Leb Die Sekunde
New member
פסיק~~~~~ אז~~~~~
שרשור פאנפיקים
- פותח הנושא Fall Out Liel
- פורסם בתאריך
Leb Die Sekunde
New member
עכשיו~~~~~~~
Leb Die Sekunde
New member
את~~~~~~~
Leb Die Sekunde
New member
ממשיכה?../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif~~~~~~~~
Leb Die Sekunde
New member
עכשיו סיימתי../images/Emo9.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo152.gif
crazysapir
New member
XDDDDD
תמר קאוליץ
New member
../images/Emo191.gifXDDD אני אשים את ההמשך מחר מתישו
Leb Die Sekunde
New member
יייאאיי חחXD
תמר קאוליץ
New member
../images/Emo191.gif XDD איזה חמודה ! ../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif
Leb Die Sekunde
New member
../images/Emo23.gif לא סיימתי../images/Emo9.gif
תמר קאוליץ
New member
../images/Emo191.gif../images/Emo79.gif../images/Emo79.gif../images/Emo79.gif פרק רביעי!!../images/Emo79.gif../images/Emo79.gif../images/Emo79.gif
היי, הנה הפרק הרביעי. עכשיו סיימתי לכתוב את הפרק השביעי, ישלמה לחכות. (חאאיינה האמ) -------------------------- "מה פתאום?!" "אני מקנאה טום, אני לא יכולה להסתכל על ביל מרוב קנאה." השפילה לילי את מבטה. "למה?" הזדעזע. -שתיקה- "לילי," חיבק אותה טום, "את יכולה להגיד לי, את יודעת." "זה פשוט... אתה לא תבין..." בכתה לילי. "אולי בכל זאת?" "זה ישמע לך תינוקי." פסקה לילי. "זה לא, מבטיח." "זה כי אתה אוהב אותו יותר ממני..." בכתה לילי וברחה משם, משאירה את טום המום. ביל ישב בתחנת האוטובוס, קפוצ'ון שחור ועבה עוטה מעל ראשו ומסתיר את פניו הבוכיות. שוב הטלפון מצלצל. טומי מחייג\ת אלייך היה רשום על הצג, ביל ניתק את השיחה. כבר עשרים שיחות שלא נענו מטום, אף לא אחת מגוסטב וגיאורג. 'ככה הם שוכחים אותי? האם הם רק התחזו לחבריי?' כולם נראו לו פתאום בוגדים, שונאים, מזויפים. "שלום." נשמע קול נשי, ביל הרים את ראשו. "שוב, שלום." אמר אותו קול. זו הייתה נערה, נראית בערך בגילו, שיערה היה מתולתל וקופצני ועל שפתיה נחו בשלווה ספטומים, מתאימים לה בדיוק. "היי." זרק ביל. היא לבשה קורדרוי שחור, קרוע והיא לבשה חולצה שחורה, קצת חשופה. "קוראים לי ערבה." חייכה. "ערבה? את לא מגרמניה במקרה, נכון?" "לא, אני מישראל." חייכה שוב. 'איזה חיוך יפה יש לה.' "הייתי שם פעם." זרק ביל, לא היה לו כוח להיות נחמד. 'למה שווה להיות נחמד לאחרים אם הם תוקעים לך סכינים בגב?' חשב בכאב. "באמת? איפה היית?" "בגני התערוכה, הופעתי שם עם הלהקה של..." ולא סיים, דמעות חנקו אותו. "באמת? יש לך להקה?" התלהבה. "הייתה..." אמר בכאב. "הו, יש פה עניין כואב נכון?" שאלה. "משהו כזה..." חייך אליה חיוך כואב. "אתה יכול לבכות, אתה יודע." "את לא תחשבי שאני איזה נקבה או משהו כזה?" "ממש לא!" כמעט צעקה, "גם לגברים מותר לבכות!" אז הוא בכה. מה היה לו כבר לעשות? אין לו להקה, העיפו אותו משם. אין לו חברים, הם תקעו לו סכין בגב. אין לו משפחה, אימו גרה בארץ כעת, אחותו המאומצת תפסה לו את המקום ואחיו התאום... אחיו התאום הרס אותו... "בוא." "לאן?" שאל מבעד לדמעות. "אני מכירה איזה מקום שיכול לעזור לך קצת." חייכה ומחקה קצת מהשחור המרוח על לחייו. "בסדר." חייך חיוך קלוש ונגרר בעקבותיה. "תכיר, זאת השותפה שלי לדירה- קרולינה ואחותי חנה." אמרה ערבה כאשר הגיעו לאיזה פאב נידח. קרולינה וחנה חייכו. "תכירו בנות, זה ... אממ... איך קוראים לך?" שאלה במבוכה. "ביל, ביל קאוליץ." חייך. "השם שלך מוכר לי, אתה יודע?" אמרה קרולינה. "כן... אני-הייתי- זמר בלהקה..." ועל פניו התנוסס חיוך כואב. "באמת? מגניב, אפשר חתימה?" שאלה חנה. "את אפילו לא יודעת איפה הוא שר!" צחקה ערבה. "כן, אבל אני אדע." חייכה. "אני אחתום לך אחר כך, בסדר?" "אין בעיות," אמרה חנה, "אז לפחות תשיר לנו." "אני צרוד מידי..." אמר ונזכר בדבריו של אחיו התאום. "לא נורא כשתרגיש טוב תשיר לנו," חייכה ערבה, "בואו לרקוד!" אמרה והלכה עם קרולינה לרחבת הריקודים, ברקע התנגן השיר "סלו צ'יטה" של רד הוט צ'ילי פפרז. " שר אנתוני, הסולן של רד הוט.It's so bad it's got to be good " 'הלוואי וזה היה נכון.' חשב ביל ודמעות הציפו את עיניו. "היי בי-" התחילה חנה להגיד, "מה קרה? למה אתה בוכה?" "סתם... החיים בזבל." "זה לא נכון, יש כל כך הרבה דברים יפים בעולם!" אמרה באופטימיות. "את טועה, הדברים היפים האלה נגמרים ברגע שתוקעים לך סכין בגב." "תקשיב ביל, אני לא יודעת מה קרה, אתה בהחלט מוזמן לספר לי, אבל לפני הכל, אל תגיד שהכל חרא, יש דברים כל כך טובים שאתה אפילו לא יודע עליהם!" "אולי, אבל כרגע הכל שחור, חנה." "אתה רוצה לספר לי?" שאלה בעידוד. "הייתי הסולן של הלהקה 'טוקיו הוטל', יחד עם אחי התאום, טום ושני החברים הכי טובים שלי... לשעבר... והם החליטו להעיף אותי... צרוד הם אומרים לי... נרקיסיסט הם מטיחים בי... העיפו אותי לטובת אחותי המאומצת... כתב לי פתק מגעיל... השמיץ אותי... הוא לא רוצה אותי לידו..." התחיל לדבר, ספק אל חנה ספק אל עצמו. "אוי ביל... זה באמת לא נעים..." חיבקה אותו חיבוק מעודד. "איפה אח שלך? אני מפרקת אותו!" צחקה כאשר שמה לב שהוא לא מתעודד. ביל צחק, "חמודה את, חנה." חנה הסמיקה, "אתה רוצה לתת לי את הפלאפון שלך לרגע?" "מה? בסדר... תרשמי-" "לא! אני מתכוונת את המכשיר," צחקה, "אבל אתה מוזמן להביא לי גם את המספר." חייכה ויצאה החוצה יחד עם מכשירו של ביל. 38 שיחות שלא נענו 'הופה, מישהו פה מבוקש, הא?' חייכה. 28 שיחות של נענו מטומי 5 שיחות של נענו מגיאורג 5 שיחות של נענו מגוסטב 'טומי? זה בטח אח שלו, לא?' חשבה והתקשרה אליו. "בילייייי!!!!!!!" נשמעה צרחה מהקו השני. "לא, זה לא ביל." אמרה חנה. "אה," נשמע קול מאוכזב, "מי את\ה?" "אני חנה, נעים מאוד." "שלום חנה, מה את עושה עם הפלאפון של ביל?" "אחותי הכירה לי אותו, הוא יושב כעת ובוכה בתוך פאב." "הוא איתך? תביאי לי אותו!" "תקשיב, הוא ממש ממש כועס עלייך, אני לא חושבת שהוא רוצה לדבר איתך." "אני לא שואל אותך, חנה, תתני לי אותו." "אני מסבירה לך שהוא כועס, הוא פגוע, הוא בוכה!" כל מילה חלחלה בליבו של טום. "אבל אני חייב אותו..." נשבר טום, "אני כל כך חייב אותו..." "תקשיב טום, יש לי רעיון, תגיד לי איפה אתה נמצא ונפגש מחר?" "בסדר... רחוב ברני, מלון הילונג, חדר 483..." "בסדר גמור, אני אגיע אלייך לחדר מחר בצהריים?" "אולי יותר מוקדם?" "אני צריכה לישון אתה יודע..." "כן," גיחך טום, "יודע טוב מאוד." "בסדר, אז נדבר מחר!" "להתראות חנה." ושניהם ניתקו. "היי ביל!" אמרה חנה והושיטה לו את הפלאפון. "מה עשית איתו?" "סתם הסתכלתי לבדוק אם יש לך מספרים של מפורסמים!" וזה גם היה נכון. "את מי מצאת?" "את מרי קייט ואשלי, שתי *****." "גם מחטטת וגם מקללת הא?" חייך. "היי, אני לא מטומטמת!" ביל חייך. "טוב, קצת... בקיצור- תסתום!" חייכה. "שלום!" חייכה ערבה וניגבה עגלי זיעה ממצחה. "היי." חייך ביל. "טוב, אני עייפה, ממש עייפה." אמרה קרולינה. "אז בואו נלך הביתה." אמרה ערבה. "אה... להתראות, לילה טוב..." אמר ביל. "מה אתה טיפש? אתה בא איתנו!" "בטוח? אני לא מפריע ?" "ממש לא!" חייכה ערבה, "וחוץ מזה, לא כל יום מגיע לביתנו הצנוע אורח כל כך יפה!" "ומי זה האורח היפה הזה?" שאל. "אתה!" צעקו שלושתן וארבעתם הלכו לדירתן של הבנות. המשך בהודעה הבאה
היי, הנה הפרק הרביעי. עכשיו סיימתי לכתוב את הפרק השביעי, ישלמה לחכות. (חאאיינה האמ) -------------------------- "מה פתאום?!" "אני מקנאה טום, אני לא יכולה להסתכל על ביל מרוב קנאה." השפילה לילי את מבטה. "למה?" הזדעזע. -שתיקה- "לילי," חיבק אותה טום, "את יכולה להגיד לי, את יודעת." "זה פשוט... אתה לא תבין..." בכתה לילי. "אולי בכל זאת?" "זה ישמע לך תינוקי." פסקה לילי. "זה לא, מבטיח." "זה כי אתה אוהב אותו יותר ממני..." בכתה לילי וברחה משם, משאירה את טום המום. ביל ישב בתחנת האוטובוס, קפוצ'ון שחור ועבה עוטה מעל ראשו ומסתיר את פניו הבוכיות. שוב הטלפון מצלצל. טומי מחייג\ת אלייך היה רשום על הצג, ביל ניתק את השיחה. כבר עשרים שיחות שלא נענו מטום, אף לא אחת מגוסטב וגיאורג. 'ככה הם שוכחים אותי? האם הם רק התחזו לחבריי?' כולם נראו לו פתאום בוגדים, שונאים, מזויפים. "שלום." נשמע קול נשי, ביל הרים את ראשו. "שוב, שלום." אמר אותו קול. זו הייתה נערה, נראית בערך בגילו, שיערה היה מתולתל וקופצני ועל שפתיה נחו בשלווה ספטומים, מתאימים לה בדיוק. "היי." זרק ביל. היא לבשה קורדרוי שחור, קרוע והיא לבשה חולצה שחורה, קצת חשופה. "קוראים לי ערבה." חייכה. "ערבה? את לא מגרמניה במקרה, נכון?" "לא, אני מישראל." חייכה שוב. 'איזה חיוך יפה יש לה.' "הייתי שם פעם." זרק ביל, לא היה לו כוח להיות נחמד. 'למה שווה להיות נחמד לאחרים אם הם תוקעים לך סכינים בגב?' חשב בכאב. "באמת? איפה היית?" "בגני התערוכה, הופעתי שם עם הלהקה של..." ולא סיים, דמעות חנקו אותו. "באמת? יש לך להקה?" התלהבה. "הייתה..." אמר בכאב. "הו, יש פה עניין כואב נכון?" שאלה. "משהו כזה..." חייך אליה חיוך כואב. "אתה יכול לבכות, אתה יודע." "את לא תחשבי שאני איזה נקבה או משהו כזה?" "ממש לא!" כמעט צעקה, "גם לגברים מותר לבכות!" אז הוא בכה. מה היה לו כבר לעשות? אין לו להקה, העיפו אותו משם. אין לו חברים, הם תקעו לו סכין בגב. אין לו משפחה, אימו גרה בארץ כעת, אחותו המאומצת תפסה לו את המקום ואחיו התאום... אחיו התאום הרס אותו... "בוא." "לאן?" שאל מבעד לדמעות. "אני מכירה איזה מקום שיכול לעזור לך קצת." חייכה ומחקה קצת מהשחור המרוח על לחייו. "בסדר." חייך חיוך קלוש ונגרר בעקבותיה. "תכיר, זאת השותפה שלי לדירה- קרולינה ואחותי חנה." אמרה ערבה כאשר הגיעו לאיזה פאב נידח. קרולינה וחנה חייכו. "תכירו בנות, זה ... אממ... איך קוראים לך?" שאלה במבוכה. "ביל, ביל קאוליץ." חייך. "השם שלך מוכר לי, אתה יודע?" אמרה קרולינה. "כן... אני-הייתי- זמר בלהקה..." ועל פניו התנוסס חיוך כואב. "באמת? מגניב, אפשר חתימה?" שאלה חנה. "את אפילו לא יודעת איפה הוא שר!" צחקה ערבה. "כן, אבל אני אדע." חייכה. "אני אחתום לך אחר כך, בסדר?" "אין בעיות," אמרה חנה, "אז לפחות תשיר לנו." "אני צרוד מידי..." אמר ונזכר בדבריו של אחיו התאום. "לא נורא כשתרגיש טוב תשיר לנו," חייכה ערבה, "בואו לרקוד!" אמרה והלכה עם קרולינה לרחבת הריקודים, ברקע התנגן השיר "סלו צ'יטה" של רד הוט צ'ילי פפרז. " שר אנתוני, הסולן של רד הוט.It's so bad it's got to be good " 'הלוואי וזה היה נכון.' חשב ביל ודמעות הציפו את עיניו. "היי בי-" התחילה חנה להגיד, "מה קרה? למה אתה בוכה?" "סתם... החיים בזבל." "זה לא נכון, יש כל כך הרבה דברים יפים בעולם!" אמרה באופטימיות. "את טועה, הדברים היפים האלה נגמרים ברגע שתוקעים לך סכין בגב." "תקשיב ביל, אני לא יודעת מה קרה, אתה בהחלט מוזמן לספר לי, אבל לפני הכל, אל תגיד שהכל חרא, יש דברים כל כך טובים שאתה אפילו לא יודע עליהם!" "אולי, אבל כרגע הכל שחור, חנה." "אתה רוצה לספר לי?" שאלה בעידוד. "הייתי הסולן של הלהקה 'טוקיו הוטל', יחד עם אחי התאום, טום ושני החברים הכי טובים שלי... לשעבר... והם החליטו להעיף אותי... צרוד הם אומרים לי... נרקיסיסט הם מטיחים בי... העיפו אותי לטובת אחותי המאומצת... כתב לי פתק מגעיל... השמיץ אותי... הוא לא רוצה אותי לידו..." התחיל לדבר, ספק אל חנה ספק אל עצמו. "אוי ביל... זה באמת לא נעים..." חיבקה אותו חיבוק מעודד. "איפה אח שלך? אני מפרקת אותו!" צחקה כאשר שמה לב שהוא לא מתעודד. ביל צחק, "חמודה את, חנה." חנה הסמיקה, "אתה רוצה לתת לי את הפלאפון שלך לרגע?" "מה? בסדר... תרשמי-" "לא! אני מתכוונת את המכשיר," צחקה, "אבל אתה מוזמן להביא לי גם את המספר." חייכה ויצאה החוצה יחד עם מכשירו של ביל. 38 שיחות שלא נענו 'הופה, מישהו פה מבוקש, הא?' חייכה. 28 שיחות של נענו מטומי 5 שיחות של נענו מגיאורג 5 שיחות של נענו מגוסטב 'טומי? זה בטח אח שלו, לא?' חשבה והתקשרה אליו. "בילייייי!!!!!!!" נשמעה צרחה מהקו השני. "לא, זה לא ביל." אמרה חנה. "אה," נשמע קול מאוכזב, "מי את\ה?" "אני חנה, נעים מאוד." "שלום חנה, מה את עושה עם הפלאפון של ביל?" "אחותי הכירה לי אותו, הוא יושב כעת ובוכה בתוך פאב." "הוא איתך? תביאי לי אותו!" "תקשיב, הוא ממש ממש כועס עלייך, אני לא חושבת שהוא רוצה לדבר איתך." "אני לא שואל אותך, חנה, תתני לי אותו." "אני מסבירה לך שהוא כועס, הוא פגוע, הוא בוכה!" כל מילה חלחלה בליבו של טום. "אבל אני חייב אותו..." נשבר טום, "אני כל כך חייב אותו..." "תקשיב טום, יש לי רעיון, תגיד לי איפה אתה נמצא ונפגש מחר?" "בסדר... רחוב ברני, מלון הילונג, חדר 483..." "בסדר גמור, אני אגיע אלייך לחדר מחר בצהריים?" "אולי יותר מוקדם?" "אני צריכה לישון אתה יודע..." "כן," גיחך טום, "יודע טוב מאוד." "בסדר, אז נדבר מחר!" "להתראות חנה." ושניהם ניתקו. "היי ביל!" אמרה חנה והושיטה לו את הפלאפון. "מה עשית איתו?" "סתם הסתכלתי לבדוק אם יש לך מספרים של מפורסמים!" וזה גם היה נכון. "את מי מצאת?" "את מרי קייט ואשלי, שתי *****." "גם מחטטת וגם מקללת הא?" חייך. "היי, אני לא מטומטמת!" ביל חייך. "טוב, קצת... בקיצור- תסתום!" חייכה. "שלום!" חייכה ערבה וניגבה עגלי זיעה ממצחה. "היי." חייך ביל. "טוב, אני עייפה, ממש עייפה." אמרה קרולינה. "אז בואו נלך הביתה." אמרה ערבה. "אה... להתראות, לילה טוב..." אמר ביל. "מה אתה טיפש? אתה בא איתנו!" "בטוח? אני לא מפריע ?" "ממש לא!" חייכה ערבה, "וחוץ מזה, לא כל יום מגיע לביתנו הצנוע אורח כל כך יפה!" "ומי זה האורח היפה הזה?" שאל. "אתה!" צעקו שלושתן וארבעתם הלכו לדירתן של הבנות. המשך בהודעה הבאה
תמר קאוליץ
New member
../images/Emo191.gif../images/Emo79.gif../images/Emo79.gifחלק שני!../images/Emo79.gif../images/Emo79.gif
"בוקר טוב." אמרה קרולינה בעייפות לביל ששתה כוס קפה. "צהריים טובים." תיקן. "כן, כן. איפה חנה?" שאלה בפיהוק. "אני לא יודע, קמתי לפני רבע שעה. היא השאירה פתק שהיא יוצאת ותחזור מאוחר." "מוזר." אמרה קרולינה והתיישבה לידו. דפיקה בדלת. "מי זה?" שאל טום. "זאת חנה." אמרה. "רק רגע!" אמר ושם בוקסר. הוא פתח את הדלת והביט בה בפה פעור, היא הייתה יפה, מאוד יפה. "תסגור את הפה, הרבה זבובים מסתובבים פה." חייכה ונכנסה. טום סגר את פיו בצייתנות. "נחמד פה." חייכה והתיישבה בלי הזמנה על אחת המיטות. "אמ... תודה... רוצה לשתות משהו?" אמר ומיהר להוציא פחית קולה. "לא, לא מתאים לי קולה על הבוקר." חייכה. "בסדר, רוצה משהו אחר?" "לא, תודה." חייכה וסקרה אותו בעיניה. "בסדר," אמר והתיישב מולה, "מה עם ביל?" "ביל פגוע, טום," אמרה, "כנראה אתה ממש חשוב לו." "הייתי..." "לא, אל תמהר להסיק מסקנות שגויות, הוא אוהב אותך יותר מכל דבר אחר, טום." "פישלתי חנה... פישלתי בגדול..." אמר והרכין את ראשו. "אתה יודע? מותר לבני אדם לטעות, זה חלק מהטבע שלנו." "אבל את לא מכירה אותו... אני ממש הרסתי אותו..." "בסדר, אבל אפשר לתקן את זה." "אני פשוט לא מבין... למה הוא הלך?" "מה למה? פגעת בו טום!" "אבל הוא הלך פתאום! לפני זה הוא נשאר, פגוע, אבל לפחות נשאר!" "אולי בגלל המכתב שכתבת לו?" "איזה מכתב?" שאל טום. "מה איזה מכתב? המכתב הזה!" אמרה והגישה לו את המכתב.
"בוקר טוב." אמרה קרולינה בעייפות לביל ששתה כוס קפה. "צהריים טובים." תיקן. "כן, כן. איפה חנה?" שאלה בפיהוק. "אני לא יודע, קמתי לפני רבע שעה. היא השאירה פתק שהיא יוצאת ותחזור מאוחר." "מוזר." אמרה קרולינה והתיישבה לידו. דפיקה בדלת. "מי זה?" שאל טום. "זאת חנה." אמרה. "רק רגע!" אמר ושם בוקסר. הוא פתח את הדלת והביט בה בפה פעור, היא הייתה יפה, מאוד יפה. "תסגור את הפה, הרבה זבובים מסתובבים פה." חייכה ונכנסה. טום סגר את פיו בצייתנות. "נחמד פה." חייכה והתיישבה בלי הזמנה על אחת המיטות. "אמ... תודה... רוצה לשתות משהו?" אמר ומיהר להוציא פחית קולה. "לא, לא מתאים לי קולה על הבוקר." חייכה. "בסדר, רוצה משהו אחר?" "לא, תודה." חייכה וסקרה אותו בעיניה. "בסדר," אמר והתיישב מולה, "מה עם ביל?" "ביל פגוע, טום," אמרה, "כנראה אתה ממש חשוב לו." "הייתי..." "לא, אל תמהר להסיק מסקנות שגויות, הוא אוהב אותך יותר מכל דבר אחר, טום." "פישלתי חנה... פישלתי בגדול..." אמר והרכין את ראשו. "אתה יודע? מותר לבני אדם לטעות, זה חלק מהטבע שלנו." "אבל את לא מכירה אותו... אני ממש הרסתי אותו..." "בסדר, אבל אפשר לתקן את זה." "אני פשוט לא מבין... למה הוא הלך?" "מה למה? פגעת בו טום!" "אבל הוא הלך פתאום! לפני זה הוא נשאר, פגוע, אבל לפחות נשאר!" "אולי בגלל המכתב שכתבת לו?" "איזה מכתב?" שאל טום. "מה איזה מכתב? המכתב הזה!" אמרה והגישה לו את המכתב.
שכחתי לציין....
אני מאוד מתחברת לנושא של "תקעו לי סכין בגב". רק ממש לא מזמן(ספיר, זה קשור לזה ששאל אותי מה קרה לחברות שלי) תקעו לי סכין בגב, שלושן החברות הכי טובות שלי. הן ריכלו עליי מאחורי הגב, ואז כשגיליתי את זה, במקום לבקש סליחה הן ירקו לי בפנים. ככה שאני יכולה לתאר לעצמי מה ביל מרגיש... וזה נורא.. מקווה שמצפה לו עתיד ורוד.. D:
אני מאוד מתחברת לנושא של "תקעו לי סכין בגב". רק ממש לא מזמן(ספיר, זה קשור לזה ששאל אותי מה קרה לחברות שלי) תקעו לי סכין בגב, שלושן החברות הכי טובות שלי. הן ריכלו עליי מאחורי הגב, ואז כשגיליתי את זה, במקום לבקש סליחה הן ירקו לי בפנים. ככה שאני יכולה לתאר לעצמי מה ביל מרגיש... וזה נורא.. מקווה שמצפה לו עתיד ורוד.. D:
TaaaaaaaaaaL
New member
וואי. בעע.
איזה מגעילות. לא נעים! דלגי עליהן סתם מפגרות !!
איזה מגעילות. לא נעים! דלגי עליהן סתם מפגרות !!
TaaaaaaaaaaL
New member
חחחחח XD
תמר קאוליץ
New member
../images/Emo191.gif../images/Emo201.gif תמצאי חברות אחרות, הן באמת
לא שוות אותך 3> דר"א: תודה לכולםם 33>
לא שוות אותך 3> דר"א: תודה לכולםם 33>
Leb Die Sekunde
New member
תמארררררררררררררררררררררררררררררררר
אני חולה לך על הצורהXDDDDDDDDDDDD איזה יפה את כותבתXD אפשר גם פה להיות הגיגית? או משו אחר חיחיחי תוסיפי אותי באורחים בחתונה בפרק האחרוןXDDD ואז אני יכתוב המשך שאני עוצרת את החותונה קופצת על ביל וטורפת אותו מווחעאהאהאהאהאה סתאם חח באמת יפה! את כל כך מוכשרת איזה מגניב שאת מכירה את יערה באמת לא ידעתי וחן מכירה את אופירXDDD איך הכרתן? טוב לא משנה.. אנחנו לומדות באותה כיתה איזה כיף לה יש לה פלאפון עם כל מה שאת רוצה בתוככו טוב מחר אני יפציץ לך בתגובות שתפרסמי עוד פרק... חיחי מוחעאהאה
אני חולה לך על הצורהXDDDDDDDDDDDD איזה יפה את כותבתXD אפשר גם פה להיות הגיגית? או משו אחר חיחיחי תוסיפי אותי באורחים בחתונה בפרק האחרוןXDDD ואז אני יכתוב המשך שאני עוצרת את החותונה קופצת על ביל וטורפת אותו מווחעאהאהאהאהאה סתאם חח באמת יפה! את כל כך מוכשרת איזה מגניב שאת מכירה את יערה באמת לא ידעתי וחן מכירה את אופירXDDD איך הכרתן? טוב לא משנה.. אנחנו לומדות באותה כיתה איזה כיף לה יש לה פלאפון עם כל מה שאת רוצה בתוככו טוב מחר אני יפציץ לך בתגובות שתפרסמי עוד פרק... חיחי מוחעאהאה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.