../images/Emo126.gif פרק 19 חלק | ../images/Emo126.gif
סורי על הדיליי-רק עכשיו נתנו לי לעלות על המחשב שוב><
אני ממליצה על השיר הבא-לכול אורך הפרק לפי דעתי: Carrie underwood Ever Ever After--Disney
http://www.youtube.com/watch?v=ioGpA1UmyxM
הנה זה מתחילXD ***************************************************************************************** פרק 19: הארי נכנס אל החדר עם ארבעה כוסות על מגש כסוף בידיו, ונעמד בפתח כשומר של סוהרים. "הפרעתי?" הוא שאל, וגיחך לעצמו. דני וטל הורידו את הידיים שלהם במהירות הבזק, והתרחקו אחד מן השני באותה הדרך כאילו סופת ברקים באה משום מקום. חשמלה אותם, וגרמה להם לקפוץ , כול אחד אל החלק השני של החדר. שניהם הסמיקו עד מאוד, במיוחד טל שהרגישו שליבה וקרביה נגרסים באיטיות, והופכים להיות גושים של בשר. שאמורים להיאכל ע"י מספר אדומים חסרי ראש. היא ניערה את ראשה מן המחשות הטיפשיות, והביטה את פניו הרציניות של הארי. "לא," היא פלטה בטון גבוה וחזק, והביטה באצילות וכבוד אל עבר הארי "דני עזר לי לסדר את הסמיכות, ובטעות הרמנו את אותה השמיכה". היא התחילה לתהות בסתר ליבה, מדוע בעצם היא ודני מפחדים כול-כך שיראו אותם יחד, ומדוע כול הרגשות העזים האלה שמציפים אותה רק מתחזקים כשהיא איתו. מדוע היא רוצה להיות איתו, אבל הפחד של העבר תמיד פוקד אותה. דני זז ממנה לשמאלה במהירות, ואחד הצמידים שהיו על ידה של טל נתקע בכפתור המכנס שלו. "דני, חכה, תיזהר!...ה...הצמיד שלי נתקע בכפתור של המכנס שלך" צעקה טל וחייכה חיוך מבויש למדי. היא עצרה אותו, ומשכה במכנסיו מעט בכדי להפסיק את תזוזותיו החוזרות. היא התכופפה מעט, בכדי לא למתוח את הצמיד ולקרוע אותו. והביטה בעיניה העגולות על הנעשה, בכדי למצוא פיתרון. "זה לא טוב" היא אמרה בשקט, וניסתה לשחרר את הצמיד מן הכפתור. אך הצמיד לא זז ולא נע, הוא נשאר תלוי על הכפתור כאילו התמזג איתו זה הרגע. דני הוריד את ראשו בכדי להטיב לראות, והביט על התנוחה המביכה שלו ושל טל. הוא חייך לעברה כשהרימה את ראשה אליו ואמר "אל תדאגי אני לא זז,". "כדאי לך" פלטה טל אזהרה והביטה בו, בזמן שזה חייך חיוך ממזרי ביותר שנמתח לאורך כול פניו. הוא ניער מעט את סבך שיערותיו ואמר "אני זקוק ליום חופש אחרי כול מה שקרה היום, ואתמול". "אל תתלונן," אמרה טל ונגעה בסוגר של הצמיד, בכדי לנסות אולי דרכו לשחרר אותו. "אתה לא זה שהצמיד שלו בסכנת הכחדה". "סכנת הכחדה,יפה " חזר דני על דבריה והוסיף "הביטוי של טום לא? אם לא טום אז חברה של טום. רק שניהם יכולים לדבר במושגים כאלו". "כן, ג'יוהנה" אמרה טל ופרצה בצחוק. דני פלט קול השתנקות מפיו, טל סובבה את פניה לרגע אל עבר הארי. ההשתנקות הייתה נשמעת כמו חריקה של דבר מה. הארי הרים את ידיו ואמר "זה לא אני שנשמע כמו מכונית". והוסיף בשקט "תמיד אתם נקלעים למצבים הכי מביכים שקיימים,שמת לב?". "כן" השיבה טל בשקט, וניסתה בכול כוחה לשחרר את הצמיד מן הכפתור הארור. "או שזה מזל רע, או סתם הגורל" הרהר דני וגרם לטל להעלות חיוך עסיסי על פניה. "מסכימה איתך" אישרה טל וצחקה. דני הביט על המכנס שלו, וראה את טל משתדלת לשחרר את הצמיד מבלי לקרוע את הכפתור. "אל תדאגי בקשר לכפתור,זה בסך הכול כפתור. אם צריך אז תפילי אותו או משהו" אמר דני והתכופף כנגדה. טל ניסתה בכול כוחה לשחרר את הצמיד, אבל אף דבר שעשתה לא הועיל בכלום. "אני לא מצליחה" היא אמרה והביטה אליו נואשות. מצד אחד היא לא רצתה לפגוע בצמיד, הוא היה חשוב לה מאוד. הוא היה המזכרת היחידה שלה מן החברות בת השנים שלה, עם חברתה הטובה ביותר. ומצד שני היא לא רצתה לקרוע את המכנס של דני, על אף אי ההתנגדות מצידו לרעיון הזה. הארי נראה משועשע, הוא הביט בשניים והניח לעניינים להתגלגל כמו שהם. "חכי, אולי אני אנסה" אמר דני, ועצר את טל. טל הוציאה את ידה מן הצמיד במהירות, ואמרה "כולו שלך, תנסה לשחרר אותו". דני התכופף, פתח את החגורה שלו מעט, ומיד חשף את קו הבוקסר המשובץ שלבש. טל הסתובבה ואמרה "אם החלטת להתפשט, לפחות היית מודיע. ואני חשבתי שרק דאגי עושה את זה". לפתע קלטה את מעשיה, ומיהרה לסגור את פיה עם ידה. היא גלגלה את עיניה אל עבר הארי, בכדי לראות אם הבחין בדבר מה ממשפטה, ניכר עליו שהוא עסוק יותר בקפה שלו מאשר בהם. "אני לא מתפשט, בסך הכול משחרר את החגורה. ולמה דאגי היה ערום לידך?" שאל דני בעניין והרים את עיניו הכחולות אליה. טל לא הסתובבה בכדי להביט אליו, אבל חייכה לעצמה משום שיכלה לנחש כי הוא נועץ את עיניו בגבה בזה הרגע, היא חשה זאת. "הוא עבד עלי שהוא ערום" אמרה טל בשקט, ונפנתה אל עבר השידה שהייתה על ידה. היא הביטה אל קנקן הפרחים, נגעה בהם ואישרה את מחשבה, הם היו עסוקים מפלסטיק. "דאגי תמיד עושה את זה" אמר דני וצחק. הוא משך את הכפתור בכוח וניסה לפרום את הכפתור בשיטה אגרסיבית למדי. אבל גם לו נחל הכישלון,הוא הסתכל על טל ואמר "אז זה נשאר שם?" וחייך. טל הסתובבה במהירות אליו, הביטה על חגורתו שטרם חזרה למקומה,עיוותה את פניה למשהו שנראה כמו חיוך ואמרה "אתה לא רציני". היא פלטה אנקת ייאוש והוסיפה "מזל רע". הארי השתעל מעט, הביט על השניים ואמר "אוקי,". הוא התקרב אליהם, הביט על הכפתור ואמר לדני "תן לי לנסות". הוא התקרב אל דני, אמר לו "שלא תעז לעשות משהו טיפשי דני, אני אכסח לך את הצורה". דני נראה אומלל, הוא פיסק את פיו ואמר בהתגוננות "גם לא התכוונתי לעשות שום דבר" ושם את ידיו על חזהו כמו ילד קטן. הארי כרך את אצבעותיו הדקיקות על חרוזי הצמיד, בכדי לשמור שהם לא יתנתקו ממנו. הוא סובב את הצמיד בזהירות ובעדינות מעל הכפתור העקשן. ולאט לאט הצמיד התחיל להשתחרר מן חוט הכפתור. הארי סובב וסובב, עיקם, ויישר בכול פעם עד שפעם אחר פעם הצמיד איבד את אחיזתו בכפתור ויצא לגמרי. "הנה לך" אמר הארי וחייך חיוך ניצחון מול פניה של טל. הוא החזיק בצמיד כאילו היה הוא רכוש שווה ערך מיוחד. "תודה!" זעקה טל וחיבקה את הארי בחוזקה. היא שמחה עד כדי כך, שכמעט וחנקה אותו לגמרי. זה היה אחד הצמידים החשובים ביותר שתלתה על ידה. היא קיבלה אותו מהחברה הכי טובה שלה, מישראל. הם הבטיחו אחת לשנייה לענוד את הצמיד תמיד, עד שתחזור טל לישראל, ויוכלו הן להחליף בצמידים. "בבקשה" אמר הארי, התרומם, וקירב את הכיסאות אל השולחן מאחד הפינות של החדר. דני התנער מן הצמרמורת שעברה בכול גופו, וזרק לעבר טל מבטים מוזרים. "אפשר לעזור לך במשהו?" שאלה טל ועיקמה את אפה. דני ניער את ראשו ואמר "זה כלום, סתם חשבתי לרגע". טל הרימה את כתפה ואמרה "אוקי, אם אתה רוצה להגיד לי משהו כדאי שתגיד אותו. שתדע לך, שאני יודעת מתי אנשים מתאפקים לומר לי דברים". "כן המפקדת!" אמר דני והצדיע לה, הוא נעמד כמו חרטום, וכיווץ את רגליו יחדיו. טל צחקה והביטה אל פניו שלה הארי, הוא גם כן צחק מהבעות פניו של דני. "ליצן" הוא אמר במהירות, וגרם לטל לפרוץ בצחוק מתגבר. "אתם יודעים," אמרה טל לפתע, והביטה אל עבר המסדרון האפלולי המוביל אל המקלחת וחדרם של הבנים. "אני חושבת ששכחנו את דאגי" היא השלימה את משפטה, ונראתה מבוהלת לכמה זמן. "אוי ואבוי, נכון. הוא כבר מעל שעה מתקלח" אמר הארי והרים את גבתו. שחשפה את עיניו הכחולות, במלוא צבעם והדרם. טל החלה להרגישה בתחושה מוזרה שפוקדת את ביטנה. היא כבר יכלה לנחש כי זאת רודפת אותה משום הבלבול של ליבה.
יש המשך~~
אממ...בעיקרון בלונדון הרבה אנשים הם בעלי עיניים בהירות-בואי נגיד שזה ממש נפוץ. אם כאן את רואה ילד או ילדה עם עיניים בהירות[כחול-אפור-ירוק] את מה-זה מתלהבת..אחרי הכול זה לא כזה נפוץ כאן. אבל שם זה יראה רגיל, כי הצבע הזה פשוט נמצא בגנים שלהם שם:] אז כן, זה נפוץ :]
האהבה.
../images/Emo126.gif
