קלטתי אותך
אני אתחיל מכך שהעוקצנות בהודעה הקודמת שלי לגבי לד זפלין ופינק פלויד הייתה מכוונת. אני לא באמת חושב שלד זפלין לא להקה טובה, להיפך, היא הייתה אחת הפייבוריטיות שלי במשך הרבה שנים, והאלבומים האהובים עלי שלהם הם אותם אלבומים בהם הם לוקחים בלי בושה את אותם ריפים עליהם דיברתי. מה שכן, ההתייחסות הייתה בלבד בכדי להצביע על האין-אונות שבכתיבה של הצמד בהשוואה ללנון ומקרטני. כמובן שאף אחד לא השווה בין פיזיקל גרפיטי לאלבום הלבן, זה היה רק רפרנט לשני אלבומים מכוננים לקריירות של היוצרים, ושוב, בצורה מוקצנת אבל מודעת לעצמה. פלאנט מחבר מילים גרוע. אני מסרב לקבל את זה שהוא אשכרה ישב וכתב מילים לבעצם 2 האלבומים הראשונים שלהם. אני חושב שהוא המציא אותם על המקום, או שכן, הוא מחבר מלים ממש גרוע. גם הביטלס לא גאוני הדור כשזה מגיע למלל, אבל צורת ההגשה שלהם, היא בצורה שאין שניה לה, בטח לא מרוברט פלאנט וג'ימי פייג'. איך אפשר בתוך תקופה של 8 שנים להוולד מחדש 10 פעמים לפחות, ועדיין להשאר עם איזו זהות שתייחד אותך מכל השאר, תשמע את i wanna hold your hand ואת i want you ברדיו, ותדע להגיד ולהצביע שזה הביטלס. ללד זפלין היו שירים ספורים אחרי לד זפלין 4 שהיו ממש טובים, אבל הרוב זבל. באמת, קשקוש מלא בחשיבות עצמית, והמון כלום. וזה לא שהם לא ניסו, התעסקות עם מוסיקה אוריינטלית, רגאיי, מוסיקה קלאסית, זה לא זה. בחיי כל כך סבלתי ששמעתי את houses of the holly עד שהגיע the ocean והציל את זה לגמרי. זה שרוברט ג'ונסון זה האבא של הבלוז או האבא של אני יודע מה, זה לא אומר שאתה יכול לקחת את מה שהוא עשה ולרשום שאתה עשית את זה, כשזה בפועל מה שקרה, כשפייג' ופלאנט לוקחים קרדיט על דברים שבכלל לא שלהם, וזאת הבעיה. גילמור ו-ווטרס היו גדולים ביחד. מדל, מור, סאוסרפול אוף סיקרטס, פשוט תענוג, וכמובן הדרק סייד... אבל שניהם סומאו על ידי יותר מדי אלמנטים שדנים בהם ממש פה על בסיס יומי, דבר שהשפיע על היצירה שלהם, על שיתוף הפעולה בינהם, ועל הטיב של השירים בכללי. כשזה נוגע ללכתוב שירים, סיד בארט לא רואה את ווטרס. כשזה נוגע ללנגן בגיטרה, סיד בארט הרבה יותר מבריק וייחודי מדיויד גילמור. ובגדול, אני רואה שאנחנו מסכימים, אז אחלה .
ואם כבר הרוק המתקדם ב-Atom Heart Mother, מדובר רק על צד A, נכון?
