אתה מכחיש את העובדות הנוגעות ליום האדמה 76'?
הינה העובדות על המרד הערבי של 1976 שדוכא ע"י כוחות הביטחון - הקדימון של אוקטובר 2000: " כעבור שלוש שנים קצרות, ב-30 למרץ 1976, בשעה תשע בבוקר; בצפונה של המדינה, בגליל, ביתם של שלוש מאות אלף ערבים ישראליים; בכפר []14 1948.]] סכנין, המשמש דוגמא לקדום חברתי-כלכלי מאז לכפר זה כבישים טובים, חשמל, צנרת מים, בתי ספר, מכשירי חשמל, מקלטי טלויזיה בכל בית. הוא קדם "בהרבה את השתלבותו בתחומי החיים השונים של מדינת ישראל...". ברחובות יותר מאלף אזרחי ישראל ערביים, שווי-זכויות. מולם מספר מצומצם של חיילים ושוטרים. היום: "יום האדמה", ההמונים המתרבים-והולכים קוראים "פלשתין, פלשתין!" קריאות נוספות נשמעות: "הגליל ערבי!" "נשחרר את הגליל בדם וברוח!" פתאום מושלכות אבנים אל עבר החיילים והשוטרים. קבוצת אנשי הביטחון בוהה בחוסר-אמונה ובעצבנות גוברת. בקבוק מולוטוב בוער מתנפץ בקיר המרוחק מהם מטרים ספורים. אבנים נוספות, כבדות יותר; לפידים בוערים; פחי בנזין ניצתים. החיילים מוקפים במעגל של פנים מלאות-שנאה. ערבי צעיר מכריז: "כפרינו אינם ישראליים! מדינתנו מדינת פלשתין!" עתוני ישראל דווחו בהרחבה על המתרחש: "הסכרים נפרצו. 'כולנו פתח!' - צעקו גברים ונשים במקהלה, בעודם מיידים אבנים וחפצים בוערים לעבר השוטרים. השוטרים ירו יריות אזהרה באוויר, שרק הוסיפו התלהנות בקרב המתפרעים. הללו התקדמו לעבר השוטרם והחיילים ואיימו לדורסם, דומה היה כי עוד רגע קט יימחצו אנשי הבטחון. גם הפניית כלי הנשק אל מול ההמון לא הניעה את המתפרעים לחדול. 'עולים עלינו' - דיווחו השוטרים במכשירי הקשר". (מעריב, 31 1976) למרץ "האספסוף נע ברחוב הראשי, המטיר אבנים, פחיות בוערות ובקבוקים לעבר מכוניות המשטרה והצבא. היו צעירים משולהבים שביקשו להציב מחסומים. אחרים קרבו יותר ויותר על כלי-הרכב של כוחות-הבטחון - מתוך כוונה ברורה להצית את המכוניות. לנוכח המצב המסוכן, פתחו החיילים ביריות אזהרה אך נראה היה, שאיש מקרב המפגינים, בעלי היצרים הלוהטים, לא שם לב. "המוני המפגינים הבחינו בכח הישראלי הנסוג. הקהל הגדול החל לדלוק בעקבות הכוחות הישראליים, יידה אבנים ושאג - 'עליהום' תוך מרוצה היסטרת. אלפים נעו לעבר החיילים וכאן, ברגע קשה זה, הורה מפקד-הכוח לפתוח באש...". (ידיעות אחרונות,31 1976) למרץ [[15]] כתב ישראלי שניסה לעקוף מחסום הותקף על-ידי ערבים הקוראים לעברו: "הסתלק מכאן! כאן פלשתין!" מאוחר יותר הוא מסר תגובה זו: "היה שם-נורא. השתוללות כזו אינה זכורה לי משנת 1948. כל יהודי... היה מועמד להירצח. ראיתי אותם כאשר תאוות הרצח בוערת בעיניהם. סיסמאות כמו "עליהום" ו"אידבח אל-יאהוד" ("טבחו את היהודים") הן מתונות לעומת מה שנשמע שם. מכל עבר בקעו קריאות לחיסולה של ישראל, להשמדת כל היהודים, לג'יהאד. קשה להאמין שמחזה כזה יתרחש במדינת ישראל ב-1976... "איבה כזו למדינה וליהודים קשה להעלות על הדעת. מה שהתרחש שם לא היה השתוללות ולא התפרעות. זה היה מרד. המרד הערבי של 1976...'! (מעריב, כנ"ל) המרד התפשט לכפרים ולעיירות בכל רחבי הגליל והמשולש, שני מרכזי האוכלוסין הערביים בישראל. מהומות ומעשי אלימות אחרים אירעו בסכנין, בעראבה, בדיר חנא, בבית נטופה, בטירה, בטייבה, בקלנסווה, בכפר קנה, בנצרת ובעשרות מקומות נוספים. לראשונה מאז קום המדינה הוכרזה שביתה כללית ע"י אזרחיה הערביים. כשהושבו הסדר והשקט על כנם, שכבו ששה ערבים מתים, ונפצעו יותר משלושים וחמשה חיילים ושוטרים ישראליים. לדבריו של כתב "מעריב", יוסף ולטר, בשובו מהכפר הערבי, אום-אל-פהם, "ליהודי לא היה נעים להסתובב בכפר". "
