Atom Heart Mother
אני פשוט מת על האלבום הזה. מת עליו. זה מתחיל ביצירה שכמעט בכל רגע נתון לא תוכל לשמוע אותה... היא ארוכה מידי, משעממת, מופרעת, לא מגובשת מבולגנת וכו' וכו', אבל כולנו הרי יודעים שזה כל הקסם שלה. כשהגיטרה של גילמור נכנסת בדקה השלישית אני רואה מלאכים בשמיים, נשבע לכם מלאכים. אני רואה פרות עפות בשמיים ביום בהיר אחד בקיימבריד'ג. יום פיקניק שהופך להזוי במיוחד. כמעט לכל אחד מאיתנו היה את הרגע של... מממ מה בא לי עכשיו? האטום הארט! זה מה שבא לי עכשיו! וכשזה מגיע זה מסחרר ומעיף אותך למקומות הזויים.... חבל על כל מילה. נמשך בשיר מינורי ומרגש, סטייל ניק דרייק הייתי אומר עם סגנון טיפה ספרדי הייתי אומר (ואין לי מושג מאיפה). שיר מרגש. לאחר מכן מגיע שיר של כיף, שמחה, חצוצרות ועניינים. רייט בוכה ואני כולי מבסוט. מצידי שעל כל סטוץ' שלו שיכתוב עוד שיר כזה. תענוג לאוזניים, במיוחד ברגעים הרועשים של השיר. שיר הבא - שלמות. המילה היחידה שקולעת. ואחרי זה מגיע הקטע שכולנו אוהבים לקטול... אני די מחשיב אותו כסיגריה שאחרי הסקס. תן להירגע קצת, אז אנחנו לא עושים פה איזו יצירת מופת, אז שיר הסיום הוא לא עירעור תהומי על התנהלות העולם וכן במקום להביא אותה בהרמונית סיום לא מהעולם הזה אנחנו זוכים לשמוע חביתה מתבשלת... אז כן זה טיפה שונה, מוזר. אבל שמישהו יגיד לי שהמוזרות הזאת היא לא מה שעושה לו את האלבום. אני מוציא את האלבום כי בשבילי הוא לא יצירת מופת. אני פשוט ממש אוהב אותו, וכנראה שאצל להקה כמו פינק פלויד, זה פשוט לא יכול להספיק.