שירשור פאנפיקים על ט"ה

[Rukia nik]

וואוו זה היה טוב!

מצחיק ומחוכם למידי! אהבתי!!

 

[dirty look]

|גבות|

אגב, יש גם בלוג אחד ע-נ-ק-! שיש שם ביל&טום + גיאורג&גוסטב זה קורע! http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=424346

 

[תמר קאוליץ]

../images/Emo191.gif אחלה ~רצה לקרוא~

 

[dirty look]

חח ברשימות יש את כל הפרקים

תתחילי מ1 ^^

 

[BlassMond]

וואו ממש חיכיתי למשהו כזה!

לפני איזה שנה כתבתי משהו כזה על TH.. כשהם עוד הופיעו במוסקבה בשנה שעברה. זה נורא נורא נורא ארוך אז אני אצטרך לחלק את זה לכמה חלקים. זה 10 דפים בוורד.. אני חושבת. אני אני מעלה את זה.. זה לא גמור.. אתם יכולים להמציא המשך משלכם ..הכל כמובן דמיוני לגמרי. חלק 1. הקדמה- 2 ליולי אמ, היומן הראשון שלי. כן.. אני לא יודעת למה בעצם החלטתי לנהל יומן אישי כשאני יכולה פשוט לפתוח בלוג. אולי כדי להיזכר בדברים האלה כשאהיה יותר זקנה.. מי יודע. בכל מקרה, אם כבר החלטתי אז ככה, שמי אנה, אני בת 16, אני עולה לכיתה י'. אמ.. התחביבים שלי? בעיקר לשמוע מוזיקה ולבהות בתמונות של טוקיו הוטל. וסתם להתחרפן. לחברה הטובה שלי קוראים נטשה. או נטלי. - - - - - ..וכאן הכל מתחיל. - - - - - כשנטלי נכנסה אלי לחדר והתחילה לקפוץ ולצרוח כמו משוגעת, ממש לא הבנתי מה היא רוצה ממני. היא קפצה וקפצה וצעקה משהו לא ברור.. היא הפכה לי את כל החדר לגמרי! אחרי שהיא נרגעה קצת היא סיפרה לי שטוקיו הוטל, הלהקה האהובה עלינו, מתכוונים לבוא לארץ ולהופיע כאן. אני הייתי בשוק טוטלי! טוקיו הוטל?! כאן?! בחור הזה?! נו ב'מת. התחלתי להגיד לה שתפסיק לעבוד עלי, כי אני לא כזאת פטית. אחרי 5 דקות שהיא ניסתה לשכנע אותי, היא אמרה לי שהיא תוכיח לי. התיישבה ליד המחשב והתחילה לחפש איזה אתר. אני ישבתי על המיטה והסתכלתי עליה. אחרי כמה דקות היא עשתה פרצוף של ניצחון ואמרה "הנה!!!" העפתי אותה מהכיסא והתחלתי לקרוא. היה כתוב שם שהם באמת באים, אבל באמת! התחלתי לקפוץ כמו משוגעת ולצרוח, כמו שהיא עשתה כשנכנסה אלי לחדר. הייתי המומה! זה היה כל כך מדהים!! אמרתי לעצמי שמחר אני אלך לקנות כרטיס, ויהיה מה. וזה נכון, למחרת אני וחברתי עמדנו בתור לקופה, וב7 וחצי בערב כבר הייתי בבית שלי, מחזיקה כרטיס ביד, וחולמת על מה יהיה. התרגשתי כל כך! הלב שלי דפק ממש מהר מהתרגשות! לא האמנתי שעוד יומיים אני אוכל לראות את טום, גאורג, גוסטי.. ואת ביל!!! אלוהים!! אני אוכל להיות נוכחת בהופעה שלהם!!! זה היה כל כך חזק. לא הצלחתי לעצום עין בלילה.. כל הזמן חשבתי.. לא הצלחתי להירדם אפילו ל5 דקות. מזל שזה חופש עכשיו. - - - - אני ממש לא מאמינה.. אני מרגישה שזה איזה חלום! שמישהו יצבוט אותי! עוד פחות מ4 שעות תתחיל ההופעה שלהם!! עוד פחות מ4 שעות אני אראה אותם... עוד פחות מ4 שעות.. רק 4 שעות מפרידות ביני לבין ההופעה! אחרי שעברה שעה התחלתי להתארגן, נטשה הייתה אמורה לבוא אלי שעה וחצי לפני ההופעה, כדי שנלך ביחד. התחלתי לבחור בגדים.. הפכתי את כל הארון שלי, מדדתי את כל הבגדים, ובסוף לבשתי את הג'ינס האהוב עלי, החרוש ביותר. אחר כך הפכתי את כל הארון של אמא שלי, ושם מצאתי חולצה נחמדת. בערך חצי שעה התלבטתי איך לסדר את השיער, מה לא ניסיתי? צמות, גומיות, קוקו.. בסוף הלכתי פזור. התאפרתי וחיכיתי לנטשקה. היא כרגיל איחרה, ברבע שעה! החלטתי להתעלם מזה, שמתי את הנעלים שלי, לקחתי את התיק, ויצאנו לדרך! כל הדרך רעדתי מהתרגשות... בקושי נתתי לנהג באוטובוס את הכסף. הוא הסתכל עלי ממש מוזר. חשב שאני פסיכית, כנראה. נטשה כל הדרך אמרה לי להירגע, אבל ראיתי עליה שגם היא עצבנית. האוטובוס זחל כמו צב! היו המון פקקים, אבל בסוף הגענו בזמן. נכנסו אני ונטשקה, מצחקקות כמו מפגרות. ההופעה הייתה מ-ד-ה-י-מ-ה-!! פשוט ענקית!!! צרחנו איתם ביחד את כל השירים, איזה אנרגיות! אחרי שההופעה נגמרה נודע לנו שחברי הלהקה עושים מסיבה אחרי ההופעה. התלהבנו שתינו ורצנו לקנות כרטיסים.. אבל לצערנו – הכרטיסים אזלו. עשינו סיבובים סביב המקום, בשביל לבדוק אולי יש איזה דרך להיכנס פנימה.. עקפנו את המקום איזה 3 פעמים ובפעם הרביעית, איש אחד התקדם אלינו. בהתחלה פחדנו ממנו, אבל אז הוא שאל אם אנחנו צריכות כרטיסים כדי להיכנס. שתינו התחלנו להנהן בהסכמה, והוא הוציא מהכיס שני כרטיסים. מיד התחלנו לחטט בתיקים שלנו וחיפשנו כסף! האיש מכר לנו את הכרטיסים, ואחרי חצי שעה כבר היינו בפנים!! שתינו כל כך התלהבנו מזה וקיפצנו לנו שבסוף איבדנו אחת את השניה. התחלתי לחפש אותה כמו מטורפת בין כל האנשים. פעם אחת אפילו נגעתי בכתף של מישהי והתחלתי להגיד לה שהיא משוגעת, ומה היא נוטשת אותי, ובסוף התברר שזאת לא נטשה, אלא מישהי אחרת שדומה לה. הרגשתי כל כך לא נעים.. מה אני מתנפלת ככה על הבנאדם?! היא בטח חשבה שאני משוגעת! התרחקתי ממנה כמה שיכולתי, מחפשת בעיניים את נטשקה. אני לא יודעת כמה זמן הסתובבתי שם בין האנשים וחיפשתי אותה, אבל התחיל לכאוב לי הראש. החלטתי לעלות לאחד החדרים שהיו שם.עליתי למעלה במדרגות והרגשתי שאני ממש מסוחררת.. כבר התחלתי לחשוב שהוסיפו לי משהו במיץ תפוזים ששתיתי! בסוף נכנסתי לאיזה חדר, ונרגעתי קצת. כנראה זה סתם היה בגלל הרעש או משהו.. החלטתי להתקשר להורים שלי ולהודיע להם שהכל בסדר. חיטטתי בתיק, כולי רועדת.. אין לי מושג למה רעדתי, אבל מרוב שהייתי כל כך מרוכזת בחפירה שלי בניסיון למצוא את הפלאפון הטיפש הזה, לא הרגשתי בכלל שמישהו נכנס פנימה לחדר! פתאום, בלי אזהרה מוקדמת, מישהו נגע לי בכתף. כל כך נבהלתי, עד שקפצתי והפלתי את התיק שלי לרצפה! הסתובבתי במהירות כדי לראות מי לעזאזל נוגע לי ככה בכתף בפתאומיות, "למה לעזאזל אתה מבהיל אותי ככה?!" אמרתי בכעס לפני שבכלל הספקתי לראות מי מאחורי. כשראית, השתתקתי. זה היה ביל. ה-ביל קאוליץ. הוא נראה בעצמו מבוהל מהתגובה שלי והתחיל להצטער ולהתנצל, ואפילו ירד על הברכיים בשביל לאסוף את התיק שלי ואת כל הדברים שנפלו ממנו. אני שתקתי. לא האמנתי.. מה יכולתי להגיד? אחרי שהוא אסף את כל הדברים שנפלו לי מהתיק, הוא נתן לי אותו לידיים. "הנה." הוא אמר תוך כדי שהוא מושיט לי את התיק הקטנטן שלי, "אני ממש מצטער.. לא התכוונתי.." הוא אמר בקול רועד. ואני - לא הבנתי כלום. מה, אני הבהלתי אותו ככה? "זה..בסדר." הדבר היחיד שהצלחתי למלמל. הוא חייך אלי. אלוהים!! ביל קאוליץ מחייך אלי! "רק שלא יעשה את זה שוב" התחננתי בלב. החיוך שלו כזה הורס. הוא התיישב לידי על המיטה שהייתה שם ושאל בקול רך, ופחות מבוהל, "אז.. אמ.. היי. אני ביל." "אני יודעת מי אתה." אמרתי. "באמת??" הוא עשה עיניים גדולות. "נו, באמת, אתה חושב שאני באה למסיבה שלך, ולהופעה שלך, ושאני לא אדע מי אתה?" אמרתי, בציניות. "אה. צודקת. היית בהופעה שלנו?" הוא שאל. "כן." עניתי.. למה אני עונה כאלה תשובות קצרות??? אני כל כך טיפשה!! "אה.. נהנת?" הוא שוב חייך!!! "ועוד איך!" אמרתי, והתלהבתי. לפעמים אני פשוט שונאת את עצמי. "איך קוראים לך?" הוא שוב שאל. ושוב חייך. התחלתי להסמיק טיפה מהחיוכים שלו ><" "אה.. סליחה" הצטערתי, "אני אנה!" הושטתי את היד שלי ללחיצת יד. הוא הושיט גם, לחצנו יד. לידיים שלו יש מגע כל כך רך ונעים, מה הוא עושה איתן לעזאזל? נו, אז מה אתם חושבים?

 

[BlassMond]

חלק 2

הוא התקרב אלי יותר, ואני התרחקתי ממנו. הוא התקרב שוב, ואני שוב התרחקתי, בסוף כשכבר הייתי ממש בפינה, קמתי מהמיטה. הרגשתי את הלב שלי דופק כל כך חזק, כאילו כל העולם יכול לשמוע אותו! "לאן זה?" הוא שאל. "לפלאפון." אמרתי. "אני רוצה להצטלם איתך." והתחלתי לחטט בתיק. "אבל את יכולה לחפש את הפלאפון שלך גם בישיבה.." אמר ביל. "אה.. כן." אמרתי. התיישבתי, הפעם בקצה השני של המיטה ככה שעד שהוא יספיק להתקרב אלי אני אוכל להתחמק. הוצאתי את הפלאפון, והוא התקרב אלי בשביל התמונה. הוא שם יד אחת על הכתף שלי וממש נצמד אלי, הרגשתי שאני מתפוצצת מאושר. הצטלמנו, והוא הרפה ממני טיפה, "ועכשיו לפלאפון שלי!" ביל הכריז חגיגית. הוא התקרב אלי שוב, הפעם יותר קרוב. הלב שלי דפק כל כך חזק, נדמה היה לי כאילו הוא הרגיש אותו, כי הוא היה ממש צמוד אלי. צמוד מדי. אחרי שהצטלמנו הוא התרחק ממני קצת, אבל היד עדיין נשארה על הכתף שלי. בדיוק כשהוא הכניס את הפלאפון שלו לכיס, מישהו נכנס פנימה לחדר. זה היה טום. ה- טום! "ביל, נו איפה אתה מתחבא כולם מחכים לך שם.." הוא התחיל למלמל בקול, "אוו סליחה! אתה פה עם בחורה.. אני לא אפריע.." הוא אמר, אחרי שקלט שביל מחבק משהו בצורה של בחורה. או דובון. אבל לא משנה. "לא,לא! תישאר!" אמר ביל. טום התקרב אלי, אמר, "היי, אני טום" וחייך חיוך עקום. אני לא קלטתי שום דבר! חשבתי שאני בחלום. "הא.. אני אנה." גמגמתי. ביל ואני עברנו לשבת בספה וטום התיישב מולנו. חשבתי שעוד שניה מישהו יצבוט אותי ואני אתעורר! אני יושבת לי, בחדר, במסיבה של טוקיו הוטל, עם טום וביל בכבודם ובעצמם!! עד שאני חשבתי את כל המחשבות האלה, הם התחילו לדבר. ביל הסתכל פעם עלי ופעם על טום, וטום, שישב מולי, הסתכל עלי כל הזמן. בלי להזיז מבט לשום כיוון אחר. אחרי כמה דקות שהוא התרכז כל כך לבחון את הפנים שלי, כבר התחלתי להסמיק. הסמקתי ונהייתי אדומה יותר ויותר... שניה אחרי שטום הבחין בזה, הוא פלט: "הוו!!! את עוד מסמיקה!!! בואי, אני כולי שלך!!" "טום, אולי פעם אחת תתאפק מלפתוח את הפה?" יצא ביל להגנתי, "טוב טוב.. הבנתי כבר.. " טום אמר במסתוריות "אני אשתדל." אחרי כמה רגעים שמעתי את הצליל של השיר rette mich של טוקיו הוטל, והבנתי שהטלפון שלי מצלצל, זאת הייתה אמא שלי... כמובן, הרי רציתי להתקשר אליה, ושכחתי בגלל הנסיבות המיוחדות. ביל וטום התלהבו מהצילצול, ואני עזבתי אותם בשקט והלכתי לכיוון השני של החדר כדי לשוחח עם אמא שלי. אמרתי לה שהכל בסדר וכנראה שאני אגיע היום מאוחר יותר, אז שלא תחכה לי. אחרי 20 פעמים שאמרה לי לשמור על עצמי, ניתקה. בזמן השיחה הקצרה עם אמא שלי, טום וביל הסתודדו ומילמלו משהו אחד לשני שלא הצלחתי להבין. אחרי שהתקרבתי אליהם, טום פתאום קם כאילו יש לו קוץ בתחת, או משהו, ואמר שהוא בעצם צריך לרדת למטה.. שמחכים לו שם.. ועוד תירוצים. "טוב, אני חושב שאני אלך ואשאיר אתכם קצת לבד!" אמר, ויצא מהחדר בטיל תוך כדי טריקת דלת. "מה יש לו זה?" שאלתי את ביל. ביל חייך שוב! החיוך שלו כזה סקסי.. שיפסיק! "בואי שבי לידי." הוא אמר לי. ישבתי, יש לי ברירה? למרות שהרגשתי שהלב שלי עוד שניה מתפוצץ.. הוא התקרב אלי וחיבק אותי. לא הבנתי מה כל הקטע הזה, אבל לא היה לי איכפת. ביל מחבק אותי! מי אני שאתנגד?! אין לי מושג כמה זמן ישבנו ככה, אבל הרגשתי שאני ממש נהיית עייפה, והעיניים שלי נעצמות.. חשבתי שהגיע הרגע המתאים ללכת הביתה, ולשכוח מכל מה שקרה עכשיו. כי לביל, יש הרבה בנות שרוצות אותו. והן יפות. מה הוא צריך אותי בעצם? קמתי ושפשפתי את העיניים. "מה קרה?" הוא שאל. כזה חמוד. "כלום.. אני חושבת שאלך הביתה.." מילמלתי. "נראה לך?! את נשארת כאן איתי." הוא קבע. "אבל.." התחלתי להגיד לו שאני לא יכולה להשאר. איתו, פה, לבד! "שום אבל." הוא קטע אותי, ואמר שאני נשארת איתו וזהו. בדיוק כאן נכנסה נטשה. "נטלי!!!" כל כך שמחתי שהיא באה!! "איפה היית?! חיפשתי אותך כמו משוגעת! מה את חושבת לעצמך שאת נוטשת אותי ככה?!" התחלתי אני. "תרגעי אנוש," היא אמרה, "לא נטשתי אותך ולא כלום. פשוט.. לא משנה אני אספר לך אחר כך." "טוב.." אמרתי, "נלך?" "היי היי!!" פה ביל התערב. "אמרתי לך שאני נשארת כאן, וזה סגור. זהו. אין לך ברירה!" הוא אמר בעלבון. איך יכולתי לסרב?? "טוב." אמרתי. "אני אלך להביא לך אחת מהחולצות הארוכות של טום!" אמרה נטשה ויצאה מהחדר. "רגע," חשבתי לעצמי, "מה היא קשורה לטום?". אחרי שהיא חזרה, היא נתנה לי את החולצה, "נטשה, טום??" שאלתי אותה. "אני אספר לך אחורי זה." היא חייכה. "מוזר." חשבתי לעצמי שוב. נכנסתי לשירותים כדי להחליף בגדים... כשיצאתי ביל התלהב. "אוו!!!" הוא התחיל לקרקר סביבי. אמרתי לו שאם הוא לא יפסיק אני אלך הביתה, אז הוא הפסיק. אחרי זה ביל החליף בגדים, ואני כבר שכבתי במיטה. הייתה רק מיטה אחת וספה. ביל התחיל להזדחל למיטה, שאני שכבתי בה. קמתי מהמיטה במהירות. "מה קרה?" הוא שאל. תמים. "כלום.. אני..אשן על הספה." אמרתי. "שלא תחשבי! למה?" שאל ביל. "כי.. אני לא מכירה אותך? כלומר, אני מכירה אותך, אבל לא באמת. באמת אני מכירה אותך חצי יום." אמרתי. "טוב," הוא אמר, "אז אני אשן על הספה, בואי תשני פה." התווכחנו עוד רבע שעה מי ישן איפה, בסוף נכנעתי. שכבתי לישון במיטה והוא התקפל לו על הספה. אני לא מבינה בכלל איך הוא הצליח לישון על הספה הזאת, הוא כל כך גבוה O.O ברגע שהנחתי את הראש שלי על הכרית, ישר נרדמתי. הייתי כל כך עייפה, גם בגלל ההתרגשות. קרו לי יותר מדי דברים ביום אחד.. הייתי חייבת לנוח. בבוקר נטשה התפרצה לחדר, הסיטה את הוילונות, ואמרה שכבר 2 בצהריים ואנחנו חייבים לקום! בהתחלה כשפתחתי את העיניים האור הכה בי כל כך חזק, שמשכתי את השמיכה שוב מעלי. אבל נטשה, התחילה למשוך את השמיכה מעלי וגם את השמיכה של ביל היא הצליחה למשוך איכשהו מעליו, למרות שהוא כל שניה קילל ומשך אותה בחזרה. "אני הולכת הביתה, להביא לך משהו?" שאלה אותי. "אני אבוא איתך!" אמרתי לה. פתאום ביל קפץ, התעורר, וכבר לא נראה ישנוני בכלל. "את תישארי פה." הוא אמר. נחוש.

 

[BlassMond]

חלק 3

"ביל, אני צריכה לקחת בגדים מהבית. אני לא יכולה להסתובב כל היום בחולצה הזאת." אמרתי. "למה לא?" הוא צחק, "זה דווקא מחמיא לך." שוב צחק. הסמקתי. "נו, ביל. אני הולכת." ביל התחיל לשכנע אותי שאני אשאר, הרי במילא נטשה הציעה לי שהיא תקח לי משהו. טוב, לא יכולתי לסרב. נשארתי. נטשה נראתה מרוצה מעצמה, משומה, ויצאה מהחדר. אני נכנסתי להתקלח.. כמובן לא חשבתי על איך אני אצא מהמקלחת, הרי אין לי בגדים. בסוף הייתי צריכה לצאת עם מגבת עלי. אז יצאתי. ביל שכב על הספה, שילב את הידיים מאחורי הראש, חייך חיוך סקסי והסתכל עלי. "מה?" שאלתי. "כלום." הוא ענה. והמשיך לתקוע בי מבטים. למזלי בדיוק צלצל לי הפלאפון, זאת הייתה אמא. איך לא? היא כזאת קרציה לפעמים. "היי אמא..." אמרתי את זה בכוונה כדי שביל יבין, שזאת אמא שלי. "בוקר טוב מתוקה!" אמרה אמא, "חברה שלך הייתה פה, היא לקחה כמה מהבגדים שלך, היא אמרה שאת ביקשת ממנה.. איפה את?" "הא.. אני.. אממ.. במלון." גמגמתי. "מלון????? מה את עושה במלון?!" נשמעה בהלה בקולה. "את מבינה, אמא" התחלתי להסביר, "אתמול בסוף המסיבה קצת לא הרגשנו טוב, אני ונטשה, אז החלטנו להשאר לישון כאן, במלון." איזה תירוץ עלוב. "בסדר.." סביר להניח שהיא לא האמינה לי, "מתי את חוזרת? אני ואבא צריכים להגיד לך משהו חשוב." "עוד מעט אמא," אמרתי בחוסר סבלנות.. כמה כבר אפשר לדבר?! "אני אתקשר אליך." "טוב." היא אמרה בטון חשדני וניתקה. "זאת הייתה אמא שלך?" ביל שאל. "כן." עניתי. קצר. "מה היא רצתה?" הוא התעניין. "היא אמרה שהיא צריכה להגיד לי משהו חשוב, אז אני אצטרך ללכת הביתה." "טוב.." מלמל ביל. בדיוק ברגע הזה נכנס טום לחדר. נכנס ותקע בי מבט ארוך, בוחן אותי מכל זוית אפשרית. "טוב דיי!" אמרתי. "מה די?" טום עשה פרצוף תמים. "די להסתכל עלי כאילו שאני איזה חייזר, שניכם!". "אולי כשתפסיקי להסתובב עם מגבת, אני אפסיק!" התבדח טום. "אתה לא עם נטשה?" שאל ביל את טום, במבט עצבני. "לא," ענה טום, "היא העדיפה להשאיר אותי לבד ובדד." "מגיע לך.." אמר ביל. "הי.. אח'שלי, תרגע! אני כבר הולך... לא באתי לעצבן אותך על הבוקר. חתיכת קנאי...." טום פלט בטון משועשע, ויצא הכי מהר שיכול מהחדר כי ביל התחיל לזרוק עליו כריות. אני חייכתי לי. "מה את מחייכת? את אמורה להיות בצד שלי!" הפציר בי ביל, "אבל הוא צודק!" אמרתי. "אוי, שתקי..." הוא אמר, וזרק עלי כרית. ככה בערך העברנו עוד רבע שעה עד שנטשה חזרה עם הבגדים שלי, סוף סוף. "מה לקח לך כל כך הרבה זמן?!" שאלתי אותה,"כמעט אכלו אותי פה!" "מזל שהגעתי בדיוק בזמן" היא צחקה, ונתנה לי שקית עם כל הדברים שביקשתי ממנה להביא. נכנסתי למקלחת והחלפתי בגדים. כשיצאתי ביל אמר לי שהוא צריך ללכת לראיון עם כל שאר חברי הלהקה, "טוב אנוש, אני זז," הוא אמר תוך כדי שהתקרב אלי, "מתי ניפגש שוב?" הוא שאל, עומד ממש צמוד אלי, ומסתכל לי ישר בעיניים. "אמ.. אני לא יודעת.." גמגמתי והורדתי את המבט למטה. טיפשה. "אני אתקשר אליך." הוא אמר, והתכופף כדי לנשק אותי. אני התחמקתי ונתתי לו נשיקה בלחי. הוא נראה מאוכזב, אבל הלך. אחרי שהוא סגר את הדלת אחריו שמעתי את הצלצול של הטלפון שלי............אמא. "היי, מתי את מתכוונת לחזור הביתה?? אמרתי לך שלי ולאבא יש משהו חשוב להגיד לך!" "כן אמא.. אני עכשיו באה הביתה." "טוב, אני מחכה לך! אל תאחרי לי." היא אמרה וניתקה. יש לה מן הרגל מעצבן כזה, לנתק את הטלפון בפרצוף. נו טוב, לקחתי את התיק שלי ואת השקית שנטשה הביאה לי, והלכתי לחדר של טום.. חשבתי שנטשה שם. והיא באמת הייתה "אמא שלי אמרה לי לחזור הביתה כי היא צריכה להגיד לי משהו.." אמרתי לה תוך כדי שאני פותחת את הדלת ונכנסת לחדר. היא קצת נבהלה, ואז אמרה, "הו מצויין! נלך ביחד אז, גם אני צריכה לחזור הביתה כבר." והלכנו שתינו הביתה, בדרך סתם דיברנו על שטויות, עד שהגענו לדלת של הבית שלי. נטשה גרה קומה אחת מעלי. נפרדנו לשלום ואני נשמתי נשימה עמוקה ולחצתי על הידית של דלת הכניסה של הבית שלי. אמא ואבא ישבו במטבח, "היי, כבר חשבנו שלא תחזרי הביתה בחיים!" אמרה אמא שלי. מגזימה כרגיל. "את רואה שאני כבר כאן. מה היה כל כך דחוף שרציתם לספר לי?" שאלתי אותם אני. "הו בואי שבי!!" הצטרף אבא לשיחה כולו שמח "אני ואמא החלטנו לטוס לחופש באיטליה." הוא אמר. "באמת?? איזה יופי!!!" שמחתי,"למתי הכרטיסים??" "להיום בערב." ענו אמא ואבא פה אחד. "מה?? אבל עוד לא הספקתי להתארגן... למה לא אמרתם לי קודם??" הייתי המומה! טוב שהם נזכרים להגיד לי, תודה באמת! "אנה, אני לא רוצה שלא תביני נכון.." התחילה אמא להסביר לי משהו, "אבא ואני רוצים להיות לבד.. בגלל שאנחנו כל הזמן עובדים ובקושי רואים אחד את השניה.. מבינה? אל תיעלבי." "אני? להיעלב?? נראה לכם?! אני מאוד שמחה בשבילכם!!! לכמה זמן אתם נוסעים?" "ל3 שבועות!" צהל אבא "אוו באמת?? טוב! תהנו לכם!! ותביאו לי מתנות!!!" צהלתי גם אני. הבית כולו שלי!! אני יכולה לעשות מה שבא לי!!! אני לא צריכה לחכות לתור שלי במקלחת בסוף היום.. אין מי שיגיד לי לנקות את החדר.. לא יהיה מי שיגיד לי לשים נעלי בית כדי לא להצטנן! יייאאאאאאי! "נשתדל." קטע אמא את השמחה הפנימית שלי. קיפצתי לי לכיוון החדר שלי, נכנסתי אליו וסגרתי את הדלת. הנחתי את התיק שלי על הכיסא ונשכבתי על המיטה לחשוב על כל מה שעבר עלי מאז אתמול בערב. לא ייאמן! ברור שלא ציפיתי שביל יתקשר אלי.. לא ציפיתי שהוא יזכור אותי בכלל. הרי יש כל כך הרבה בנות שרוצות אותו.. מה הוא צריך אחת כמוני? המחשבה הזאת תמיד עברה בראשי. וככה בין כל המחשבות והשמחה נרדמתי לי. אחרי כמה שעות שישנתי, התעוררתי מרעש חזק. כאילו שמשהו נפל. התיישבתי במהירות על המיטה מנסה לקלוט מה קרה לעזאזל >.<" אחרי זה יצאתי מהחדר, והלכתי לכיוון החדר של ההורים שלי ומצאתי אותם אורזים בגדים ושטויות בחופזה. "מה קרה אמא?" שאלתי,"שמעתי רעש חזק." "אממ.. כן.. בטעות הפלתי את הפן." אמרה היא.

 

[BlassMond]

חלק 4

"אה.. אוקיי.. צריכים עזרה?" שאלתי את ההורים שלי "לא זה בסדר. כבר כמעט סיימנו. לכי תשטפי פנים." אמרה אמא בזמן שהיא מנסה לדחוף את הנעליים למזוודה. הלכתי לצחצח שיניים ולשטוף פנים, ואז פניתי למטבח לשתות קפה. כשיצאתי מהמטבח עם כוס הקפה שלי ביד, המזוודות כבר היו ליד דלת הכניסה של הבית ואמא עמדה לידן מחפשת משהו בתיק שלה. "או, ארזתם הכל כל כך מהר? מתי המטוס שלכם יוצא?" שאלתי, מופתעת קצת. "ב7 וחצי!!" אמרה אמא בקול משונה, כי השעה הייתה כבר כמעט 6 וחצי והיא פחדה לפספס את המטוס, כנראה. "איגור!! איפה אתה לעזאזל?! אנחנו נאחר!!" היא קראה לאבא שלי.. אחרי 5 שניות ראיתי את אבא שלי יוצא מחדר השינה של ההורים, לבוש כמו שצריך עם נעלי בית. "בואי נלך אולגה." הוא אמר לאמא שלי לוקח מזוודה ביד. "אממ... אבא?" אמרתי מצביעה על כפות הרגליים של אבא שלי תוך כדי שאני תוקעת בו מבט מוזר. "אוו שיט!" מילמל אבא ורץ לחדר לחפש את הנעליים שלו... בסוף התברר שאמא שלי דחפה את כל הנעליים שלו למזוודה ולא היה להם זמן לחפש אותם, אז הוא נסע בנעלי בית וקיטר כל הדרך, זה לפחות מה שאמא סיפרה לי אחר כך. הורים מוזרים.. אחרי שהם יצאו אני הלכתי לשכב על הספה בסלון, והדלקתי טלויזיה תוך כדי שאני לוגמת לי מהקפה שלי. הייתה איזה תוכנית על אוכל.. שיהיה. אחרי זה שמעתי את הטלפון שלי מהחדר, כל כך חלש שבהתחלה חשבתי שאני הוזה. נכנסתי לחדר והתחלתי לחטט בתיק שלי ולחפש את הטלפון, בסוף מצאתי אותו. "5 שיחות שלא נענו." מי זה יכול להיות? \: לחצתי כדי לבדוק מי התקשר אלי, ולתדהמתי היו 3 שיחות שלא נענו מביל! 3 שיחות!! 2 השיחות האחרות היו ממספר חסוי.. מוזר. אבל לא ייחסתי לזה חשיבות, כי הייתי יותר להוטה מזה שביל התקשר אלי! בטח בגלל המהומה מקודם, בסלון, לא שמתי לב שהתקשרו אלי בכלל. לקחתי את הטלפון איתי לסלון למקרה שהוא יתקשר שוב.. לא רציתי להתקשר אליו כי חשבתי שהוא יחשוב שאני עלוקה, אז לא רציתי להתעלק. אחרי חצי שעה הטלפון צילצל שוב, זה היה ביל! "הלו..?" אמרתי "הי." הוא אמר," למה לא ענית לי על הטלפון לפני זה?" הוא נשמע מאוכזב קצת, "אה, אני מצטערת.. פשוט ישנתי.. וההורים שלי עשו בלגן בסלון... אז לא שמעתי את הטלפון.." התחלתי להצתדק בקול מגמגם. "הא.. חשבתי שאת לא רוצה להיות איתי בקשר..הרגשתי שאני ממש נדבק אליך בכל הטלפונים האלה.. אבל הייתי חייב לדעת למה." הוא נשמע יותר מאוכזב ממקודם. "הו לא ביל.. אל תחשוב על זה אפילו! אתה מאוד חשוב לי.. אתה בחיים לא תדבק אלי, כלומר, במובן הרע של המילה." אמרתי. "טוב..," הרגשתי שהוא מחייך בצד השני,"אז מתי את רוצה להפגש?.." הוא שאל אותי "אני לא יודעת אם אני יכולה היום.. ההורים של נסעו.. אמרתי לך?" "לא.. הם נסעו?? לאן?" "לאיטליה ל3 שבועות!" אמרתי, כולי מתלהבת. "מגניב, אז הבית כולו שלך, הא?" "יאפ!" שמחתי. "אז.. אני אדבר איתך.. ביי." הוא אמר. "ביי.." אמרתי. וניתקתי. ישר בשניה שניתקתי רצתי לנטשה כשהטלפון עדיין ביד שלי, והודעתי לה חגיגית שההורים שלי טסו והבית כולו שלי ל3 שבועות שלמים! "נטשההה.... את יודעת מה זה אומר?!" "מה?!?!" "מסיבת פיג'מות!!" "אההה!!!!!!!!!!!!!!!!" צהלנו שתינו ותקתקנו את הטלפון של החברות שלנו, כדי להזמין אותן למסיבת פיג'מות שלנו. ב9 בערב כבר היו 7 בנות בבית שלי, הרבה אוכל, בירה, וודקה, צ'יפס, וכל השטויות האחרות. התחלנו להשתגע. הדלקנו מוזיקה הכי חזק שאפשר תוך כדי שאנחנו קופצות על כל המיטות בבית ועושות מלחמת כריות ענקית. אחרי זה, שכבר לא היה לנו כוח, הדלקנו טלויזיה, לקחנו את האלכוהול והצ'יפס וישבנו לרכל על כל העולם. לאחר שעה היינו שיכורות מתות, ואני בקושי יכולתי לעמוד על הרגליים. ככה נרדמנו לנו על הספא בסלון, וחלק על הכורסות. אני בכלל ישנתי על השטיח >,<" בשעה 7 בבוקר מישהו מעיר אותי. אני לא מבינה כלום, כאב ראש ענקי. פוקחת את העיניים ורואה את נטשה. "אני הולכת ללוות את נינה.. ואגב כולם כבר הלכו... דשה וויקי נסעו בחזרה הביתה כבר לפני שעתיים, ואולגה הלכה לפני חצי שעה ללוות את כריסטי, אז היא כבר לא תחזור." "הא.. כן.. בטח.. בהצלחה." מלמלתי וחזרתי לישון. הפעם הבאה שראיתי את אור היום הייתה רק בשעה 12 בצהריים וגם זה בגלל שמישהו לא הפסיק לצלצל בדלת, ונטשה העירה אותי. אם היא לא הייתה מעירה אותי, לא הייתי שומעת בכלל שמישהו מצלצל בדלת. ככה זה כשאני ישנה -_-" התקדמנו לעבר הדלת, ומנסות לנחש מי זה יכול להיות. הרי ההורים שלי נסעו, אולי היו להם בעיות בשדה תעופה והם החליטו לחזור? הסתכלתי מסביבי, הכל בלאגן. אני באמת מקווה שזה לא זה. התקרבנו לדלת והבטתי בעינית. אלה היו ביל וטום, איזו הקלה. פתחתי את הדלת, שוכחת לגמרי שאני ונטשה בפיג'מות. "היי." שניהם אמרו ביחד. "אה.. היי.. כנסו." אמרתי מגמגמת. כנראה שנטשה נתנה להם את הכתובת. \: אני עדיין מסוחררת עם כאב ראש... אני שונאת האנג אובר. נטשה וטום ישר הלכו לאחד החדרים, וביל ואני נשארנו בסלון. ככה אני העדפתי, האמת. "הי... מה, שתית אתמול? יש לך ריח של אלכוהול.." הוא אמר לי ודאג. "כן.. טוב מה נהיית עכשיו?.. מה אתה דואג לי? אני יכולה להסתדר לבד.." אמרתי.. הייתי עצבנית בגלל הכאב ראש. "אוקיי..." שמעתי עצב בקולו. הוא התקדם והתיישב על הספה... הדליק טלויזיה.. הרגיש כמו בבית. אני בנתיים הייתי במקלחת, מחליפה בגדים, מצחצחת שיניים, ועושה את כל הדברים שעושים במקלחת. יצאתי, והלכתי ישר למטבח להכין תה, או קפה.. או ווטאבר. "ביל.. אני מכינה קפה, להכין לך משהו?" שאלתי אותו בקריאה מהמטבח, "אממ.. כן.. קפה." אחרי 2 דקות חזרתי עם 2 כוסות קפה בידיים, והושטתי לו אחת. "שבי לידי קצת.. התגעגעתי אליך." ישבתי לידו, "גם אני התגעגעתי אליך." השפלתי את המבט למטה. הוא שם יד אחת על הכתף שלי, והתקרב אלי.הרגשתי את הלב שלי שוב, כל כך חזק. פועם. הוא נישק לי את השיער, איזה חמוד. לא יכולתי להתאפק יותר, כך שגם אני חיבקתי אותו ונצמדתי אליו. שתינו קפה, וצפינו בטלויזיה. זה היה מושלם. אחרי זה נטשה וטום החליטו שהם יעלו אליה.. אין לי מושג למה, הרי ההורים שלה היו אמורים להיות בבית.

 

[BlassMond]

חלק 5

ביל הסתכל עלי במבט מסתורי, "איפה החדר שלך?" שאל אותי. "למה אתה שואל?" "סתם, אני רוצה לראות את החדר שלך." "אוקיי, בוא." אמרתי, מחייכת. שמנו את הקפה על השולחן, והלכנו לחדר שלי. "וואו!" אמר ביל ברגע שכנס לחדר. שיט. על כל קירות החדר שלי היו פוסטרים שלהם, ובמיוחד פוסטרים של ביל. איך לא הורדתי אותם?! "אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה פוסטרים בחדר אחד" אמר ביל, "אל תגזים, יש לכן מעריצות יותר שרופות ממני." "לא, אבל באמת. השקעת." "אממ... כן. בערך. במידה מסויימת אתה חייב לי כסף." צחקתי איתו, "איך?" "הרי קניתי פוסטרים שלכם.. וחולצות, ודיסקים. וכל דבר שלכם שאפשר לקנות. חלק מהרווחים האלה הולכים גם אליך, לא?" "אה. צודקת." הוא אמר וחייך אלי. התקדמנו וישבנו על המיטה שלי, אחרי שביל בחן את החדר שלי הוא הסתכל עלי, "אפשר לשאול אותך שאלה?" שאל. "בטח, שאל." "אבל תעני בכנות, כן?" "כן." "בטוח תעני בכנות?" "כן!!" "בטוח בטוח?" "נו...." "טוב," הוא היסס טיפה, "גם לפני שהכרתי אותי באמת, מצאתי חן בעינייך?" שאל ועשה עיניים גדולות, מסוג העיניים שעושים כשמצפים ממישהו שיענה, אבל עכשיו. שתקתי. "אמ.. את מתכוונת לענות?" "תחשוב לבד.." מלמלתי "טוב.. אז אני אענה, ואת תגידי אם זה נכון... מצאתי חן בעינייך, נכון?" "טוב.. כן.." מלמלתי. ביל חייך, מרוצה מעצמו. "יופי.", אמר. "טוב.. בוא נלך לאנשהו.. לא נעים לי להשאר פה." "למה?" "מה למה?" "למה לא נעים לך? בגלל הפוסטרים?" "אוח נו, כמה שאלות אתה שואל... בוא כבר", סיננתי ומשכתי אותו בעקבותיי מהחדר. ביל נגרר אחרי תוך כדי שאני שמה נעליים ולוקחת כסף בשביל לקנות כמה דברים לבית.. כי בדיוק נגמר החלב. דחפתי אותו קלות לעבר המעלית תוך כדי שאני נועלת את הדלת. שנינו נכנסנו למעלית מצחקקים ומחובקים, בלי לשים לב שיש שמה איזה זקנה, שנראתה די מפוחדת האמת. היא עשתה עיניים כאלה גדולות כשהסתכלה על ביל, בוחנת אותו היטב. אני חושבת שהיא הרהרה אם זה בן או בת, ובגלל שהיינו מחובקים, היא התבלבלה. סבתא זקנה, תמיד שנאתי את השכנים בבניין שלי, בעיקר מאחר שרובם היו זקנים ומיושנים ממש בצורה מפחידה, אי אפשר היה לצאת למסדרון בחצאית מיני אם אחד מהם נמצא שם, כי הם ישר מתחילים לתקוע בך מבטים משונים וזה גורם לך להרגיש קצת כמו זונה, שלא לדבר על כמה שזה מביך. טוב, אותי זה מביך. סופסוף המעלית ירדה לקומת הקרקע. ביל הרפה ממני ונתן לאישה הזקנה לעבור, אחרי זה שנינו צעדנו לסופר לקנות חלב וכאלה. אחרי שהתקרבנו לסופר, ביל העדיף לחכות לי בחוץ כי רצה להימנע מהמעריצות, שככל הנראה נמצאות בכל מקום. אני נכנסתי לסופר, לקחתי חלב ולחם, ובדרך גם בירה וצ'יפס והלכתי לקופה כדי לשלם, מחלון הראווה הבחנתי בביל מוקף בבנות, שמבקשות ממנו חתימות, להצטלם, וחיבוקים.. ובקיצור, מה לא. ביל עשה לי פרצוף כל כך מסכן תוך כדי שהוא משרבט בשפתיו את המילה "הצילו" ומסמן לי שאני אבוא לעזור לו. הבאתי לקופאית את הכסף ודחפתי את הדברים שקניתי לשקית מהר ככל האפשר, בכל זאת, ביל קאוליץ. אני צריכה לשמור עליו שלא יגנבו לי אותו. כשהתקרבתי ראיתי מעריצה אחת שנמרחה עליו יותר מדי, ואת האמת, זה לא מצא חן בעיניי. ביל שוב אמר לי "הצילו" ללא קול, ואני פילסתי את דרכי לקראתו ומשכתי אותו אחרי, והוא החזיק אותי ביד. הבנות שהקיפו אותו הביטו בי, מנסות להבין מי אני. אהבתי את ההרגשה הזאת. אחרי שקצת התרחקנו מהמעריצות (שיש לומר, היו פוסטמות.), התיישבנו על ספסל בגן ילדים מול הבית שלי, שבגלל שהיה כבר די חשוך (8 וחצי בערב), לא היה בו כמעט איש, מלבד זקנים רכלנים שמתעסקים בחיים של אחרים, כיוון שהחיים שלהם כבר מזמן הפסיקו להיות מעניינים. מסיבה זו העדפנו להתיישב בספסל המרוחק ביותר. שתינו בירה ודיברנו על כל מיני דברים, ביל סיפר לי איך נטשה הכירה את טום. הרי לנטשה הסתומה הזאת אף פעם אין זמן לספר לי את הדברים הכי חשובים. הוא אמר שטום ראה את נטשה קצת אבודה (כנראה בגלל שחיפשה אותי), וניגש אליה. ומכן הכל התחיל. ישבנו ככה ופטפטנו עד 11 בלילה, ואז כבר התחלתי להרגיש עייפה. "טוב, ביל.. היה נחמד.. נראה שאני חוזרת הביתה.. אני גמורה. ואני גם צריכה לשים את החלב במקרר, אתה יודע.. בעצם אתה לא." "אני דווקא כן.. אני יכול לישון אצלך? ..כלומר, איתך?" ביל אמר ועשה פרצוף מתחנן. "טוב.. אבל בתנאי אחד." "כן..?" "אתה תישן על הספה." "נו.. לא שוב.." "כן." "אנה.." "ביל.." "ביטה ביטה ביטה?" "לא לא לא.. אתה לא ישן איתי באותה המיטה." "למה לא אבל? ): " "כי אני כבר שמתי לב.. שאתה מתקדם מהר." "אני?? מפתאום?" "כןכן אתה.. אל תעשה מעצמך תמים ובוא כבר." "טוב.. בואי נתערב." "על?" "מי שמגיע ראשון לדלת הכניסה של הבניין קובע מי ישן עם מי, הולך?" "טוב." "טוב ב3.. 1..2..3..!!" ושנינו התחלנו לרוץ. כמובן שניצחתי אותו, אפילו שהיו לי שקיות בידיים. הוא כזה איטי, רואים שהוא לא עשה ספורט כבר הרבה זמן. "חה חה. עכשיו אין לך ברירה." "טוב נו.." הוא מילמל. נכנסנו לבניין ועלינו במעלית לקומה שלי, וכשנכנסנו בטעות סגרתי את הדלת הכניסה של הבית על היד של ביל, אבל ממש בטעות, ונורא נורא הצטערתי על זה אחרי זה. ביל נכנס לבית והתיישב על הספה. "אני לא מרגיש טוב..." "סליחה.. לא התכוונתי.." "אבל אני לא מרגיש טוב..."

 

[BlassMond]

חלק 6

"אבל ביקשתי סליחה.." "אבל אני עדיין לא מרגיש טוב...." "טוב! מה אני יכולה לעשות לך שתרגיש טוב?!?!" "תתני לי נשיקה :}" "איפה אתה רוצה נשיקה?" "על השפתיים.." "טוב.." מילמלתי. "צרפתית." "מה?" "כן. אחרת אני לא סולח לך..." "נו ביל.." "פתאום אני שוב לא מרגיש טוב......" "טוב, טוב, קרציה.." התקרבתי אליו כדי לנשק אותו, אבל הוא הקדים אותי. זאת הייתה הנשיקה הכי מדהימה בחיים שלי, היו לו שפתיים כל כך רכות, והפירסינג בלשון! אף פעם לא התנשקתי עם מישהו שיש לו פירסינג בלשון לפני כן. אחרי שניתקנו אחר מהשניה, הסתכלתי עליו ונישקתי אותו שוב. הוא נראה קצת מופתע, אבל לא התנגד לזה. בסופו של דבר נרדמנו שנינו בסלון על הספה, מחובקים. * * * השעה: 8 וחצי בבוקר. אני: מתעוררת לשמע דפיקות חזקות בדלת הכניסה של הבית.. אבל לא סתם דפיקות, זה נשמע כאילו מישהו ממש מתאמץ לדפוק, ממש בקול וממש חזק, ברגע שאני פוקחת את העיניים אני רואה את ביל מולי, ישן. הוא ישן כמו בול עץ, אפילו הדפיקות בדלת לא הזיזו לו. אני מנסה לקום מהספה בזהירות כדי לא להעיר אותו, אבל ברגע שאני מזיזה את היד שלו הוא מתעורר. יופי -.- הוא פוקח את העיניים לאט, ואז מצמצם אותן בגלל רעש הדפיקות בדלת. "מה קרה? מי דופק?" "זה בדיוק מה שאני מנסה לברר..." אמרתי, והלכתי בהליכה צולעת לכיוון הדלת, כי נרדמה לי הרגל. הסתכלתי בעינית. אני לא מאמינה! זאת דודה שלי... אני לא מאמינה שההורים שלי עושים לי את זה שוב! הם הביאו שמרטפית כדי לשמור עלי? כמו בפעם שעברה שהם נסעו?! דודה סוניה עמדה מהצד השני של הדלת ודפקה, כל דפיקה יותר חזקה מזאת שהייתה לפניה. והיא לא נראתה מרוצה מזה שאני קצת מתעכבת מלפתוח לה. טוב, הרבה. "מהר! ביל! זאת דודה שלי!! אתה חייב... אממ.. לך למטבח. תעשה קפה." "מה?" "מה מה?! מה שאתה שומע!" רק חסר לי שהיא תגלה שאיזה בחור שאני בקושי מכירה נשאר לישון אצלי.. מחובק איתי על אותה הספה. למה זה קורה דווקא לי?! ביל הלך למטבח להכין קפה, וניסה לסדר את החולצה שלו תוך כדי. וגם את השיער. "כבר באה!!" צעקתי לדודה שלי מהאמבטיה... הייתי חייבת לסדר את עצמי שלא תחשוד שרק עכשיו קמתי משינה. הרטבתי את השיער שלי ופתחתי את הדלת. "אנה מתוקה שלי!! למה לא פתחת לי לפני זה??? כל כך דאגתי לך!!" היא התחילה לצפצף בקול הצפצפני והצרוד שלה, קול רגיל של סבתות מעצבנות, שרק לשמוע אותו עושה צמרמורת. "אה. כן דודה. היית צריכה להודיע לי.. לפני שאת.. את יודעת.. מופיעה בפתח הבית שלי." "הו אני מצטערת פשוט אמא שלך התקשרה אלי ו.." "כן!! הבנתי את זה.. את לא חייבת להגיד את זה בקול רם.. אני יודעת." רק חסר לי שביל ידע את זה. היא נכנסה פנימה והשאירה את התיק שלה על אחת הספות, "למה את רטובה?" "הא.. יצאתי עכשיו מהמקלחת. יש לי אורח, דודה סוניה." יש! התוכנית עובדת מצויין. "איפה פה הסוכר לעזאזל?!" שמעתי את ביל מקלל מהמטבח. "אה.. כן דודה סוניה.." אמרתי לדודה שלי תוך כדי שאני רצה למטבח וגוררת משם את ביל, "זה ביל. תכירי. ביל תכיר זאת דודה שלי.. סוניה." דודה סוניה הייתה מופתעת למראהו של ביל. "איך אמרת שקוראים לה?" היא שאלה אותי שוב. "סוניה!! זה בן!! קוראים לו ביל!" "אה.. זה בן??" היא שאלה שוב, ובהבעה שלה אפשר לחשוב שהיא ראתה איזו תופעה על טבעית. "כן.. נעים מאוד.. אני ביל ואני בן." ביל אמר ובפניו לא נראה שום עלבון. "כן.. שלום לך בחור צעיר." אמרה דודה שלי לביל, תוך כדי שהיא בוחנת אותו מהרגליים לראש ובחזרה. "אני חבר של א.." ופה תקעתי לו מרפק בצלעות, ודודה שלי עשתה עיניים גדולות והסתכלה עלי. "חבר של מי?!" היא שאלה בקריאה, אפשר לחשוב. "אה.. זה רק.. אמ.. חבר שלי לכיתה.. כן.. אנחנו עושים עבודה שנתנו לנו לחופש.. אז.. אם תסלחי לנו אנחנו צריכים להמשיך לעבוד עליה." "את התקלחת בזמן שהיה אצלך בחור צעיר בבית?!" שאלה אותי דודה סוניה שוב. "לא.. תביני דודה," אמרתי, מנסה למשוך זמן," רגע לפני שעמדתי להיכנס למקלחת ביל הגיע אלי, לכן הייתי חייבת להכניס אותו, הרי אני לא אתן לו לחכות בחוץ, נכון? זה לא מנומס." "אה, אם כך בסדר. אמרת שהוא מהכיתה שלך? מה המוצא שלו? יש לו שם מאוד מוזר, הוא לא נראה מפה." "כן! זה חילופי תלמידים מגרמניה... טוב עכשיו אם תסלחי לנו......" סיננתי ומשכתי את ביל אחרי לחדר שלי. "מה זה היה?" ביל הסתכל עלי בעיניים שואלות. "אה.. זאת הייתה דודה סוניה. קרצייה שאין כמותה, ראית בעצמך. לדודה סוניה יש דעות קדומות בכל דבר, לכן אם הייתי אומרת לה שאתה חבר שלי ונשארת לישון אצלי, היא הייתה שואלת אם התחתנו כבר, ו.. אתה מבין." "אה. אוקיי.. מצב קשה. הבנתי. איך אנחנו יוצאים מזה?" "אנחנו הולכים אליך למלון!" "מה?" "כן.. זאת הדרך היחידה." "אוקי! זה בסדר מבחינתי " לקחתי את התיק שלי ודחפתי לתוכו כמה דברים, ככה שיראה מלא בספרים שביל ואני "מתכוונים לסכם מהם" ויצאתי מהחדר מושכת את ביל אחרי, שוב. "טוב דודה.. אנחנו הולכים לביל." "מה? כבר? אבל רק הגעתי! בואי תשבי איתי!" "דודה.. אנחנו חייבים לסיים עם העבודה הזאת כי ביל חוזר עוד מעט לגרמניה... אז.. ביי." אמרתי מהר וכמעט רצתי לדלת הקדמית, ולאחר מכן דילגתי במדרגות כמו משוגעת כדי שאם במקרה דודה שלי תצא לחדר המדרגות להגיד לי שאחזור, אני כבר לא אהיה שם. חה! "אוקי הצלחנו להתחמק ממנה.. עכשיו נותר לי רק דבר אחד לעשות." אמרתי לביל, והתקשרתי לאמא. "למי את מתקשרת?" "לאמא שלי." "אה. יופי." חיכיתי כמה דקות על הקו, אבל היא לא ענתה לי. התעצבנתי מאוד על זה, והחלטתי שאני אשן היום אצל ביל אם היא לא תענה לי, נראה מה יהיה לה ולדודה סוניה להגיד על זה. "טוב היא לא עונה.. בוא נלך לשתות משהו.. או משהו."

 

[BlassMond]

חלק 7 ואחרון

"קיי! לאן נלך?" "למקום הקבוע... דה" הלכנו למכולת וקנינו כמה צ'יפסים ובירות, והלכנו לשבת בספסל המרוחק ביותר בגן הילדים שמול הבית שלי, כמו שאמרתי, הספסל הזה מאוד מרוחק ויש בו הרבה צל, נראה כאילו יש שם ערב גם ב9 בבוקר.. ובגלל העצים, בטח שאי אפשר לראות אותו מהמרפסת שלי. התיישבנו ודיברנו על דודה שלי וכמה שהיא פוסטמה. מרתק. לפתע ביל קטע את השיחה בינינו, "אז.. אתמול עלינו שלב, את לא חושבת?" "למה אתה מתכוון?" שיחקתי אותה. "נו, את יודעת. שנישקתי אותך." "אה, זה. אה.. אני לא יודעת..." פתאום התחלתי לגמגם ולהיות נבוכה, "את לא צריכה להיות נבוכה בגללי" הוא אמר וחיבק אותי, "אני הכי אוהב אותך בעולם, לא משנה מה תעשי." "באמת?" הוא כלללל כךךךך חחמממווודדדד!!!!! "ברור שכן! מה נראה לך, טיפשה שכמותך?!" "לא יודעת.. חשבתי ש.. אתה יודע.. כאילו.." "כן..?" "שיש הרבה בנות שאוהבות אותך אז מה אתה צריך אחת כמוני שלא נותנת לך כשצריך וכאלה?" אמרתי את זה מאוד מאוד מהר, כאילו לא רוצה שהוא באמת ישמע אותי. "בדיוק בגלל זה.. וחוץ מזה את חמודה. ואני אוהב אותך. את לא אוהבת אותי?" "אני כן.." איך אני לא אהב אותך? "יופי.." אמר והתקרב אלי יותר. הוא נישק לי את השיער, ולאחר מכן לא התאפקתי ושוב נישקתי אותו. "אני אוהב שאת מנשקת אותי. נו, למה הפסקת?" "כי אתה מדבר וזה מפריע לי.." מילמלתי ונישקתי אותו, ישבנו ככה בערך 3 שעות(!!) ולאחר מכן הפלאפון שלי צילצל, הסתכלתי כדי לראות מי זה וזאת הייתה אמא שלי, טוב שהיא נזכרת לחזור אלי אחרי 4 שעות! "הלו אמא!" "היי מתוקה, סליחה שלא יכולתי לענות לך לפני כן, רצית משהו?" "כן." "ובכן.. מה..?" "למה לעזאזל הבאת את דודה סוניה שתשמור עלי?! אני כבר בת 16 ואני יודעת לדאוג טוב מאוד לעצמי, עם כל הכבוד! את יודעת, לא סתם החליטו שבגיל הזה מקבלים תעודת זהות!" כעסתי עליה נורא, וצעקתי "את לא בוטחת בי עד כדי כך?! לפחות היית מודיעה לי מראש שהיא תבוא!" "אנה, את יודעת שאני דואגת לך, בגלל זה רציתי שדודה סוניה תהיה איתך בזמן שאבא ואני לא בבית." "כן?? אז אם לא תגידי לה שתלך אני לא אדבר איתך בחיים! שתדעי לך, הרסת לי את כל החופש!!! ואם דודה סוניה לא תלך מהבית היום, אז אני לא אשן בבית!!" "מה? מה זאת ההתנהגות הזאת?! אז איפה תשני?!" "מה זה עניינך?! את הרי דואגת לי כל כך, שאת כבר לא בוטחת בי! עדיף שלא אגיד לך איפה אני אשן, שלא תשלחי לי לשם איזה חבורה של שומרי ראש ובייביסיטריות לשמור עלי!!" "דבר ראשון, אל תצעקי עלי, אני אמא שלך! ככה תדברי לחברות שלך, לא אלי! ודבר שני, אני אנסה לדבר עם דודה סוניה כדי לסדר את זה וגם את תדברי איתה, אבל תשני הלילה בבית." "אה?? אמא, את סיבכת את זה ואת תתקני את זה. אני לא מתכוונת לדבר עם המפלצת הזאת על שום דבר, ובטח שלא לישון היום בבית! עד שהיא שם, אני לא שם." "מה?? אבל את חייבת לישון בבית!" "באמת? למה בדיוק? כי אם במקרה דודה סוניה תיפול מהמיטה בלילה ותעשה רעידת אדמה, יהיה מי שיציל אותה? אני לא חושבת. בקיצור, אמא יקרה, זאת בעיה שלך עכשיו. את צריכה להוציא מזה אותי ואת עצמך. עכשיו, אם תסלחי לי, אני הולכת לחבר שלי. ולא, אני לא אספר לך מי זה." אמרתי וניתקתי את השיחה, לאחר מכן, כיביתי את הפלאפון ושמתי אותו בתיק שלי. "וואו חתיכת וויכוח." העיר ביל, "את לא חושבת שאת קצת הגזמת?" "את האמת, ממש לא. היא תמיד משתלטת לי על החיים ומביאה כל מיני אנשים מוזרים לשמור עלי, כמו היום למשל. דודה סוניה היא האדם הכי מעצבן בעולם! מה שראית, זה אפילו לא רבע ממה שהיא באמת." "אה, טוב. אז המצב קשה, כמו שאמרתי." "כן, כמו שאמרת." חיבקתי אותו ונשארנו לשבת על הספסל עד 4 אחר הצהריים ולאחר מכן הלכנו לביל למלון, כי אני – לא התכוונתי לישון בבית היום. אני מתעוררת. אני נמצאת במיטה וביל ישן לידי על כיסא, כולו מקופל. לא מבינה מה קורה, אני מנסה לקום מהמיטה, אבל לא מצליחה. אני כל כך עייפה, מה קרה אתמול לעזאזל? אני מנסה לקום שוב, אבל המיטה חורקת.. לעזאזל, המיטות האלה בבית המלון, אני שונאת אותן. לשמע החריקות של המיטה ביל מתעורר, יש לו עיגולים שחורים מסביב לעיניים.. זה העיפרון שלו נמרח, או שהוא באמת לא ישן טוב? "תודה לאל שאת בסדר!" הוא מכריז, בעוד שאני לא מבינה מה קורה, "כל כך דאגתי לך אתמול!" "מה.. אבל מה קרה?" אני מנסה לקום שוב. "לא.. תשכבי, עדיף שתשכבי, אני אספר לך. אבל תשכבי קודם." "טוב.." אני ממלמלת וחוזרת מתחת לשמיכה. "אוקיי.. אז הנהג לקח אותנו למלון.. ובדרך באוטו.. אני לא יודע.. פשוט התעלפת." "מה? אני? התעלפתי? אבל אני לא התעלפתי בחיים!" "אני לא יודע... אני כל כך נבהלתי, פחדתי שקרה לך משהו, אולי מעצבים על אמא שלך, או.. לא יודע.. בקיצור לקחתי אותך לחדר, והזמנתי רופא. הרופא בא, ואמר שאת רק צריכה לנוח. שאני אניח לך, ואלך לישון. אבל איך לעזאזל אני יכול לישון כשאת במצב כזה?! אז ישבתי פה, עד שנרדמתי, כנראה." "אוו.. באמת? אתה כל כך חמוד.." אמרתי לו ונתתי לו נשיקה," אבל אני עדיין לא מבינה מה קרה לי.." "כן.. גם אני, האמת. וכדאי שתתקשרי לאמא שלך." "אוי לא! אתה צודק... אתה יכול להעביר לי את הטלפון בבקשה?" "כן בטח," ביל אמר והתכופף כדי להביא לי את התיק שלי, "קחי." חיטטתי בתיק מעט עד שמצאתי את הטלפון, לגמרי שחכתי שהוא היה כבוי.. אמא שלי בטח דואגת. לבסוף מצאתי את הטלפון ותקתקתי מהר את מספר הטלפון של אמא, היא כרגיל לא ענתה לי.. היא תחזור אלי. גם כשהיא דואגת היא לא עונה.. איזה עולם. "טוב.. תודה לך.. על.. אתה יודע." "כן. אין בעיה! את לא צריכה להודות לי בכלל." "לאלא.. אני כן צריכה. תודה." "על לא דבר.." "אז.. אני מקווה שדודה סוניה כבר לא בבית שלי.. אחרת אני אצטרך להעביר פה עוד כמה ימים." "בכיף." "תגיד ביל, קרה משהו?" "אממ.. לא.. כאילו.. לא ממש." "ביל? מה קרה?" "זה פשוט.. אנחנו עוד מעט צריכים לחזור. לגרמניה." "מה? אבל אמרת שאתה חוזר אחרי החופש, והכל! איך?" "אז זהו.. שהודיעו לי היום שאנחנו חוזרים היום בערב." "מה?! היום בערב? באיזה שעה?" "7 וחצי בערב." "כל כך מוקדם? ומה השעה עכשיו?" ביל הסתכל בשעון ואמר, "כבר אחרי שלוש." "לא.. נשאר לנו ממש קצת זמן ביחד.. מה אני אעשה בלעדיך?", כמעט התחלתי להתבכיין. "לא נורא, אני אבוא לבקר אותך. אני מבטיח." "כן.. אבל זה לא יהיה כמו עכשיו.. אוף." "יהיה בסדר.." "ואתה לא תבגוד בי? אני יודעת שאתה כן!" "מה? מה, השתגעת?! לבגוד? אני? בך?!" "כן." "נראה לך?" "כן!!" "לא." "וטום יודע שאתם חוזרים היום?" "לא." "מה לא? לא סיפרת לו?" "אממ.. לא יצא לי.. הוא לא עונה לטלפון. הוא בטח עם נטלי." "זאת כל הצרה, שהוא עם נטלי. נטלי איתו. נטלי לא אוהבת פרידות." אמרתי לאט, "גם טום לא יאהב את זה.. אני אתקשר אליו שוב.." והוא התחיל לתקתק את המספר של טום. תמשיכו אתם><

 

[dirty look]

לא!!!!

תמשיכי את! את עושה את זה טוב

 

[תמר קאוליץ]

../images/Emo191.gif ולסיכום :

אהבתי. :] תמשיכי !! אני רק מקווה שתיישמי את הערות שכתבתי בכל פעם :] 3>

 

[3has3]

../images/Emo69.gif אם היית מוסיפה ה' לפני ה-א' באנה

זה היה יכול להיות כל כך משעשע (כאילו HANA ) זה היה כזה יפה DD:

 

[אורטל פדידה]

וווואאאו

את כותבת פשווט מהממם.. קראתי הכל וממש נהנתתתיD: אוחח הייתי עושה ה-כ-ל כדי להיות אנה

 

[yuvali love brit]

תמשיכי את הסיפור ../images/Emo192.gif

את עושה את זה הכי טוב!. באמצע הסיפור התחלתי ליבכות..... המבין יבין

 

[chikogirl]

אהבתיי=]]]

נהנתי ממש לשקרואא את הכל =]]] תמשיכי=]]

 

[ElinorLahav]

ץממממממממשיכי !!! ../images/Emo2.gif

 

[yuvali love brit]

תמישיכי לחלק שמונה :O ../images/Emo192.gif

 

[הקוקי של טומי]

מתנדבת להמשיך בתקווה שזה טוב !

שעה שלמה ניסתי לעקל את מה שביל אמר לי !...היתי בשוק שככהה מהר כול כך זה נגמר ! לקראת השעה 5 טום הגיע למלון וראה את המזודות שלוו ארוזות הוא היה בהלם מוחלט !ביל הסביר לו שהם חוזרים לגרמניה טום לא ידע מה להגיד הוא רק מלל כמה מילים על זה שהוא מאוהב ושזה לא ככה ונראה הממום התחלתי לארגן את הדברים שלי בתיק ואז ביל תפס לי ביד ואמר אני מצטער אני יתגעגע אליך ונשק לי נשיקה קטנה על השפתיים הדמעות עלו לי בעייניים לא רציתי שביל יראה אותי ככה יצאתי בריצה מהחדר ובדיוק שבאתי לצאת נתקעתי במין משהו עגול וחזק וגילית שזה היה לא פחות ולא יותר מגוסטאב עצרתי הסתכלתי עליו והמשכתי לרוף רצתי ורצתי עד שהגעתי לאיזה שהוא רחוב משם לקחתי מונית ישר הבית שחזרתי שמחתי לגלות שדודה סוניה לא בבית אבל זה לא עזר לשמוח צנחתי לי על המיטה בלון והתחתלתי לבכות המחשבה שאני לא יראה את ביל גרמה לי לבכות עוד והעוד שהחלתי לקום לשוטף ת'פנים ראיתי שהשעה 7 וחצי מה שאומר שטום וביל עכשיו טסים בשעה 8 נטלי הגיע אלי ידעתי שאני צלריכה לספר לה את זה שאני לא יסתיר את זה ממנה הרי היא תגלה את זה מתי שהוא היא נכנסה והתחילה לקטר שטום לא עונה לה והוא לא זמין כול היום לא היה לי מה להגיד לה לא ידעתי מאיפה להתחיל אז אמרתי לה שטום כבד נטלי אנחנו חיבות לדבר תשבי נטלי נלחצה נטלי תיראי אמרתי לה את יודעת ש......ואז נשמע דפיקה שניה אמרתי לנטלי וקמתי לראות מי זה שפתחתי ת'דלת היתי בשוק אלו היו טום וביל לא ידעתי מה להגיד חיבקתי את ביל חזק ממש חזק ורק צחקתי כמו סתומה נטלי וטום היתנשקו להם בכיף כאילו כלום לא קראה שאלתי את ביל איך ולמה והוא רק אמר אני לא יעזוב אותך כאן לבד אני מכוון לזה שאת טסה איתי ואז צעקתי לו מה מה פתאום לטוס איתך לגרמניה אני לא יעזוב הכול ואין לי כרטיס ואין לי כלום ביל אמר וחייך אל תדאגי הכולל מאורגן טסים ב4 בבוקר ואז אמרתי בהיסוס אבל המשפחה שלי ביל השפיל מבט עצוב יצאתי לסלון וראיתי את נטלי עם מזוודה קטנה מוכנה לבי מילים ידעתי שהיא גם טסה איתם נטלי אמרה לי בליחשה זה הידמנות חד פעמית אני לא הולכת לותר על טום נכנסתי לחדר עם נטלי ושאלתי אותה מה ההורים שלך הם לא בבית השארתי להם מכתב הם יבינו לבד נטלי עזרה לי לארוז וביל נכנס בחיוך ענק של מנצח דחפתי לתיק כמה חליפות חולצות נעליים ותיק גב קטן ת'דרכון שלי שהיתה לי מהניסעה שלי למוסקבה משנה שעברה את הפלאפון השארתי לא רציתי לקחת אותו השעה היתה כבר 12 בלילה ישבנו בלון והזמנו סרט של שעתיים מהD.V.D השעה היתה כימעט 3 הטלפון של ביל צלצל זה היה הנהג שלהם הוא אמר שאנחנו צריכים ללכת והוא מחכה למטה ירדנו עם המזודות שמנו אותם בבגש ונסענו במהלך הטיסה שאלתי את ביל איפה נגור ואיפה נישן ואיך יהיה לנו כסףהוא אמר שיהיה לנו שם דירה לי ונטלי נטלי הילהבה ומהרעיון של בית לבד ואת את הכסף עלינו עד שתמצאו עבודה הגענו לשדה תעופה הדבר הראשון שביל טום עשו זה היה לקנות בדיוטי פרי טום קנה כווכבע חדש ושוקלדים נטלי וביל קנה בושם כול שהוא ואני קניתי בויזה שאבא ואמא השאירו לי שוקלד לדרך כמה חולצות וכנסיים ביל אמר שעדיף לי למשוך סכום מסוים מהויזה בגלל שאז ההורים שלי יעלו עלי וידעו איפה אני משכחתי 500 דולר ........ אני ימשיך אחר כך