זה לא פרשוטס?) בכל מקרה, סיד בארט וmore קנו אותי (טוב קנו זה מילה חזקה מדי, אין כאן ממש תחרות). אני בוחר ב2 אם ככה.

 

[deePink]

נמנעת...

כי אני לא מכירה כמעט שום אלבום... למרות שיש את סיד ופינק ברשימה ה2 אבל זה לא הוגן לבחור רק לפי 2... וגם ברשימה ה1 אין פינק? זה לא אחד מהחוקים? אגב, מה עם הדורס ((וגם ביטלס או פוליס יהיו לי לחצי נחמה...)) שכחנו?! רשימה 2 בסיבוב ה1 מרצה הרבה יותר מה2 האלו ואולי זה באמת בגלל שאין להקות שאני באמת אוהבת או יותר נכון מכירה...