עוד מלה על מלווה, סיפור מהחיים :
כשילדתי (וזו היתה הפעם האחרונה שלי שם) ב"כרמל", היו שלוש מיטות לידה מופרדות בוילונות, ושתי מיילדות במשמרת. מימיני היתה אשה שבכתה וצעקה וצרחה, משמאלי - כנ"ל, ואני נאמנה למוצאי היקי למחצה סובלת בשקט, נושמת ונושפת ולא מוציאה הגה. זו היתה לידה שלישית, ידעתי מה מצפה לי, ידעתי שהצעקות רק מקשות עלי וידעתי שאני מסוגלת לעבור לידה גם בלי להרים קול. ברגע מסויים מימין נשמעה צעקה - והמיילדת רצה לשם, כי הלידה התחילה. רגע אח"כ - כנ"ל משמאל, והמיילדת השניה התמקמה שם. ואני באמצע, ומרגישה שהנה הגיעו צירי הלחץ, יודעת שתוך כמה לחיצות אני אחרי הכל - אבל אין מיילדת !!! קראתי, בעלי קרא - וכלום. שלחתי אותו לעמדת המיילדות הנטושה, והמיילדת ענתה לו בצעקה (מאחת היולדות האחרות) : אל תבלבל את המוח, אשתך לא יולדת, היא עוד לא צעקה בכלל ! אין לי מושג מאיפה הוא תפס אומץ, אבל משום-מקום הוא הצליח לגרור אחות אחרת ישר אלי, ואז הראש של התינוק היה כבר חצי בחוץ. מזל שהיא קיבלה אותו, כי אם לא - הוא היה פשוט מחליק החוצה, ולרצפה... אחרי הטראומה הזו כבר לא חזרתי יותר לכרמל ללדת, ולא הסכמתי אפילו לחשוב על לידה בלי מלווה, שיודע מה אחריותו ועד כמה הוא יכול ממש להציל חיים. אגב, לילד שלום. הוא נולד במשקל 4.250 ק"ג, בלי מיילדת שעזרה, בלי תפרים. לפחות זה היה הפיצוי על הסיוט בחדר הלידה...