דוד ויהונתן במצדה, וגם כל הפורום...
טוב נו, כמעט כל הפורום... בלונים, פלקטים, פרחים,חולצות ברוזה5 זוג בונגוס, ו12 חברי פורום שאוהבים להישאר ערים כל הלילה, העמסנו את עצמינו לוואן, והדרמנו לערד. חנית וענת,שלי,דודי,ליאור ועמית,ענבל שרית,והילה, והדור הצעיר-רונן,דור וחבר של רונן. למרות שהשארנו את דודי ואת עמריקי שלנו מבואסים בבית עם יד מגובסת, מצב הרוח היה מרומם, וכל הדרך שרנו ותופפנו(הילה ואנוכי) שירים בליווי דיסקים של דיויד.כשברקע שיחות הטלפון הקולניות והמעצבנות של הנהג. די מהר הגענו לערד, כשכל כמה דקות אנחנו מקבלים הודעות אס אם אס מהחבר'ס שנשארו בבית- עמריקי, דודי, ואפילו אוהד הראה סימן חיים. התחנה הראשונה במצדה היתה קולנוע אורון, בה הילה ושרית לקחו את הכרטיסים והנהג הלך לאכול סטייק ונעלם לנו מהאופק...אבל בתחנה השניה היתה הפתעה משמחת (ודי צפויה למען האמת..) ישבנו לאכול בפאב ה"מוזה" שהוא בערך הפאב היחיד בערד, לכן יש ודאי עוד מישהו שרעב לפני ההופעה וככה דיויד נכנס במלוא הדרו, מלווה בששי ויהונתן גפן, אני מיד קמתי לקבל את פניו...(הכנסת אורחים תמיד היתה ערך עליון עבורי) ומיד זכיתי לשתי הנשיקות המסורתיות...חניתי הצטרפה מיד, שתינו עם חולצות ברוזה5 תפסנו את תשומת ליבו והוא אמר משהו על החולצות.. הבא בתור היה רונן, שהצטרף אני ואז ציינתי בפני דיויד שיש לרונן יומולדת ואנחנו מבקשים שיר יומולדת אז דיויד אמר " נעשה את הכל ביחד..." ונפטר מהעניין בנימוס... דיויד נכנס לאכול בתוך הפאב ואנחנו נותרנו בחוץ להמשיך לאכול ולנחש מה מה הוא אוכל ומה שותה, ויונתן גפן שהיה צריך אויר צח ישב בחוץ בשולחן לבד וכתב וכתב וכתב... סיימנו לאכול ושמנו פעמינו למצדה, לאתר החזיון האורקולי, שהסתבר כרחוק מאד, ואף לעיתים תהינו אם לא טעינו בדרך...כמובן שהגענו ראשונים והכניסה לפארקינג עוד היתה סגורה, אבל בגלל שהיינו עם רכב שנראה כמו רכב של הפקות, אז שיקרתי קצת ואמרתי ש"כן, אנחנו חלק מההפקה.." (מה, לא?) נכנסנו וחיכינו בכניסה לשערים עוד כשעה ארוכה שאיפשרה לנו להכין קפה בגזיה שהבאתי מבעוד מועד, לחטוף תנומה קלה (דודי) ולהכין עוד פלקטים (ליאור ואני) כגון- דיויד אתה תותח, אוהבים אותך, הפורום וכולי. ברקע דיויד עושה בלאנס, אז הרווחנו עוד קצת מוסיקה.. סוף סוף נפתחו השערים, ובריצה קלה תפסנו את השורה הראשונה המסורתית. ואז חיכינו עוד שעה עד תחילת המופע, שהתחיל ב 3 וחצי במקום ב3. בעוד ששי רץ הנה והנה לארגן פרטים אחרונים של ההופעה. אבל היה שווה לחכות... דיויד פתח ב"נשיקה גנובה" והמשיך ברצף בעוד כמה שירים ותיקים יותר ופחות, וכשסוף סוף הוא גם דיבר קצת הוא סיפר שבעצם מהופעתו הראשונה במצדה ,הוא לא צירף אליו אף אמן (לא מדוייק...מיומנה?!?!) ואחרי הקדמה לא קצרה כהרגלו הוא הזמין את "אמיגו" יונתן גפן. הילה ושרית שמשום מה חשבו שהוא משעמם, ישר חתכו ונעלמו לאיזו פינה, אבל חזרו כמו גדולות כי הוא תותח ומצחיקן אמיתי. יחד עם דיויד הם שרו את הכבש השישה עשר, בעיבוד מחודש כך שכל הכבשים הם חברי הכנסת, והכבש שנשאר ולא רוצה לזוז הוא כמובן שמעון פרס... יונתן נתן את הקטע "בירה חמה נשים קרות" והצהיר שדיויד והוא החליטו לצאת מהארון ולספר שהם סטרייטים..(אייי) והם בעצם אוהבים נשים...( הוא רק שכח לציין שהם גם עוזבים אותן
) הוא סיפר על האיש הירוק עם הבית הירוק, ודיויד כמובן היה האיש הכחול מהסיפור האחר... ואיך אפשר יונתן בלי קצת פוליטיקה, שציין בהחלטיות שצריך לשחרר את החייל החטוף גם במחיר של 250 אלף מחבלים פלשתינאים)וזכה למחיאות כפיים סוערות של הקהל (ובעיקר שלי..) אז לא ידענו שנתעורר למציאות שבה כבר יש שני חטופים נוספים ושאנחנו כבר בעיצומה של מלחמה. כשיונתן ירד מהבמה, עלו נגני הליווי וליוו את דיויד בעוד כמה שירים חדשים יותר מ"זה הכל או כלום" ומפארקינג קומפלטו. כשבשיר פארקינג עצמו אני הצטרפתי בלי בושה עם הבונגוס שלי וזו היתה חוויה אדירה פשוט "לנגן עם דיויד!!" ואפילו לא זייפתי. ותודה להילה(?) על התיעוד.. כמובן שלא איחר הרגע לבוא בו שרית ואני החלטנו שלא יושבים יותר, ואלינו הצטרפו חנית, שלי ובהמשך כל השאר. ואז התחילה החגיגה האמיתית שבעצם שרית כבר התריעה עליה בפני דיויד עוד בפאב, שאנחנו הולכים לעשות בלאגן...אז הוא אמר שה-ו-א יעשה בלאגן...והוא אכן עשה, ובגדול. טוב, אני לא אכביר במילים על דיויד וכמה שהוא וירטואוז ומקסים וכמה חווית הצפיה בהופעה היא דבר שאין דומה לו כי את זה כולנו כבר יודעים. רק אוסיף שבסוף ההופעה דיויד עמד בהבטחתו, ודיבר עם דודי בטלפון וגם לא השאיר את עמרי גלמוד, וכתב לו מכתב קצר שישמור על עצמו... והצטלם איתי ועם רונן והילה ולא זוכרת מי עוד כי זה לא היה במצלמה שלי . אבל התמונות ודאי יגיעו בקרוב. ואז נפרדנו מדיויד כשכל משימותינו לדודי ולעמרי הושגו, ואחרי שהודתי לו על ההופעה הנפלאה וקיבלתי (שוב) שתי נשיקות, שמנו פעמינו חזרה הביתה עייפים , נרגשים אך מרוצים מאד! כשמסביב המדבר, השקט, המקסים, ואני עוד שומעת את דיויד מאחורי אומר " זה ממש ממכר הנוף הזה" ואני מסכימה עם כל מילה! שלכם ענבלי. (נוסעת מחר לסוף שבוע של ג'אז במצפה רמון אז שתהיה לכם שבת טובה עם זכרונות מתוקים!!