למה אתם שואלים שאלות קשות?..
אני אנסה להגיע ל-10. הערה: הסדר ברשימה אקראי ואין לו כל משמעות מבחינת חשיבות של להקה זו או אחרת. זה מספיק קשה להרכיב עשיריה, אל תצפו גם לדירוגים. 1. הביטלס - וכל מילה נוספת מיותרת (הנה ארבע מילים מיותרות...). 2. פינק פלויד - אלא מה? 3. לד זפלין - הכל כבר נאמר. 4. קווין - הקול והפסנתר של פרדי מרקורי, הגיטרה של בריאן מיי, השילוב הנפלא בין רוק, מוזיקה קלאסית ואופרה. אני אוהב בעיקר את התקופה המוקדמת של שנות ה-70 (תקופת ה-"No Syntisizers!") למרות שגם אח"כ היו להם שירים ואלבומים מצוינים, אבל גם כמה נפילות, חלקן אף מביכות. הנה להקה שקאמבק שלה, לפני תחיית המתים, לא יתקבל בברכה כמו אצת הפלויד או זפלין. 5. קינג קרימזון - הלהקה בעלת אלפי הפרצופים והאיש האחד - רוברט פריפ - למרות ששאני אישית מעריך אותו פחות מאשר אחרים (ב-In the court למשל, דווקא למקדונלד היה משקל גדול יותר בכל הנוגע להלחנה וביצוע). יחד עם חברי הלהקה שבאו והלכו (ובאו אחרים והלכו וכו'), גם הסגנון המוזיקלי לא הפסיק להשתנות ולהתחדש, לפעמים זה לא היה הכי מוצלח (lizard), לפעמים זה היה נסיוני ומעניין (Larks, Starless) אבל רק בגלל האלבומים הכמעט מושלמים (Red, שלא לדבר על אלבום הבכורה המדהים) שווה לאהוב אותם. 6. ג'נסיס - כמובן, התקופה המוקדמת עם פיטר גבריאל וסטיב האקט, כשפיל קולינס ישב מאחורי התופים. הלהקה שבתחילת דרכה שמה את האלבום הראשון של הלהקה הקודמת שהזכרתי כנר לרגליה ובהמשך יצרה שילוב מרתק, משעשע ופוגע של סאטירה, מחאה, הומור בריטי ומיתולוגיה יוונית בסגנון שנע בין קינג קרימזון למונטי פייטון, עם לא מעט תחנות ביניים. השנינות וההומור של גבריאל, הגיטרה המהפנטת של האקט, והתופים המדויקים ומשובחים של קולינס יצרו את אחת הלהקות המרתקות ביותר ברוק המתקדם ובמוזיקה העולמית בכלל. 7. קאמל - למרות שלאחרונה הסגנון הנקי והמדויק שלהם מתחיל קצת לעייף אותי (כנראה שהסגנון הזפליני קורץ לי כרגע יותר), עדיין מדובר בלהקה משובחת בכל קנה מידה. כמעט. הטקסטים שלהם תמיד נשמעו לי רדודים וסתמיים מדי, אולי בגלל זה יצירת המופת הכי גדולה שלהם שלהם היא אינסטרמונטלית (אווזת השלג). המממ.. עוד שלושה.. שניתן נציגות לקול הנשי? 8. ג'וני מיטשל - במעבר חד, מלהקות של גברים וסגנונות מוזיקליים מפוצצים וגרנדיוזים לאשה אחת קטנה, בעלת סגנון מיוחד, שקט, אישי, רק ונוגע (למרות שגם הוא אף פעם לא הפסיק להשתנות). זמרת שנתנה השראה לדורות נוספים של זמרות-יוצרות מוכשרות, למרות שעדיין לא פינתה את מקומה. 9. סוזן ווגה - הזמרת-יוצרת שיודעת לבעוט ברכות, לדקור בנעימות. שירים נהדרים וכתיבה מדויקת. חבל שלא תמיד בחרה בהפקה מוזיקלית הולמת, אבל זה לא הצליח להאפיל על השירים המצוינים. 10. קרן אן - האהבה החדשה שלי (במובן המוזיקלי בלבד
) - עוד לא שמעתי שיר שלה שלא אהבתי. האלבום האחרון שלה, שהוא מעט מחוספס יותר בהשוואה לקודמיו, מומלץ בחום רב. (והיי, היא משלנו!). אחרי שאלחץ "שלח" אני בטח אזכר בעוד להקות ואמנים, שייצטרכו לחכות לרשימה הבאה... (הרשימה הורכבה ממוזיקה לועזית בלבד. למוזיקה הישראלית מגיעה עשיריה נפרדת).
