*מנופפת* שא-לום! ../images/Emo9.gif
טיול שנתי! טיול שנתי! טיול שנתי! *מקפצת כמו עוף חולה בשפעת העופות* היה פשוט
כיף. אמנם רוב הזמן הייתי בטוחה שאני לא חוזרת על הרגליים מהטיול הזה, אלא בארון... אבל ניחא! היינו במכתש, ו~כמובן~ שדווקא ביום שנצא - מזג האוויר יהיה אפוקליפטי ביותר o___O היה גשם, ולשמיים היו צבע כתום-צהוב מפחיד ביותר, והודעתי לכל מי שרוצה לשמוע (ומי שלא) שסוף העולם הגיע ("אההההההה!!!! גשם של אש!!! זה האפוקליפסה!!! save yourselfs! we are gone die!!!!" - זה פחות או יותר מסכם את מה שאמרתי לאחים חברים הורים דודים וחיות מחמד X_X) אבל בסוף מצאתי את עצמי שלמה ובריאה ^^' בכל מקרה, שלוש לפנות בוקר, מחכים שיאסוף אותנו האוטובוס, דאחקות ושיגועים ובעיקר קור לא מהעולם הזה...
וכמובן, אחרי שהתחלקנו לאוטובוסים לפי כיתות, גם אז עדיין לא ידענו אם באמת יהיה טיול (טראומות משנה קודמת, שהחזירו אותנו
) ורק בערך... שתעיים אחרי? ידענו בוודאות. וגם כשהגענו לשם - שינו את המסלול! אז נסענו לראות את השטפונות שנוצרו בגלל הגשם... למדריכה שלנו היה שם מאוד מיוחד. מאיה. ארג! >< זה פשוט מעצבן שמכל מקום צורחים את השם שלך! ועוד כשלא מתכוונים אליך! הייתי בטוחה שבסוף אצא משם עם פיצול אישיות X_X ואז הלכנו לאיזה מסלול לא אנושי, שבו הלכו לי השרירים, ועלינו על כל מיני רכסי הרים שאלוהים יודע למה בכלל הם הגובה הזה... הכובע שלי כל הזמן אף וידיד שלי זינק במן ספיידרמנ-יות והציל אותו כל הזמן
, בכלל - הוא היה על תקן המציל בטיול הזה. כל הזמן במסלולים המפחידים דאגתי להיות לידו ^^' והיה איזשהו שלב, שבמקום שהרוח תרים את הכובע שלי... היא הרימה אותי. אני לא יכולה להגיד לכם כמה פחדתי באותו רגע. קצת אחרי שהרוח העיפה אותי טיפה, נתקלתי באבן אז נפלתי חזדרה על האדמה, אחרי שהתרוממתי מספר קטנטן של מילימטרים, אבל זה עדיין היה מפחיד... החוסר שליטה הזה שהרגשתי... ופשוט חיבקתי את האבן הזו לכמה שניות ורעדתי עד שחברים באו והרימו אותי ודיברו איתי קצת... זה היה מבהיל... אבל גיליתי שזה אל קרה רק לי, אז הבנתי שאני לא באמת צריכה לפחד מתעופה... בלילה היה פשוט מייאש, אבל אני מניחה שככה זה כשישנים באוהלים במדבר. אין לך לאן לברוח
... אני מתכוונת - או שאתה יוצא החוצה לקור המקפיא ומחפש אנשים (המדריכים קלטו קצת מאוחר מדי שאנחנו צריכים מדורות... בלילה השני כבר למדנו שלא צריך אותם - והילדים הדליקו בעצמם מוקדם יותר) או יושב באוהל... שזה משהו פשוט קלסטרופובי.... אז ליתר דיוק - או לחפש אנשים בקור, או ללכת לישון באוהל X_X. אז, כפי שאמרתי, הייתי ממש מיואשת והייתי בטוחה שאני מתחילה לבכות אם לא אמצא תעסוקה מהר... מזל שחברות שלי היו איתי, וישבנו באוהל והנהגתי משחקי "של מי השורה הזו" ("אוקיי! מדברים רק בשאלות, תראו! *מדגימה*" "אוקי... עכשיו - הו אני יודעת! משחק הא"ב...") בסופו של דבר הלכתי לישון מרוצה יותר ועם רוח מעודדת ^^ הבקרים מייאשים כמו הלילות... לך תצחצח שיניים בלי כיור! >< בכל אופן, הצלחתי לבצע את זה.
ויותר קל להיות עם גשר בטיול מאשר עם פלטה, איך לעזאזל אני... שוטפת אותה?! (מצטערת על הגועל...) אבל אז אתה מגלה שהכל שווה את זה - ביום של הטיול עצמו. הטיולים כ"כ כיפיים! אמנם שוב היה מסלול שהייתי בטוחה שאני לא חוזרת ממנו (עליית הפלמ"ח. על מה מתערבים שהאדם שהסכים שתלמידים יסתובבו שם כחלק מטיול לימודי היה לימור לבנת?! ><) אבל היה ממש נחמד, ולגלות שאני יכולה לעבור את זה גם עם רגליים כושלות מפחד היה... מעודד?
ושוב היו עליות וירידות ארוכים מדי וכולנו התלוננו כמו הילדים המפונקים שאנחנו...
ארמ, ואז... לא זוכרת ^^' והיה הלילה השני! שם ממש לא הרגשנו טוב והיו לי סחרחורות וכאלה, אז כולנו (אני + 3 הבנות איתן ישנתי) הלכנו לישון ונרדמנו במהירות
בכל מקרה, התעוררתי באיזו שהיא שעה ואני שומעת שני ילדים מהכיתה ליד האוהל שלנו (מעירים עליו עם פנס) ואחד אומר משהו לגביי האוהל שלנו, והשני מעודד אותו להזיז את זה... ידעתי שהם בטח לא מודעים לזה שזה האוהל שלנו, חברות שלו, אבל גם לא הבנתי למה הוא בכלל עושה את זה - הוא לא אחד שעושה דברים כאלה. בכל מקרה, ברגע ששמעתי את זה, וראיתי את האור של הפנס מתחזק (=הילד התקרב ובאמת התכוון להזיז את מה שזה לא היה) פשוט קראתי בשם שלו בעצבים. תוצאה? 5 שניות אח"כ אני שומעת את הקול שלו במרחק של מטרים מהאוהל ^^' צחקתי לעצמי וחזרתי לישון - ובבוקר אמרתי שאטפל באותו ילד ומה לעזאזל הוא רצה?! והוא אומר לי שזה לא היה הוא
והוא לא משקר, זה בטוח... אז הזהות של שני הילדים נשארה תעלומה >< ואז היה בוקר שלישי! והיה קר. דווקא ביום שכולנו לבשנו שלושת-רבעי וכבר היינו חולים ממילא... ושוב, לא ידענו מה יהיה בגורל הטיול שלנו, ובאמת שינו אותו. והנה, בפעם הראשונה זה יומיים ראינו סימן לטכנולוגיה ועלינו על אוטובוס! שלקח אותנו למסלול הבא (תצפית על המכתש הקטן) ואז מסלול של שעה וחצי - ופוזרנו הביתה!
יצא שהייתי בבית כבר ב-19:00 שלשום. והרגשתי כ"כ רע שמיד אחרי סיפור החוויות לאימא (ומקלחת יסודית בצורה של "עוד-מעט-את-מורידה-לעצמך-דם-מאיה-תרגעי-עם-הסבון!") פשוט נשפכתי על המיטה והתעוררתי כמעט בצהריים של יום המחרת ואקמולים נון-סטופ. אבל זה כ"כ היה שווה את זה! הבנתי כמה הכיתה שלי מגובשת וכמה אני אוהת אותה... אז מה אם בשביל ההרגשה הזו צריך גם חום, שיעולים שפוצעים את הריאות וסחרחורות? D: או או! גם צרבתי לי שירים ביפנית, ושמעתי אותם קצת בטיול (מסתבר שלא היה הרבה הזדמנויות כמו שחשבתי שיהיו o__O) וחברה שלי רצתה לשמוע איתי, והתפוצצה מצחוק מזה שאני אשכרה מצליחה לדקלם לה את זה... עזבו את זה שאני אפילו לא שרה מקביל למה שאומרים X_X *הולכת לעשות את המטלות שאימא ביקשה* קראתי את כל השרשור - כל הכבוד סטטה
, מוכשרת..., אמנם חבלות וסימנים כחולים - אבל תודי שנהנית! D: מה עניין הזוגות בפורום פתאום?! o___O ונדב, ככה אתה מעודד את אימא שלך (או אבא? אני כ"כ לא בעניינים X_X) לבגוד!?