פרוייקט סיפורי הלידה

מסכימה מאוד ומוסיפה

שאני ביליתי הרבה בחדרי לידה ובמחלקות עקב שמירת הריון ועצירת צרים ולמדנו אחרי השפלות רבות, פרוצדורות מיותרות וחוסר עיקביות של הרופאים להיות אסרטיבים מול הצוות הרפואי כי כל מה שהיא סיפרה מוכר לי מכל האישפוזים ובכלל לא מפתיע אותי רק שהנסיבות והגורל גרם לזה שכל ה"פאקים" והאפשריים קרו ליולדת אחת - קרן (החלטות רפואיות לא עקביות של הצוות, התעלמות, רופאים מגעילים וכו') וזה ממש נורא לדעתי אבל באמת המסקנות הן (והכל מנסיון אישי) שיש לעמוד על דעתך ועל בריאותך גם כשאתה בבי"ח וזה בכלל לא מובן מאליו שההחלטות הרפואיות נשעות לטובת החולה בלבד. גם אנחנו באשפוז של אחד הבנים לא מזמן כבר ממש היינו משופשפים ועמדנו על שלנו בכל הקשור לפורצדורות רפואיות מיותרות וכאלו שנראו לנו הכרחיות מאידך - נראה לי שעם הילדים שלנו זה יותר קל איכשהו... עוד דבר מצער שלמדתי - ברגע שיש לך קשרים בפרסונל היחס והטיפול מקבלים צורה שונה לחלוטין, זה נורא שזה ככה אבל מנסיון ממליצה להגיע לבי"ח (גם אם הוא רחוק) שיש לחברים או משפחה השפעה בו - זה מקל על החיים באופן שלא יאמן!
 

lulyK

New member
זה קצת להפנות את האצבע המאשימה

למקום הלא נכון. ברור שלאנשים אסרטיביים יותר קל בחיים, אבל גם הלא אסרטיביות אמורות להגיע בבטחון לבי"ח ולדעת שהצוות הרפואי יעשה את המקסימום כדי שהן יוכלו ללדת כמו שהן יכולות ורוצות. אם נמשיך להאשים את עצמנו, שום דבר לא ישתנה
 
לוליק! מסכימה איתך אבל

לצערי כרגע המצב ברוב ב"יח הוא לא כזה ולכן נדרשת מאיתנו וממלוינו עמידה על המשמר. הלוואי ויכולנו לסמוך על הצוותים בעיניים עצומות אבל במציאות שאני הכרתי זה לא כך...ולרגע לא האשמתי את קרן, היא בתמימות גמורה נפלה על סיטואציה קשה ביותר! גם לי לקח כמה התנסויות מגעילות בחדר לידה (עצירת צירים) כדי להבין שככה אני לא אצליח לשמור על שפיות עד סוף ההריון וממקום נורא קשה של מצוקה וחרדה מהבאות (כי ידעתי שההריון הזה הולך לזמן עוד הרבה מפגשי בי"ח) ועם הרבה עזרה מהמשפחה והבן זוג מצאנו נוסחה לשרוד בב"יח עם איזשהי תחושת בטחון מינימלית שעושים את הכל בשבילנו ואם היו רגעים שהרגשנו שזה לא כך אז הפעלנו את כל המערכות שלמדנו להפעיל.... ועוד משהו לגבי חדרי לידה - ביליתי המון בהם ובשני בתי חולים ושמעתי המווון לידות וראיתי ונחשפתי לאינספור מצבים של התנהגות של הצוות הרפואי ואני יכולה להגיד שיש טובים ויש טובים פחות יש איכפתיים ויש ממש אנטיפתיים , יש ימים של לחץ ואז שוכחים לגמרי שאת בן אדם והדמעות שלך רק מעצבנות יותר ויש ימים רגועים שהכי מפנקים אותך בעולם.. אבל תמיד כדאי לבוא עם הכי הרבה מידע שאפשר. דוגמא ממש קטנה: בפעם הראשונה שאישפזו אותי עם צירים מוקדמים עשו טררם סביבי והעלו רופא בכיר כדי שיחתום על איזה תרופה נורא יקרה וגם כל הזמן טרחו לציין בפניי כמה היא יקרה אבל שכחו לבדוק משהו נורא פשוט שקשור לצירים מוקדמים (ואת זה למדתי אחרי זה והייתי מתעקשת!) נוזלים! שכבתי בחדר צירים שהיה מחומם יתר על המידה לילה שלם מבלי שהציעו לי שתיה או שמו לי אינפוזיה ומבלי ליידע אותי שנוזלים הם קריטיים ומשפיעים על הצירים..אז את התרופה היקרה קיבלתי אבל אם הייתי שותה שני ליטר מים המצב היה משתפר פלאים גם בלי התרופה...והעיקר שכל מיילדת שנכנסה עשתה לי רגשי שאני חייבת לשמור על עצמי ועל ההריון (כאילו שהצירים הגיעו באשמתי!) עד כדי כך שממש נכנסתי לסרטים שבאשמתי העוברים שלי יוולדו מוקדם מדי...
 

lulyK

New member
בתור מי שמחזיקה מעצמה

אסרטיבית, מצאתי את עצמי די חסרת אונים מול מיילדת שבתגובה לדרישה שלי (כן, דרישה) ללדת על הצד למרות שאני עם אפידורל (שלא עבד... אבל זה לא משנה) אמרה: "לא. אני ככה לא מיילדת". נכון שיכולתי לבקש בשלב הזה מיילדת אחרת, אבל עם פתיחה של 10 וצירי לחץ מהגיהנום זה לא כל כך הסתייע. למזלי אני כועסת עליה ולא על עצמי, אחרת באמת הייתי בצרות
 

lulyK

New member
וממש התחלתי להזיע מהתיאור

של החדר המחומם.... זוועה
 

ענתש

New member
אין פה שום קשר לאשמה,

אנחנו בטח שלא אשמות בעובדה שהממסד הרפואי הוא כזה אבל אנחנו מתפקדות בתוך מצב נתון (שהלוואי שישתנה, בשביל זה צריך לתמוך בנשימקו...) ואני רק אמרתי שאני מסיקה היום המון מסקנות מסיפורים שאני קוראת לגבי איך להתנהל בצורה הטובה ביותר, מבחינתי והתוצאות שאני רוצה, בתוך הממסד הנתון והקיים.
 

sipor

New member
תשמעי משהו..

את צודקת אבל.. גם אני אם לא הייתי מקבלת הכנה טובה מאחותי, הייתי סומכת עליהם ומאמינה להם.. וכאלה.. מה רופאים לא ? אחותי אמרה לי איך שאת נכנסת לחדר לידה, תצעקי עליהם אפידורל, אם לא נותנים תאימי עליהם שתתנתקי מהמכשירים שתתבעי אותם ומה לא.. רק שיתנו. יעשו משהו שאת לא רוצה, אל תהססי תצעקי.. אחרת לא יתיחסו אליך.. למעשה למעט נושא האפידורל שהם סירבו כבר שמעתי באוזני את אחותי מתוך חלום לוחשת לי.. קדימה בלאגן !!! וכך היה, בעלי עשה בלאגן ותוך 5 דקות קראו למרדים... זאת המדינה שלנו, מי שצועק ודורש מקבל, השקטים והטובים שיחכו בפינה, לצערו הנושא הזה הגיע גם לבתי החולים.. ותראו כמה סבל הוא גורם שם... לא צריך לשפוט את הבחורה הטובה הזאת, את השעור שלה היא למדה כל כך קשה.. וחבל שכך.. אני עדין מאמינה שבבית חולים אחר אולי לא הייתה צריכה לעבור את מסכת העינויים הזאת.
 

אנידס

New member
וואו קראתי בנשימה עצורה, מקווה

שהלידה הבאה תהיה חוויה מתקנת עבורך
 

עמית@

New member
עכשיו אני זוכרת שכבר קראתי את זה.

חוסר האונים והאימה והתשישות זכורים לי היטב, אלוהים, כמה נורא.
 

ornaok

New member
שוב...סיפור מרגש ומקסים ומרגיז(ר')

אני לא מאמינה שעבר כל כך הרבה זמן מאז שקראתי אותו בפעם הקודמת...זכרתי אותו בבירור!!!
 

עינבלית

New member
התרגשתי והתרגזתי מר' החצופה

וגם י' כותב נפלא! לוליק, היה תענוג לקרוא את הסיפור, הכתוב כמערכות בהצגה!
 

wieci

New member
הסיפור כתוב פשוט מקסים!

ר' המרגיזה
צריכה לצאת לפנסיה מוקדמת ומיד!
 
למעלה