יא-בייבי!פרקים21-22
- פותח הנושא butbut
- פורסם בתאריך
../images/Emo109.gif גו דאגי. גו דאגי. ../images/Emo11.gif
נמאס לי מדני. אני הייתי יורדת ממנו. כאילו תיראו את הדג הזה! הוא יוצא עם סינדי הזאת כדי שטל תקנא! הוא רוצה שהיא תראה אותו ערום [
XD] הוא הוא הוא הוא כלכך דאג!!!!!!!!!!!!! ודני סתם מעצבן כבר
הוא לא קפץ על טל [גרררררר] והוא לא מריח כמו תותים [גררררר בריבוע] בקיצור. אני לא מבינה את הילדה הזאת.
מצידי הארי! טום! someone! בדחיפות. כי היא מתחילה לאבד את שפיותה!
פרק יפה-יפה-יפה
והשירים של Lil Mama מצחיקים
נמאס לי מדני. אני הייתי יורדת ממנו. כאילו תיראו את הדג הזה! הוא יוצא עם סינדי הזאת כדי שטל תקנא! הוא רוצה שהיא תראה אותו ערום [
Little Sapir
New member
הווו ../images/Emo23.gif
אני בעד שטל תהיה עם דני וזהו! אני לא מספיקה לעקוב יש יותר מדי דמויות! רון? רונלד? ליאו? תרנגול? עוד דני? הוו התבלבלתי לגמרי!
בכל מקרה אהבתי
והצחיק אותי הקטע הזה
טל החלה לדמיין בראשה אישה זקנה מונפת על ידי דאגי XDDDDDDDD גם אני התחלתי לדמיין וזה מצחיק! מחכה לעוד
אני בעד שטל תהיה עם דני וזהו! אני לא מספיקה לעקוב יש יותר מדי דמויות! רון? רונלד? ליאו? תרנגול? עוד דני? הוו התבלבלתי לגמרי!
m i c k e y 15
New member
*שלא יהיו ביחד שלא יהיו ביחד*
לא רוצה דני וטל!!! אררררר אני יהרוג אותה XDD שתהיה עם הנער ההוא הבן של השכנים
כ"כ הצחיק
טל החלה לדמיין בראשה אישה זקנה מונפת על ידי דאגי XDDDDDDDD דאגי מניף אותה והיא עפההה לג..ג..גג..גג.ג.גג XDD יש מין שיר כזה XDD אחלה פרק נשמונת
לא רוצה דני וטל!!! אררררר אני יהרוג אותה XDD שתהיה עם הנער ההוא הבן של השכנים
../images/Emo15.gif וואו D:
וואו! פגר! פרק מדהים! מושלם D: מצחיק במיוחד D: את לא מבינה כמה גיחכתי XD כן, זה לא גרם לי לצחוק כמו פרקים אחרים אבל גיחכתי המון XDD גאש את כזאת מוכשרת בוטבוטינה-פגר-שאוהבת-את-פסיכו-D: מה שמזכיר לי ראיתי שיש סרט שקוראים לו אמריקן פסיכו XD טוב חפרתי אז עכשיו להערות XD 1. יעשה- אעשה. 2. כמו שהערתי למיקי [ואת חיזקת XDDD] תעשי רווח בין סימני פיסוק זאת אומרת:
בלה בלה בלה.בלה בלה.
בלה בלה בלה. בלה בלה. אבל זה היה חמד פעמי אצלך אז סבבה [: 3.זה עם המתקפת הרוח שהיא אמרה ? אז קפת לך שם קטע קטן תסתכלי ... 4.חחח נקרעתי עם הסבון והטלפון XD מי לא היה מרגיש שזה סבון ? חחחחח P: 5. וואי איזה מסכנה היא בקטע שהיא רצתה להיכנס לבית, כמה פעמים שהיא הזכירה ה' לפני? לא עזר XDD 6.נראה לי שמקלחת היה קטע שכתבת : לחייך לצחוק מאושר אז:
לחייך לצחוק מאושר
לחייך, לצחוק מאושר אחלה? D: 7.דני החנון ... XD הוא ממש מסכן שהיא כל הזמן מנתקת לו 
יש לי אובססיה לחנונים [זה לא מצחיק !!!] כמה שאני יורדת עליהם, הם נראים לי כ"כ מסכנים אומללים וחמודים אז בשבילי , תעשי פרק שטל לא תפגע בו XDDDDDDDD 8. יש לך קצת שגיאות כתיב.. כאילו רק בשני מקרים חח XD גיאצה- גיהצה אחלה- החלה אחלה? D: חוץ מזה פרק מדהים !!!
אוהבת הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי בעולם !!! פסיכוו
וואו! פגר! פרק מדהים! מושלם D: מצחיק במיוחד D: את לא מבינה כמה גיחכתי XD כן, זה לא גרם לי לצחוק כמו פרקים אחרים אבל גיחכתי המון XDD גאש את כזאת מוכשרת בוטבוטינה-פגר-שאוהבת-את-פסיכו-D: מה שמזכיר לי ראיתי שיש סרט שקוראים לו אמריקן פסיכו XD טוב חפרתי אז עכשיו להערות XD 1. יעשה- אעשה. 2. כמו שהערתי למיקי [ואת חיזקת XDDD] תעשי רווח בין סימני פיסוק זאת אומרת:
יש לי אובססיה לחנונים [זה לא מצחיק !!!] כמה שאני יורדת עליהם, הם נראים לי כ"כ מסכנים אומללים וחמודים אז בשבילי , תעשי פרק שטל לא תפגע בו XDDDDDDDD 8. יש לך קצת שגיאות כתיב.. כאילו רק בשני מקרים חח XD גיאצה- גיהצה אחלה- החלה אחלה? D: חוץ מזה פרק מדהים !!!
../images/Emo26.gifתגובה לתגובה..חחחחחחחחחח....../images/Emo99.gif
1)לקחתי לתשובת ליבי 2)כן-טעות>< 3)זה סתם קפיצה של המקלדת.. 4)חחחחLOL 5)לפעמים הוא מפנה את גבו..XD 6)כן-גם טעות 7)חחח סבבה-אני עוד אחזיר אותו-כדי שטל לא תצא קקה איתו כול הזמן. 8)כמו עולה חדשה>< XDD תודהה!!!
אני אוהבת את התגובות שלך!!
1)לקחתי לתשובת ליבי 2)כן-טעות>< 3)זה סתם קפיצה של המקלדת.. 4)חחחחLOL 5)לפעמים הוא מפנה את גבו..XD 6)כן-גם טעות 7)חחח סבבה-אני עוד אחזיר אותו-כדי שטל לא תצא קקה איתו כול הזמן. 8)כמו עולה חדשה>< XDD תודהה!!!
../images/Emo126.gifפרק 22 חלק | ../images/Emo126.gif
מצטערת על הדיליי הנורא-אבל יש דברים שחזקים מהכוח שלנו לפעמים-הפרק הזה הולך להיות משמעותי ביותר! תשימו לב לפרטים בקטנים-ותופתעו בעיקר מן הסוף..רמז-הדבר שכולם חיכו לו..
חוץ מזה שהשיר הבא הוא פשוט פרפקט לחלק הזה:[אני די ג'ייXD]: Chemical React-Aly & AJ : http://www.youtube.com/watch?v=ChPMBLIeq20&mode=related&search= מקווה שתהנו
בוט:] **************************************************************************************************************************** פרק 22: "אני מחכה לתירוץ משכנע" אמרה המורה, והביטה על פניה בזעם מתמשך. היא סלסלה את שפתה התחתונה ואמרה בתיעוב , "אני מבינה שאין לך אחד כזה". "אני באמת מצטערת...היו פקקים בדרך" תירצה טל והתיישבה במקומה במהירות,שמא תשנה המורה את דעתה. מה שהמורה לא ידעה זה שהיא בעצם הלכה ברגל, וחשבה כול הדרך על אמש. גם במשך כול זמן השיעור היא המשיכה לחשוב על ההצעה המפתה של דני לעזור לה. היא באמת הייתה צריכה עזרה, הרי ברור שהיא לא רוצה להיכשל באנגלית. ולא להוציא תעודה של סיום שנה א'...אנגלית זהו אחד המקצועות החשובים, בהתחשב בזה שהיא צריכה לדבר את השפה הזו 24 שעות כאן, בלונדון. "שזה לא יחזור על עצמו גברת אביב" אמרה המורה הזקנה וכמה מקמטיה נראו לפתע בבירור. היא הסתובבה בתוך שמלתה הפרחונית, אפשר לחשוב היה כי ירשה אותה בירושה מן הסבתא-של הסבתא רבה שלה על פי מראה. "זה לא יחזור על עצמו" השיבה טל והשתדלה שלא לצחוק למראה מורתה הכעסנית. "בפעם הבאה זה ישפיע על הציון שלך," היא אמרה, ולחיה נראו תפוחים ואדומים מאי-פעם." שגם ככה לא כול כך מזהיר" השיבה בציניות וגרמה לפנייה לרטוט בעצבנות. כאילו היו הן גוש של ג'לי דליל במיוחד. "אני יודעת" ענתה טל בשקט ובנימוס. היא לא רצתה להתפרץ עליה, ולהוציא את כול זעמה ולכן השתדלה להיות רגועה. "עכשיו תהיי בשקט, אני רוצה להתחיל בשיעור" אמרה המורה והניפה אצבע בשרנית ומאשימה לכיוונה של טל. "מצטערת" השיבה טל בשקט, והביטה אל עבר פרצופה החזירי של המורה. עיניה הקטנות והגעגולות שהסתתרו מאחורי המשקפיים שהיו על חוטמה החזירי. גרמו לה להיראות עוד יותר מרושעת מין הרגיל. ליאו רכן לעבר טל וטפח על כתפה ברכות, "איך היה אצל החברים שלך?" הוא לחש לה בשאלה. טל הפנתה את עיניה אל תוך עיניו הכחולות, הדואגות, וחייכה. "היה טוב, טוב מאוד. אני אספר לך אחר כך-הכול" הבטיחה טל ושלחה אליו חיוך מרגיע. הוא חייך אליה בחזרה ואמר "המורה עצבנית היום, אני חושב שהיא במחזור". טל התפרצה בצחוק, וחטפה מבט מאיים מן המורה, שעצרה את שטף דיבוריה וקראה "טל אביב, התרצי לספר לנו מה פשר ההפרעה שלך למהלך השיעור? אני בטוחה שיש לך סיבה טובה לכך!". טל האדימה מעט, ונרגעה מן גל הצחוק. היא סידרה את צווארון חולצתה ואמרה "לא המורה, אני מצטערת". המורה סידרה את המשקפיים על חוטמה, וצימצמה את עיניה הקטנות לכדי חריצים. "אם כך, סגרי את פיך, ותנסי לשמור על קור רוח" טבעה המורה בגסות ומספר הסנטרים הכפולים שלה רטטו מזעם. "אין בעיה" השיבה טל, וחייכה למראה המבדר של מורתה הכועסת. המורה המשיכה להביט על טל במבט בוחן ,ועיני הנץ שלה הרפו ממנה ברגע שאחת הבנות שאלה אותה שאלה לגבי השיעור, "עכשיו שקט כיתה, אני רוצה להמשיך" היא אמרה. ***** במהלך אותו היום הרבה מבטים היו מופנים אל טל, והיא לא ידעה את הסיבה הממשית לתופעה החריגה הזו. היא הסתובבה על ליאו ואיימי,ידידיה היחידים על יד הקפיטרייה וחיכתה לנס. "מה קורה כאן?" היא שאלה את ליאו לאחר שניגשו אליה שתי בנות משנה א' ואמרו בקול צונן במיוחד "לא ידעתי שאת נואשת עד כדי כך". "מה?!"קראה טל בקול, והביטה אליהן בחוסר ודאות. "לא יודע" השיב ליאו ונראה אובד עצות בעצמו. איימי כיווצה את גבותיה ואמרה בשקט "טל, קרה משהו שגרם לכולם להשתגע...אנחנו עוד נגלה מה". "זה לא נראה לך מוזר כול העניין הזה? ממתי אני נהפכתי למוקד העניין כאן?" שאלה טל לא ממוקדת. עיניה תרו אחר שולחן ריק, שנתפס שנייה לפני שהם יכלו להתיישב עליו. "אני לא יודע,זה באמת מוזר" פלט ליאו, והמשיך להוביל את טל למקומות אחרים בקפיטריה. בכדי לנסות את מזלם ולמצוא מקום פנוי. הם הסתובבו שם בניסיון למצוא מקום אחד פנוי, דבר שהיה חסר תקווה מבחינתם. הם הגיעו בשעה מאוחרת מידי, משום שגברת אנדרסון השאירה את טל לשעות נוספות. היא לא אהבה את עצם האיחור שלה, ומכיוון שזאת הפעם הראשונה היא הסתפקה בכך שטל תישאר רק את אותן מספר הדקות שהיא איחרה בהן לכיתה. לבסוף מצאו הם מקום טוב, בסוף הקפיטריה .בדיוק על יד החלון הגדולים שהשקיפו אל נוף העיר. בזמן ההפסקה ניגשה אל השולחן שלהם סנדי, בכבודה ובעצמה. וזרקה אל טל בגסות גיליון של עיתון בשם כלשהו,הוא היה פתוח על טור הרכילות הצדדי. "את" אמרה סנדי בשקט, והצביע על המרובע הצהוב. התמונות שהיו שם, לא רק גרמו לטל לקרב את העיתון אל פניה ולהביט בו מקרוב, אלא שהיא גם פלטה קריאת הלם, ושמה את אצבעותיה על פיה. היא ישבה בשקט מספר שניות, ואז קראה בקול "מה...מה זה?!". סנדי חטפה ממנה את העיתון בפראות ואמרה "ידעתי שאת מפגרת, אבל לא חשבתי שהמצב כול כך קשה! את, מצולמת עם דאגי ממקפליי, דאגי פוינטר! למען האמת. כול-כך קרובה שאפשר לחשוב שאתם עומדים להתנשק. זה אמיתי הסיפור הזה?". "לא...לא נראה לי" אמרה טל, עדיין מתקשה להאמין למראה עיניה. "אני לא נולדתי אתמול" אמרה סנדי. "הייתי בטוחה שכן" העירה איימי מן הצד בציניות, ושילבה את רגליה מעל הכיסא שהיה על ידה. "מתי היית עם מקפליי?" שאלה סנדי, טל הבחינה במבטא החזק שלה. המלווה בלגלוג ובעיקר קינאה. היא התרוממה מן הספסל ואמרה לה "תתעסקי בעניינים שלך". "מי את חושבת שאת?" שאלה סנדי בקול, ונעמדה כמו ילדה קטנה שזה עתה חטפו ממנה את הסוכריה שלה. טל ישרה את החזה שלה,ותקעה בסנדי מבט מאיים ופלטה "אני זאת אני. ואני לא זוכרת שאמרתי לך לשאול אותי שאלות. אז עכשיו אם תואילי בטובך לפנות לי את המקום,את תופסת חצי חדר".
יש המשך~~
מצטערת על הדיליי הנורא-אבל יש דברים שחזקים מהכוח שלנו לפעמים-הפרק הזה הולך להיות משמעותי ביותר! תשימו לב לפרטים בקטנים-ותופתעו בעיקר מן הסוף..רמז-הדבר שכולם חיכו לו..
../images/Emo126.gif חלק || ../images/Emo126.gif
"מחזקת בהחלט" אמרה איימי, והרימה את גבותיה. "מסכים" אמר גם ליאו, ושיגר את עיניו הכחולות בגוואה אל עבר טל. סנדי נראתה כאילו זה הרגע מישהו הרעיף עליה אלפי אגרופים, ופנס אחד בעין. היא פתחה את פיה בכדי לומר משהו, אך מיד סגרה אותו. "וחוץ מזה," אמרה טל בשקט "שמעתי שגם את לא פחות נואשת". סנדי פתחה את עיניה הכחולות, היא לא ציפתה לכך שטל אביב תדע דבר שכזה. "מי אמר לך?" היא שאלה בשקט, נשמע בקולה ליווי של חלחלה עמוקה. "סוד" השיבה טל, והביטה אל עבר איימי. שתיהן צחקו וגרמו לסנדי לפתוח את עיניה עוד יותר, "גם את מודעת לזה?" היא שאלה והצביע על איימי. איימי חייכה חיוך מתגרה והשיבה "כן". ***** טל נפרדה מאיימי וליאו, ואמרה להם שלא ידאגו לה. היא הלכה לכיוון המדשאות, ומשם אל בניין ב' אל חדר 123- שיעור ספרות. היא הניחה את תיקה, וחיכתה ששאר התלמידים יכנסו אל השיעור גם כן. היא התיישבה בשורה בשנייה,הרחק מן המורה, הרחק מן התלמידים שבהו בה. היא הוציאה את המחברת שלה והחלה לצייר מספר שרבוטים על הדף שלה. מתוך הרגל היא החלה למלמל לעצמה בתוך ראשה את השיר של מקפליי, שדני שר לה. ונזכרה בקול שלו, בעיניים שלו, בתנועות הנמרצות שלו. לאחר מכן נכנס המרצה אל הכיתה הגדולה, טל לא הבחינה בכול התלמידיםDno't Know Why שנכנסו אל הכיתה גם כן. רון נכנס לפתע, גבו שפוף ושיערו פרוע "מצטער המורה" הוא אמר בפיזור נפש וחייך לעברו. טל הרימה את ראשה וראתה את חיוכו של אדון ג'לייאן המופנה לעברו. "רונלד," הוא אמר בשקט, והביט אל הנער המנומש הניצב מולו. "כן המורה" נעמד רון כמו נר נשמה, סגר את רגליו זו בזו, ושם את ידו על ראשו בכדי להצדיע. כול הכיתה פרצה בצחוק, מה ששיעשע את אדון ג'לייאן עוד יותר. "אני שמח לראות אותך מגיע אל השיעור, למעשה זה די נדיר" אמר אדון ג'לייאן בציניות. "וכדאי לך להתמיד בדבר" הוא המשיך, והורה לו לשבת. "כן, המורה. תודה המורה" אמר רון, וחייך אל עבר טל. הוא עלה במהירות ,הניח את תיקו על הריצפה, והתיישב על ידה. צווארון חולצתו היה פתוח ,ושרשרת של חרוזים שחורים נגלתה מתחתיה. "מה קורה שכנה?" הוא לחש לה, והביט בשירבוטים שלה. "מעולה" ענתה טל, והמשיכה להקשיב לדיברי המורה. רון לא שם לב שהמורה עוצר את השיעור בגללו, כול היכתה שתקה וזה עדיין לא היווה רמז לרון. הוא המשיך להביך בשירבוטים של טל, מבלי להסיר מהם את עיניה. "רונלד" קרא אדון ג'לייאן בקול וגרם לרון לקפוץ. "האם אתה איתנו? או שקוע במחברת של חברתך?" הוא שאל. "כן המפקד,...המורה. אני איתך" זעק רון, וחייך חיוך מבוייש. טל גיחחה, והביטה על רון בזמן שזה נהיה אדום מעט. הסומק הטיבעי שלו רק התחזק ושיווה לו מראה מושך עוד יותר. "אתה מוכן לבוא ולהסביר לנו על התקופה הביזאנטית בקצרה?" שאל המורה בקול סמכותי, והרים את אחת מגבותיו העבות כלפי מעלה. רון בלע את רוקו ואמר "כן,בוודאי". "נתפסת" לחשה לו טל בשקט, וחייכה. "אבל רק אם טל אביב תבוא לעזור לי, היא אומרת שהיא רוצה להסביר לכולם גם" אמר רון ברשעות, וקרץ לטל. טל פתחה את פיה וסגרה אותו, המרוה העביר את מבטו מרון לטל ואמר "בסדר, צמד חמד. רדו לכאן ותראו לנו מה אם יודעים". "תולעת" פלטה טל בזמן שעזבה את התיק שלה על הכיסה, והתרוממה אל עבר המדרגות. "רונלד, אתה תתחיל" אמרה טל בשקט, ושילבה את ידיה. "גברות קודם" אמר רון, וחייך. אדון ג'לייאן חייך ואמר "תשמור את היחס הג'נטלמני שלך בצד". "טוב, אני מתחיל" אמר רון, ונפף בידיו כנכנע. הוא נעמד באמצע הכיתה, במקומו של המורה. והביט אל עבר קהל הכיתה המסוקרן. "התקופה הביזאנטית, היא תקופה...בחיים של האדם" התחיל רון, ונראה לחוץ מעט. "אנשים שם היו חיים, בתקופה קצת שונה משלנו" הוא המשיך. טל ניסתה להסוות את חיוכה, והביטה על פניו המשועשעים של אדון ג'לייאן. "הם, היו אוכלים, וקונים יין" אמר רון, והסתכל על ל בכדי לקבל עידוד. אבל טל הייתה שקועה בצחוק שקט, ולא שמה לב למבטיו. "התקופה הזאת בולטת משום ש—" התחיל אדון ג'לייאן לומר, וחיכה שרון ישלים את משפטו. "כי...גם פעם היו חתולות, הן היו מציקות לבני האדם. וגם היו בגדים, ואוכל..כמובן, שהיה שם אוכל, איזו שאלה זאת בכלל? זאת תקופה מאוד בולטת" אמר רון, נראה היה כי הוא נכנס למתקפה של פיצול נפשי. "אני מבין שקראת את כול עמוד 123 בספר האדום?" שאלה המורה בציניות, והביט באדישות אל עבר פניו של רון. "כן" אמר רון בגאווה. טל פרצה בצחוק לפתע, וראתה את פניו של רון מופנים אליה. "כול הכבוד, בהתחשב שבספר האדום אין בכלל עמוד כזה" אמר המורה, והביט עליו במבט צקני. "אוה," אמר רון, ויישר את צווארונו "התכוונתי אל הספר השני" הוא תירץ. "אין לנו ספר שני רונלד, אבל מעכשיו לך יהיו שבע ספרים, אני מציע שתיקח את הפתק הזה" הוא הגיש לו את הפתק עם רשימת ספרים, והמשיך "ותבקש אותם בהשאלה מן הספרייה הקרובה. אתה מגיש לי מחר עבודת סיכום על אותה התקופה, והכותרת "מדוע התקופה הזו הבולטת במיוחד?"...ועוד משהו, טל אביב את יכולה לחזור למקומך". טל חייכה ואמרה "תודה, המורה". וחזרה לשבת בתמקומה, כשחיוך פרוס על פניה. היא אהבה את הדרך בה למדה לדבר כעט אל כולם. את היחס האדיש כלפי אלו שראו בה "שונה" , את היחס האוהב כלפי חבריה החדשים. היא שמעה לעצתו של דאגי, ו"הראתה לכולם את ה-טל שבה". בלי להתחשב בדקדוק או בביטוי של המילים. היא מישראל, היא לא דיברה באנגלית מימיה. ומי שרוצה לצחוק- שיצחק. היא חייכה לעצמה, הכניסה את המחברת אל תיקה, והוציאה את הספר האדום. רון התיישב משמאלה ואמר "איך זה שתמיד אני 'נדפק' אצלו?". טל עיקמה את אפה ואמרה "זה לא נשמע טוב". רון הרים את פניו אליה ואמר "היית ממש טובה, אבל ממש. איפה למדת לדבר תוך כמה ימים?". "אצל המורים הכי טובים בעולם" אמרה טל, וחייכה חיוך המסתיר סוד. לפתע נזרק אליה פתח מן השורה שהייתה מעליה, היא סובבה את פניה אל עבר הזורקים, אך אף אחד לא נראה לה אשם. כול אחד עסק בכתיבה או בהקשבה. רון הרים את פניו ואמר "אולי ריצ'ארד מנסה להתחיל איתך". טל הרימה את פניה אל עבר הילד אליו התכוון רון. ילד גבוה קומה, שיערו הבהיר נח על מצחו, ועיניו האפורות היו תקועות באדישות בפרצופו של המורה. "ריצ'ארד" לחש לו רון, ומיד הסתובב בכדי לראות אם אדון ג'לייאן מבחין בכך. טל משכה את חולצתו ואמרה "תראה מה כתוב כאן". רון הסתובב במהירות, והביט אל עבר הפתק הקטן: "לא יכולת לחכות שפוינטר יגיע אליך בעצמו?". "מטומטמים" זרק רון, ומחץ את הפתק בתיעוב.
יש המשך~~
"מחזקת בהחלט" אמרה איימי, והרימה את גבותיה. "מסכים" אמר גם ליאו, ושיגר את עיניו הכחולות בגוואה אל עבר טל. סנדי נראתה כאילו זה הרגע מישהו הרעיף עליה אלפי אגרופים, ופנס אחד בעין. היא פתחה את פיה בכדי לומר משהו, אך מיד סגרה אותו. "וחוץ מזה," אמרה טל בשקט "שמעתי שגם את לא פחות נואשת". סנדי פתחה את עיניה הכחולות, היא לא ציפתה לכך שטל אביב תדע דבר שכזה. "מי אמר לך?" היא שאלה בשקט, נשמע בקולה ליווי של חלחלה עמוקה. "סוד" השיבה טל, והביטה אל עבר איימי. שתיהן צחקו וגרמו לסנדי לפתוח את עיניה עוד יותר, "גם את מודעת לזה?" היא שאלה והצביע על איימי. איימי חייכה חיוך מתגרה והשיבה "כן". ***** טל נפרדה מאיימי וליאו, ואמרה להם שלא ידאגו לה. היא הלכה לכיוון המדשאות, ומשם אל בניין ב' אל חדר 123- שיעור ספרות. היא הניחה את תיקה, וחיכתה ששאר התלמידים יכנסו אל השיעור גם כן. היא התיישבה בשורה בשנייה,הרחק מן המורה, הרחק מן התלמידים שבהו בה. היא הוציאה את המחברת שלה והחלה לצייר מספר שרבוטים על הדף שלה. מתוך הרגל היא החלה למלמל לעצמה בתוך ראשה את השיר של מקפליי, שדני שר לה. ונזכרה בקול שלו, בעיניים שלו, בתנועות הנמרצות שלו. לאחר מכן נכנס המרצה אל הכיתה הגדולה, טל לא הבחינה בכול התלמידיםDno't Know Why שנכנסו אל הכיתה גם כן. רון נכנס לפתע, גבו שפוף ושיערו פרוע "מצטער המורה" הוא אמר בפיזור נפש וחייך לעברו. טל הרימה את ראשה וראתה את חיוכו של אדון ג'לייאן המופנה לעברו. "רונלד," הוא אמר בשקט, והביט אל הנער המנומש הניצב מולו. "כן המורה" נעמד רון כמו נר נשמה, סגר את רגליו זו בזו, ושם את ידו על ראשו בכדי להצדיע. כול הכיתה פרצה בצחוק, מה ששיעשע את אדון ג'לייאן עוד יותר. "אני שמח לראות אותך מגיע אל השיעור, למעשה זה די נדיר" אמר אדון ג'לייאן בציניות. "וכדאי לך להתמיד בדבר" הוא המשיך, והורה לו לשבת. "כן, המורה. תודה המורה" אמר רון, וחייך אל עבר טל. הוא עלה במהירות ,הניח את תיקו על הריצפה, והתיישב על ידה. צווארון חולצתו היה פתוח ,ושרשרת של חרוזים שחורים נגלתה מתחתיה. "מה קורה שכנה?" הוא לחש לה, והביט בשירבוטים שלה. "מעולה" ענתה טל, והמשיכה להקשיב לדיברי המורה. רון לא שם לב שהמורה עוצר את השיעור בגללו, כול היכתה שתקה וזה עדיין לא היווה רמז לרון. הוא המשיך להביך בשירבוטים של טל, מבלי להסיר מהם את עיניה. "רונלד" קרא אדון ג'לייאן בקול וגרם לרון לקפוץ. "האם אתה איתנו? או שקוע במחברת של חברתך?" הוא שאל. "כן המפקד,...המורה. אני איתך" זעק רון, וחייך חיוך מבוייש. טל גיחחה, והביטה על רון בזמן שזה נהיה אדום מעט. הסומק הטיבעי שלו רק התחזק ושיווה לו מראה מושך עוד יותר. "אתה מוכן לבוא ולהסביר לנו על התקופה הביזאנטית בקצרה?" שאל המורה בקול סמכותי, והרים את אחת מגבותיו העבות כלפי מעלה. רון בלע את רוקו ואמר "כן,בוודאי". "נתפסת" לחשה לו טל בשקט, וחייכה. "אבל רק אם טל אביב תבוא לעזור לי, היא אומרת שהיא רוצה להסביר לכולם גם" אמר רון ברשעות, וקרץ לטל. טל פתחה את פיה וסגרה אותו, המרוה העביר את מבטו מרון לטל ואמר "בסדר, צמד חמד. רדו לכאן ותראו לנו מה אם יודעים". "תולעת" פלטה טל בזמן שעזבה את התיק שלה על הכיסה, והתרוממה אל עבר המדרגות. "רונלד, אתה תתחיל" אמרה טל בשקט, ושילבה את ידיה. "גברות קודם" אמר רון, וחייך. אדון ג'לייאן חייך ואמר "תשמור את היחס הג'נטלמני שלך בצד". "טוב, אני מתחיל" אמר רון, ונפף בידיו כנכנע. הוא נעמד באמצע הכיתה, במקומו של המורה. והביט אל עבר קהל הכיתה המסוקרן. "התקופה הביזאנטית, היא תקופה...בחיים של האדם" התחיל רון, ונראה לחוץ מעט. "אנשים שם היו חיים, בתקופה קצת שונה משלנו" הוא המשיך. טל ניסתה להסוות את חיוכה, והביטה על פניו המשועשעים של אדון ג'לייאן. "הם, היו אוכלים, וקונים יין" אמר רון, והסתכל על ל בכדי לקבל עידוד. אבל טל הייתה שקועה בצחוק שקט, ולא שמה לב למבטיו. "התקופה הזאת בולטת משום ש—" התחיל אדון ג'לייאן לומר, וחיכה שרון ישלים את משפטו. "כי...גם פעם היו חתולות, הן היו מציקות לבני האדם. וגם היו בגדים, ואוכל..כמובן, שהיה שם אוכל, איזו שאלה זאת בכלל? זאת תקופה מאוד בולטת" אמר רון, נראה היה כי הוא נכנס למתקפה של פיצול נפשי. "אני מבין שקראת את כול עמוד 123 בספר האדום?" שאלה המורה בציניות, והביט באדישות אל עבר פניו של רון. "כן" אמר רון בגאווה. טל פרצה בצחוק לפתע, וראתה את פניו של רון מופנים אליה. "כול הכבוד, בהתחשב שבספר האדום אין בכלל עמוד כזה" אמר המורה, והביט עליו במבט צקני. "אוה," אמר רון, ויישר את צווארונו "התכוונתי אל הספר השני" הוא תירץ. "אין לנו ספר שני רונלד, אבל מעכשיו לך יהיו שבע ספרים, אני מציע שתיקח את הפתק הזה" הוא הגיש לו את הפתק עם רשימת ספרים, והמשיך "ותבקש אותם בהשאלה מן הספרייה הקרובה. אתה מגיש לי מחר עבודת סיכום על אותה התקופה, והכותרת "מדוע התקופה הזו הבולטת במיוחד?"...ועוד משהו, טל אביב את יכולה לחזור למקומך". טל חייכה ואמרה "תודה, המורה". וחזרה לשבת בתמקומה, כשחיוך פרוס על פניה. היא אהבה את הדרך בה למדה לדבר כעט אל כולם. את היחס האדיש כלפי אלו שראו בה "שונה" , את היחס האוהב כלפי חבריה החדשים. היא שמעה לעצתו של דאגי, ו"הראתה לכולם את ה-טל שבה". בלי להתחשב בדקדוק או בביטוי של המילים. היא מישראל, היא לא דיברה באנגלית מימיה. ומי שרוצה לצחוק- שיצחק. היא חייכה לעצמה, הכניסה את המחברת אל תיקה, והוציאה את הספר האדום. רון התיישב משמאלה ואמר "איך זה שתמיד אני 'נדפק' אצלו?". טל עיקמה את אפה ואמרה "זה לא נשמע טוב". רון הרים את פניו אליה ואמר "היית ממש טובה, אבל ממש. איפה למדת לדבר תוך כמה ימים?". "אצל המורים הכי טובים בעולם" אמרה טל, וחייכה חיוך המסתיר סוד. לפתע נזרק אליה פתח מן השורה שהייתה מעליה, היא סובבה את פניה אל עבר הזורקים, אך אף אחד לא נראה לה אשם. כול אחד עסק בכתיבה או בהקשבה. רון הרים את פניו ואמר "אולי ריצ'ארד מנסה להתחיל איתך". טל הרימה את פניה אל עבר הילד אליו התכוון רון. ילד גבוה קומה, שיערו הבהיר נח על מצחו, ועיניו האפורות היו תקועות באדישות בפרצופו של המורה. "ריצ'ארד" לחש לו רון, ומיד הסתובב בכדי לראות אם אדון ג'לייאן מבחין בכך. טל משכה את חולצתו ואמרה "תראה מה כתוב כאן". רון הסתובב במהירות, והביט אל עבר הפתק הקטן: "לא יכולת לחכות שפוינטר יגיע אליך בעצמו?". "מטומטמים" זרק רון, ומחץ את הפתק בתיעוב.
m i c k e y 15
New member
XD הקטע של המורה עם רון XDD ואמ לא הבנתי משו
מה עניין עם הפתק? מי כתב אותו?
מה עניין עם הפתק? מי כתב אותו?
m i c k e y 15
New member
אהה got it../images/Emo8.gif
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.